חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יש סיכוי לשינוי בשלטון

נושאים דעות, פוליטי ב 19.01.14 0:28

לפי הסקרים יש סיכוי שחלק לא מבוטל ממצביעי המרכז יחזרו לשמאל מרכז (העבודה ומרצ) ויתכן כי הבחירות הבאות יביאו לקץ שלטון הימין וגרורותיו

מאת: קורט טוכולסקי

1975

בבחירות 1977 מפלגת העבודה איבדה את השלטון, מהרבה בחינות לא בצדק, אפילו מיותר בחינות לא לידיים הנכונות. אבל את השלטון היא איבדה. תהליך ההיחלשות של תנועת העבודה לא החל ב-1977. בבחירות 1949 קיבלו 2 מפלגות הפועלים החילוניות-ציוניות 65 מנדטים, להם ניתן להוסיף עוד כ-10 מנדטים שהתחלקו בין הפועל מזרחי ומק"י, שהיו 2 מפלגות פועלים, אחת לא ציונית ואחת לא חילונית. על ההישג הזה לא חזרו מפלגות "פועלים" מעולם. תהליך הירידה היה איטי ולעיתים היו עליות קטנות, אבל ב-1969 קיבל המערך 56 מנדטים, ובבחירות 1973 51, השחיקה כבר הייתה שם לפני כן. שנת 1977 הייתה רק שנת הבום. תנועת העבודה איבדה את השלטון בתהליך, אולי לא לידיים הנכונות, אבל בהחלט מתוך מיאוס ציבורי.

כאשר אני קורא בעיתונים על השחיתות הפושה בשלטון בישראל, כיום בפרוס 36 שנים לעידן שלטון הימין בישראל, ועל המיאוס הייאוש והאדישות שאוחזים בציבור הישראלי לנוכח מנהיגות אוליגרכית שלוחת רסן וחסרת מוסר, למרות חידלון השמאל, אני די אופטימי לגבי הבאות.

כבר בבחירות האחרונות תחושת המיאוס של הציבור הובילה לראשונה מזה שנים לשחיקה בכוחו של מחנה הימין+ חרדים. 62 מנדטים ניתנו למפלגות גוש הימין במקום 66 בבחירות 2009, בבחירות 2003 עמד כוחו של מחנה זה על 69 מנדטים. יש ירידה שזוכה לכיסוי בשל היותו של גוש המרכז-ימין-מרכז, בן ברית של מחנה הימין חרדים בישראל מאז 1977 (ד"ש, שינוי, תלם, צומת, הדרך השלישית, שינוי -2, קדימה, התנועה, יש עתיד) אולם גם מחנה זה של מפלגות כביכול לא ימניות הגיע לשיא כוחו בבחירות 2006 (29 מנדטים לקדימה) ומאז נמצא בירידה איטית (28 בבחירות 2009, 27 בבחירות 2013). לפי הסקרים כיום יש סוף סוף סיכוי משמעותי שחלק לא מבוטל ממצביעי המרכז יחזרו לשמאל מרכז (העבודה ומרצ) ויתכן כי הבחירות הבאות יביאו לקץ שלטון הימין וגרורותיו.

השלטון מושחת ולעם נמאס, כשם שהבוחר הישראלי ידע להבדיל בין הרטוריקה של תנועת העבודה ובין הבעיות שהיו קיימות בצמרת המערך בשנות ה-70, כך ידע הבוחר הישראלי גם להבדיל בין הרטוריקה של הימין הישראלי לבין המציאות. בין הדיבורים על חוסן והחיסול של כל חוסן, בין הקריאה לשמור על ישראל ולהיות נאמן לה ומקלטי המס בחו"ל, בין הדרישה להקריב למען המדינה והמתנות הניתנות לטייקונים שרק לוקחים מהמדינה ובכך מכולנו. אפשר לשטות בנו הישראלים, אפשר להפחיד אותנו, אפשר לטוות לנו ספינים על ספינים, אפשר למכור לנו באמצעות התקשורת המון שקרים ותעמולה של בעלי הון,  אבל בסופו של יום, גם אנחנו מבינים ואם רק יתנו לנו אלטרנטיבה נורמאלית, אנחנו עשויים לבעוט בשלטון המרושע הזה.

בבחירות האחרונות שלטון ההון זרק את קלפיו החזקים ביותר למערכה. שובה של ציפי לבני נועד לבלום את התחזקותה של מרצ, חבירתו של עמיר פרץ, שבתאי צבי של הס"ד למפלגתה נועד לפגוע גם במפלגת העבודה, הצטרפותו למרוץ של הפרזנטור של שלטון ההון יאיר לפיד, האיש שבדרך כלל קידם את מפלגות שלטון ההון הייתה הימור. ואם המצב הכלכלי ימשיך להיות יריקה בפניהם של העובדים והנתמכים בישראל, סביר להניח שגם למסיבת התה של לפיד יגיע הקץ.

המפתח כפול, מאז 1977 קיומו של מרכז ישראלי שבוחריו באים ממצביעי השמאל ונבחריו משרתים את ההון בממשלות הימין הוא גורם אחד שיש לכוון אליו. יש כיום סיכוי משמעותי ביותר להביא בוחרים של יש עתיד והתנועה לעבודה ומרצ בכמויות משמעותיות. נוסף על כך יש צורך גם בלקיחת בוחרים מה"הארד קור" של הימין הישראלי. אבל זה אפשרי, התחזקות משמעותית של מרצ והעבודה והצבת אלטרנטיבה לשלטון הרשע והמושחת הזה עשויות לעשות את העבודה. הימין הישראלי לא היה עולה לשלטון בלי עזרה מהותית מהשמאל וגם השמאל הישראלי שנראה לנו היום אבוד ומבולבל יכול להיות אלטרנטיבה לא רק בגלל מה שהוא כשמאל מציע, אלא בגלל מה שהימין בישראל הפך (או יותר נכון חדל להסתיר) להיות.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. ל רפי :

    חלומות באספמיה, לא היו מעולם מפתח אמיתי לשינוי משמעותי; כך גם הפעם

    אין שום סיבה שהציבור הישראלי שהשתנה, התבגר, למד שעור או שנים בפוליטיקה מניפולטיבית וממשיך ללמוד, הבין ששמאל אינו שונה מימין, משום שימין שבוי בידי ההון הגדול, ושמאל שבוי בידי אותו הון בדיוק, רק בצרוף אידאות הזויות, וביורוקרטיה פונדמנטליסטית.
    השמאל יכול היה להוכיח לציבור, כבר בבחירות האחרונות, שלמד דבר מה מההיסטוריה, למד היטב את סיבות הכשלון ב- 1977 ויציג לציבור תכנית, צוות מבצע, וסדר עדיפויות חדש ותואם את המציאות של לקראת אמצע המאה ה- 21. במקום זאת הציג את אתמול, את שלשום ואת ההיסטוריה ממנה ברח הציבור כבר ב- 1977. לחשוב שמצע ברוח זו יחזיר לשמאל את ההגמוניה, זו בדיחה תפלה.
    יחימוביץ' עשתה נסיון אמיץ לשנות מעט את כיוון החשיבה של הגוש הדומיננטי בשמאל הציוני(?), ובתמורה הודחה מראשות המפלגה. זהו מסר אדיר לציבור: זהירות! המלך נשאר ערום.
    הציבור רוצה בשלום אמת, אבל שלום כזה אינו נראה באופק, בין היתר בגלל ריצת האמוק של השמאל לוותר לפלשתינאים ללא תמורה על כל ערכי הציונות, על ארץ ישראל, על תנועת ההתישבות ועל ירושלים – בכך קיבע את דרישות המקסימום שלהם, את עקשנותם, ואת התובנות בעולם שכנראה הם צודקים והמוותרים הם ה"גזלנים". האם על כך מגיע לשמאל פרס? אינני סבור כך.
    הואיל והציבור מבין היטב את הפלשתינאים ואת כוונותיהם, ואינו שותף לפניקה של השמאל מהדמוגרפיה או מהגיאורגרפיה, הוא מוכן להמשיך לחיות במצב שללא שלום, אבל להפסיק להעמיד פנים שבשביל מצב כזה עליו לסבול גם היכן שאין בכך צורך, למשל במבנה ותפקוד המשק. בנושא זה החמיץ השמאל הזדמנות פז בבחירות האחרונות, ועד לרגע זה הוא אינו מבין זאת.
    הבעיה של השמאל בבחירות לא היתה שהרים את דגל הכלכלה והחברה (יחימוביץ'), אלא שלא הרים אותו מספיק גבוה, לא הרים אותו בדרך חכמה ולא התמיד בדרך זו. במקום כלשהו לאורך הדרך, שבועיים שלושה לפני הבחירות, כשל המערך וכשלה מנהיגתו כשהם חוזרים לסורם: בתחום הכלכלה-חברה שמו במוקד את האידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית, במקום את הציבור הישראלי, ובתחום המדיני-ביטחוני, חזרו למכור לציבור את הבל ה"שלום עכשיו".
    אילו רצו באמת ללמוד משהו משרון, היו צריכים לשים לב לתכונות שהביאוהו לאן שהביאוהו – תכונות המנהיג, המארגן והמנהל שלובות יחד. שרון לא היה אידיאולוג גדול, ואפילו לא טיפוס שיש ללמוד ממנו הילכות פוליטיקה נקיה. שרון היה אדם שלמד והסיק מסקנות מעובדות ונתונים, אדם שתכנן בקפידה את צעדיו, אדם שנצמד להחלטותיו, אדם שידע לא רק להתוות כיוון אלה להציג דרך ביצוע מפורטת ומדוקדקת, ובעיקר להצמד אליה ולמקד מאמצים במטרה שקבע לעצמו. זה היה מקור כוחו האמיתי (מלבד אומץ אישי) גם בצבא וגם בפוליטיקה. במקום זאת בחר השמאל לאתרג ולרומם את שרון בזכות מטרה שגויה שבחר לבצע – הגירוש מעזה. בסיפור ההתנתקות, היתה גדולתו של שרון בהערכות לביצוע ובביצוע, ולא במטרה. המטרה היתה שגויה כמעט מכל בחינה שמסתכלים עליה. עזה היתה שעור כפול: מה לא לעשות, ואיך כן לעשות. ודווקא את השיעור הזה מחטיא השמאל עד עצם היום הזה. ובגלל החטאה זו, בין היתר, לא יחזור לשלטון בטווח הזמן הנראה לעין.
    לעיתים אני סבור שכתיבת הדברים הללו היא בגדר שיחות זמן לריק, משום שעם מאמינים אין בסיס לדיון רציונלי. הבעיה המרכזית שלהם היא בהנחות היסוד והנחות אלה הם ליבת ההוויה שלהם, ואת הליבה הזו הם אינם מוכנים, או אינם מסוגלים לחזור ולבחון, יהיה המחיר אשר יהיה.
    באופן פרדוקסלי, אילו היו יכולים להפוך לאיום אמיתי על השלון העכשווי, היה הדבר משרת את עם ישראל, משום שהיה מחייב את הימין, בהרכב כזה או אחר וחרף היותו בשלטון, להתחשב הרבה יותר ברצון הציבור ובעמדות של הציבור, ומכך היינו יוצאים כולנו נשכרים.
    איך אמר גלילאו כאשר הכנסיה דנה אותו לשריפה על תורותיו האסטרונומיות החדשות? – …"אף על פי כן, נוע תנוע."

  2. ק. טוכולסקי :

    רפי
    גלילאו אמר את דבריו כשהוא גסס וכבר לא היה אכפת לו שישרפו ולא כשדנו אותו לשרפה. לכתוב הרבה זה לא פיצוי לחוסר דיוק.
    הימין דופק את המדינה הזו מאז 1977, בסיוע פעיל של בוחרים שחושבים שהם מצביעים למרכז.
    היות שבבסיסה של התפיסה הס"ד יש אופטימיות אני מקווה שהבוחר יפנים.

  3. שוקי :

    "ביורוקרטיה פונדמנטליסטית"?

    אני אשמח לדעת מה זה בדיוק "ביורוקרטיה פונדמנטליסטית".

  4. פוקסי :

    שוקי ,

    לא בשמו של המגיב לעי"ל רפי , וברשותו ( רק מתוך נימוס ברשותו ) , אני מאמין שהוא התכוון במינוח – " ביורוקרטיה פונדמנטליסטית " למצב שבו –

    מערכות שלטון שבויות בתוך נוקשות ביורוקרטית , המשרתות אידיאות או מטרות , שיש כל פעם צורך לבחון מחדש ולהתאים לתמורות הזמן , אבל לא כך הן עושות ונשארות מקובעות בתפיסתן ופעילותן , ובכך משרתות קבוצות אינטרסים מסוימות . המונח פונדמנטליסטי , מבהיר כאן מטרות בסיס ויסוד , רדיקליות ומקובעות – נוקשות .

    כדוגמא : ישנה תפיסה , שחוסן ויציבות הבנקים המסחריים , הינה קריטית למשק , ועל כן יש לתת להם מירווחי רווח משמעותיים על חשבון הצרכן , לקוח , מעמד הביניים . כך נוהגים מקדמת דינן המפקחים באוצר ובשוק ההון .

    או : מחמת הפחד מאינפלציה גואה , מערכות שלטון מפחדות מהזרמת כסף לשווקים , ובכך מונעות צמיחה וחיוניות מהשווקים .

    על פי מיטב הבנתי , לכך אותו רפי המגיב כיוון .

    אין באמור לעי"ל , על ההמחשות , בבחינת הבעת דיעה אישית מצידי , לכאן או לשם .

    תודה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.