מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הרצוג ניצח – העבודה הפסידה
אשר רוכברגר רואה את ניתוק העילית הפוליטית מהעם שמשדר המהפך במפלגת העבודה. הוא מקווה שאודי המחאה החברתית יצמיחו הנהגה מתאימה
חברי העבודה אמרו את דברם, זו הייתה הכרעה דמוקרטית ויש לכבדה ואין על זה עוררין. יחד עם זאת ניצחון של הרצוג זה המקרה הקלאסי של ניצחון פירי כי הרי בבוא יום הבחירות לא רק חברי המפלגה יצביעו עבורה. שלי יחימוביץ נבחרה ע"י חברי המפלגה בבחירות האחרונות- גם, אבל לא רק. כל מיני פרשנים עוד יכתבו הרבה את כל הסיבות למהפך . ינתחו את כל כשלונותיה של שלי וכמו לכל אחד מבני האדם יש לה, היו ויהיו. כרגיל אצלנו מתמקדים יותר באישיות המנהיג ולא בדרך המפלגה. אני מציע לבחון את שתיהן.
הרצוג הוא חלק בלתי נפרד מהאליטה הישנה שמנסה לשרוד היום. את השקפת עולמו ניתן להגדיר כהשקפת עולם של ה-WASP הישראלי , כאשר להבדיל מארה"ב זה WHITE ASHKENAZI SECULAR PARATROOPER. הוא מילא מספר תפקידים בממשלה ללא הצטיינות יתירה, כאשר שני המשרדים שהיה מופקד עליהם, השיכון והרווחה, הם די חברתיים וגם בשנים שעוד לפני המשבר הגדול מן הראוי היה להנהיג שם אי-אלו רפורמות. הדבר הבולט שקשור אליו (וזה לא מה שהוא היה רוצה) זה כל הסיפור של עמותות ברק המקרה הקלאסי של איפה ואיפה שנוהגת מערכת המשפט בישראל.
מבחינת השקפת עולמו המדינית, הוא יתחרה עם ראשות המפלגות ליבני וגלאון ודי לחכימא ברמיזה. כמובן שביבי מאוד שמח מהתוצאה הזו, משום שרף הדרישות ואפיוניהן יהיו שונים לגמרי ביום שתיבחן האפשרות שעבודה תצטרף לקואליציה, כאשר בראשה עומד הרצוג ולא שלי. לכולם ברור שיום כזה יבוא ואולי יותר קרוב מהציפיות.
בסופו של דבר מהיום מפלגת העבודה חוזרת לאותה מפלגה כפי שהייתה לפני שנתיים ומשהו, לאחר הפיצול ממפלגת העצמאות ( מישהו עדיין זוכר שהייתה מפלגה כזאת?).אם מסתכלים על הזירה הפוליטית ממעוף הציפור, אפשר להבחין שהמערכת חוזרת למה שהיא הייתה ומונהגת ע"י הנסיכים- ביבי, הרצוג, לפיד וציפי. בנט וליברמן אינם נסיכים, אך המערכת מוכנה לקבל את זה כאיזו סטיית תקן סבירה. המכנה המשותף של כל האנשים האלה- שבינם לבין התובנות והדרישות של הציבור הרחב נפערה תהום בלתי עבירה.
אני מקווה ששלי ולא רק היא ילמדו מהבחירות האלה שלא מספיק להיות מנהיג כריזמטי ושצריך גם לדעת איך עובדים עם המנגנון. עוד שאלה שמרחפת באוויר- הכוח של הוועדים הגדולים, כאשר יש להם אינטרסים מאוד צרים ובהרבה פעמים מנוגדים לאינטרסים של כלל הבוחרים. כן, אותם הועדים החזקים, מה שנקרא היום מחוברים, הם אחד הקטרים שמובילים את המשק לאבדון. אני באופן אישי בעד העבודה המאורגנת אבל הם מזמן כבר הפסיקו לייצג את העובדים הרגילים ומייצגים אך ורק את הדור הוותיק – דור א' – וכל השאר עבורם הם דור … האות השביעית.
אני משער שלקראת הבחירות הכלליות הבאות, מתי שהן לא תהיינה, תוקם מסגרת חדשה שתאגד את כל המאוכזבים משלטון הנסיכים המחוברים. מה שיתפרץ מהמחאה החברתית ושממשיך להדהד באוזני רוב העם – את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, כמה שהרצוג לא יתחבק עם אילן חסן (כמשל ולא ראיתי את זה במציאות). השאלה האם עד אז יימצא מישהו ראוי שיוכל לעמוד בראש המסגרת החדשה ולא לאכזב כמו שאכזבו אחרים. גם ציבור הבוחרים צריך ללמוד שבוחר בוגר לא נטפל אל היופי החיצוני ואל מתק השפתיים, כי היום רובם יכולים להאשים רק את עצמם במה שעושים להם. אם המנהיג החדש יהיה כחלון…הימים יגידו. ואיך שאומרים – כל עם מקבל את אותה ממשלה שהוא ראוי לה. דמוקרטיה יש ללמוד לא רק ובמיוחד לא בצורה כמו שזה נלמד בשיעורי האזרחות.
תגיות: אלון חסן, בחירות לראשות מפלגת העבודה, הוועדים הגדולים, המחאה-החברתית, יצחק-הרצוג, מחנה השמאל, משבר-כלכלי, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
24 בנובמבר, 2013 בשעה 10:42
ניתוח מעניין אך חסר
ניתוח מעניין ומסקנה מדוייקת: העבודה הישנה והמתנשאת חזרה. אך חסרה פה ההבנה ששלי לא יצרה עבודה אחרת.
הוכחת הכישלון של שניהם היא ביחסם לד"ר מרינה סולודקין, שהייתה מופת לעבודה למען המוחלשים (והמאבק החשוב ביותר שלה נגד הוצאת ילדים מהבית). שניהם פשעו נגד מרינה, האחת בהתנהגותה עם מותה שח מרינה (באירוע לזיכרה) והאחר עם תלונתו הבזויה לועדת האתיקה של הכנסת נגד מרינה והלובי שהקימה. הבשורה שמביא בוז'י לילדים האומללים שמכלים את ילדותם במוסדות סגורים אינה שונה מזו של שלי.
מסקנה: בוז'י ושלי אחד הם מבחינת רגישות ואכפתיות חברתית אמיתית.
24 בנובמבר, 2013 בשעה 14:50
תגובתה של אסתר הרצוג מוזרה ביותר
עד לבחירתה של יחימוביץ,מפלגת העבודה נשלטה על ידי גנרלים או מתחזים לגנרלים וכל עיסוקה של המפלגה היה בנושא המדיני ביטחוני.
יחימוביץ שינתה את השיח ששלט במפלגה והסבה אותו לנושאים הכלכליים חברתיים.
על כך יצא זעמם וקצפם של ותיקי מפלגת העבודה והם מצאו בהרצוג את מי שישיב למפלגה את מאפייני העבר שלה.
האם אפשר לקחת מקרה אחד ולהסיק ממנו על רגישותה החברתית של יחימוביץ ?
יש לציין בצער שהבחירה בהרצוג הפכה לוידוא הריגה של המחאה החברתית.