הקפיטליזם המנצח מכלה אותנו

×§. טוכולסקי כותב שאם לא נקום כנגד הקפיטליזם המנצח – נאבד. אם לא נפסיק להיות אדישים לגורלם של אנשים, גם גורלנו ×™×”×™×” רע ומר. אם לא נתחיל לטפל גם במי שחלשים מאתנו, איש לא ×™×”×™×” שם גם בשבילנו 

השבוע שעבר התחיל עם טביעת ספינת מבקשי מקלט בדרך לאירופה. ביום שישי טבעה עוד אחת, מאות אנשים מתו בדרכם מהגיהינום של מלחמות האזרחים והדיקטטורות של אפריקה לעוני הנסבל שמציעים לפליטים מוכרים במדינות המערב. אותה שעה כמה מאות קילומטרים מזרחה משם נמשכה מלחמת האזרחים הסורית, המורדים התקדמו בצפון, המשטר התקדם בדרום, עוד ועוד שכונות וערים הפכו לשכונות וערי רפאים. באותו הזמן בישראל נמשך בחסות משטר הכיבוש גזל האדמות של העם הפלסטיני והניצול המחפיר של כוח העבודה הפלסטיני בידי חקלאים ותעשיינים. במצריים הממשלה המשיכה לירות באזרחים ולוב שאחרי קדאפי המשיכה את השקיעה לאנרכיה כתחליף למדינה. בקטר המשיכו למות פועלים זרים שבונים אצטדיונים לקראת המונדיאל הראשון של העשור הבא. לאף אחד לא היה באמת אכפת, לא למי שבשבוע שעבר נהנה משקט ולא אצל מי שספינות מוות לא הגיעו לחופיהם.

בצפון קוריאה נמשך הטירוף המשטרי, גם באריתריאה, באיראן המשיכו לדכא מיעוטים ובאפגניסטן נשים. זה לא באמת מזיז למישהו, באו"ם נואמים נאומים והעולם הולך ושוקע. מאחורי חומות המדינות השבעות התעניינו בעיקר בסוגיית הנגיד הבא של הבנק המרכזי של ארצות הברית, האם ימשיך לקנות אגרות חוב חסרות ערך בדולרים חסרי ערך וכך תוכל הבורסה להמשיך להתנפח מכלום. לכל השאר מעצבי דעת הקהל אדישים, העיקר שכסף ימשיך לזרום כמו נפט כמו תוצרת מסין, הסביבה היא קורבן ללא קול, חיי אדם במפעלים מזוהמים הם הפקר, ניצול, סיאוב וגזל מניעים את השיטה וזה לא באמת מעניין את מי שמקבלים החלטות ואת מי שמעצבים מחשבות.

הקפיטליזם מנצח, מיד לאחר המשבר האחרון שלו נדמה היה שההמונים גם במערב זועמים, שהמעמד הבינוני של האנושות הולך לעשות מעשה, זה לא קרה. הזעקה "אנחנו לא נשלם את מחיר המשבר שלכם" נשמעה ברחבי העולם, אבל אנחנו עדיין משלמים. ממשלות מנפיקות כסף חסר ערך, בנקים סוחרים בו ורובנו ככולנו משלימים עם השיטה, עם הזיהום, עם הסיאוב, עם הניצול. הפכנו לחולים כרוניים בקפיטליזם יום אחד זה יהרוג אותנו אבל עד אז. כאן בישראל בין המדינות העשירות באמת למדינות העניות באמת אנחנו לא עושים כלום כנגד הכיליון. הממשלה שלנו מסואבת מרושעת וחדורת אמונה שאין שום איום על מעמדה, ובמקום להיות ברחובות אזרחי ישראל ממשיכים לשאת את עולה.

יש הרבה סימנים שיש עוד תקווה, אלטרנטיבות בדרום אמריקה בצפון אירופה, באיגודים המתחדשים בעולם, ביוזמות ירוקות-אדומות, ברמציו של שמאל ששרדו את ניצחון הקפיטליזם הדורסני בשנים 1989-2008 ונותנים מאבק, אפילו בליברליזם האמריקאי, אבל לא בטוח שזה מספיק. וגם אם זה טוב ועוד יוביל לעולם טוב יותר, כרגע האדישות וההתרגלות לזוועות של עידן המידע המידי והצפת המידע אנחנו כבר לא מזדעזעים ואם אנחנו לא מזדעזעים ממלחמת אזרחים בת קרוב לשלוש שנים בסוריה, מ-19,000 מבקשי מקלט שמתו בדרך לאירופה תוך 25 שנה, מפועלות ופועלים שמתים תוך שהם בונים לנו בתים, תופרים לנו בגדים, מרכיבים לנו ניידים ועוד, מה כבר יזעזע אותנו? מה יגרום לנו להבין שאי אפשר להמשיך ככה, לנצל ולבזבז, למכור נשק למשטרים אפלים ולהתעלם מהמחיר האנושי והסביבתי שהחיים שלנו יוצרים.

אם לא נקום כנגד הקפיטליזם המנצח, נאבד. אם לא נפסיק להיות אדישים לגורלם של אנשים, גם גורלנו יהיה רע ומר. אם לא נתחיל לטפל גם במי שחלשים מאתנו במקום אחר, אם לא נעמוד לימין מי שנמצאים במצוקה ומי שחרב החורבן והשמד תלויות מעל ראשיהם, איש לא יהיה שם גם בשבילנו. לקפיטליזם אין בשבילנו תשובות, ואם לא נתפכח ממנו שום דבר לא יישאר. יום אחד לחופיו של אי עוד יפלטו גופותינו שלנו, יום אחד בהריסותיה של איזו עיר יהיו מוטלות גופותינו וגופות היקרים לנו, יום אחד במחשכי מפעל מזוהם ומזהם נפוג גם אנחנו.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

3 Responses to “הקפיטליזם המנצח מכלה אותנו”

  1. לקסי הגיב:

    בעולם הישן, זה שלא הוחרם עד היסוד בצו המנון האינטרנציונל, המהפכות היו מקומיות.
    הקפיטליזם ראה את מהפכת אוקטובר ברוסיה, נחרד והמציא את מדינת הרווחה כתריס נגד הצורה המזויפת של סוציאליזם שהיתה בברית המועצות.
    עם נפילת הקומוניזם האיום שלו סר מהאופק של הקפיטליזם וראשיו שבו לחמוס בחסותם של מנהיגים פוליטיים שהלכו בעינים מצועפות אחרי נביאיו מפון מיזס ועד פרידמן ומפון האייק ועד איין ראנד.
    בעולם הישן התקוממו נגד החומסים שגרו לא רחוק מהנחמסים, כי על הרחוקים לא ידעו.
    בני ישראל מרדו במצרים הנוגשים.
    ירבעם בן נבט מרד בעשירי יהודה.
    ישוע מנצרת מרד בעשירי ירושלים,
    מרטין לותר מרד בשועי הכנסיה הקתולית וכך הלאה.
    עד למהפכות של המאה העשרים, כל המרידות היו נגד העשירים שחיו במרחק ראייה ונגיעה.
    עכשו אנחנו בעולם חדש שבו גם במאהל בצ'אד רואים בטלויזיה איך חיים בהוליווד ובעוד מקומות של חיי תענוגות.
    גם בצ'אד מחילים להבין שזה לא צודק ושאפשר גם אחרת.
    המהפכה של ימינו קורה כבר. פיגועי התאומים לא היו ההתחלה הם היו רק מכה קשה שמשמעותה האמיתית לא הובנה. קולות שנשמעו על מלחמה חברתית הושתקו/השתתקו במהירות.
    השבעים לא נכנסו לחרדות מהסוג שהיו בו אחרי המהפכה ברוסיה.
    אירועי המהפכה הקורים עכשו אינם מתפרשים כאירועי מהפכה אלא כמרידות מקומיות בדיקטטורים מקומיים, אולי זה חלק מדיס-אינפורמציה מכוונת, אולי זה סתם עיוורון (היסטוריה איננה מקצוע נדרש ל-MBA). הקפיטליזם גם אינו נענה להצעה של חידוש מדינת הרווחה.
    אם המכה תבוא מהמדוכאים האמיתיים היא תהיה כואבת מאוד.
    מענה למצוקות מעמדות הביניים במערב כראשיתה של היערכות מתקנת יכול לשכך את המכה ואולי להציל את חייהם של אנשים רבים מאוד.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שקיעה שמובילה לאנרכיה וכאוס – מקדימה בהסטוריה את ההתעוררות. ההתעוררות היא בעצם כוחות חדשים שמנצלים את הוואקום.

    רק באופן נקודתי ×–×” יכול לעבור בדרך קטיפתית – אבל כשאימפריות שוקעות – ואה"ב שוקעת והקפיטליזם שוקע, ×–×” עלול להיות תהליך ארוך ומכאיב. ולא ברור מי אמור להיות מבועת יותר – צעירים או מבוגרים.

    ישראל שהיא סוג של גרורה אמריקאית יכולה לעשות קולות של יציבות (הסדרה בערוץ 1 על מלחמת יום הכיפורים המשודרת בימים אלה – מאלפת), אבל הקליפה הדקיקה בקושי מסתירה את האמת.

    כדי להציל את נפשותינו במשהו מתבקשת כנראה הכרה במצב האמיתי וארגון סדר העדיפויות בהתאם – בין השאר הרבה יותר פעולה משותפת בכיוון של מטרות מקרו ישראליות ופחות פיזור הכוח על מטרות נקודתיות, אלא אם הפעולה הנקודתית היא חלק מבניית הכוח.

    מה זה אומר בעברית פשוטה?
    למשל המאבק בהוט.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בעוד אנחנו מתווכחים – כן שר"פ/לא שר"פ,
    מסתבר שספינת הדגל של מערכת הבריאות בישראל שוקעת ולאו דווקא לאיטה והשר"פ עזר לה כמו כוסות רוח למת.

    העכברים נוטשים את הספינה והמקרה של הדסה מאפשר לנו הצצה אל סוף הדרך כפי שמתאר כאן טוכולסקי.

    בי"×— פרטי עם עבר מפואר, הווה עצוב ועתיד? בלי התערבות ממשלתית רצינית – אין לו עתיד.

    הממשלה הקפיטליסטית שלנו (עם מפלגות שנושאות שמות שכמו יצאו ישר מהספר של אורוול), אם היא מתכוונת לעשות משהו בעניין הדסה, הרי שהיא מסתירה זאת היטב.

    והספינה שוקעת והיא תיקח איתה את כל ירושלים (זאת שלא תחולק לנצח) ומשם ×–×” יתגלגל גם לשפלה ולחוף, כמו שנאמר – ×›×™ מציון תצא תורה. תצא – תעזוב ותלך מעבר לים.

    האם זה רק מקרה שהמנהל היוצא מונה למנכ"ל הביטוח הלאומי? האם האיש הזה הוא מן פרויקטור להשקעת ספינות?

    נראה שמתבקשת כאן התגייסות מסביב למקרים שמרכזים בתוכם את כל התהליך ההרסני בצורה ברורה וממוקדת – המקרים האלה מאפשרים לנו לראות בעינים את כל השלבים של הדינמיקה ההרסנית והם נוגעים לציבורים רחבים באופן מיידי ולכן יש בהם גם כוח מגייס ומארגן.

    אבל אנחנו מצליחים איכשהו לפספס אותם.

Leave a Reply