מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ירידת שלג היא שגרה – יש להיערך לכך מראש
גם השנה, כמו בקודמותיה גרם השלג לכאוס ואנדרלמוסיה. יש מקום להיערכות ראויה יותר לקראת פגעי מזג האוויר. המחדלים בהתנהלות המדינה ברמה ארצית וברמה מקומית הם בהודעות מטעות על קיום לימודים ואחר כך ביטולם. על אי הסברה הנוגעת להתנהגות נכונה בשלג. שגרה צריכה להתקיים גם בעת שלג, כמו במקומות אחרים בעולם
מאת: אשר רוכברגר
על שלג והבגרות האזרחית
השלג בירושלים גרם לי להתפעלות והתפעמות. לא בשל הנוסטלגיה לילדותי, אלא מחמת הכאוס והאנדרלמוסיה שהוא גרם וליתר דיוק, שנגרמו מחמת המחדלים של הרשויות. אני בטוח שהתחושה הזו היא לא רק שלי, אלא גם של כל מי שנולד או אפילו גר תקופת מה באירופה (לאו דווקא בברה"מ) או צפון אמריקה ויש בארץ כמה מיליונים כאלה. רבותיי, שלא יהיו לכם אשליות, במדינות רבות אירוע דומה היה תופס עד משפט אחד בתחזית מזג האוויר. בסה"כ 50-60 ס"מ שלג. אצלנו זה היה דומה לדיווחים מחזית הקרבות במלחמה. העיקר שיש סיבה למסיבה.
למי שלא יודע או לא עוקב- השלג בירושלים בעשור האחרון קורה כמעט בכל שנה. מ2002 היו אולי שנתיים שלא ירד שלג. אי-אפשר לומר שזו איזו תופעת טבע או מפגע של הטבע שהוא די נדיר ואי-אפשר להתכונן אליו. לעיתים זה יותר חזק ולעיתים זה יותר חלש. השלג הראשון בירושלים שזכור לי היה בתחילת ינואר 92. גם אז העיר הייתה נצורה והנגמ"שים ניקו את הכבישים. אז גרתי במעונות הסטודנטים בקרית יובל ולמרבית מזל היה לנו חשמל. לכן אני יוצא מנקודת הנחה שבעיריית ירושלים ובכל הרשויות הקשורות למצבים כאלה כבר מזמן היו צריכים להיות מתורגלים מה לעשות.
נתחיל מהיערכות . הכול התחיל כפי שאומרים מרגל שמאל, כאשר קודם הודיעו שהלימודים ביום ה' מתקיימים ושעה אחרי זה, כאשר חלק מהילדים היו בהסעות וחלק במודות לימוד- הודיעו על ביטול הלימודים. מה היו אמורים לעשות ההורים, במיוחד כאשר מדובר בילדים ביסודי? לפי הדיווחים שקיבלתי מחברי הירושלמיים כבר בבוקר לא הייתה תחבורה ציבורית סדירה. ומי נתן אישור לאוטובוסים לנסוע ל\מירושלים ביום ה' בערב, כך שהנוסעים מצאו את עצמם מחולצים אחרי לילה מאוד לא נעים למרכזי איסוף שגם לא היו ערוכים כל כך ( לפחות נטען שלא היה מספיק שמיכות, בגדים להחלפה ואוכל ובהתחלה נטען שגם לא היה חימום או לא מספיק חימום). כנראה מישהו חשב שמספיק שבן אדם שנרטב כולו מהגשם או השלג- יתייבש מידית בעצמו. מדוע משטרת התנועה לא עשתה דבר הכי מתבקש ולא סגרה את הכביש מס' 1 או בלטרון או לפחות בשער הגיא וכביש 443 במחסום המכבים? כך לפחות אנשים היו חוזרים לאזור המרכז ולא היו נתקעים.
עוד עניין- עניין ההסברה, מה לעשות במקרה חירום הזה. מה לעשות, לא כולם רגילים לשלג ולא יודעים איך להתנהג וזה בסדר, בשביל זה יש רשויות שאמורות להסביר לאנשים על מקרי חירום. העירייה, המשטרה, פיקוד העורף. לא לכולם יש שכל ישר והגיון בריא, אין מה לעשות ( קודם כל לאלה, שנוסעים עם ילדים קטנים לראות את השלג). אולי כדאי להסביר לנהגי אגד, שאם נתקעים עם האוטובוס- לא מכבים את המנוע לפחות כל עוד יש דלק וכך האנשים לא יוקפאו בתוך האוטובוס…אולי צריך להסביר לאלו שנתקעו בתוך העיר עם רכב או האוטובוס, שלא צריך לשבת בפנים אלא לצאת ממנו וללכת, ללכת ברגל, כפשוטו ואם היעד אליו מגיעים רחוק מדי, אז לנסות ולהיכנס לאיזשהו בית ולבקש עזרה ואני מניח שברוב המקרים בקשה כזו תענה בחיוב. דווח על אוטובוס שנתקע מתחת לגשר מיתרים בכניסה לעיר עם תלמידים בתל אביב ומערכת מיזוג בו התקלקלה. למי שלא יודע בסמוך לאותו מקום במרחק של כמאתיים מטר יש מתחם של ארבעה בתי מלון. במקום להשאיר ילדים באוטובוס הקפוא ניתן היה להביא אותם ללובי של אחד מהם או לפזרם בין הארבעה. אני רוצה לראות איזה מנהל תורן של בית מלון שלא היה נותן לעשות את זה. לא ברורה לי ההוראה להישאר ברכבים פרטיים, במיוחד כשלא צוין שצריך לבדוק שהאגזוז לא סתום כי אחרת הרכב הופך להיות לארון קבורה. אנשים גם לא תודרכו שבהיעדר חימום ובהיעדר יכולת לצאת מהרכב אסור להירדם , כי אז מתעוררים בעולם שכולו טוב. אם לא הכינו הוראות כאלה מראש, היה אפשר לאלתר ולהודיע ברדיו. אני מוכן לקבל שלחלק מהאנשים יש סלידה עד תיעוב כאשר ה"רוסים האלה" מציעים משהו, אז ניתן היה להתייעץ ביוצאי צפון אמריקה או אירופה. שלג זה אותו שלג וכללי התנהגות- אותם כללים.
תקלות חשמל- כולם רואים בזה את הדבר הנלווה לשלג ולא כן הדבר במציאות במקומות אחרים בעולם. מאוד הופתעתי לגלות שכמה קרונות רכבת של הרכבת הקלה נעצרו בגלל שחוטי חשמל נקרעו בגלל השלג. עברתי 18 חורפים בעיר שכל שנה היה בה שלג והייתה בה גם רכבת קלה. לא זכור לי כל כך הרבה מקרים שהרכבות לא פעלו בחורף. גם הפסקות חשמל של 40 שעות + זה לא סביר. בכלל, במקומות רבים בעולם כבר מזמן הכניסו את התשתיות החשמל מתחת לקרקע בדומה לתשתיות תקשורת ותשתיות אחרות. כל עוד אנחנו לא עשינו את זה, אז לפחות כדאי לדאוג שלא תהיה אינטראקציה ישירה בין העצים שעלולים לקרוס לחוטי חשמל.
עד מתי דברים כאלה יקראו? עד שאנחנו כחברה, כאזרחים לא נחליף את התקליטור. הבחירות המוניציפאליות יסתיימו לא מכבר ולא רק בירושלים אלא באף מקום, המועמד לרשות העיר לא נבדק ולא נשאל על העניינים שהם באמת חשובים, כמו עד כמה העיר תהיה מוכנה לחורף. לאו דווקא לשלג, גם הצפות לא חסרות במקומות רבים, מחמת הליקויים במערכות ניקוז. המועמדים נבחנו לגבי העניינים הבאמת חשובים "מי ידפוק\לא ידפוק את החרדים ". ובמקומות שאין חרדים, "מי יפתח\יסגור עסקים בשבת". זה שלמשל כבר 40 שנה קיימת תוכנית מאושרת למניעת הצפות של איילון והיא לא מבוצעת, זה סתם זוטות, לעומת הדברים שברומו של עולם.
שימו לב: בין השכונות או היישובים שעד עכשיו (מוצ"ש) מנותקים מהחשמל כבר יותר מ40 שעות, שכונות ויישובים לאנשים ממעמד הביניים ומעלה, כמו רחביה, רמת בית הכרם, מלחה, ישובים כמו מבשרת ציון והר-אדר. זה לא שמחה לאיד, אבל יכול להיות שזו ההזדמנות היחידה לתושבי המקומות האלה להרגיש על בשרם אפילו לפרק זמן מאוד קצר- מה זה להיות בחורף בלי חימום (כמו הכותב שורות אלה). הרי החימום עולה לא מעט כסף. אולי זה גם הזדמנות עבורם לחשוב – אם תשתיות החשמל במדינה עונות על הצרכים וקריטריונים של סוף 2013, כאשר הכול על חשמל- חימום,בישול, תקשורת וכו'.
כידוע ירושלים היא מרכז התיירות ברמה עולמית וסביר להניח שבימים האלה יהיו צריכים להגיע\לצאת מספר זה או אחר של קבוצות ויחידים. ברור שהם נתקעו והשאלה היא, האם חברות הנסיעות וחברות הביטוח הזרות יראו בשלג בגובה של חצי מטר משהו שמוגדר כמפגע של הטבע וכוח עליון, או שמטענות האלה הם יתגלגלו מצחוק. האם האנשים האלה שנתקעו ישמחו לחזור לכאן שוב? אני כבר פגשתי בתקשורת הזרה ברוסית תיאורים על מה שקרה פה, עם תמונות וזה לא מוסיף כבוד לארץ.
יש דברים שבאמת קשה עד בלתי אפשרי להתכונן אליהם, כמו רעידת האדמה. יש דברים שאם באמת רוצים – ניתן להתכונן אליהם ולפחות למזער את הנזק. אבל כל עוד אנחנו כאזרחים לא נדרוש את זה הן ברמה הכלל ארצית והן ברמה המקומית, שום דבר לא יזוז. והדרישה הנוספת שחייבת לבוא מהעם: שהאחראים באמת ייקחו על עצמם את האחראיות. כל עוד אף אחד אף פעם לא אחראי שום דבר, תהיינה תוצאות אשר תהיינה, אנחנו נמשיך להתבוסס בשלג או לטבוע בהצפות או להישרף בכרמל או להידרס בפסטיבל ערד. דרך אגב, מה עם התקיפה באיראן? מתאר לעצמי איך האיראנים צוחקים עלינו.
תגיות: אחריות המדינה, חברת החשמל, משרד-החינוך, משרד-התחבורה, פגעי מזג אוויר
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
16 בדצמבר, 2013 בשעה 9:48
אכן יש להיערך מראש. על הרשויות המקומיות לדאוג לגיזום העצים לפני כל חורף כדי למנוע נפילת עצים על חוטי חשמל.
16 בדצמבר, 2013 בשעה 11:56
זה לא כל הסיפור
פרומו למה שיגיע אולי בהמשך, אם נישאר פחות או יותר בחיים –
לא רק נפילת עצים גרמה לקריסה טוטאלית של הרשת עד לרמה הבסיסית ביותר של התשתית – מדובר בקיצוצים משמעותיים בתחזוקה שוטפת (מעבר מאסטרטגיה של מניעה לאסטרטגיה של טיפול אחרי משבר).
מדובר בירדת הקריטריונים לאיכות השירות (יהיו יותר תקלות בשוטף בכלל).
"ועכשיו", מהרהר באזני בקול איש ותיק בחברת חשמל "האם יתכן שזה הגיע לרמת ההולכה הראשונית?"
הרבה שאלות – מעט תשובות, בריחה מאמירת אמת, יח"צנות מציצה מעבר לכתפו של כל דובר באשר הוא, הבטחות סותרות ואמירות ריקות.
הציניות – חוגגת.
והיא חוגגת עד הסוף. עכשיו פתאום מהללים כולם את עובדי החברה שתלויים באוויר בקור ובחושך – קרקס הגיע לעיר, קרקס בכל המובנים.
ובשכונות הוותיקות של ירושלים, היכן שהמדרכות שבורות ותהיינה שבורות יותר עכשיו היכן שהארנונה בשמיים וכל בלטה עולה מליון – יגלו התושבים שאפשר להחזיק תשתית על כרעיים רק עד שהחוליה החלשה נקרעת.
באנו חושך לגרש, הא?
(גילוי אישי – כל זמן שניתן היה להכניס שלג טרי למקרר, עם השאר הסתדרנו, אבל מלא השלג הנקי נגמר – האוכל נזרק, אי אפשר אפילו להזמין פיצה. אז זרקנו הכל והלכנו. גם כשיגיע החשמל – נתייחס אליו בחשדנות מרובה בשלב הראשון. ימים יגידו לאן אנחנו הולכים.
16 בדצמבר, 2013 בשעה 21:31
בואו ונקרא לילד בשמו...
כפי שציין אשר במאמר שלו: שלג בירושלים,בצפת,בפסגות הגבוהות ביו"ש וגם – קרה קפיאת כבישים,כל אלה אינן תופעות טבע נדירות אלא שכיחות ושכיחות מאוד. גם פרצי גשם זלעפות הם ארועים שכחים בישראל ואפילו מאוד.
הבעיה אינננה מזג האוויר אלא הרשויות. השלטון המקומי והארצי זחוח נהנתן ורמת השיח בו גובלת האימציליות לא קלה בכלל.
לומר את האמת: היה זה אירוע כלל ארצי והשלטון במדינה הוכיח עד כמה הוא עסוק בחיי הנהנתנות ואין לו שום קשר,ולו הקלוש ביותר,עם העם אותו הוא אמור לשרת. זו הבעיה,ולא שום דבר אחר.
לכל התהיות שמעלה אשר במאמר שלו תשובה אחת פשוטה: אין בישראל אף לא מנהיג אחד. לא בימים שבשיגרה ולא בימי חירום (ממזג אוויר ועד לאירועים בטחוניים). אף אחד לא קם נוטל אחריות ומבצע הנהגה ולו למרעית העין. גופים שונים,ולפעמים משונים,בוחשים בקלחת.
אין כאן מנהיגות והשלטון הארצי והמקומי רקובים,מסואבים נהנתנים וחיים בלה לה לנד משל עצמם,זה זו קסריה עזה (זו שבירושלים) בלפור או כל כתובת אחרת לרבות משכן הכנסת – ככה זה נראה ואלה הן התוצאות.
מנחם