חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

אתגר התודעה הקולקטיבית

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 13.01.14 23:33

אלון מרום פורס את תמונת המצב הלא פשוטה בתקשורת ואת מה שדרוש לשינוי

על מרכזיותם של כלי התקשורת בעיצוב התודעה הקולקטיבית, ותיעולה למנגנוני שליטה פיזיים המועדפים עליהם – אין צורך להרחיב. כולנו התנסנו בשיחה עם חבר המזמר ספין בו הולעט, המנוגד לחלוטין לאירוע אותו ראינו במו עינינו. תיסכולנו אף גובר ככל שהערכתנו את מחשבתו הביקורתית של אותו חבר גבוהה יותר – עד כמה משומנת ועוצמתית היא מכונת התודעה, עד כמה היא מתעלת את כולנו להצביע בבוא היום, או לצרוך, לפטר, לעמוד מן הצד, לתמוך או לשנוא – בהתאם לאינטרסים של "בעלי המניות" בעיצוב התודעה הקולקטיבית.

ככל שמתרבים ערוצי התקשורת בכלל המדיות החדשות, כך מתמעטת השפעתו של מו"ל זה או אחר, וגובר האינטרס המצרפי (aggregate) הכלכלי. בראש ובראשונה עליית כוחם של המפרסמים, כמכתיבי עיצוב תודעה קולקטיבית הנוחה להם; שוב, אין הכוונה כאן למפרסם / פרסומאי / יחצ"ן / עו"ד זה או אחר – אלא לתצריף הווקטורים הכולל שלהם. בקיצור: דיפוזיה של דעות, שהממוצע שלהן תמיד יסתכם באינטרס כלכלי-שלטוני הרצוי לרוב "בעלי המניות" בחברת ישראל בע"מ. המציאות הנוכחית של תקשורת המוטה כולה לימין הכלכלי היא פועל יוצא מכך (מלבד כמה עלי תאנה כמובן, המעטרים כל מערכת ומפלגה – תהא ימנית ככל שתהא).

אך גם אם בעידן ריבוי הערוצים שלנו, שוכך כוחו של המו"ל הבודד בקביעת סדר היום – הוא עדיין "בעל מניות" בעל משקל בתוצר הסופי של כלל עמיתיו (התוצר כזכור הוא עיצוב התודעה הקולקטיבית, ותיעולה למנגנוני שליטה פיזיים). כוחם היחסי של מו"לים אלה, יכול היה להוות משקל-נגד לתהליך האי-שוויוניות אותו מקדמת האידיאולוגיה הימנית-כלכלית; אבל ניסיונם האישי של הנפשות הפועלות בביתם שלהם, תחת כובעם כמעסיקים, לא רק שאינו מעכב את הריצה האובדנית של ישראל בע"מ אל עבר שיאי פערי שכר עולמיים חדשים – הוא אף מאיץ אותה.

ישנן דוגמאות רבות לאופי ניהול שכזה בחצר העסק הפרטית של כלי התקשורת השונים, אך כדאי להזכיר אולי מקרה בולט להמחשת הטיעון. כיצד בבוקר אחד בשנת 2000 נתקלו עובדי ידיעות אחרונות להפתעתם בגדרות תיל ומאבטחים בכניסה לבניין המערכת ובתי הדפוס. איך בין לילה החליפו עובדי קבלן את מקומם. אפילו יריבות הדמים בזמנו עם מעריב ו-"הארץ" – לא מנעה מבעליהם מלסייע למו"ל ידיעות להדפיס עבורו את עיתונו (כי הרי הדת הימנית-כלכלית קודמת לכל איבה אישית או מסחרית). איך אגודת העיתונאים ורוב עיתונאי ידיעות תמכו בצעדים הברוטאליים של ארנון (נוני) מוזס. או התנהלותם הרופסת של ההסתדרות ובית הדין לעבודה. ואת הסוף הבלתי נמנע – הסכם מבזה עם העובדים הכנועים, בו נאסר עליהם, למשל, לנקוט עיצומים עד שנת 2099.

הנקודה היא זו: כשאחד מהמו"לים המרכזיים חושב על המושגים "אי-שוויוניות", "פערי הכנסה", או אפילו, השם ירחם, אידיאולוגיה כלכלית שמאלנית מתונה – ההקשר הספונטני שצץ מיד בהכרתו, הוא הזמנת בריונים לחסימת הכניסות בגדרות תיל. עובדי קבלן / חוזים אישיים / פרילנסרים ? – אלה מונחים המעוררים במוחו אסוציאציה נעימה. עבודה מאורגנת / הסכם קיבוצי / ביטחון תעסוקתי? – זיעה קרה שוטפת את פני המו"ל. לכן אין לצפות ממנו ליחס שונה כאשר הוא מהרהר על עסק שאינו שלו, על מגזר אזרחי שונה, תנועה רעיונית חדשה, מועמדת ספציפית לראשות ממשלה, או על ישראל בע"מ כולה.

משקל הנגד הרצוי, לא יבוא איפוא מהמבנה הקיים של הכוחות המעצבים את התודעה הקולקטיבית – ואת השלטון המעשי בכל מוקדי הכוח. נטען פה שהשינוי יבוא מפעולה אזרחית הנשענת על שלוש רגליים: א. התארגנות עובדים – כאן מתרחשת מהפכה של ממש מאז הוקם "כוח לעובדים". רעיון ההתארגנות אינו מוגבל רק למקומות עבודה, אלא גם לוועדי הורים, שכונות וכו'. ב. מפלגה פוליטית – בגזרה זו נסוגנו בעשור השנה, לאחר שהוחלפה ראשת האופוזיציה הקודמת, במועמד מתאים יותר למארג הכוחות הנוכחי, מנהיג חדש-ישן שהוא "בעל מניות" בעצמו. ג. הקמת כלי תקשורת חדש, הממומן על ידי מנויים, נקי מפרסומות ובבעלות מפלגה סוציאל-דמוקרטית חסרת פשרות – זהו האתגר הבא, והמפתח, לדעתי, להיפוך המגמה האידיאולוגית של העשורים האחרונים.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.