אמנון פורטוגלי, חוקר במרכז חזן של מכון ון ליר מתאר את הפרטת מערכת החינוך בצ'ילה, תוצאת הפיכת הניאו-ליברליזם של פינושה (בהשראת ארה"ב). המחבר מראה איך ישראל צועדת בעקבות צ'ילה לקראת הרס החינוך. מאמר רביעי ואחרון
חינוך לכל או חינוך למכירה – החינוך כמוצר הנסחר בשוק
בתפיסת הימין השמרני הניאוליברלי החינוך נתפס כמוצר. אם אתה מעוניין במוצר, אתה יכול לקנות אותו, ואם אינך יכול להרשות לעצמך, אז לא. בתפיסה זו, לא כל אחד ראוי לחינוך. האזרח צריך להיות חופשי כדי לקנות לימודים, אם הוא רוצה ללמוד, שיעבוד ויחסוך כדי לשלם עבורם. ואם החינוך הוא מוצר, אזי הוא אינו זכות, ולאזרחים אין זכות לקבל חינוך. בתפיסה הניאוליברלית, חינוך הוא עניין כלכלי, הוא אינו נתפס כזכות של האזרחים, וכחובת הממשלה. החלת כללי שוק מהתחום העיסקי על התחום החינוכי הביאה, בין השאר, להגדלת הפערים בין תלמידים חלשים לחזקים, להיעלמות החינוך לערכים ועוד.
תפיסת מערכת החינוך כמוצר בשוק, לא רק שאינה נכונה, היא הרסנית. חינוך אינו מוצר שיוצר ונבנה במפעל והועבר פיזית או דיגיטלית ממוכר לקונה. לא ניתן לארוז ולשלוח אותו. לא ניתן להחזיר חינוך לקוי ולקבל החזר. חינוך אינו מוצר ואינו בעיה בשוק. המודל הנכון הוא חינוך נגיש לכל האזרחים. על פי מגילת העצמאות, מדינת ישראל "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות….ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". זה צריך להיות הבסיס המוסרי ורעיוני של חינוך בישראל. אבל בגלל שזה לא כך, משום שהוא נתפס במסגרת של כלכלת שוק, החינוך הכללי בישראל נמצא בסכנה.
המדינה הכירה בחובתה לחינוך, וחוק חינוך חובה מ-1949: קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך (גן ילדים או בית ספר) החל מגיל 5 ועד גיל 15, ומטיל חובה על הורי הילד לרשום אותו למוסד חינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים עד לסיום גיל חינוך חובה. החוק קובע גם כי הלימוד במוסדות חינוך חובה יהיה חינם עד לסיום כיתה י"ב.
זהו אחד החוקים הראשונים שנחקקו במדינה. החוק נחקק על אף המצב הכלכלי הקשה בשל החשיבות הרבה שהמדינה בכלל ובן-גוריון בראשה ראו בו.
לעומת גישה זאת, של לימוד חובה חינם לכל, אם החינוך יהייה מוגבל לאליטה, המחיר לגישה לידע שמערכת החינוך מציעה יהייה יקר יותר, וככל שהידע יהיה מונופול של מערכת ההשכלה הגבוהה המופרטת, כך הוא יהפוך ליותר יקר, ורק העשירים יוכלו להרשות לעצמם חינוך איכותי. מאחר שידע הוא כוח, בעלי ההון ינהלו את המדינה ללא תחרות. בישראל, אנו נעים עכשיו בכיוון זה.
למערכת חינוך פרטית למטרות רווח, מספר מאפיינים ביחס לסטודנטים, למורים, ולאופי הלימוד.
המאפיין הראשון היא שיטת הלוואות לתשלום עבור שכר הלימוד במכללות ובאוניברסיטאות. בשיטה זו, הסטודנטים משלמים באמצעות הלוואות לטווח ארוך, והחוב של הסטודנטים מרקיע שחקים, ומכניס אותם למצב של 'עבדות חוב' להרבה שנים.
הבעייה הבסיסית נעוצה בכך שהסטודנטים נאלצים ללוות סכומים כסף הולכים וגדולים כדי לשלם עבור הלימודים במכללות ובאוניברסיטאות. הכסף, שמקורו בהלוואות אלו, הביא לעליית מחירים גוברת במחירי ההשכלה הגבוהה, ללא כל שיפור ניכר בהשכלה. גרוע מכך, המכללות עצמן הפכו לסוחרים הדוחפים את ההלוואות לסטודנטים, תחת הסלוגן, שזו השקעה שתשתלם. אבל רכישת השכלה במחיר מופקע היא השקעה רעה. ואכן, ליותר מדי אנשים צעירים, תשלום החובות להשכלה גבוהה הפך לנטל כבד מדי, בדומה להלואות הסאבפריים למשכנתאות ב-2007..
קל להבין את הסיבה כלכלית לשיטת ההלוואות, ומי מרוויח משיטת ההלוואות לתשלום שכר ההשכלה הגבוהה. אפשרות נוספת היא, ככל הנראה, המטרה הפוליטית לשעבד את הסטודנטים להפכם לעבדי חוב.
מצד שני, אין שום סיבה כלכלית אמיתית למערכת חינוך והשכלה גבוהה יקרה. החינוך בהרבה מדינות מפותחות הוא ללא תשלום. בפינלנד הנחשבת למדינה עם מערכת החינוך הטובה ביותר בעולם, החינוך בחינם. בגרמניה החינוך ללא תשלום. ארצות הברית בשנת 1950 הייתה מדינה הרבה יותר עניה מהיום, אבל החינוך היה בחינם, וישראל הענייה חוקקה חוק חינוך חובה חינם ב-1949.
המאפיין השני הוא מה שקורה למורים. הם הופכים ממנהיגים לנספחים, לעובדים זמניים שאין להם כל זכויות.
המאפיין השלישי הוא התמקדות בלימודים למבחנים, שזו הדרך הגרועה ביותר של הוראה. בתי ספר הפכו למוסדות שנועדו ללמד את המבחן, ורק את המבחן. אין צורך ללמד את התלמידים לחשוב בעצמם, לאתגר, להעלות שאלות. וזה קורה בכל מקום.
ובנוסף, קיים המאמץ להרוג את בתי ספר, שיטת שוברי שכר הלימוד. כל הדברים האלו אינם אלא ניסיון להרוס את מערכת החינוך הציבורי.
צ'ילה וישראל
מערכת חינוך ולימוד ציבורית המקנה לימוד, ידע ודרכי חשיבה באמצעות בתי ספר יסודיים ותיכוניים, מכללות ואוניברסיטאות, הנגישה לכל האזרחים, הינה חיונית לדמוקרטיה יציבה ולכלכלה דינמית ומשגשגת.
לעומת גישה זו, ההשקפה השמרנית הניאוליברלית רואה בחינוך עסק למטרות רווח. וכאשר חינוך נתפס כעסק, הפרטת החינוך הציבורי נראית כדרך הנכונה. כנגד השקפה זו יש לומר:
חינוך ציבורי הוא הכרחי לדמוקרטיה ולכלכלה תוססת. אזרח יכול להיות חופשי רק אם הוא חי בחברה חופשית, וחברה לא יכולה להיות חופשית ללא אנשים החושבים באופן חופשי וללא חופש גישה למידע.
דמוקרטיה אמיתית חופשית מחייבת מערכת חינוך ציבורית. אתה לא תהייה חופשי אם אינך יודע מה אתה מסוגל לעשות, מה האפשרויות שעומדות בפניך, מה משפיע עליך, ואיך לעשות את הדברים שאכפת לך מהם.
כולנו נהנים ממערכת החינוך הציבורית. גם אם אנחנו כיחידים יש לנו את הידע שאנחנו צריכים ברגע מסויים, אף אחד מאיתנו לא יכול לללמוד את כל הידע שאנחנו צריכים במהלך החיים. אנחנו זקוקים לאחרים כדי שיהיו בעלי הידע הזה. בין אם למדנו או לא למדנו בבית הספר, במכללה או באוניברסיטה, אנו משתמשים במערכת החינוך.
חברה דמוקרטית חופשית מחייבת שהחינוך יהייה נפוץ, נגיש, ואיכותי. בכל רגע אנו נסמכים על אחרים שהם בעלי ידע, הן לדברים מעשיים והן לחופש הפוליטי שלנו. בדמוקרטיה, הידע צריך לעבור דמוקרטיזציה, והדמוקרטיזציה של ידע יכולה לבוא רק באמצעות מערכת חינוך ציבורי איכותי הזמינה ונגישה לכל האזרחים.
התפיסה הניאוליברלית בתחום החינוך שהיתה בצ'ילה קיימת גם בישראל, כמו גם בתחומים אחרים. בעולם הניאוליברלי, מערכת החינוך הופכת לתעשיית החינוך – לביזנס, הנשלט ע"י פיננסיירים הרואים הזדמנות להרוויח כסף. התלמידים והסטודנטים הם צרכנים הזכאים לקבל את תעודות הגמר והדיפלומות, מורים ומחנכים הופכים לעובדי התעשייה, בחלקם הגדול עובדי קבלן בשכר מינימום וללא תנאים, ובתי הספר, המכללות והאוניברסיטאות פועלים בגלוי או במסתור למטרות רווח, וכל המרבה ברווח הרי זה משובח.
פרופ' גבי וימן מאוניברסיטת חיפה מתאר את תהליך ההידרדרות של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, אוניברסיטאות שמוכנות לעשות הכל כדי למשוך סטודנטים ובכלל זה קיצור תקופת לימודים תמורת שכר לימוד גבוה, קבלה לתארים מתקדמים ללא תואר ראשון, תוכנית לימוד קלילה, וכו'. הוא קורא לתהליך במילים בוטות: ההזניה של האקדמיה והפיכתה למדפסת תארים. לדעתו זוהי השכלה שחורה, הנמכרת במזומן, כאשר האוניברסיטאות מתיישרות עם המכללות, והכסף יענה את הכל, כולל העדר תעודת בגרות, אי ידיעת השפה ואפילו אי יכולת לבוא ללמוד. הכל מאושר ומדינת ישראל מנפיקה מספרי שיא של בוגרי אקדמיה, אבל לא באמת בוגרים ובוודאי לא של אקדמיה.
הרפורמה בהשכלה הגבוהה בארץ דומה למה שקרה בצ'ילה. בשנת 1993 שינה אמנון רובינשטיין שר החינוך, את החוק והתיר את הקמתן של מכללות שיוכלו להעניק תארים אקדמיים. מאז ועד היום הוקמו עשרות רבות של מכללות, אשר הלכו והתרחבו, וכיום רוב הסטודנטים בישראל לומדים בהן ולא באוניברסיטאות. חלק מהמכללות הללו עונה על דרישות אקדמיות וממלא את שליחותו החינוכית כראוי, אך יש בהן גם כאלה המשמשות להנפקה סיטונית של תארים מסוג נחות, המלמדות בוגרים המתקשים להתקבל לתארים מתקדמים באוניברסיטאות, ושיש בהן חוגים בהם הסגל האקדמי דל ורובו מורכב ממרצים שבאים להרצאה ומסתלקים. חלק מהמכללות הן פרטיות, ושכר הלימוד המאוד גבוה הנגבה בהן עומד בסתירה גמורה לשליחות של השכלה אקדמית לכל.
פרופ' ויימן מסיים במילים הבאות: עוד נתגעגע לימים שבהם לעגנו ללימודים במכללות עלומות־שם מלטוויה. לטוויה כבר כאן – באקדמיה הישראלית.
התוצאות של מדיניות זו בצ'ילה ובישראל דומות. לפי דוח ה-OECD בתחום החינוך לשנת 2013 צ'ילה נמצאת במקום ה-34 מתוך 36 במבחני מיומנויות התלמידים – Students’ skills, ישראל נמצאת במקום ה-32 מתוך 36.
כדאי שנלמד מהכשלון של הפרטת בתי הספר והאוניברסיטאות בצ'ילה, שכן אנחנו נמצאים כבר עמוק במדרון.
המאמרים הקודמים בסידרה
הפרטת החינוך, הכשלון בצ'ילה איתות לישראל – מאמר ראשון
הפרטת החינוך, הכשלון בצ'ילה איתות לישראל – מאמר שני
הפרטת החינוך, הכשלון בצ'ילה איתות לישראל – מאמר שלישי
לקריאה נוספת (מסמך pdf)
Tags: איכות-החינוך, אמנון-פורטוגלי, הפרטה בחינוך, חוק-חינוך-חובה, חינוך פרטי, מדידה והערכה בחינוך, מכון-ון-ליר, מרכז חזן לצדק חברתי, משרד-החינוך
אי אפשר להתווכח עם העובדה שלמרות ה-20-30 מיליארד שח בשנה משרד החינוך מספר שירות עלוב ביותר.
הפגנות אלימות בברזיל: עשרות אלפים ברחובות
המונים הפגינו בריו דה ז'ניירו ובסאו פאולו במחאה על שכרם הנמוך של המורים במדינה. המפגינים זרקו בקבוקי תבערה ופרצו לבנקים
http://www.haaretz.co.il/news/world/america/1.2135054
מחאת המורים בברזיל: אש ברחובות ריו
עשרות אלפי בני אדם יצאו לרחובות ריו וסאו פאולו והצטרפו למחאת המורים על שכרם. עם רדת החשיכה הפכה ההפגנה לאלימה. שמשות בנקים נופצו, כספומטים נהרסו וזבל הוצת. בתגובה, ירו השוטרים גז מדמיע. 7 נפצעו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4438098,00.html
ריקי כהן של ברזיל: "הממשלה שלנו נטשה אותנו"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4397988,00.html
שלשום בצ'ילה, הפגנת ענק של מעל מאה אלף סטודנטים בדרישה למערכת חינוך איכותית ========================== מעל למאה אלף סטודנטים צעדו ברחובות בבירה סנטיאגו בקריאה "למערכת חינוך חינמית ואיכותית", זו צעדת הסטודנטים הראשונה לשנת 2014 המוחה כנגד נשיא המדינה מישל בצ'לט. מליסה ספוילוודה, נשיאת פדרציית הסטודנטים באוניברסיטת צ'ילה (#FECH) ציינה כי: "צ'ילה זקוקה לרפורמות (בחינוך) והתנועה שלנו מקדמת אותה כבר שמונה שנים, עברנו אין ספור שולחנות דיונים, מניפסטים רבים, ודיכוי ממשלתי נרחב ומגוון, יש הרבה תוכניות שונות אבל כולן מובילות להנצחת אי-השיוויון וחוסר השיוויון בקבלת הזדמנויות הקיים במדינה". "אנו מודאגים כי המסע הפירסומי האחרון מטרתו להזריק עוד מעט כסף למערכת שמפרידה, אותה מערכת שמקיימת סימולטנית מערכת חינוך נפרדת לעשירים ולאלו העניים"- סטודנטים אחרים ציינו כי המחאה שהתקיימה היתה תגובה טבעית לחוסר הבהירות לגבי תוכנה של הרפורמה המוצעת וב"שינויים בתוכניות" עוד מושג מעורפל מבית מדרשו של הנשיא בצ'לט. להרחבה: http://bit.ly/1iAvq5N | http://bit.ly/1otWDwc | http://bit.ly/1kUyw7r (קרדיט תמונה)| http://on.fb.me/1oAjGp9 | http://bit.ly/1oAjVke חשבון הטוויטר של הפדרציית הסטודנטים https://twitter.com/Confech |חובב ודסק החוץ המופלא #08M #marchaestudiantil #AguantenCabrxsNoEstánSolxs #xNuestraEducación… קרא עוד..
http://www.trendi.co.il/news/%D7%A9%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%AA-%D7%A2%D7%A0%D7%A7-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%A3-%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%93%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%90%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA
[…] במקומות שבהם ניסו אותה, למשל בשוודיה, בניו זילנד או בצ'ילה, לא עוצר בעדם. אפשר להבין מדוע: כך יוכלו ההורים ממעמד […]
[…] לקריאה נוספת: סדרת כתבות מאת אמנון פורטוגלי על הפרטת החינוך בצ'ילה באתר […]