חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ההסכם עם העובדים הסוציאליים: הסכמים לחוד ומציאות לחוד

נושאים דעתעו"ס, זכויות עובדים ותעסוקה ב 14.11.13 11:39

ההסכם שחתם משרד האוצר עם איגוד העובדים הסוציאליים בסוף השביתה הקודמת קבע כי עובדים סוציאליים בעמותות מופרטות יקבלו שכר בגובה מינימלי. בפועל, העמותות אינן עומדות בהסכם והממשלה מתחמקת מאכיפתו.

במרץ 2011 הסתיימה שביתת העובדים הסוציאליים, אשר סימנה את סיומו של המאבק על הסכם השכר לכלל העובדים הסוציאליים, שבתוכו תקדים עבור העובדים הסוציאליים העובדים בשירותים המופרטים – נקבע שכר מינימום ענפי שיעלה בהדרגה ובסופו של דבר יעמוד על 7052 ₪.

לצורך השוואה, אציין כי לפני הסכם זה נע שכר העובדים הסוציאליים בעמותות בין שכר מינימום לכ-5000 ₪ עבור משרה מלאה.

על אף העובדה שמדובר בתקדים,העובדות הסוציאליות התאכזבו מאוד מכך שלא נחתם צו הרחבה, שמטרתו השוואת שכרם של העובדים בכל הענף לאלו של הסכם השער הקיבוצי במגזר הציבורי, וכיום ברור לכולם מדוע.

כיום, למעלה משנתיים וחצי לאחר המאבק ואחרי ההסכמים וההבטחות, המצב בכי רע – ההערכה היא כי למעלה מ-50% מהגופים הפועלים תחת משרד הבריאות ולמעלה מ-30% תחת משרד הרווחה אינם מיישמים את ההסכם. במהלך תקופה זו, נעשו מאמצים רבים ליישום ההסכם בכלל העמותות – התהליך התברר כמייגע, מתיש ומייאש; המאמצים כללו פנייה למשרדי הממשלה ולאוצר ופנייה לעמותות עצמן בכדי שישלמו לעובדים את השכר המובטח. משרד האוצר ומשרדי ממשלה אחרים והעמותות עצמן מגלגלים את האחריות מגורם אחד לשני, ובסופו של יום העובדים אינם מקבלים את השכר שהובטח להם.

כיום מסתמן כי האופציה היחידה כמעט לקבלת שכר המינימום הענפי שנקבע, הינה לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה.

התוצאה היא שבירת האמון שיש לעובדים בממשלה, פגיעה קשה באמון שלהם באיגוד המקצועי שלא הצליח להביא ליישום ההסכם ובחלק מהמקרים ייאוש כללי של עובדים מעצם העבודה במקצוע ונטישתו לטובת מקצועות אחרים שמאפשרים פרנסה בכבוד .

נשאלת השאלה האם משרד האוצר חתם על הסכם השכר בידיעה כי לא יצטרך ליישמו ולמעשה חתם על צ'ק ללא כיסוי ביודעו כי לא יתבע לפרוע אותו?

מדיניות הממשלה, הייתה ונותרה מדיניות של הפרטה לצורך הוזלת השרות, בדרך כלל על חשבון תנאי ההעסקה ואיכות השירות. לכן הייתה וישנה התנגדות של האוצר לחתום על צו הרחבה. כחלק ממדיניות זו בחרה המדינה לחתום על הסכם שאינה עומדת מאחוריו ובכך התנערה שוב מאחריותה לעובדים מחוץ למגזר הציבורי.

אם לא די בכך, במשך תקופה זו, המשיכה הממשלה להפריט את שירותי הרווחה, את שירותי הבריאות ושירותים נוספים בהם מועסקים עובדים סוציאליים, וגם במכרזים החדשים בהם זכו עמותות לא נקבע שכר המינימום הענפי כתנאי סף למכרז. דבר זה מהווה פתח לאי יישום ההסכם, ומעלה סימני שאלה כבדים באשר לתוקפם של הסכמים במדינת ישראל.

העובדים הסוציאליים אינם היחידים הסובלים ממדיניות זו. גם לרופאים המתמחים בפריפריה הובטחו מענקים, וגם כאן הממשלה דחתה את יישום ההסכם במשך למעלה משנה. רק לפני כמה שבועות, לאחר מאבק, החליט שר האוצר להעביר את הכספים למתמחים .

מצב של אי יישום הסכמים מוביל לתסכול רב בקרב העובדים והעובדות ומחזק את התפיסה שבישראל – הסכמים לחוד ומציאות לחוד, ועקב כך עשוי לפגוע במוטיבציה ליציאה למאבק הבא. עלינו להילחם בכך ולנתב את התסכול לרתימתם של העובדים הסוציאליים כולם למאבק נוסף ונחוש, בו יוצבו דרישות בלתי מתפשרות, אשר לאחר שיחתמו לא ניתן יהיה לחמוק ממימושן, כדוגמת צו ההרחבה להסכם הקיבוצי. רק  במאבק עיקש וחסר פשרות, נצליח להשיג את מה שמגיע לנו, ועלינו להיות נכונים לסוג כזה של מאבק.

מאת גיל אוחיון, עובד סוציאלי בשירותים המופרטים

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

18 תגובות

  1. ניבה :

    עובדים סוציאלים, מדוע אינכם מחליפים מקצוע? מי ביקש מיכם לעבוד במקצוע הבזוי הזה? לכו לעבוד בקטיף תפוזים. זו עבודה פרזיטית והמטופלים שלכם שונאים אתכם. בבקשה תתפטרו. פליז, פליז, תתפטרו. וכדאי שתודיעו לאלפי הסטודנטיות הפרזיטיות לעבודה סוציאלית שהגיע הזמן לסגור את הפקולטות למדעי הטפילות. ואתה גיל אוחיון, תתפטר וגש ללשכת התעסוקה. הסבת מקצוע תועיל לך. ממליצה בחום.

  2. כפיר :

    זו מדיניות

    אתחיל מניבה- שירותים סוציאליים נמצאים בכל תחום החל מחדר הלידה ועד למחלקה לרפואה משפטית במוות , בשנים האחרונות העו"ס נכנסת להתערבות לעתים קרובות גם בגורל עוברים, וגם בגורל גופות ואפילו עזבונות, מידע סודי(טיפולי או רפואי) של הנפטר.
    עבו"ס היא התחום הטיפולי הרחב ביותר שקיים היום ותגובתך מלמדת אותי המון על תפיסת הציבור -אותנו העו"סים.
    עבו"ס אמיתית צריכה להיות במרחב הציבורי, גם בחלק המופרט. הבדיחה לגבי יישום הסכם השכר היא כמו הסיפור עם הבישוף ששאל את הכומר "תגיד למה הפעמונים לא צלצלו ב12:00?" הכומר :"יש לי אלף ואחת סיבות למה הפעמונים לא צלצלו, הראשונה , אין לנו פעמונים…." הבישוף:"תודה, אין צורך שתמשיך".
    משרד הבריאות, האיגוד, משרדי הממשלה, ה"עמותות" (שזה שם מכובס לחברה כלכלית שיכולה גם להתרים כסף ומתנדבים, מה שלחברה אסור), החברות הפרטיות, היזמים (שם מכובס לקבלנים), האוצר , שר האוצר, מתעסקים בלהסביר לנו העם "ההדיוט" (שלא לומר אידיוט), למה אין פעמונים, אותי לא מעניין שאין פעמונים, אני רואה את זה, אותי מעניין מתי יהיו פעמונים.

    זה כמו שבלימודיי, הגיעו לכיתה לקוחות רווחה שהפכו ברבות השנים לעובדי הרווחה בתוכניות השונות, אחד המסרים החזקים שחזרו שם :"תמיד הרגשנו שהעו"ס לא יכולה ממש להבין אותי עד הסוף", מישהו אפילו שיתף אותנו בדימוי של העו"ס משכונת היוקרה המתפרנסת מבעלה, והיא דואגת לרוח, עם המון תכשיטים ורוחניקית, ורק כשהוא נכנס ללשכה כפרוייקטור, כמסייע ללשכה, הוא הבין כמה הוא טעה. עד כמה העו"ס מבינה את מצבו כי היא הרבה פעמים צריכה בעצמה עו"ס.
    בניגוד אליו, ולאחרים, לציבור, לחברה ולעומדי בראש המדינה שלנו , הסניגורים שלנו באיגוד, הסניגורים שלנו במשרדי הממשלה השונים, לא סופרים אותנו ממטר ולא רואים אותנו ממטר.

    זו מדיניות מתמשכת שהראשונים שנפגעו מהמדיניות הזו היו המורים , וכך כל מגזר בתורו בפאזל נופל לידי העכביש הנחשי של האוצר שמבטיח הרבה ולא עושה כלום.

    האיגוד יכל והיה צריך להוריד כפפות, במקום זה הוא בחר "להידבר" עם העמותות. האיגוד גם איבד את המוניטין המקצועי שלו על קידום העבו"ס.
    איך האיגוד הפקיר את עובדיו המופרטים במסגרות מודרות (המגזר הערבי כמשל),קצת יש כאן מסר כפול. כיצד האיגוד מסכים שיהיו מסגרות וסוכנויות וצוותים שלמים ללא הדרכה?

    בסוף האוניברסיטאות ייצרו לנו פסיכותרפיסטים פר שעה. והאוכלוסיה שלשמה נועדנו תפגע יותר יותר ועוד יאשימו אותה באחריות כושלת לאי פתרון בעיותיה.

  3. ניר :

    גיל שלום. במחקר שעשיתי ( מסיים את הדיון בימים אלו) לצורך התזה שלי על השפעת השביתה על עמדות עבודה של עו״סים ( שביעות רצון, שחיקה, כוונות עזיבה מהמקצוע ועוד) נמצא שלא רק שאין ״תסכול״ כפי שכתבת אלא שכל המדדים גבוהים היום מלפני השביתה. מפתיע לא? גם אותי.. בכל אופן שביעות הרצון בעבודה גבוהה יותר באופן מובהק, המחויבות למקצוע גבוהה יותר, רמת שחיקה נמוכה.. ועוד ועוד.. בקיצור כנראה שאין לנו מה להלין שדופקים אותנו אם לאף אחד לא אכפת שזה המצב..

  4. כפיר :

    ניר שאלות מתןדולוגיות?

    מה המדגם? מי הוכלל בו ומי הוצא ממנו?
    האם נבדק קשר לשינוי בשכר?
    מהי שיטת הדגימה ואיסוף הנתונים?
    כמות נחקרים?

    על כל אחד מהסעיפים שאמרתי יש ארטיפט תיאורטי ומתודולוגי שניתן להציג (במיוחד במחקרים כמותיים).

    יותר מעניין אותי מה ההסברים שלך למצב שהמאוד ספציפי למחקרך?

  5. ניר :

    כפיר אשמח להעביר את המחקר שיהיה מוכן לעיון כל מי שיחפוץ. מראש התחייבתי ל 4 הרצאות בעניין ללשכות שהסכימו להשתתף. רק אומר ש n=171 שמגיעים משלושת המגזרים ובינהם כאלו שהושפעו באופן מלא, חלקי וכלל לא מההסכם ומתוצאות של השביתה.
    הוצאו רק משיבים שלא היו עוסים לפני השביתה. (כמובן שיש בעייתיות לבדוק עמדות לפני ולכן יש רק מחקר יחיד בעולם שבדק השפעה של שביתה על מספר מצומצם של עמדות עבודה, אבל זה נסיון לבדוק שהוא הרע במיעוטו)
    לגבי ההסברים לממצאים זה בדיוק מה שאני עובד עליו בימים אלו בפרק הדיון. יש לי מספר כיוונים אבל אשמח לשמוע רעיונות וכיוונים אפשריים.
    אפשר לפנות למייל [email protected]

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לגבי המחקר אשמח לראות האם נעשה בשרותים המופרטים והיכן, אני מסתמך על התחלופה גבוהה בשרותים אלו למשל בעמותת אנוש בה עבדתי שליש מכלל העוסשים מתחלפים מדי שנה. שביעות הרצון לא ממש גבוהה ..

  7. גיל אוחיון :

    דר נוסף לגבי שביעות רצון

    שביעות רצון מעבודה קשורה לא פעם למשתנים אחרים מלבד שכר ותנאים סציאליים . במחקר שערכתי על תקווה בצוותים של אחיות נמצא שמי שיש להם תקווה גבוהה ושחיקה מעטה הן אלו שנמצאים במחלקות בהן התמיכה ומחברי הצוות גבוהה . מי כמונו העו"ס יודעות לתמוך אחת בשניה . ויתכן וזה הגורם העיקרי שמאפשר עבודה זו עם רמת שביעות רצון גבוהה למרות התנאים . יחד עם זאת במקומות בהן התחלופה גבוהה בשרותים המופרטים האפשרות לפתח תמיכה וקשר עם שאר העובדים הולכת ופוחתת ולכן אני מניח שגם שביעות הרצון במקומות אלו ביחס למקומות לא מופרטים נמוכה יותר . מעניין לבדוק ולהשוות זאת .

  8. יונה ניצן :

    תגובה

    הרי כל זה היה כמעט ידוע בסיום המשנה.לי בוודאי לא היתה שום אמונה בממשלה ימנית שמכהנים בה סוציאליסטיםידועים כגון ביבי והיהיר.
    ברור שניאלץ לצאת שוב למאבק וזו הפעם אני מקווה שלא ישאירו את הפנסיונרים מאחור

  9. כפיר :

    אנוש היא לא דוגמא לכלום

    זו עמותה שעדיין נצרבת בתודעה על בסיס דברים שנעשו בעבר, אך התחלופה שם גבוהה מסיבות אחרות, לא קשורות לשכר אלא ליחס מטה-שדה, לדרישות הזויות של מנהלים ועוד.
    בשיקום יש גם צדיקים בסדום, מבחינת השכר, ההדרכה ואפילו ההשקעה בהון האנושי.

    ניר- חשוב שתקרא הסברים אלו, לדעתי הסבר נוסף לממצאיך קשור לחוללות המקצועית- מהשטח ברור שההסכם הישן שרובינו לא מרוצים ממנו, גרם לשינוי תודעתי בקרב העו"ס שאפשר להילחם על זכויות ואף לשנותם, ראה את העובדה שכל האיגוד שונה עד ליסוד עם צירים חדשים ורעננים מהמגזר המופרט, אני חושב שהמאבק למרות שלא השיג הרבה נתן לנו כמקצוע תחושת חוללות, שהצלחנו לחולל משהו , ולכן המוטיבציה לקראת המאבק הבא גבוהה בהרבה מהתקופה שלפני השביתה.

  10. עדו ס :

    למה ניבה כתבה את התגובה שלה

    מה שניבה כתבה הוא שהמטופלים שונאים את העובדים הסוציאלים, צריך לשאול למה. התשובה היא שעו"ס מייצג/ת את הממשלה. אם הממשלה לא רוצה לתת פתרונות ולהשקיע באוכלוסיות חלשות לעובדת הסוציאלית אין ממש איך לעזור.
    לא מזמן רצחה אימא את ילדיה הקטנים. אם עובדת סוציאלית הייתה מוציאה את הילדים מהבית קודם היינו מיד שומעים על המכשפה שלקחה מאימא מסכנה את הילדים. לא עשתה את זה ? עכשיו היא אשמה ברצח. במציאות שבה יש מאתיים תיקים על שולחנה של עובדת סוציאלית זה מגוחך לחשוב שהיא יכולה לעקוב אחרי כל משפחה ולהתרשם מהמצב לאשורו. היא צריכה להחליט ומיד – להוציא את הילדים או לא ואז האשמה והשנאה נופלות עליה ולא על המערכת שלא נתנה לה מספיק משאבים.

  11. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    עדו: ראשית, במסגרת הטור הזה, יעל לוין התייחסה בשבוע שעבר לשאלה את מי מייצגים העו"ס – את הממשלה או את מקבלי השירות. ניתן למצוא את הטור שלה כאן.

    שנית – אתה מניח שהאופציות שעומדות בפני עו"ס הן או להוציא ילדים בסיכון מהבית או לא להתערב. בפועל, יש טווח נרחב של אפשרויות להתערבות, שיכול גם להגן על הילדים וגם להשאיר אותם במקום שבו הם צריכים להישאר – בבית הוריהם.
    (אם כי כמובן שהבעיה כאן היא לא רק העו"סים, אלא גם המשאבים שיש להם ליישם תכניות כאלה)

  12. עדו :

    כשיש 200 תיקים על השולחן אז כן, אלו האופציות כי אין אפשרות לבדוק כל מקרה לגופו.

  13. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    עדו, אין ספק שהמחסור במשאבים הוא משמעותי, אבל אי אפשר להפיל עליו הכל. יש גם משמעות לתפיסות מקצועיות של עובדים סוציאליים, ולמידה שבה הם נוטים לכיוון הפתרון הקל (במרכאות כפולות ומכופלות) של הוצאה מהבית, לעומת פתרונות שכוללים טיפול בכלל המשפחה.

    בסופו של דבר, צריך לזכור שפנימייה היא יקרה בהרבה מכמעט כל טיפול בקהילה שאפשר להעלות על הדעת.

  14. כפיר :

    עידו

    זה מעניין מה שאתה אומר. אבל אם תבדוק פר עיר, באיזו עיר יש משאבים בקהילה, כמה הם מנוצלים ובאיזו עיר אין. תבין שיש בעיה חריפה שהיא בכלל לא אצל העו"ס.
    בערים מרוששות כלכלית , רשויות מקומיות בגרעונות, לא יכולים לתת מענה בתוך הקהילה.

    וגם, והגיע הזמן לומר זאת בריש גלי, יש גם הורים שמוותרים על הילדים שלהם ובאים ללשכה ומבקשים למצוא פתרון מיידי עבורם.

    ועוד משהו, המקצוע הוא כמו מקצע עזרה אחרים, מקצועות כפויי טובה, מה לעשות אנחנו לעתים מבקשים הוראת בדיקה כפוייה, לעתים מוציאים צו חירום להוצאת קשיש או ילד מביתו, לעתים מגישים תלונה במשטרה נגד מי שהיה בטיפולנו והתגלה כמתעלל בחסר ישע.

    גם הרופא במיון לא תמיד פנוי לטפל בכולם, וגם הוא נענש באלימות כלפיו. גם האחות במרפאה של קופ"ח רוצה לעזור ולטפל בכולם ומקללים אותה.

    מה לעשות, שעו"ס יותר דומים לרופא במיון והאחות שמתלכלכים גם ברפש החברתי יותר מאשר דומים לפסיכולוגים, פיזיותרפיסטים שעובדים בתנאים יותר נקיים, יותר סטרילים מכאב, כי הם מטפלים בחלק "הכרוני" בעוד אנחנו מטפלים גם בכרוני ולעתים גם באקוטי.

    לאף אחד אין זכות לשפוט אף עו"ס כל עוד לא היה בנעליו בעת קבלת ההחלטה, איך שלא מסובבים את זה, אנחנו תמיד נצא ה"לא בסדר", בסדר, צריך להתרגל, לוקח לנו זמן, גם לרופאים לוקח זמן, גם לאחיות לוקח זמן להתרגל. יש למורים לצערי (או לשמחתך) מזל שהם כבר התרגלו.. שהם לא בסדר ואשמים בחינוך הדור, הילדים ובכך פוטרים ההורים את עצמם מאחריותם.

  15. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    כפיר, העמדה שלך היא מסוכנת.

    מותר ורצוי לבקר את פעולתם של עובדים סוציאליים, כל עוד עושים את זה בצורה מבוססת על עובדות ועל היכרות עם התנאים בשטח, וכמובן – בצורה מכבדת. בפרט, זכותם של מקבלי השירותים לבקר את עבודתם של העובדים הסוציאליים.

    ושוב אחזור על מה שאמרתי קודם – זו לא שאלה של משאבים. טיפול פנימייתי הוא יקר יותר מעוד מעון רב תכליתי ועוד משרה של פקידת סעד.

  16. כפיר :

    נדב,
    אתה צודק, אבל תעשה בדיקה מאילו ישובים ומאילו משפחות יש סידור חוץ ביתי ולאילו ישובים לא.

    אני לא מבין בתקציבי הרווחה, אבל ייתכן אולי שהתשלום עבור הסידור החוץ ביתי מגיע מהמדינה ולא מהרשות המקומית?

    ביקורת כלפי המקצוע כבודה במקומה מונח, ואפילו ביקורת של הלקוחות על השירותים. אבל יש הבדל ענקי בין דמוניזציה של מקצוע שלם שנמצא בשירותים רבים שכבר הפסקתי לספור לבין משהו קונקרטי וספיציפי שקשור לחוק הנוער (טיפול והשגחה).

    מה שניבה ועידו עושים, זה לא ביקורת כלפי השירותי הרווחה לילד שניתנים או לא ניתנים בקהילה , אלא על המקצוע כמקצוע ועל זכותו להתקיים (לפחות ניבה).

    בכל מדינות העולם המערבי יש עבודה סוציאלית, התחום של ילדים בסיכון הוא תחום קטן וספיצפי שהעבו"ס עוסקת בו. זה בערך כמו להגיד שכל הרופאים עוסקים באשפוז כפוי שבפועל עוסקים בכך רק פסיכיאטרים מחוזים….

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שר האוצר דיבר, זה לא עולה כסף לדבר. המתמחים לא קיבלו את המענקים.

  18. ההסכם עם העובדים הסוציאליים: הסכמים לחוד ומציאות לחוד « עתידנו עתידנו :

    […] לקריאת הטור המלא באתר עבודה שחורה […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.