חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מאמנים אישיים למשפחות החיות בעוני – האשמת העניים בעוניים

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 5.12.13 2:10

משרד הרווחה השיק תכנית חדשה, לפיה ימונו 'קואצ'רים' לאנשים החיים בעוני, כדי לסייע להם להתמודד עם המצב הכלכלי. נדב פרץ-וייסוידובסקי טוען כי הצעד הזה לא יסייע למשפחות, אלא רק יעביר אליהן את האחריות לעוניין

העמקת העוני - לא טעות, מדיניות

במקום להתמודד עם בעית העוני, החברה הישראלית אדישה אל מול הפגיעה בשירותי הרווחה ומאשימה את העניים במצבם. אביגיל חצור-סיוון, עובדת סוציאלית מתנועת "עתידנו" מאמינה שאפשר גם אחרת

לקריאה נוספת

דווח בנענע-10 כי משרד הרווחה מתחיל תכנית חדשה, שבמסגרתה יוצמדו קואצ'רים למשפחות החיות בעוני לתקופה של שנתיים. לפי הדיווח, "המאמנים יספקו למשפחות ייעוץ כלכלי והדרכה שבמשרד הרווחה מקווים יסייעו להוציא אותן ממעגל העוני."

המהלך הזה הוא המשך ישיר של מדיניות המשרד תחת השר מאיר כהן, של האשמת אנשים החיים בעוני בעוניים. כאשר אנו מצרפים אותו לצעדים אחרים של המשרד – כמו תמיכת השר והמנכ"ל בקיצוץ בקצבאות הילדים – אנו רואים כי מדובר במהלך ציני, שמטרתו להעביר את האחריות על העוני מכתפי מדינת ישראל, שהולכת ומתנערת מאחריות זו בעקביות, לכתפיהם של נפגעי השיטה הכלכלית.

כי הרי מה המסר שמעביר משרד הרווחה כשהוא ממנה קואצ'רים למשפחות החיות בעוני? שהסיבה שהמשפחות האלה סובלות ממחסור, היא ההתנהלות הקלוקלת שלהן. לו רק היו מתנהלות בצורה רציונלית והגיונית, הרי שמצבן היה משתפר פלאים.

בואו נפרק רגע את ההנחה הזו. קו העוני למשפחה עם שלושה ילדים, נכון לדו"ח העוני האחרון, הוא 7,502 ש"ח. כלומר, 1.75 פעמים שכר המינימום. ניקח משפחה שבה שני בני הזוג עובדים, אחד במשרה מלאה ואחד (למה להעמיד פנים, אחת) בשלושת רבעי משרה – כי הרי הגן נסגר ב-14:00, ולמי יש כסף לצהרון – אם שניהם מקבלים שכר מינימום, הרי לכם משפחה שחיה בעוני.

ובואו נבדוק למה מספיקים 7,500 שקל. נתקשה למצוא דירה המתאימה לחמש נפשות ששכר הדירה עליה נמוך מ-3,000 שקל. נהיה נדיבים, ונניח שהמשפחה שלנו מצאה דירה ב–2,500 שקל לחודש. נוסיף הוצאות קבועות – ארנונה, מים, חשמל, גז – בסכום (השמרני) של 1,000 שקל לחודש. סל המזון המומלץ של משרד הבריאות למשפחה בגודל כזה עולה 4,500 ש"ח לחודש – ברור שהמשפחה שלנו אינה יכולה לעמוד בסכום הזה, ותאלץ לחסוך על מזון בריא לילדיה. נניח שתוציא 3,000 שקל בחודש על מזון. הוצאנו את ההוצאות הבסיסיות ביותר, ונשארו 1,000 שקלים לחודש, שצריכים להספיק לחינוך ובריאות (שכבר מזמן לא חינם), לתחבורה (צריך לנסוע לעבודה, בכל זאת), לביגוד, לאחזקת הבית, לתקשורת, ועוד ועוד ועוד – וזה בלי שאמרנו מילה על כסף שיוצא על מותרות (שהרי למי שחי בעוני אסור לצרוך תרבות, למשל).

אז איך משפחות כאלה מסתדרות? הן מסתדרות בקושי, תוך הסתמכות-יתר על כל מי שבסביבתן ותוך ויתורים קשים וכואבים על דברים שנתפסים בעינינו כהכרחיים – מהחוג של הילד דרך הפרי לבית הספר, ועד לוויתור על ארוחות בשריות.

ונזכיר – בדוגמא שלנו לקחנו משפחה שנמצאת על קו העוני. רוב המשפחות שחיות בעוני, נמצאות עמוק מתחתיו (34.7% מתחתיו, ליתר דיוק. פחות מ-4,900 שקל לחודש בממוצע). כיצד מסתדרים עם הכנסה כזו?

לשאלה הזו אין לאף קואצ'ר פתרון. אפשר לשרוד איתה – עובדה, משפחות רבות עושות בדיוק את זה – אבל אין שום אפשרות שמשפחה שנמצאת מתחת לקו העוני בישראל, תחייה ברווחה בלי להגדיל משמעותית את הכנסותיה.

תאמרו: אולי זה לא יפתור את בעיית העוני, אבל לפחות זה יסייע להן במשהו. אז כדאי ללמוד מהנסיון: עמותת פעמונים מפעילה שירות דומה לזה של משרד הרווחה, אך בהתנדבות. מתנדבי העמותה נפגשים עם משפחות ומסייעים להם לאזן את התקציב החודשי, ולצאת מהמעגל של הכניסה לחוב. אנשי פעמונים מספרים, שהם מסוגלים לעשות פלאות עם אנשי מעמד הביניים שנקלעו לקשיים (ושם הם אכן עושים עבודה מופלאה), אך היכולת לסייע לאנשים שחיים בעוני היא מאוד מוגבלת. כשהשמיכה קצרה כל-כך, לא משנה איך נמשוך אותה היא לא תכסה.

הקואצ'רים אינם אלא עוד אחיזת עיניים מבית מאיר כהן-יאיר לפיד, שנועדה להסתיר את העובדה שהם מובילים מדיניות שמדרדרת עוד ועוד ישראלים אל מתחת לקו העוני. במקום לחלק עצות לאנשים שחיים בעוני לגבי התנהלות כלכלית נכונה, אולי כדאי שלפיד וכהן יתחילו לקבל עצות כלכליות מאנשים שחיים בעוני. אלו יוכלו לספר להם שהסיבה לעוני היא לא הוצאות מופרזות, אלא שכר מינימום שאינו מאפשר קיום בכבוד; מערכת קצבאות קורסת, שבקושי מאפשרת אפילו מחייה; ושוק עבודה כל כך פוגעני, שאינו יכול לספק את צרכיהן הבסיסיים ביותר של משפחות.

אם לפיד וכהן רוצים להתמודד עם בעיית העוני, שיפסיקו לספר לנו ש'הפתרון לעוני הוא עבודה' (כזכור, המשפחה שתיארנו עובדת), ולהמציא גימיקים שמאשימים את קורבנות המדיניות שלהם במצבם, ויתחילו לטפל בסיבות האמיתיות לעוני.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    את מה שמקדונלד עושה בהמלצות בדף האינטרנט שלה ממשלת ישראל עושה בעצמה, מלמדת את העניים איך לחיות.
    אבל זה יותר מזה משרד הרווחה נשלט בידי יש עתיד ויש עתיד רוצה לסדר עבודות לקאוצרים אז הנה סידור ג'ובים קלאסי, אני מניח שבכדי לקבל את הג'וב הקווצאר יצטרך להביא פנקס חבר ביש עתיד או פוסטר חתום של יאיר לפיד.

  2. גלעד :

    לא בטח אם קואצ'רים זה הפתרון

    אבל להעמיד פנים שפתרון יכול לבוא רק מכיוון אחד גובל בהעמדת פנים. אין ספק שיש אחריות לממשלה והיא גדולה מאוד אבל מכאן ועד להתנגד לפתרון מערכתי רחב נשמע כמו מרחק רב שלא מעיד על תבונה יתרה.
    מהמעט שראיתי את התכנית של אלון גל בזמנו הופתעתי לגלות כמה מעט אנשים יודעים על כלכלת בית בסיסית ביותר. קואצ'ר זה פתרון יקר ושנוי במחלוקת. היה עדיף להתחיל בחינוך, בבנייץ תכניות לימודים בבתי הספר

  3. דוד :

    אולי מרעה תצא טובה

    כשהקאוצ'רים יראו במו עיניהם שאי אפשר לשפר את מצב העניים ויזרימו את המידע למעלה, אולי יבינו סוף סוף שצרכים למצוא דרכים אחרות לפתרון בעית העוני.

  4. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    גלעד: לא הייתי סומך על תכניות ריאליטי בכלל, ועל התכנית של אלון גל בפרט, כדי ללמוד משהו על המציאות.

    דוד: הלוואי. עובדים סוציאליים מזרימים את המידע הזה למעלה כל הזמן (כפי שאפשר לראות בפוסט שמקושר מהפוסט הזה), וזה לא ממש מזיז לאף אחד.

  5. חנן כהן :

    למה לא עו"סיות?

    ואפילו נגיד שקואוצ'ינג יעזור אפילו קצת, למה שהעו"סיות המקומיות לא יעשו את זה?

    אולי בגלל שאין מספיק מהן?

    אז אולי הפתרון הוא לא להפריט גם את זה אלא לא לקצץ בתקציבי הרווחה כדי שהעו"סיות יוכלו גם לדבר עם העניים ולא רק להעביר את הניירות שלהם מצד לצד?

  6. עמוס :

    מה עם הכנסות שאינם משכר

    האם למשפחה כזו אין קצבאות למשל? סיוע בשכר דירה? וכל מיני דברים דומים?

    אבל מה שעוד יותר מתמיה בעיני, אם אתה אומר שעם הכנסה כזו אין שום גמישות, ואפשר בקושי רק לשרוד – מה עשו משפחות עניות לפני עשר שנים, או עשרים שנה, כאשר ההכנסות שלהן (מתוקננות לאינפלציה) היו נמוכות יותר במאות רבות, או מעל אלף שקלים? אם כיום הן לחוצות עד הצוואר, איך הן לא רעבו לפני עשור או שניים? אני כבר לא מדבר על ימי התפארת של מדינת הרווחה הישראלית, נניח שנות השישים, שההכנסות של העניים בהן היו הרבה הרבה יותר נמוכות מהיום.

  7. דליה :

    לעמוס, תגובה 6
    בשנות מדינת הרווחה הישראלית מדדו את גובה סל הקנייה, פרסמו את מדד המחירים לצרכן ונתנו תוספות שכר ותוספות יוקר בהתאם. נוסף לכך, משפחות עניות לא היו צריכות לשלם עבור בריאות וקיבלו שירותי בריאות ברמה נאותה. כמו כן, משפחות עניות לא השקיעו כספים רבים בחינוך. היה שכר לימוד מדורג בהתאם לרמה הסוציואקונומית של המשפחה. מדינת הרווחה סיפקה צרכים במקום שהמשפחות העניות ישקיעו ישירות מכיסן. גם דאגו לדיור ובנו דירות בהתאם לצרכים של הצעירים שנישאו, וגם היה מפעל חיסכון לבניין שאיפשר להם לחסוך כסף לדירה ולרכוש אותה עם משכנתא סבירה ולא צמודה.

  8. דליה :

    השיטה של אימון אישי היא שיטה שמצריכה השקעה כספית גבוהה. במקום מאמן אישי לכל אחד אפשר לקחת קבוצה שלימה ולמנות לה מאמן. לשם מה צריך מאמן לכל אחד ואחד? אני פונה למשרד הרווחה. חיסכו את הכסף ואם אתם בכל מקרה רוצים מאמן, אז שיהיה קבוצתי ולא אישי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.