מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
גם אצל הבורחים מהפוליטיקה, הכל פוליטי
תמר בן יוסף בבלוג שלה מעלה זכרונות מימי נעוריה ואומרת שהיום הדברים אקטואליים אולי יותר משהיו אז
יוחזרו הקשים לבקבוקים במפלגת העבודה
כשאני מנסה להסביר לאנשים צעירים מה זה לגדול בתוך מפא"י ההיסטורית, הם לא ממש מבינים. קשה להעביר תחושות מדור לדור.
אני גדלתי בקרביים של תנועת העבודה. כל השכנים מסביב היו חברי מפא"י או מפ"ם. החברים, שהתנדנדו אתי על ענפי הגויאבה השכונתית, היו בנוער העובד או בשומר הצעיר. טיולי התנועה היו מרכז הוויתנו – עד היום אני שואלת את עצמי מדוע השומר הצעיר עלו למוחראקה בגיל 9, וראו- משם-את-כל-עמק-יזרעאל-על-כף היד, ואנחנו לא.
הורינו, כמובן, היו מעורבים בכל מעשינו. הם עמדו לצדי הכביש כשצעדנו עם לפידים בחנוכה לכבוד המכבים הגיבורים. הם דאגו שתהיה לנו חולצה כחולה עם שרוך, לפני כל בגד אחר. והם גם היו פעילים במפלגה.
אחת מתמונות ילדותי, הצפה מפעם לפעם לנגד עיניי, היא תמונתה של ברכה השמנה ביום ביקור של מישהו מ"המפלגה" בסניף המקומי. ברכה הייתה מופקדת על הטמנת הקשים בבקבוקי האורנג'אדה והטמפו. היא יצאה מביתה שעות לפני האירוע, לבושה בשמלתה הטובה. חיוך של אושר הבהיק את שיני הזהב שלה.
נערך על ידי לקסיתגיות: מפלגת-העבודה, סוציאל-דמוקרטיה, תמר-בן-יוסף, תנועות-נוער
קישור קבוע
תגובות