האיום האיראני כנראה לא כל כך רציני

אחרי עצרת האו"ם, מצבה של איראן השתפר, ושלנו, לא כל כך. נתניהו נהנה מנושא איראן פעמים רבות. ועשיו נראה שהאיום נשמט מידיו. ק. טוכולסקי מנתח את התמונה הבינלאומית החדשה ומחדד את הקשר שבין איראן לסכסוך המקומי שלנו כאן

האיום האיראני מתפוגג, יכולים בכירי הקו הביטחוני בישראל להמשיך לצקצק בלשונם, מאנשי הימין התובעים השכם וערב מהעולם לשרת כל אינטרס ישראל בלי תנאי ועד אנשי השמאל הקוראים לעולם להילחם באיראן בשם עקרונות אוניברסאליים. העולם לא מטומטם, גם לא ראשי מעצמותיו, האינטרסים שהם משרתים והלכי הרוח של בוחריהם או נתיניהם אינם לעוד ועוד מלחמות. יתרה מכך העולם יכול להתרשם די בקלות, שהאיום האיראני לפחות מבחינת ישראל כלל אינו רציני. עובדה היא שישראל דוחה כל מחווה או ויתור מצידה שיוכלו לקדם את מיגור האיום.

בואו נשים את הדברים על השולחן, מבנות בריתה של מדינת ישראל מבקשות כבר כמה שנים ובטון שהולך ונהיה פחות מנומס לסיים את הכיבוש. כן, הכיבוש שאנחנו מנסים להדחיק ולהכיל ולהתעלם מקיומו. בנות בריתנו ואויבות אחרות של איראן שעשויות להיות בנות בריתנו מבקשות מאתנו להפסיק לדמיין שאין כיבוש ושזאת לא בעיה לנו ולהן ולסיים אותו. התוכנית הסעודית מ-2002 לדוגמא, הדרישות החוזרות ונשנות מארצות הברית ואירופה למשל. מסתכלות עלינו כל אותן בנות ברית ובנות ברית פוטנציאליות ורואות שבמקום להסיר את אבן הנגף הזו מיחסנו עמן, אנחנו דבקים בזכות שלנו לדכא את העם הפלסטיני, ואומרות לעצמן, אם ישראל לא מוכנה לוותר על הקולוניה שלה בגדה לטובת הקמתה של ברית אזורית שתבודד את איראן, כנראה שהאיום האיראני הוא לא כזה רציני. תכלס הן צודקות.

לעולם נמאס להילחם, הארצות העניות אינן מעוניינות להיות שדה קרב והארצות שפעם היו אדירות (והיום יש בהן אנשים ותאגידים עשירים) לא מעוניינות לממן עוד מלחמות יקרות. במיוחד חדלו בעולם לרצות להילחם מלחמות של מישהו אחר. לכן אף אחד לא נלחם בסוריה, לכן גם אף אחד לא ילחם באיראן. העולם עובד אחרת, אנחנו כבר לא בשנות ה-40 הפרועות של המזרח התיכון אפילו לא בשנות הזבנג האווירי וגמרנו של מערכת הבחירות ב-1981. עכשיו הזמן להבין שאם ישראל רוצה משהו מהעולם הגיע גם הזמן לתת משהו בתמורה.

והתמורה שבני בריתנו דורשים ברורה, קץ הכיבוש, קץ הניצול והעושק של הפלסטינים על אדמותיהם, קץ ההתנחלות על חשבון לשד חייו של עם אחר, קץ הקמתן של שמורות טבע והקמתם ל שטחי אש שכרוכים בגירוש אנשים מבתיהם, קץ המעצרים הליליים והריסות הבתים היומיות. את זה דורש העולם, זה האתנן שדורשים האירופאים והאמריקאים בשביל להראות שישראל היא לא סתם עוד מכונת מלחמה משוגעת אלא מדינה החפצה בשלום, זה המחיר של התקרבות למדינות ערב שגם הן חוששות מאיראן, ואם לא נשלם את המחיר/אתנן הזה (בלי שום קשר לעובדה שסיום הכיבוש משרת גם את האינטרס הישראלי) אף אחד לא ימהר לנקוט בשום צעד כלפי איראן המתגרענת התקפי או אחר. אי אפשר להמשיך ולבוא לעולם בדרישות בזמן שאנחנו לא מוכנים לסיים את הכיבוש וזה עוד לפני שאנחנו מתעסקים עם העובדה שאנחנו גם לא מוכנים לחתום על האמנות למניעת הפצת נשק גרעיני וכימי.

בראש ממשלת ישראל עומד אדם שעושה הכל כדי שלא ייקחו את ישראל ברצינות. הוא חושב שהוא גאון תקשורת ששליפות דרמטיות של קרטונים בעצרת האו"ם עושות רושם על מישהו, מספיק רושם כדי שמטוסים ימריאו וטילים יעופו באוויר וחברות ברית נאט"ו ישפכו את דם בניהן בגלל שהוא שלף קרטון. אבל זה לא עובד ככה. אם נתניהו רוצה שהעולם יתגייס כנגד איראן ושאיפותיה המדומות או הקיימות הוא צריך לתת משהו לעולם. לעולם שכבר התעייף ממלחמות ורוצה שלום, מעולם שהמזרח התיכון והשטויות של האיראנים, הישראלים והערבים כבר יצא לו מכל החורים. בקרטונים ולהג פומפוזי לא נשיג שום דבר. אם אנחנו רוצים שהעולם יתייחס אלינו ברצינות אנחנו צריכים לסיים את הכיבוש, אחרת ולמען האמת בצדק, לאף אחד לא באמת יהיה אכפת ממה שמנהיגינו התלושים מהמציאות מלהגים.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , ,

Leave a Reply