מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הטייקונים והוועדים הגדולים – האויבים החדשים המחוברים של נתניהו
הטייקונים והוועדים הגדולים הם המחוברים הרעים החדשים שהמציא הימין הכלכלי כדי לגונן על משטר ההפרטה מפני הזעם הציבורי. גיא רולניק מדה-מרקר מיתג את אגדת המחוברים. דני גוטוויין כותב על אגדת המחוברים באתר החדש שזה עתה נולד "המקום הכי חם בגיהנום"
מאת: דניאל גוטווין
אגדת המחוברים
בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 נאלץ הימין הכלכלי הישראלי להמציא את עצמו מחדש, ועשה זאת באמצעות טיפוח אגדת "המחוברים". המחוברים הם הרעים החדשים, הכלאה מופרכת בין ההון הגדול לוועדים הגדולים – מין דחליל שאמור לתרץ את כשליו של משטר ההפרטה תוך דבקות בהנחותיו. אגדת המחוברים היא תחפושת חברתית שנתפרה כדי לגונן על משטר ההפרטה מפני הזעם הציבורי שעוררו תוצאותיו: גידול בריכוזיות, חוסר יעילות, עלייה ביוקר המחייה, התגברות אי השוויון וגידול בעוני – אך גם כדי להסוות את האחריות של אותו ימין כלכלי לכך, כדי שיוכל להמשיך ולטפח את האשליה כי השוק והתחרות הם פתרון הקסם לכל תחלואי המשק והחברה בישראל.
כך לא רק שאגדת המחוברים ממחזרת את הטיעונים שבהם קידמה התעמולה הניאו ליברלית את הרס מדינת הרווחה מאז שנות ה-80, אלא שהיא משפצת את ססמאותיה ומתאימה אותן לביקורת שעורר המשבר הכלכלי של 2008, שהפריך את הנחותיה – הכל כדי לדחוק מן הדיון הציבורי חלופות למשטר ההפרטה שהחלו לעורר עניין בעקבות המשבר והמחאה ובמרכזן: הסוציאל דמוקרטיה.
"אגדת המחוברים" מבטאת את ההיגיון הפוליטי שמנחה את הימין הכלכלי הישראלי זה יותר מעשור. נתניהו פתח במאבק בטייקונים ובעבודה המאורגנת כבר בעת שכיהן כשר אוצר ב-2003. הוא ער לכך שכוחם המשחית של הטייקונים ודורסנותם מערערים את הלגיטימיות של משטר ההפרטה. לכן, באמצעות המאבק בריכוזיות הוא חותר להחליף את הטייקונים במעמד רחב יותר של בעלי הון בינוניים, שיספקו למשטר ההפרטה בסיס פוליטי יציב. היגיון פוליטי זה מנחה גם את המתקפה שמנהל נתניהו נגד העבודה המאורגנת: מצד אחד, היא מאיימת על ההון הבינוני יותר מאשר על הטייקונים, ומצד אחר הוא חותר למנוע ממנה להפוך לכוח סוציאל-דמוקרטי שיגביל את שלטון ההון ויפעל לכינון מדינת רווחה.
להמשך קריאה באתר "המקום הכי חם בגיהנום"
תגיות: גיא רולניק, דניאל גוטווין, הוועדים הגדולים, המקום הכי חם בגיהנום, טייקונים, ניאו ליברליזם
קישור קבוע
7 תגובות
Email This Post
3 בספטמבר, 2013 בשעה 8:30
מאמר טוב וחשוב. מסביר יפה את התרגיל של משרתי ההון בתקשורת ואיך הם מסיתים ומסיטים את הדיון מהאשמים לעבודה המאורגנת.
3 בספטמבר, 2013 בשעה 13:55
הבעייה -חוסר הסולידריות או הפרטה של האיגוד המקצועי
"העובדים המאורגנים והוועדים הגדולים אינם שותפיהם של הטייקונים; להפך, הם מי שבתנאי משטר ההפרטה מצליחים להתמודד מולם."
גוטוויין צודק כמובן,אבל הבעיה שהאיגוד המקצועי המשמעותי ביותר,ההסתדרות,אינו ממלא תפקידו בהגנה על כל אלה שמופקרים לחסדי הטייקונים של ביבי.
ללא סולידריות מעמדית של האיגוד המקצועי,תלייני ההפרטה אינם חוששים להמשיך בתנועת המלקחיים שלהם.
1-להרבות את עוהדי הקבלן למיניהם.
2-להרוס את מה שנשאר מהעבודה המאורגנת.
3 בספטמבר, 2013 בשעה 14:25
משרתי ההון הגדול בממשלה כמו נתניהו, ליברמן, לנדאו וכו' עם עזרתם של משרתי ההון בדה-סמרקר רוצים לחסל את העבודה המאורגנת כי היום הם מחסום חזק נגד העברת עוד הון לידי הטייקונים.
הם פועלים על פי הדרך שהתוותה הגורו שלהם מרגרט תאצ'ר, כשהעדיפה לחסל את תעשיית המכרות בבריטניה ובלבד שהאיגודים יחוסלו.
3 בספטמבר, 2013 בשעה 15:13
הצרה היא שהאגדה הזאת תופסת ולא במפתיע.
קודם יוצרים את ההפרד ומשול ואחר כך "מתחזקים" אותו.
בראיון ארוך לאיילה חסון שלא הופרע כמעט, 28.3.13
"מכל "המיליארדים הבודדים והזניחים כביכול", שמסתובבים בקושי פה ושם ע"פ רולניק, הוא הגיע, איזו הפתעה, ל"אוצר האמיתי – עשרות, לא פחות, עשרות מליארדים שגונבים הוועדים החזקים". ובלי בושה בכלל הוא מציע ללפיד ללכד סביבו את אלה שנזרקו מהעבודה המאורגנת כדי שיספקו לו לגיטימציה להילחם ב"שודדים האמיתיים".
3 בספטמבר, 2013 בשעה 15:52
לצערנו מיכאל צודק. הנה קישור לכתבה על רשת עמל ועל המתרחש בה:http://www.haaretz.co.il/1.2111992
רשת עמל: הפיצויים למורים קוצצו – שכר המנכ"לית זינק למרות גירעון ענק
7 בספטמבר, 2013 בשעה 15:16
גוטווין (ומצטטיו ) לא רצינים
מצד אחד ברור ששבירת ועד עובדי חברת חשמל לא תביא להוזלה משמעותית במחיר החשמל וכי פתיחת עוד נמל לא תביא להוזלת המוצרים הנמכרים במדינה. אם היבוא יוזל זה יתרום לרווחי היבואנים (והם לא יעבירו את החסכון לצרכן – זאת בגלל שאין במדינה תחרות שתביא להורדת המחירים)
אך מהצד השני "עבודה מאורגנת" אינה הנושא שמטריד את רוב אזרחי ישראל.
גוטווין רק ממלא אותנו במסרים מפחידים. חלק מוועדי העובדים (למשל בבנקים) דווקא כן אחראים לבעיית יוקר המחייה.
7 בספטמבר, 2013 בשעה 15:28
מי זה אזרחי ישראל?
ומי יכול לדבר בשמם?
האם עובדי הקבלן אינם אזרחי ישראל?
העבודה המאורגנת לא "מענינת" אותם?
מי שמשקיע מאמץ בפירוק הסולידריות כדי להיבנות להיבנות מהפרד ומשול, יודע כנראה שבלי המאמץ הזה, אזרחי ישראל דווקא מתעניינים בעבודה המאורגנת.