סקירה על רכו הפוליטית של אריאל שרון ז"ל. ציבור גדול מתגעגע היום לשרון כחלק מערגה לדור ששירת את המדינה כדרך חיים ולא כקרדום לחפור בשדות אחרים. זה ביטוי לכמיהה למנהיגות שמייצרת דרך מקורית ולא חוששת לפסוע בה על אף המחירים האישיים הצפויים
מאת: רון שביט
אריאל שרון והפוליטיקה הישראלית היו רומן ארוך ומתמשך. לטוב לרע היה שרון הוא עצמו. הוא לא ניסה לחקות איש. לא ניסה לשאת חן. לא התאמץ לרצות. הוא התנהל בביטחון עצמי אך לרוב לא ביהירות מטשטשת. דרכו הארוכה בפוליטיקה הישראלית הייתה נפתלת, שנויה במחלוקת ורצופת מהמורות. הוא הגיע אל הגה המדינה בערוב ימיו. רק אז זכה ללגיטימציה רחבה ככתפיו.
כוכבו דרך לראשונה בעת השבר הפסיכולוגי הגדול בתולדות המדינה – מלחמת יום הכיפורים. על רקע המחדל ודקירת בלון המצ'ואיזם הביטחוני הישראלי זרח שרון כמצליחן, כתחבולן, כמפקד שרואה את היעד בבהירות. בתוך ערפל סמיך וגדול היה שרון קרן אור מנחמת. המשבר הלאומי היה כן השיגור שלו לפוליטיקה.
לגנרלים היה באותה תקופה מסלול מבטיח במפא"י-המערך, אך שרון הביט במשקפתו הפוליטית והימר על מנחם בגין. הוא סבר ובצדק שמפלגת חירות לא תגיע אל השלטון ללא ריכוך תדמיתי. בתפיסתו הפרגמטיסטית הוא הבין שיש לסייע לציבור לעכל את ראש האופוזיציה הנצחי. הוא פעל כאדריכל מחושב להקים מסגרת חדשה שתאפשר גשר מנטלי לציבור על מנת לחצות את הרוביקון. הליכוד שהוקם ביוזמתו ב-1973 כמיזוג של ארבע תנועות פוליטיות שבמרכזן גח"ל (גוש חירות ליברלים) היה אכן התשתית למהפך השלטוני הדרמטי, שנים ספורות לאחר מכן.
וכמו תמיד לאחר רצף של הצלחות מגיע השבר. חדור מוטיבציה הוביל שרון ב-1982 את ממשלת ישראל לאחת ההסתבכויות הגדולות והעצובות שלה. מלחמת לבנון הראשונה החלה כמבצע קונצנזואלי עם מטרות צודקות וצנועות. היא התרחבה למלחמה מגלומנית בדמותו של שרון דאז. הייתה זו מערכה אשר בה התגלתה חולשתה של ישראל בעוצמתה ועוצמתם של ארגוני הגרילה בחולשתם. יעבור זמן רב עד שגם שרון יתפכח מאשליית הכוח ויבין את המורכבות האזורית. זה עלה במחיר כבד מנשוא.
תדמיתו הציבורית של שרון לא התאוששה מטראומת לבנון במשך שנות דור. לזכותו ייאמר שהתמיד ללא לאות ולא אמר נואש, גם כאשר נחשב כגווייה פוליטית. תיאוריית הגלגל הענק שלו האומרת כי אסור לרדת ממנו כשאתה למטה כי יום יבוא והוא יעלה למעלה, שמשה לו מסגרת תודעתית מתחזקת. ראוי לומר ביושר: אף אחד פרט לשרון ולמקורביו לא האמין שהגלגל הענק אכן יעלה. זכורה אמירתו של יועצו הקרוב אורי דן "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון יקבל אותו כראש ממשלה". אז היא נשמעה כנבובה, יומרנית וכחסרת תוחלת. הנסיבתיות הנוירוטית של הפוליטיקה הישראלית קידמה במפתיע את הגלגל למעלה. ועוד איך למעלה.
ב-1999 פרש ביבי נתניהו מראשות הממשלה ומראשות הליכוד לאחר תבוסתו בבחירות לאהוד ברק. שרון, אחד מהאחראים לניצחונו בבחירות 1996 (הגשר שבנה למענו עם החרדים הכריע את הכף לטובת נצחונו המפתיע), קיבל פיקדון זמני – את ראשות תנועת הליכוד. נתניהו העניק זאת לשרון מתוך תפיסה מוטעית שאין שמץ של סיכוי לחזור ולהיות לגיטימי להגה השלטון. מבחינת נתניהו שרון אמור היה לשמש אך נוטר לכס המנהיג אליו יחזור ביבי בקרוב. אריק חשב שהזמני יהפוך לקבוע. הוא צדק.
התרסקותו המהירה של אהוד ברק הייתה גם דעיכת השלום ותחילתה התפרצות טרור ודמים. שרון נבחר ברוב עצום לראשות הממשלה בבחירה ישירה בסיטואציה ייחודית בה הכנסת נותרה כפי שהיא. הוא היה ראש הממשלה הראשון בישראל שמפלגתו מונה בכנסת מתחת ל-20 מנדטים. שרון "החדש" בנה את תדמיתו החדשה כמבוגר אחראי. הוא הקים ממשלת אחדות והעניק למפלגת עבודה את תיקי החוץ והביטחון. צעד חסר תקדים נוסף.
השנתיים הראשונות בראשות הממשלה היו הפרק המכריע לשינוי הכיוון המהותי שהתרחש אצל שרון. לאחריהן חדרה אל ראשו ההכרה שאת הסכסוך לא ניתן למגר בכוח הזרוע. בלבו גמלה ההחלטה לפנות לדרך חדשה, הפוכה מקודמותיה.
ההתנתקות מעזה הייתה מפתיעה וזורעת שבר. היא עדיין אינה עומדת במבחן הפרספקטיבה ההיסטורית, אך היא עומדת בהחלט במבחן המנהיגות. אריק שרון ניתח את רכיבי המציאות בפאזל שלפניו וקיבל החלטה אמיצה וחד משמעית. הוא היה מוכן לשלם מחירים בדרך למימוש הכיוון החדש בו בחר. הוא לא הסתובב אחורה לראות אומרי הן, הוא לא החזיק שבשבת למצוא את כיוון הרוח.
ציבור גדול מתגעגע היום לשרון כחלק מערגה לדור ששירת את המדינה כדרך חיים ולא כקרדום לחפור בשדות אחרים. זה ביטוי לכמיהה למנהיגות שמייצרת דרך מקורית ולא חוששת לפסוע בה על אף המחירים האישיים הצפויים.
שרון הוביל בדרך שנויה במחלוקת, אך הייתה זו דרכו שלו.
ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית
Tags: אהוד-ברק, אריאל-שרון, בנימין-נתניהו, מלחמת לבנון הראשונה, ממשלת ישראל