חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

זנות: פתרונות סוציאל-דמוקרטיים

נושאים דעות, זכויות אדם, רווחה ושירותים חברתיים ב 24.07.13 2:00

הדיון בין תומכי הפללת הזנות לתומכי הסדרתה סוער שוב. נדב פרץ-וייסוידובסקי מזכיר כי אלו אינם שני הפתרונות היחידים, ומציע שני פתרונות אחרים מפרספקטיבה סוציאל-דמוקרטית

בשבועות האחרונים, הרשת סוערת בדיונים סביב שאלת הזנות. הדיון התחיל במאמרו של גדי טאוב בעין השביעית, שבו הוא טוען שהתמיכה של העיתונות בהפללת לקוחות הזנות היא חד צדדית ולא מבוססת, והמשיך בתגובות רבות, הן באתר העין השביעית והן באתרים אחרים.

דיון זה – כמו רוב הדיונים בשאלה 'כיצד להתמודד עם סוגיית הזנות' – נע על הציר שבין הפללת הלקוחות – ההפיכה של רכישת שירותי מין לעבירה פלילית, במטרה לצמצם למינימום את תופעת הזנות, בדומה לנעשה בשבדיה – לבין מיסוד הזנות – הפיכת הזנות למקצוע חוקי ולגיטימי, במטרה להרחיב את ההגנה על נשים העוסקות בזנות מפני ניצול, מפני תקיפה ומפני מחלות מין, בדומה לנעשה בהולנד.

אלא ששני פתרונות סותרים אלו אינם הדרך היחידה להתמודד עם בעיית הזנות, וההתמקדות רק בהם היא בעייתית. מצד אחד, ברור שאף אחד מהפתרונות האלה לא ייושם בישראל בטווח הזמן המיידי, כך שמצוקתן של נשים בזנות דורשת דיון גם בפתרונות אחרים. מצד שני, כפי שמוכיח הנסיון ההיסטורי, אף אחד מהפתרונות האלו אינו מצליח להעלים את התופעה של ניצול נשים במעגל הזנות, כך שגם אם ייושמו – עדיין תידרש פעולה נוספת.

לכן, נדרשים פתרונות נוספים להתמודדות עם הניצול הנורא שעוברות נשים הנמצאות במעגל הזנות. אציג כאן שני פתרונות, שאינם סותרים לא את האפשרות של הפללה ולא את האפשרות של מיסוד, וניתנים ליישום במקומם או במקביל אליהם – ויש להם פוטנציאל להציל נשים מהמעגל המזוויע של הזנות, בדגש על זנות הרחוב.

הפתרון הראשון נראה מובן מאליו – הרחבת מערך השירותים לנשים בזנות. בישראל קיים טווח שירותים רחב מאוד, שיודעים לתת מגוון של מענה לנשים בזנות – החל מאספקה של מיטה, מקלחת וארוחה חמה למי שלא זכתה לאלו כבר זמן רב, ועד תכניות שיקום אישיות, שנועדו לחלץ נשים מהמעגל ההרסני של זנות וסמים.

ועד כמה שהמעגל הזה נראה מובן מאליו, ולמרות העובדה שהשירותים הללו קיימים בישראל – הם סובלים, שלא במפתיע, מתת תקצוב, ואינם מצליחים לתת מענה גם לחלק קטן מהנשים שנזקקות לשירותיהם. אז לפני שאנחנו שוקעים בויכוח 'האם יש נשים שבוחרות בזנות' – בואו נסייע לאלו שללא ספק לא בחרו בכך, ושאינן מצליחות להיחלץ. כשיהיו שירותים הולמים לכל אישה המעוניינת להיחלץ מהזנות – אז, אולי, אפשר יהיה לקיים את הדיון על מהות הבחירה בזנות באופן אמיתי.

אלא שמערך יעיל לחילוץ נשים מזנות אינו אפקטיבי, כל עוד אנו מחלצים אותן לחיים של עוני. אישה שנחלצה ממעגל הזנות, היא בדרך כלל אם חד הורית, ללא השכלה וללא ניסיון תעסוקתי. בישראל 2013, לנשים בסטטוס כזה קשה מאוד להיחלץ מעוני – גם אם אינן מתמודדות עם טראומות משנים של עבודה בזנות, עם סטיגמה המודבקת למי שעבדה בזנות ולמכורות לשעבר, ואולי גם עם עבר בכלא. רוב הנשים שמצליחות להיחלץ מהמעגל הנורא של זנות והתמכרות, מוצאות את עצמן במשרות חלקיות קצרות טווח, בשכר מינימום, ללא כל תנאים סוציאליים – וזה במקרה הטוב שבו הצליחו למצוא עבודה.

וכשהדפוס הזה מוביל, באופן בלתי נמנע, למשבר כלכלי – בין אם סביב תשלום חשבון החשמל, מקרר שהתקלקל או כל הוצאה בלתי צפויה אחרת – הפיתוי לחזור לזנות – רק כדי לכסות את ההוצאה החד-פעמית – הוא עצום. ומרגע שאישה חזרה לזנות, סיכוי גדול שתחזור למעגל הנורא של סמים כדי לשכוח את הכאב של הזנות, וזנות כדי לשלם עבור הסמים.

ולכן, הפתרון השני לניצול הכרוך בזנות מתייחס למאבק בעוני כמאבק בזנות. עוני אינו הגורם לזנות, וזנות קיימת גם במקומות שבהם שיעור העוני נמוך. אבל קיומו של עוני מעודד זנות ומקשה על היציאה ממנה. מאבק אפקטיבי בזנות מחייב מאבק אפקטיבי בעוני – כזה המבוסס על סיוע לאנשים החיים בעוני, ולא מלחמה נגדם. שילוב של הגנה על אנשים שמחוץ למעגל העבודה דרך קצבאות הוגנות, הבטחה של ביטחון תעסוקתי ושכר סביר גם למועסקים בתחתית שוק העבודה, ומדיניות של שאיפה לתעסוקה מלאה – יצמצמו דרסטית את העוני הנורא בחברה הישראלית, ותוך כך גם יסייעו לנשים להיחלץ ממעגל הזנות.

שני הפתרונות שהצגתי כאן לא יעלימו את בעיית הזנות. גם במדינות שנותנות שירותים הולמים לנשים בזנות, וששיעורי העוני בהם נמוכים – תופעת הזנות עדיין קיימת. אבל פתרונות אלו יציעו תקווה לנשים רבות, שהיום לכודות במעגל הזנות ואינן יכולות להיחלץ ממנו. נראה לי שזו מטרה ראויה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: ,

6 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    מי שלא רוצה זנות צריך להשקיע כסף. המודלים של ההפללה ושל ההסדרה באירופה נכשלו והם אינם מתמודדים בצורה נאותה.
    מה שצריך הוא להוציא את מי שנמצאות/נמצאים בזנות מעוני ולשלבם בחיים נורמטיביים.
    לגבי נשים ואנשים שבוחרים בזנות ויש גם כאלה, מי שאינם נאלצים לבחור בזנות בכדי להתקיים, הם צריכים להתאגד והמדינה צריכה להכיר בהם וארגוני העובדים להכיר בהתאגדותם.
    עוד משהו חשוב הוא לא לשפוט ולא להגיד לאנשים בזנות מה טוב להם.
    הניתוח של מחבר המאמר טוב וגם המסקנות, אני חולק רק על טענה אחת, עוני כן גורם לזנות. הצורך להתקיים ולשרוד גורם לזנות. עיקר הזנות נובעת ממניעים כלכליים והשרדותיים והזנות המבוססת היא שולית, לפחות בישראל. זנות היא גם רק פן אחד של תעשיית המין, נכון שפורנוגרפיה אינה מפותחת בישראל אבל זאת תופעה שהולכת וצוברת משקל במגוון המקצועות של תעשיית המין כמו כן מי שמצטלמים למצלמות רשת.

  2. אבו אלמוג :

    נדב, הפתרון שמצאת הוא נהדר, אבל הוא מובן מאליו, ואינו נוגע ללב השאלה. ודאי שיש להרחיב את מעגל התמיכה בזונות, כמו בכל אלו המצויים באותו מצב כלכלי. ודאי שיש להשקיע יותר בחילוצן ממעגל הזנות. אלו פתרונות 'סוציאל דמוקרטיים' וכמו כל דבר 'סוציאל דמוקרטי' הם בבחינת הברור מאליו שקשה לעשותו. הפתרונות האלה מותירים את השאלה – עיסוק בזנות: עיסוק כשר של עיסקה בהסכמה בין שני בגירים חופשיים, או תעשייה של ניצול ושיעבוד אנושי שאין להתירה. השאלה הזו היא שאלה הנוגעת ללב ההוויה הישראלית והאנושית, ואסור להתעלם ממנה.

  3. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    טוכולסקי – ברור שעוני הוא גורם סיכון לזנות, ושיש קשר הדוק בין עוני לבין זנות. הטענה שלי היא שעוני אינו הגורם, בה' הידיעה, לזנות.
    הטענה הזו נובעת, מצד אחד, מכך שזנות היא תופעה מורכבת, שלא נובעת רק ממחסור כלכלי – ומצד שני מהעובדה האמפירית, שהזנות לא מוגרה גם במדינות שבהם שיעורי העוני נמוכים מאוד.

    אבו אלמוג – הדיון הפללה-הסדרה מתקיים בשתי רמות. ברמה אחת, הוא הדיון העקרוני על הלגיטימציה התיאורטית של הזנות. ברמה השנייה הוא על הדרך הטובה ביותר להגן על נשים בזנות – גדי טאוב עצמו אומר שזו המוטיבציה המרכזית שלו.
    לדיון קל מדי לברוח לרמה התיאורטית, אבל שתי הרמות לא ממש מנותקות. הרי כל השאלה האם זנות היא בחירה לגיטימית או לא, מושפעת בצורה כבדה מהעובדה שרובן של העוסקות בזנות מנוצלות, מכורות לסמים וסובלות סבל עצום, ושהזנות הדיסקרטית – הזנות שלה מבקש טאוב להעניק לגיטימציה – היא מיעוט קטן.

    לכן, אני לא מתכחש לחשיבות של הדיון על הסדרה מול הפללה, אבל דאגה אמיתית למצבן של נשים בזנות (לעומת ההנאה מהויכוח האינטלקטואלי) דורשת התמקדות בצעדים שכולם מסכימים שיעזרו.

    וכאן אני עובר לטענה הבאה שלך – שמה שאני אומר מובן מאליו. אם הוא מובן מאליו, איך זה שהוא נעדר מהויכוח?

  4. ק. טוכולסקי :

    נדב אני לא חושב שניתן למגר את הזנות או את תעשיית המין שאינה כלכלית. אולי באמצעות חינוך הסברה ומניעה בגיל מוקדם ניתן יהיה לצמצם את התופעה.
    הזנות שנובעת ממחסור ועוני ניתנת לעומת זאת להערכתי לטיפול מה שלא נעשה בצורה מספקת בישראל.

  5. זנות – מעבר למיסוד מול הפללה » הרהורים של אבא :

    […] פורסם במקור בעבודה שחורה […]

  6. ירמיהו :

    נדב- מסכים עם הפוסט.

    אבו אלמוג- ייתכן שתפיסת הפתרון הסוציאל דמוקרטי כמובן מאליו הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

    מרוב שרואים אותו כמובן מאליו הוא לא בשיח

    אני נתקל בחלק ממצדדי ההפללה שמתמקדים בהפללה ואת מערכת הרווחה הם ממקמים במקום משני. כאשר מתקיים שיח על זנות הם אומרים, למה כבר לא מעבירים את חוק הפללת הלקוחות? אבל הם לא אומרים, למה כבר המדינה לא מסייעת לעוסקות בזנות?

    ברירת המחדל אצלהם היא הפללה ולא מדיניות רווחה. הם כמובן רוצים שזה ילך ביחד עם רווחה לעוסקות בזנות אבל הדגש הוא על הפללה ואילו על הרווחה הם לא מדברים אלא כאשר מישהו מזכיר את זה.

    למה ח"כ אורית זוארץ הציעה הצעת חוק להפללת קליינטים ולא הציעה [גם] מערכת של סיוע לעוסקות בזנות? נראה ששיח ההפללה משתלט על השיח הסוציאל דמוקרטי.

    אבל אני גם לא בטוח שזה מובן מאליו. האם אין פמיניסטים ופמיניסטיות שמתנגדים למדינת רווחה? כאלה שמצדדים בהפללת לקוחות אבל לא רוצים מדינת רווחה? אם הטענה היא שגם בהנחה שההפללה מוצדגקת הדבר צריך ללכת בד בבד עם מדינת רווחה, אז הטענה הזאת תתקל בהתנגדות של מצדדי ההפללה ומתנגדי מדינת הרווחה.

    נקודה נוספת היא המשפט שכתבת "עיסוק כשר של עיסקה בהסכמה בין שני בגירים חופשיים, או תעשייה של ניצול ושיעבוד אנושי שאין להתירה".

    לדעתי בשאלה הזו מעורבבות שתי שאלות שונות.

    השאלה הראשונה היא המשפט שכתבת בלי המילים "שאין להתירה".

    השאלה השנייה היא האם יש להתירה או אין להתירה?

    אפשר לטעון ללא סתירה [טאוב טוען כך] שהתשובה לשאלה הראשונה היא חיובית. הזנות היא ניצול וזוועה.

    אבל מכך לא נובע שאין להתירה.

    יש ממצדדי ההפללה שחושבים שברגע שהם הראו שהזנות כרוכה בניצול וזוועה אז מכאן נובע אוטומטית שההפללה מוצדקת. טאוב טוען שזה שגוי והוא צודק. יש כאן קפיצה בטיעון מההנחות אל המסקנה.

    גם אם נסכים שהזנות היא ניצול וזוועה עדיין נשאלת השאלה, האם הפללה תרע את מצב העוסקות בזנות עוד יותר אפילו מאשר היום ללא ההפללה?

    אם התשובה חיובית, אז נכון שהזנות היא זוועה היום אבל עדיין אין להפליל כי ההפללה תזיק לעוסקות בזנות עוד יותר ואז מה הועילו חכמים בתקנתם?

    את הביטוי "אין להתירה" אני מבין בתור אין להתירה משפטית, לגאלית. או אין לאסור עליה חוקית, משפטית בכלל ופלילית בפרט.

    אני לא מתכוון לכך שמוסרית היא אסורה. אפשר לטעון ללא סתירה, שזה פסול מוסרית לצרוך שירותי זנות אבל אין טעם מצדיק לאסור על כך משפטית-פלילית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.