מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
תוכנית ייצוב המשק – קונספציה וסיפור
תמר בן יוסף מאירה ביומן הרשת שלה – "עידן השוק החפשי" – עוד פרק בהתחלת הנפילה של המשק היצרני בישראל אל מלכודת הקפיטליזם הפיננסי
בסוף שנות ה-80 נפל עליי אחד מאותם רגעי הארה, שנוחתים עלינו לפעמים כשאנו נתקלים באמירה שהגיונה לא-ברור. זה היה כששמעתי את ההתייחסות הבאה לחוק לעידוד השקעות הון: די להשקיע בברזלים, מעכשיו נשקיע באנשים.
לא-לברזלים-כן-לאנשים נשמע טוב באותה תקופה. ממש ברוח הביטוי הרב-משמעי "הון אנושי" שאז היה בשיא פופולריותו. מדרוג-העל בלם את מי שרצה לשאול: למה, בעצם, כל כך מתאמצים להפוך את העובדים להון – להיות אנשים, כבר לא מספיק מכובד? ואם הפיכת העובדים להון היא שדרוגם, מדוע פתאום לא רוצים לתמוך בהון הכל כך חשוב?
ובמיוחד, שהתיאוריה הכלכלית אינה מכירה ביתרונו של גורם ייצור אחד על האחר: מכונות, עבודה, השכלה, מחקר ופיתוח – הם בעיניה שווי ערך. השקעה בציוד ובמבנים חיונית לייצור לא פחות מהשקעה בהכשרת עובדים. נסו להעסיק עובד בקיץ, ללא מיזוג אוויר, באיזורים החמים של ישראל, אם עוד לא השתכנעתם שציוד עשוי להועיל בתעשייה. ואם כל הגורמים יחד הם שמגדירים את תהליך הייצור, ניתן להסכים על כך שציוד הולם מגביר את הפיריון, ותומך בהעלאת שכר העובדים ובשיפור תנאי עבודתם.
ההבנה הזו היא שעומדת ביסודו של החוק לעידוד השקעות הון, שנחקק ב-1959. מטרתו הראשונית הייתה ליצור תעסוקה במדינה שרק קמה, ובמיוחד בפריפריה שלה.
נערך על ידי לקסיתגיות: הון, החוק-לעידוד-השקעות-הון, תמר-בן-יוסף, תעשייה
קישור קבוע
תגובות