הבחירות לרשויות המקומיות, הצעה לרפורמה

נושאים איכות השלטון, דעות, שיכון ושלטון מקומי ב 22.10.13 0:07

ביטול הבחירה הישירה לראשות הרשות, הוספת ממד של בחירה אזורית-שכונתית, חיזוק מעמדם של כלל המועמדים, קציבת כהונה של שתי קדנציות וחיזוק המשילות המקומית, הצעה לרפורמה
מאת: רון שביט

הבחירות לרשויות המקומיות – ארבע הצעות לסדר

נמנומה של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות צריך להטריד את מנוחתנו. הפער בין המערכה המוניציפלית לבין נמעניה לכאורה מעמיק והולך, והאדישות הציבורית קונה לה שביתה. שיעורי ההצבעה שאליהם התרגלנו בלית ברירה מגרדים מלמטה את קו החצי ומציבים סימני שאלה על משמעות התהליך. הרי דמוקרטיה אינה רק קיום בחירות. היא אמורה לבטא תרבות של שיתוף ומעורבות. אם רק המיעוט טורח להצביע, היכן התעניינות הרוב? היכן מעורבות הרוב? היכן הכרעת הרוב?

קל להניף יד מבטלת ומיואשת, אך למעשה אין זו גזירת גורל. המערכה המקומית יכולה להיות חשובה ומעניינת לבוחר הממוצע אף יותר מהבחירות הכלליות לכנסת. השלטון המקומי עוסק במישרין בתנאי החיים הבסיסיים שלנו: החינוך, איכות הסביבה, מצוקת החניה, מצב המדרכות, בידור ותרבות, נתיבי תחבורה עירוניים, ובעצם חלק ניכר מתחומי חיינו. הנתק הקיים הוא אם כן אבסורדי, חסר לוגיקה, והתרחבותו הנמשכת היא בכייה לדורות.

שינויי חקיקה עשויים להביא לאווירה אחרת, שבה יצמחו כוחות רעננים ומובילים, מוכרים לתושב ונגישים אליו. התחרות ביניהם תיצור להט חיובי ועניין אמתי.

להלן, אפוא, ארבע הצעות למהפך בקונספציה

נתחיל במיצובם של חברי מועצת העיר – אותם נבחרי ציבור אשר אינם מקבלים שכר אך נמצאים בעמדות כוח משפיעות. כיום קיים ניכור רב בין נבחרי הציבור הללו לבין התושבים. רובנו אינם מכירים את שמותיהם ואת פעילותם. הם עלומים ונשכחים מלב, כיוון שהם אינם קשורים להוויית חיינו המיידית.

ובכן, השינוי הראשון המוצע: קיום בחירות אזוריות בתוך הבחירות המקומיות. יש לקבוע בחוק, כי מחצית ממליאת המועצה תהיה מורכבת מנציגי שכונות מובהקים לפי חלוקה לאזורים שתיקבע בתיאום עם משרד הפנים. המשמעות היא שלכל אזור או שכונה יהיה נציג קרוב ונגיש. באופן טבעי ייבחרו דמויות אשר נחשבות בעיניי תושבי המקום כקשורות לעשייה למען האזור ולנאמנות לאינטרסים הייחודיים לו. אלה יהיו מנהיגים אותנטיים יותר הקרובים אל התושב תרתי משמע. בשל הצורך להיבחר ובשל סמיכותם הגיאוגרפית יש סיכוי רב יותר שדלתם תהיה פתוחה, ואוזנם תהיה כרויה לצרכים הבוערים.

אך לא די בכך. כדי לבסס בחירות אזוריות יש צורך בהעלאת המודעות לרשימות המועמדים. כיום הבחירה המוניציפלית היא בעיקרה פרסונלית. היא מתמקדת אך ורק באישיות המועמד לראשות העיר או לראשות המועצה ומזניחה את הבלטת יתר המועמדים.

כדי למקד את תשומת הלב ברשימת המועמדים למועצת היישוב, יש צורך לחזור לשיטת הפתק הבודד עבור הסיעה ולוותר על הבחירה הישירה לראש הרשות. הבחירה הרשימתית תנטרל את העוקץ מהתמקדות ביו"ר בלבד ותאלץ את המועמדים לראשות הרשויות לחשוף בהדגשה את חברי הרשימה שהם מציגים. כאשר מחצית מהם יהיו כאמור נציגי שכונות, העניין ברשימה יגבר וילך באופן טבעי.

כיצד אם כן ייקבע ראש הרשות? הרי המעבר לשני פתקי הצבעה נוצר בשעתו (בשנת 1975) מחוסר היציבות הקואליציונית שהייתה נחלת הרשויות בעבר הרחוק. הפתרון נעוץ בשינוי שלישי: ראש הרשות יהיה זה שרשימתו קיבלה את מספר המנדטים הרב ביותר, ובמקרה של מספר מנדטים זהה – את מספר הקולות הרב ביותר. יחד עם זאת, קביעת ראש הרשות תהיה אבסולוטית למשך כל הקדנציה ולא תתאפשר "הפיכת חצר" במהלך הכהונה. היציבות של ראש הרשות לא רק שלא תקטן אלא אף תגבר: סביר שתוצאות הבחירות בשיטה החדשה יציבו אותו בראש סיעה גדולה בעלת מנדטים רבים (הפיצול הקיים בין הפתקים מצמצם אפשרות זו). הוא יוכל לקדם אג'נדה תוך תלות סבירה יותר בשותפים הקואליציוניים ומינימום סחטנות.

השינוי הרביעי נוגע לראש הרשות ישירות. הגבלת הכהונה לשתי קדנציות בלבד (סה"כ 10 שנים) היא צעד מתבקש. מן המפורסמות היא שקיים קושי להדיח ראש רשות מכהן. הוא מתבסס בשלטון לעתים למשכי כהונה בלתי סבירים של 20 שנה, 25 שנה ואף יותר. האם היינו מסכינים עם תופעה דומה בשלטון הארצי? האם היה סביר בעינינו שראש ממשלה ימשול במשך 25 שנה רצופות? יש בתופעה הזו טעם לפגם. היא מכבידה על ההליך הדמוקרטי הטבעי, שכן היא מונעת דריסת רגל לכוחות רעננים. לעתים היא גם גורמת לראש הרשות המקומית לחוש שהיישוב והוא חד הם ואין להפרידם. שינוי השיטה ירענן את השורות וינגיש את ההנהגה למועמדים רבים יותר.

אם יתממשו ארבעת השינויים המוצעים כאן כמקשה אחת, ניתן יהיה לצפות להזדהות רבה יותר של האזרח עם השלטון המקומי. זו תהיה תופעה מבורכת שתעצים את המעורבות המקומית שהיא סם חיים לדמוקרטיה. מועצת היישוב תהיה מזמינה יותר, נגישה יותר, ידידותית יותר ובעיקר – רלוונטית הרבה יותר עבור כולנו.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית ומשמש כפרשן פוליטי בערוץ הכנסת

נערך על ידי לקסי
תגיות: דמוקרטיה, הבחירות לרשויות המקומיות, מעורבות-אזרחית, שיתוף-הציבור

קישור קבוע 4 תגובות

4 תגובות

1. אופק :
   22 באוקטובר, 2013 בשעה 16:12

   כנראה שהמטרה מקדשת את האמצעים...

   האם באמת כדאי להקריב שלושה גורמים דמוקרטיים במטרה הנואשת להעלות את אחוז ההצבעה?

   האם באמת שווה לשם כך ליטול מאיתנו התושבים את הכח הישיר לקבוע מי תעמוד בראשות המועצה?

   האם שווה לשם כך "לתקוע" אותנו בפוטנציה עם ראש מועצה למשך חמש שנים רצופות בהן תעשה ככל העולה על רוחה בלי שתהיה אפשרות להחליפה?

   האם שווה לשם כך ליטול מאיתנו את הזכות הבסיסית להצביע בעד מישהי שמבחינתה מוכנה להתמודד ואנחנו הכי מאמינים בה, רק בגלל שכבר כיהנה בתפקיד פרק זמן מסויים?

   לטעמי ישנן דרכים דמוקרטיות יותר בהן ניתן לנקוט להעלאת אחוז ההצבעה, לפני שמגיעים לצעדים הללו.

2. שטרית נסים :
   22 באוקטובר, 2013 בשעה 19:21

   בחירות לרשויות

   הרעיון בודאי עלה בעבר עי אנשים שונים והוא : לבטל את הבחירות לרשויות!! כיום ,אין סף של דרישות או כישורים ממועמד לראשות או למליאה,למעשה כל מי שיכול לגייס מספיק תומכים ייבחר. הדבר בולט במיוחד במגזרים "אידיאולוגיים" (ערבים,חרדים ןבעבר גם קיבוצים) הגיע הזמן שראש הרשות יהיה איש מקצוע מתחומי הכלכלה או ההנדסה ,ניהול עיר דורש יותר מיכולת לגייס תומכים אינטרסנטיים שלעתים זה מתגלה מאוחר מידי בחדרי החקירות, יואיל משרד הפנים למנות ועדות שימוע בראשות שופט להוציא מכרז שבו ייאמר דרוש ראש עיר ,יישוב או כמה יישובים ,רשימת כישורים והראוי ביותר ייבחר .השכלה מקבילה כמו ישיבה וכד, לא תחשב בדיוק כמו שעו"ד לא יכול להיות דיין רבני למרות ההשכלה המקבילה.ראש ראשות כזה יהיה כפוף למשרד הפנים שיוכל לבטל את המינוי במקרה הצורך מבלי להסחב לבתי משפט וחדרי חקירות.הרעיון כמובן לא ימצא חן בעיני חברי כנסת שזה מוקד כח עבורם ,שעלול להשמט להם.
   המאבק צריך להיות ציבורי בהובלת עבודה שחורה.

3. ziv :
   23 באוקטובר, 2013 בשעה 21:51

   לכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה.

   לתת את ראשות העיר לבעל הסיעה הגדולה ביותר נראה לי כמו הצעה מהשרוול – אפילו לראשות ממשלה מעולם לא היציעו הצעה כזאת.
   קח לדוגמה את ירושלים. נראה לך הגיוני לתת את ראשות העיר לבעל הסיעה הגדולה ביותר כאשר ברור שרוב מוחלט של התושבים מתנגדים לו!
   ייצוג שכונות?
   א. רוב מוחלט של העיריות הם לא גדולות וההבדל בין נציג משכונה אחת או מהשכונה השכנה – הוא זניח.
   ב. אתה פוגע בנבחרים המגזריים. לפי השיטה שלך – המפלגות המיגזריות לא יבחרו כלל. הלזה יקרא דמוקרטיה?
   אז נכון שבארצות הברית זה פועל, אך שם מדובר במאות מושבים בבתי הנבחרים. במועצות המקומיות יש מקומות בודדים במועצה.

4. לקסי :
   24 באוקטובר, 2013 בשעה 1:15

   לא הרי בחירות בתל-אביב כבחירות במועצה מקומית שיש בה 5,000 תושבים

   אולי כדאי ליצור הבדלים בין שיטת הבחירות בערים גדולות לבין מקומות אחרים.
   בחירות שכונתיות מתאימות אולי לירושלים, לתל-אביב וכדומה, לא לישובים קטנים.