חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

העמקת העוני – לא טעות, מדיניות

נושאים דעתעו"ס, רווחה ושירותים חברתיים ב 5.12.13 2:06

במקום להתמודד עם בעית העוני, החברה הישראלית אדישה אל מול הפגיעה בשירותי הרווחה ומאשימה את העניים במצבם. אביגיל חצור-סיוון, עובדת סוציאלית מתנועת "עתידנו" מאמינה שאפשר גם אחרת

עוני הוא טראומה יום-יומית ומתמשכת, שחושפת את האנשים שחיים בו למגוון רחב של התמודדויות – אלימות, השפלה, פגיעה וניצול פיזיים, נפשיים ומיניים, שקיפות, הדרה, דיכוי. עוני מגביל את יכולתם של החיים בו להיעזר ולהשתלב במערכות של עבודה, הכשרה ולימודים. מלחמת ההשרדות שנגזרת על האנשים החיים בעוני פוגעת כבר מינקות בתפקודים הבסיסיים ביותר. עוני הוא תופעה חברתית הנגרמת על ידי מדיניות חברתית ויוצרת טראומה ופוסט טראומה קשים. בעצם אפשור המשך קיומו של העוני העמוק והקשה, המדינה למעשה מטילה מום באזרחיה, ה"חזקים" מחבלים ב"חלשים".

אין יום שעובר ללא ידיעה חדשותית על הפערים החברתיים הבלתי נסבלים והעוני הנורא בישראל 2013. תמונות של קשישים רעבים, ילדים מוזנחים, דירות מתקלפות, מקררים ריקים. התמונות והסיפורים הללו הם הפנים של כולנו. למרות זאת, נראה כי שום דבר לא מצליח לסדוק את מעטה האדישות, האשמת המוחלש, ההתעמרות באחר והזחיחות שמאפיינות את השיח והתודעה הישראלית הרווחת כיום.

אז מה עוד נותר להגיד על עוני? מה אני יכולה לחדש שלא נאמר? איך אני יכולה לסדוק, לצרוח את העוולות היום-יומיות המתרחשות כאן, במקום בו אף אחד כמעט לא מוכן להסתכל? איך אני יכולה לבקש ממכן/ם להאמין שאפשר אחרת ולפעול לשם כך? האם זה בכלל אפשרי?

העוני הפרטי של החיים בעוני, הוא למעשה גם העוני של מדינת הרווחה בישראל, שעברה ועוברת דריסה וצמצום כל כך חזקים, עד שאין לה מה להציע לאזרחיה. בכל תחום שלא נסתכל, אם אין לך משפחה, מערכת תמיכה וכמובן יכולת כלכלית סבירה, את לא מבוטחת, אין שום ערובה לכך שלא תגיעי גם את לפת לחם. הרי כל כך הרבה מהאנשים שחיים בעוני, עובדים למחייתם

מלחמת ההישרדות הישראלית חוצה את כל הסקטורים והשכבות (אולי לא "שכבות", כי הרי השכבות העליונות לא סובלות) (פרט כמובן לבודדים שמרוויחים מהשיטה הנוכחית). היא מאחדת בין גברים ונשים, ילדים ומבוגרים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים. היא מאחדת בין העובדות הסוציאליות, המורות, הרופאות- בין נציגות המערכת הציבורית הקורסת לבין ציבור לקוחותיהן. יום בלשכה לשירותים חברתיים הוא יום של התמודדות מתמדת עם חוסר תקציב, חוסר מסגרות, חוסר מענים ותוכניות רלוונטיים ויעילים – חוסר האחריות של המדינה כלפי אזרחיה. עוניה של המערכת הציבורית פוגע בכולנו.

הדיבור על עוני, גורר התנגדויות כלפי האנשים עצמם – "שיצאו לעבוד", " אם אני יכול אז גם הם", "שלא יעשו ילדים"," שילמדו לנהל תקציב", "הם לא עוזרים לעצמם " "שלא יקנו פלזמה", "שלא תעשן", "אני לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו". הרבה יותר קל למחוק, לעשות דה-הומניזציה ולהאשים, מאשר להתמודד עם חוסר האונים הנוראי אל מול העוני והשלכותיו. בייחוד כאשר אלו הם השלכותיהן של בחירות מושכלות שאנשים אחרים עושים ובכך חורצים גורלות. דיבור על עוני גורר שלל הפחדות והצדקות של המדיניות החברתית- "העלאת מיסים על בעלי ההון תבריח אותם מישראל", " מעמד הביניים לא יכול לסחוב את השכבות החלשות", "לא יהיו כאן פרזיטים" " המדינה מתמודדת עם איום בטחוני ולכן אין לה את המקורות שיש במדינות אחרות".

האימה המתמדת של הנהנים מן המצב הנוכחי מפני שינוי השיטה, משתיקה ביעילות את כולנו וגורמת לנו לצאת זה כנגד זה ולאבד את האמון בנבחרי הציבור ובמדינה.

אשמח ללוות את כל אותם פקידים, פוליטיקאים ועסקנים ליום אחד בגיהנום של העוני העמוק, אשמח לענות לכל טיעון, לכל כלל פיסקלי, לכל הדגמה כי "אין ברירה" ו"לא ניתן לעשות משהו אחר- זה לא אחראי ופופוליסטי"  ולהראות להם את המציאות האמיתית שמתרחשת מחוץ למוקדי השליטה והכוח.

רבים וטובים ממני חקרו, כתבו ומצאו עשרות דרכים אלטרנטיביות שיכולות לעשות שינוי כבר עכשיו:  אפשר להעלות את הקצבאות כך שבאמת יכבדו את הנזקקים להן, אפשר לעשות רפורמות (ולא בצורת הפרטות) במשרדי הממשלה- לצמצם את הבירוקרטיה וריבוי הנהלים המיותרים ולייעל את השירות לאזרח, אפשר לנטרל את מלכודות העוני הנוכחיות ולשנות את מדיניות הביטוח הלאומי, להגביל את שכר המנהלים, להעלות את המס על ההון והירושה, אפשר להפוך את פני ההסתדרות ולתקן את הכשלים במבנה ובהתנהלות הנוכחיים. אפשר לשתף את האזרחים בניהול כספיהם בין אם זה פנסיה, מס או דמי ביטוח לאומי. אפשר להפסיק לפחד ולהפחיד מן האחר ולזכור כי רובנו רוצים את אותו הדבר- חיים בטוחים ומבטיחים לנו ולסובבים אותנו.

 אני עדיין רוצה להאמין כי אפשר לעשות את כל זה- למגר את העוני מישראל, גם ללא אלימות וכפייה, מתוך אנושיות וחמלה, מתוך חוסר רצון להשלים עם המציאות הבלתי נסבלת של האנשים סביבנו. אני אמשיך להלחם ולהאמין. ואתן/ם?

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מאמינים בני מאמינים במיגור העוני, רק שבשביל למגר את העוני צריך להחליף את השלטון ולא בממשלת מרכז בהשתתפות העבודה של הרצוג אלא בממשלה שבבסיסה מפלגה ס"ד חזקה (שאין כיום בישראל) ולה שותפות מפלגות סוציאליסטיות משמאלה.
    בינתיים יש קאוצרים שיגידו לעניים שהם אשמים במצבם, אחרי הכל אנחנו מדינה פרוטסטנטית.

  2. רון גולדרינג :

    אפשר ואפשר גם אחרת

    לכל המונעים טיפול בעוני בשל "אילוצים כלכליים" אפשר להוכיח, כי אין השקעה טובה יותר למדינה מטיפול אפקטיבי בעוני. יש כאן ידע, יכולת, מומחיות, רצון של כל מי שמכיר את הבעיות מקרוב – וכן, יש גם כסף. הרבה כסף. טריליון ש"ח בחסכונות פנסיוניים שיכלו לממן תוכניות נרחבות לשיפור דרסטי של המצב, ולהניב למדינה תשואה שתאפשר לשלם למשקיעים באג"ח יעודיות של המדינה רבית אטרקטיבית. על הדרך יווצרו מקומות עבודה שיאפשרו פרנסה טובה להרבה מאוד אנשים.
    מה חסר? רק רצון אצל מקבלי ההחלטות, ורק הבנה אצל הציבור שאסור להרפות את הלחץ מעליהם.
    כל המחקרים שבדקו אפקטיביות כלכלית של תוכניות חברתיות מוכיחים כדאיות. אין לקבל בשום פנים נימוקים של "מחסור בכסף" ו-"בורות תקציביים".
    יאיר לפיד דיבר בכנס שדרות שהמפתח לשגשוג המדינה הוא "חדשנות". החדשנות החשובה ביותר היא יצירת מדיניות כלכלית-חברתית שבה יינתן משקל מאוזן למומחים מתחומי הכלכלה והחברה – בוועדות הקובעות שימושים במיליארדים צריכים לשבת לא רק אנשי כלכלה אלא גם עובדות סוציאליות, ובמעמד שווה.

  3. העמקת העוני – לא טעות, מדיניות « עתידנו עתידנו :

    […] לקריאת הטור המלא באתר עבודה שחורה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.