במאמר שהתפרסם ב-nrg כתב ח"כ איתן כבל מאמר במסגרת תפקידו כיו"ר השדולה לקידום חוק אחריות המדינה לחינוך. במאמר הוא מציע מספר פתרונות לצמצום הפערים בחינוך. עיון בפתרונות אלה מלמד שהפערים לא יצומצמו ושוויון הזדמנויות לא יתקיים
מאת: דליה בלומנפלד
ח"כ איתן כבל משמש יו"ר השדולה לקידום חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי. אמנם הוא חבר מפלגת העבודה, אך מקדם אינטרסים של עמותת "הכל חינוך", שניסחה את הצעת החוק. בתוקף תפקידו כתב טור באתר nrg ב-28 באוגוסט 2013 בשם "עוד לא מאוחר מדי", שם סיפר על החינוך שזכה לו בילדותו בזכות הוריו שהבינו את חשיבות החינוך, והשקיעו בו. זאת לעומת משפחות אחרות במקום מגוריו שקשיי הישרדות ופרנסה מנעו מהם להשקיע בחינוך ילדיהם.
דבריו אלה שימשו הקדמה לתיאור המצב היום בו, לפי דבריו, מערכת החינוך לא רק שאינה מצליחה להדביק פערים בין אוכלוסיות תלמידים, אלא היא גם מנציחה אותם. לדידו, האשמות בכך הן ממשלות ישראל לדורותיהן. עוד אמר שעל המדינה להקדיש את כל משאביה למערכת החינוך ולהפכה לאיכותית ולשוויונית, ולשם כך יש להתחיל בחקיקה. בהמשך המאמר הוא מציע את הפתרונות שישפרו לדעתו את החינוך, אלא שפתרונות אלה רק יחריפו את הפערים ולא יעניקו שוויון הזדמנויות לכלל תלמידי מערכת החינוך.
כבל מצביע על הצורך בתוכנית חומש לאומית לחינוך המגובה בחקיקה ובתקציב רב שנתי לפתרון הוליסטי של חוליי המערכת. באשר לצורך בהגדלת התקציב הוא צודק לחלוטין, אלא שההצעות המבניות שלו יגרמו לכך שהכספים הנוספים יזרמו דווקא לשכבות המבוססות ויגדילו את הפערים.
כך מציע כבל לחוקק חוק חינוך ציבורי, שיעגן את חובת המדינה לחינוך, ויקבע את אחריותה לחינוך בישראל. הצעתו מתעלמת מהחקיקה הקיימת היום בתחום החינוך. לתשומת ליבו של ח"כ כבל: חוק כזה כבר קיים בדמות חוק החינוך הממלכתי. מה עתידה אפוא לתרום הצעת החוק של כבל? היא עתידה להפוך את המדינה מספק של שירותי חינוך לרגולטור המבטיח ומפקח על אספקתם בידי גופים אחרים. הצעת החוק שכבל מנסה לקדם מצמצמת את אחריות המדינה. המדינה תפסיק להיות מעניקת החינוך ותצטמצם רק בהבטחת הזכות לחינוך.כך עתידה הצעתו של כבל לגרום להאצת הפרטת החינוך המהווה כבר היום את אחד הגורמים המרכזיים לגידול באי-שוויון.
ברוח זו מציע כבל לקדם תוכנית לימודי יסוד מצומצמת שתאפשר לקהילות השונות לפתח אורח חיים ייחודי תוך זיקה לאתוס הלאומי. כאן נקלע כבל לסתירה של ממש בין רב-תרבותיות לממלכתיות: אתוס לאומי מניח תשתית רחבה של תכנים משותפים ולא צמצומם ותכנים אלו בוודאי שאינם מוקנים על ידי לימודי ליבה, שמעצם טיבם הם מקני מיומנויות. מה שמציע בפועל כבל הוא להפוך את מערכת החינוך ממערכת המגבירה שוויון ולכידות בחברה הישראלית למערכת המרחיבה פערים ופיצול.
פעפע
כבל גם מציע להיאבק בפערים החברתיים על ידי התמקדות במספר מצומצם של מקצועות תוך עצירת ההתפרסות על מגוון של תחומי ידע. אלא שצמצום מספר מקצועות עתיד דווקא להרחיב את הפערים. סביר שהם יתכנסו ללשון, אנגלית מתמטיקה ומדעים, משמע "מקצועות המורים הפרטיים", שעתידים להפוך את בתי הספר למכשיר סינון של האוכלוסיות החלשות שלא יוכלו לעמוד בהוצאה הנדרשת.
בהמשך, חוזר כבל לדיון החבוט במבנה משרד החינוך וסמכויותיו, ודן בהיקף המחוזות וכפילויות מול הרשתות ורשויות המקומיות. כבל חותר להמשיך ולהקטין את משרד החינוך, שבשנים האחרונות כבר עבר שינוי ארגוני והפך ממשרד גדול בעל סמכויות התווית מדיניות, ביצוע ופיקוח, למשרד מטה שהביצוע הוצא ממנו ובוזר למחוזות ולרשתות, מהלך שכמסתבר לא הביא לתוצאות הרצויות, ואין גם סיבה להניח שעוד מאותו דבר יביא לכך.
יתר על כן, מהלך זה של העברת סמכויות לרשתות ורשויות הוא בדיוק מה שיגרום לחיזוק החזקים והחלשת החלשים, ובמילים אחרות להגדלת הפערים. לכן, כדאי לחשוב בכיוון ההפוך: הגדלת סמכויות משרד החינוך ואחריותו, שבהם טמון הסיכוי להתמודדות ממשית עם הפערים.
Tags: איתן-כבל, ביזור בחינוך, ביזור-סמכויות-חינוך, הפרטה בחינוך, השדולה לקידום חוק אחריות המדינה לחינוך, לימודי יסוד, מערכת החינוך, משרד-החינוך, צמצום-פערים, שוויון-הזדמנויות
עוד אחד שבמסווה של סוציאלדמוקרטיה מקדם הפרטה, לא פלא שהוא חבר להרצוג. כדאי לנו לתהות מה היה קורה אם הוא היה מנצח בבחירות להסתדרות ולחשוב על אלטרנטיבות נורמאליות או על דרך להגיע אליו ולהסביר לו את גודל השטויות שהוא עושה. כבל הוא היום אחד מבכירי העבודה.