חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המטה הציבורי לשוויון בבריאות: על הממשלה לפעול לצמצום פערי הבריאות

נושאים בריאות ואיכות סביבה, מכתבים ב 31.12.13 0:29

ביום שלישי 31 בדצמבר תדון ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדו"ח ה-OECD בתחום הבריאות המתייחס אל הפערים בבריאות בישראל. המטה הציבורי לשוויון בבריאות סוקר במכתב זה את הבעיות בבריאות ומציע דרכי פעולה לצמצום הפערים שעל הממשלה לבצע

יום שני, 30 בדצמבר, 2013

כז' בטבת, תשע"ד

לכבוד                                                                 לכבוד

ח"כ חיים כץ                                                         חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

שלום רב,

הנדון: דו"ח OECD בנושא בריאות – נייר עמדה לדיון ועדת העבודה ביום 31.12.13

לקראת הדיון ביום 31.12.13 בשעה 10:00 בועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא דו"ח ה OECD בכל הנוגע לבריאות (דיון מהיר ביוזמת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס וח"כ חיליק בר), להלן נייר עמדה של המטה הציבורי לשוויון בבריאות:

דו"ח הOECD, "מבט על הבריאות", שהתפרסם בנובמבר 2013 כולל נתונים משווים המציבים את ישראל במקום בעייתי. מחד, מצב הבריאות בישראל טוב במבט משווה, במיוחד כשהוא נמדד כממוצע, למשל, תוחלת חיים מהגבוהה בעולם המפותח. מאידך, ניכרים סימנים מדאיגים ביותר להיחלשות המערכת ולהשפעת הפערים עמוקים החוצים אותה שתי וערב. פערים אלה הביאו לכינונו של המטה הציבורי לשוויון בבריאות הפרוש בחברה הישראלית על מגזריה, בצפון ובדרום – רשת של ארגונים ופעילים מכל רחבי הארץ שפועלים, כל אחד ואחת בדרכו, למען שוויון בבריאות.

תוחלת החיים המדווחת בדו"ח אמנם גבוהה, מעל הממוצע ה-OECD (81.8 לעומת 80.1), אך מעל 8 שנים מפרידות בישראל בין תוחלת החיים של תושבי עיר מבוססת לבין תושבי עיר ענייה (פרופיל בריאותי-חברתי 2005-2009). אם כך, תושבי העיר הענייה ולצידה ערים רבות אחרות בישראל נמצאים עמוק מתחת לממוצע ה-OECD.

נתונים אחרים בדו"ח מטילים צל כבד על הכיוון אליו הולכת ישראל. גם בדו"ח זה, בולטת ישראל בשיעור הנמוך של הוצאה לאומית לבריאות מהתמ"ג (%7.7 לעומת 9.3% ממוצע OECD). אין זה ביטוי ליעילות כפי שמדמים לעצמם כלכלנים מסוימים. זהו ביטוי לתת-ההשקעה בשירותים חברתיים. הדוגמא הכואבת לכך הייתה ההתנהלות האחרונה של הממשלה בזמן דיוני התקציב ביחס למדד יוקר הבריאות הפגום אשר הביא עד היום לשחיקה ריאלית של לפחות 25% מתקציב הסל ב-15 השנים האחרונות. למרות הוראות בית הדין, "הצליח" משרד האוצר למנוע תיקון היסטורי של השחיקה ולחשק את הקופות באמצעות כיסוי חלקי של גירעונות נוכחיים. מכיפוף הידיים הזה מפסידים כל תושבי ישראל.

השחיקה רבת השנים עודדה הפרטות והסחרות (הפיכה לסחורה) של הבריאות הציבורית בארץ. זו הרקע לנתון המופיע בדו"ח לפיו שיעור גבוה של ההוצאה לבריאות מוטל ישירות על משקי הבית (25%, 5% מעל הממוצע ב-OECD) בעוד ההוצאה הציבורית בישראל קטנה בשיעורה לעומת הממוצע ב-OECD (62% בישראל לעומת 72% ממוצע ב-OECD, ומעל 80% בארצות רווחה מובהקות). צודקים המלינים הקובעים כי הציבור בישראל כורע תחת נטל הקיום, אך הסיבה לכך איננה מס הבריאות ששיעורו בישראל הוא מהנמוכים יחסית למדינות רווחה במערב. הסיבה היא שהישראלים משלמים יותר מדי לבריאות ישירות מהכיס הפרטי. ההוצאה הפרטית ישירות מהכיס פוגעת באוכלוסייה כולה, לא רק באוכלוסיות הפגיעות ביותר כמו קשישים וחולים כרוניים ועניים, אלא היא מעיקה קשות גם על המעמד הבינוני.

אחד המרכיבים בנטל המוטל על הציבור הוא תשלומי ההשתתפות היוצאים ישירות מכיסי האזרחים. למרות ירידה מסוימת בשנים האחרונות, ולמרות פטירת הרפואה המונעת מאגרות, הציבור בישראל עדיין משלם מיליארדי שקלים כ"השתתפות עצמית" על שירותי הליבה (אגרות רופא, בדיקות ותרופות). הציבור משלם בעצם עבור אותם שירותים ציבוריים שלמעשה כבר שילם עליהם באמצעות המסים. אין זו אלא דרך נוספת לסחוט את הציבור תוך העמקת הפערים. נטל זה פוגע במיוחד בקשישים, חולים כרוניים ועניים, אך הוא רובץ על כל האוכלוסייה. הוא מצטרף לתשלומים עבור ביטוחים פרטיים (כולל ביטוח משלים שאינו אלא ביטוח פרטי בתחפושת ציבורית) ולקניית שירותי בריאות פרטיים, ומגיע כאמור לשיעור הוצאה פרטית מתוך ההוצאה הלאומית לבריאות הגבוה מרוב המדינות המערב ומממוצע ה-OECD. דווקא מפלגה וממשלה שחרתו על דיגלן את הקטנת הנטל המוטל משקי הבית בשכבות הביניים צריכות לשים לב לנתון זה. הדרך להוריד את הנטל איננה הוספת שירותים פרטיים יקרים שיוסיפו ויכבידו על הציבור אלא מעבר לרפואה ציבורית איכותית, יעילה ושוויונית.

הנטל הכבד הרובץ על הציבור מורכב גם משירותי רפואה חיוניים שהציבור קונה באופן פרטי משום שהממשלה לא השכילה עד היום להפכם לשירות ציבורי יעיל וחסכוני: רפואת שיניים במחירים מופקעים שמשאירה שכבות רחבות ללא יכולת לטפל בבריאותן, ושירותי סיעוד פרטיים שחבים את קיומם למחדל המתמשך בהגנה על הקשיש הסיעודי. מחדל הביטוח הסיעודי חמור במיוחד על רקע הזדקנות האוכלוסייה הישראלית המדווחת בדו"ח ה-OECD (מ-5% זקנים ב-1961 ל-10% ב-2011). הרפורמה המקיפה שיזם משרד הבריאות נתקלה בקשיים רבים דווקא מצד גורמים נותני שירותים וכן ממשרד האוצר ולמעשה נתקעה.

הוצאות הציבור על רפואה פרטית – שיניים ושירותים אחרים – ועל ביטוח פרטי, רפואי וסיעודי, הם בעת ובעונה אחת תוצאה וסיבה לחוסר האמון ההולך וגובר של הציבור במערכת הבריאות הציבורית. בסקר שהתפרסם לאחרונה במכון ברוקדייל, דיווחו מעל 50% כי אינם בטוחים שיקבלו טיפול ראוי מהמערכת הציבורית בעת מחלה קשה.

פערים גדולים בנגישות לשירותי בריאות, בין מרכז לצפון ולדרום, ובין חמישון עליון לחמישון תחתון, מוסיפים לחוסר האמון ולפניה של מי שיכול לרפואה פרטית. הפתרון לכך הוא חידוש האמון במערכת הציבורית תוך הפרדתה המלאה מהפרטית, בדומה למתווה שהוגש על ידי האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם לוועדת גרמן.

משאבי האדם והתשתיות בשירותי הבריאות בישראל נמצאים במגמה מדאיגה. שיעור הרופאים בישראל קרוב לממוצע ב- OECD(3.3 לאלף איש), אך הצפי הריאלי הוא ירידה ולא עליה, שכן, לפי הדו"ח, אחוז הרופאים המבוגרים מעל גיל 55 בישראל הוא מעל 40%, מהגבוהים בעולם המערבי. שיעור האחיות בישראל ממשיך להיות נמוך באופן משמעותי יחסית לממוצע ב-OECD וגם כאן הצפי עגום. זוהי כנראה הסכנה המשמעותית ביותר ליציבות מערכת הבריאות הציבורית.

שיעור מכשירי ההדמיה המתוחכמים בישראל (MRI) נמוך באופן משמעותי לעומת ה-OECD, זאת למרות ההצלחה המרשימה של הלובי לפרישה שוויונית בין מרכז פריפריה שיזמה קבוצת נשים פעילות (ב"ש מבאר שבע) אשר מנעה ברגע האחרון חלוקת מכשירי MRI בעיקר למרכז הארץ.

תפוסת המיטות בבתי החולים המדווחת בדו"ח היא הגבוהה ביותר מכל מדינות העולם המפותח שנבדקו – קרוב ל-100% לעומת מתחת ל-80% ממוצע OECD, ושיעור המיטות ביחס לאוכלוסיה הוא מהנמוכים (כ-3 מיטות לאלף נפש לעומת כ-5 ממוצע ב-OECD). יתרה מכך, ידוע לנו, על סמך נתונים ממשלתיים, כי הפערים בין מרכז לפריפריה בתחום זה גדולים מאד. בצפון ובדרום, שיעור המיטות לאלף איש נמוך מ-2. ההודעה הממשלתית בדבר תוספת של כ-1000 מיטות אשפוז היא בבחינת מאוחר ובעיקר מעט מדי, שכן התוספת המובטחת לא צפויה להדביק את גידול האוכלוסייה.

משרד הבריאות עושה בשנים האחרונות מאמצים רבים כדי לצמצם פערי בריאות. שיח צמצום הפערים בבריאות חצה את גבולות האקדמיה והחברה האזרחית ואף השתרש בקרב קופות החולים, אך אין זאת אומרת כי הפערים בפועל, פערי הבריאות החוצים את החברה הישראלית, הצטמצמו. אין די ביוזמות מקומיות של קופות חולים ואין לראות בבריאות היבט נפרד של המצב החברתי. צמצום פערי הבריאות הוא עניין שדורש עבודה לאורך שנים ארוכות, והוא מושפע מאד מהגידול בפערים החברתיים-כלכליים, ומנכונות הממשלה להשקיע בתחום זה. יוזמות צמצום הפערים בבריאות חייבות לפרוץ את תקרת הזכוכית המפרידה בין משרד הבריאות למשרדים אחרים. הדרך היחידה להתמודד באמת עם בעיה כלל חברתית זו היא באמצעות התאמת גודל הכלים לגודל המטרות.

ראש הממשלה והממשלה כולה, כולל האוצר, צריכים להתחייב לסדר יום חדש, המחויב לצמצום הפערים בבריאות, באמצעות החלטת ממשלה אשר תגדיר את יעדי צמצום הפערים בזמן סביר (למשל, צמצום הפער בתוחלת החיים בחצי בתוך חמש שנים). לאחר מכן, הממשלה צריכה להקים מנהלה מיוחדת בה ישבו נציגי משרדי האוצר, הרווחה והבריאות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומשרדים אחרים ואשר  תערב רשויות מקומיות וחברה אזרחית, תתרגם את היעדים לרמת מדיניות ותמדוד ללא הרף את ההתקדמות.

בכבוד רב,

בשם המטה הציבורי לשוויון בבריאות

רמי אדוט

ראש תחום בריאות

האגודה לזכויות האזרח

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. דליה :

    יש לשים לב שההוצאה לבריאות הולכת ויורדת ומדד יוקר הבריאות מראה שחיקה של רבע מתקציב הסל. הממשלה חונקת את תחומי הרווחה. נייר עמדה זה מראה את המתרחש בתחום הבריאות. מעורר דאגה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.