חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בין הודעת האיחוד האירופי לחידוש המו"מ: אבדן העשתונות של הימין

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 21.07.13 1:00

בין הודעת האיחוד האירופי על ניתוק הקשר הכלכלי עם מוסדות הפועלים בשטחים, לבין הודעת מזכיר המדינה האמריקאי קרי על חידוש המו"מ המדיני, מצביע אורי יזהר על ההיסטריה שאחזה בגורמי הימין

קשים הם חיי הימין המדיני בשבוע האחרון. בתחילה נפלה עליהם החלטת האיחוד האירופי  על הפסקת כל קשר כלכלי עם ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק. דוברי הימין פתחו באופנסיבה רבתי נגד החלטה זו והנה נפלה עליהם בסוף השבוע גם הודעתו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, על תחילתו של מו"מ בין ישראל לרשות הפלסטינית, מצב שהם לא העריכו שנגיע אליו. הם לגלגו על מאמציו של קרי, אמרו שהוא נאיבי ולא מבין את המזרח התיכון, אבל זה לא עזר להם במיוחד.

החלטת האיחוד האירופי אמנם אינה מחדשת הרבה מבחינתם, אבל היא מהווה עוד חוליה בשלשלת אירועי הדלגיטימציה של ישראל שהימין גרם וגורם לה בהתעקשותו על המשך הכיבוש והרחבת התנחלויות. התגובות הימניות נעות בין עיוורון מדיני לבין אינפנטיליות, לא פחות. ליברמן, למשל, גרס שהצעד הזה של האיחוד האירופי הוא מכת מוות לשלום. מעניין לדעת מאימתי השלום בכלל מעניין את ליברמן, שבהיותו שר החוץ הצהיר באו"ם שאין סיכוי לשלום בימינו. ועכשיו הוא ממש חרד לגורלו… נתניהו טען באזני קרי, שר החוץ האמריקני כי צעדו של האיחוד האירופי יפריע למו"מ עם הפלסטינים. הרי כולנו יודעים כי נתניהו לא ישן לילות רבים בגלל הקיפאון המדיני. ועכשיו  בא קרי והראה לו בעליל שיש מו"מ והוא יכול להירגע.

חברת הכנסת החדשה איילת שקד מהבית היהודי קבעה באתר NRG  כי האירופים עוד לא הפנימו את העובדה שהיהודים הקימו מדינה. אולי תסביר לנו ההיסטוריונית החדשה מבית מדרשו של נפתלי בנט מדוע כל הלא מפנימים האלה מקיימים כאן כבר כמה עשרות שנים שגרירויות ויחסים כלכליים ותרבותיים ולעתים גם מסייעים לנו בתחום הביטחוני (צוללות מגרמניה, למשל) ולנו יש גם שגרירויות אצלם. כנראה שכל זה לא היה אלא פאסאדה או אשליה עצמית עד שבאה איילת שקד וגילתה לנו את האמת המרה. עכשיו, כשנראה לכולם אצבע משולשת, הם יפנימו כבר שיש לנו מדינה ואנחנו לא שמים עליהם. ובא לציון גואל.

אנשי ימין הכותבים ב"ישראל היום" וב"מעריב" החלו להטיף מוסר לאירופים הצבועים. נדב העצני, בנו של אליקים העצני, מאשים באתר NRG של "מעריב" את ארגוני השמאל בצעדו זה של האיחוד האירופי. אלה בהשתדלותם אצל הפריצים שונאי היהודים מאז ומתמיד, פעלו ופועלים ללא הפסק למען החרמת ישראל. ממש תיאורית הסכין בגב שרווחה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. דן מרגלית, ב"ישראל היום", החינמון שממומן בכספי ההימורים שגורף המיליארדר שלדון אדלסון, מנסה להחזיק את המקל בשני קצותיו מצד אחד הוא אינו נמנע הטלת אשמה בעקיפין על גופי שמאל: "חבל שיש בשמאל מי שייחלו ליום הזה" זו כותרת רשימתו ב"ישראל היום" (17.7.13). לדבריו, זהו טלאי צהוב, לא פחות, על ציבור המתנחלים, שהוא ערכי ואיכותי, ויישאר בהתנחלויות גם אחרי הסדר מדיני. אבל מה, רוצה הגורל ובאותו יום ממש מפרסם מבקר המדינה החדש את הדו"ח השנתי שלו ובו הוא קובע כי הפרת החוק בתחומי הבנייה והמקרקעין היא הנורמה השלטת בגדה המערבית. הרשויות עוצמות עיניים ו"איש הישר בעיניו יעשה". מצד שני הוא מכיר בכך שהעדר תהליך מדיני פוגע בישראל. הוא בעד האטה לזמו קצוב בבנייה  בירושלים המזרחית וברחבי הגדה ומתנחם בכך ש"יש עליות וירידות בטיפוס אל ראש ההר. זו מהותו של תהליך היסטורי". תהליך ההתנחלות והסיפוח, כמובן.

דרור אידר, חוקר ספרות ימני חילוני, שנעשה פובליציסט מרכזי בחינמון הנ"ל, עושה עם אירופה חשבון היסטורי נוקב. אידר מציג את האיחוד האירופי כממשיך דרכן של אשור, בבל ורומא שפלשו לכאן ומנעו מהעם היהודי לממש את ריבונותו בארץ ישראל. עכשיו אירופה מתאמצת למנוע מהעם היהודי לשוב הביתה, אל יהודה שומרון וירושלים בהם היינו לעם. אכן, תודעה היסטורית למופת. העובדה שחלפו כמה אלפי שנים מימי מימי החורבן הראשון והשני ועד ימינו והשתנו כמה דברים בעולמנו אינה משנה עבורו שום דבר. לדבריו, העם היהודי תרם רבות לתרבות האירופית (מה שנכון) וקיבל בתמורה את גירוש ספרד ואת השואה. "מיליונים מבני עמנו הושמדו בעזרתם האדיבה של עמי אירופה". דרכה של הדמגוגיה שהיא לוקחת גרעין של אמת ועושה אותו למרכז טיעוניה תוך התעלמות מכל עובדה או נימוק שעלול לסתור טיעון זה. אין טעם להתווכח עניינית עם דברי הבל מהסוג הזה ולהציג עובדות שונות מאלה המובאות על ידי אידר. הוא פאנאט בלתי ניתן לשכנוע. אידר ודומיו חיים ביקום דמיוני בעל מאפיינים אינפנטיליים בולטים (הם לא שכחו מה שלמדו בגן הילדים על בר כוכבא), בו היהודים עדיין נלחמים בבבלים וברומאים וכל פלסטיני הוא "עמלק", כלומר נאצי בפוטנציה.

תגובות הימין על הצהרת קרי נכון לשעה זו מתחלקות לשני סוגים: חלק שוללים את המו"מ מכל וכל וחלק אמנם מברכים על המו"מ אך בהמשך מקווים שהוא ייכשל כי, כדברי אמנון אברמוביץ בערוץ 2, המקסימום שנתניהו יכול לתת רחוק מהמינימום שאבו מאזן יכול לקבל. ה"אח" בנט כבר הודיע כי אם יתחילו לדבר על גבולות 67 וחילופי שטחים, מפלגתו לא תישאר אפילו שנייה נוספת בממשלה. ועוד לא שמענו את הרבנים מהזן של דב ליאור שרבים בציונות הדתית רואים בו ובשכמותו סמכות הלכתית ומוסרית. צפויים גם בג"צים בעידוד הימין של משפחות קרבנות הטרור נגד שחרור האסירים וייתכן שהחמאס יתרום גם הוא את תרומתו לטרפוד המו"מ באמצעות ירי מסיבי מהרצועה ליישובי עוטף עזה וכן ניסיונות לפיגועים שיאלצו את ישראל להגיב ואז אבו מאזן יסתלק מהמו"מ ותחזור השמחה למעונות הקיצוניים.

מה תפקידו של השמאל במצב הזה? השמאל אמנם מצוי באופוזיציה אבל גם מפלגת העבודה וגם מרצ הודיעו כי יעניקו רשת ביטחון לממשלה בכל הקשור לתחום המדיני. בנוסף, על השמאל חדש את המאבק על דעת הקהל, לחזור ולהראות השכם והערב כי סיום הכיבוש הוא אינטרס ישראלי חיוני. נקווה שצרות מוח ושיקולי אגו לא ינחו את השמאל במאבקו בשעה קריטית זו.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , , , ,

10 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לדעתי, השמאלית בעיני, השמאל לא צריך לשמוח על החלטת האיחוד האירופי.
    ההחלטה הזאת מסמנת במובן מסוים את כשלוננו של השמאל בפוליטיקה הפנימית בישראל.

    אנחנו בשמאל מסתובבבים הרבה שנים במעגל קסמים – כשלונות פוליטיים מבית מעוררים תקוות לסיוע מבחוץ והסיוע מבחוץ פוגע בכוח הפוליטי מבית וחוזר חלילה.

    אין כאן על מה לשמוח. מדינת ישראל הפכה את הקלפים שהיו בידיה לחגורת חנק על צווארה.
    כל שלטון, ימין ושמאל בזמן הזה מוזחל לעבר עתיד לא ידוע שרצוף כל מיני מהלכים שמוכתבים מבחוץ.

    חוץ מדר' אולק נצר שמדבר כקול קורא במדבר על מתווה פוליטי פנימי שיכול אולי עדיין לפרוץ את מעגל הקסמים, לא מוכרת לי איזה הצעת שמאל שאפילו מדברת על הצורך הזה, שבלי להכיר בו, לא ברור לי מה יכול השמאל לעשות.
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-46227-00.html?t=040731

    הפואנטה היא –
    הפרדה בין הביטחון – לא זזים בהעדר הסדר שיושג במו"מ.

    לבין המדיניות – קבלת עיקרון שתי המדינות והתנהלות בשטח בהתאם – פינוי תושבים שמעוניינים לחזור לתוך הקו הירוק (כמובן הפסקת כל התרחבות של ההתנחלויות).

    על גישה כזו
    אפשר לנהל וויכוח פוליטי בין הימין והשמאל וגם לרכוש לבבות.

  2. ל רפי :

    חמש טעויות יסודיות של השמאל, כהמשך לשרשרת הכשלים שהביאתנו עד הלום

    במאמר ובתגובה הראשונה לו, באות לביטוי חמש שגיאות יסודיות של השמאל: א. סלע המחלוקת בינו לבין הימין הציוני, היא מחלוקת מהותית שאינה ניתנת לגישור; ב. הערכת הכוונות הערביות האמיתיות כלי מדינת לאום יהודית במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל המערבית בפרט; ג. ההנחה שיתכן בכלל פתרון "שתי מדינות" אמורפי, ויש פתרון קונקרטי שמחבר את ישראל והפלשתינאים לבסיס נתונים אחד; ד. ההנחה שפתרון שתי מדינות הוא אינטרס ישראלי; ה. ההנחה שדיבורים על ויתורים מקדמים שלום והסדר; ה. שאבו מאזן הוא אכן פרטנר שיכול לספק החלטה על פתרון סביר מבחינת ישראל ויכול לבצע מה שהוא מבטיח בשם העם הפלשתינאי כולו; ונתמך בכך ע"י העולם הערבי.
    התנהלות אירופה נגזרת משלושה הלכי מחשבה שליליים מבחינתה של ישראל, וחשוב להבין זאת ולהפנים זאת.
    ראשית, אירופה "יכולה" לחיות גם בלי מדינה יהודית בארץ-ישראל. היא תהיה מוכנה לקבל כל ויתור ישראלי שיקדם השלמה אמיתית וקבועה או מעושה וזמנית של הערבים עם מדינה יהודית מנוונת באזור, ומוכנים לסבול כל פרוורסיה מחשבתית ומוסרית לשם כך, כשם שהם נוהגים בסוריה, בלבנון, במצרים, בעירק ובלוב. אין זה משנה מהו הוויתור שתעשה כיום ישראל, אם הוא לא יספיק, חידוש המערכה הערבית נגד ישראל בין אם באמצעות אבו-מאזן ובין אם באמצעות אבו אחר, לרבות חמאסניקי, קביל מבחינת הריאל פוליטיקה המנחה את התנהלותם באזור עוד מימי האימפריאליזם והקולוניאליזם הבריטי-צרפתי בו.
    שנית, אירופה "עייפה" כבר מזמן מיהודים. ערש האנטישמיות לא הפך לעיר מקלט לעם היהודי, גם כשהעם היהודי חוזר על שגיאות היסטוריות ושם מבטחו ברוצחים הגדולים בתולדותיו, ומשתפי-הפעולה עימם – באופן פסיבי ו/או אקטיבי. מבחינת אירופה, העלמות ישראל היא הסרת המטרד המוסרי-תדמיתי שדבק בה במלחמת העולם השניה (וגם הראשונה) והשתחררות מהצורך להכות על חטא, להתנצל ולהתחשב בעוד מישהו מלבד החיים הטובים שלהם.
    שלישית, אירופה חותרת להשפעה חוזרת במזרח התיכון, הן כמקור אנרגיה וחמרי-גלם והן כשוק "מפגר" שיכפיל ואפילו ישלש את אוכלוסיית הצרכנים של המסחר והתעשייה האירופים ויספק להם תחליף לניוון הדמוגרפי שבו הם נתונים, ועימו הם מסרבים להתמודד ברצינות. לא מן הנמנע שהנחת העבודה האירופית השלימה והבלתי מוצהרת כוללת חשיבה פוסט מודרנית לגבי המשמעות של אימפריאליזם אירופי בעידן המודרני. (שולי חשיבה זו בולטים גם בהחלטה האירופית לגבי ההתישבות באיו"ש). הרעיון הבסיסי הוא שגורם כלכלי עולמי כקהילה האירופית, בעולם גלובלי, הוא בעל מוטת השפעה ושליטה הכוללות את רוב מדינות (או שטחי) ואוכלוסיות המזרח התיכון, והכוח הכלכלי והשליטה בידע ובטכנולוגיות מתקדמות, במקום הכוח הצבאי והפוליטי בעבר, הוא אמצעי השליטה של האימפריה האירופית על סביבתה הקרובה, ובמידת האפשר גם על סביבה רחוקה יותר. בחשבון זה אין מקום להפרעות ישראליות.
    פתרון שתי המדינות, מכנס את ישראל לעבר מציאות בלתי נסבלת הן מבחינה ביטחונית ישירה – האיום הערבי, והן מבחינת הטמעתה כ- Non Entity בתמונה המונוליטית של אזור חסות אירופי. לא רק שהוא אינו אינטרס ישראלי, הוא סכנה קיומית לאורך זמן.
    המחלוקת בין הימין לשמאל מעוגן:
    א. באי הסכמה בסיסית על הפירוש של המושג ציונות בימינו. פרוש השמאל הוא מסמוס כל האלמנטים היסודיים שמאפיינים את הציונות הקלאסית – עם יהודי ריבוני, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, הציונות ניתנת למימוש רק בארץ ישראל, העם היהודי חייב להתרכז בארץ ישראל, במדינה ריבונית בכדי להגן על עצמו פיסית ולהקטין את סכנת ההתבוללות. מדינת היהודים חייבת להתכוון למה שיהיה כאן בעוד דור, שניים ושלושה ולא לחלומות ההיסטוריים של התנועה הציונית הקמאית, שהיתה מחוסרת טריטוריה, מחוסרת מעמד מדיני, מחוסרת ריבונות ושליטה עצמית ומחוסרת יכולת התמודדות על עקרונותיה – כך הוקמה ירדן, וכך נולד רעיון החלוקה של א"י המערבית. אלא, שכאשר קיבל אותו בן גוריון, זו הייתה ירידה לצורך עליה כפי שהוכיחה ההיסטוריה, וכאשר קיבל זאת השמאל הישראלי באוסלו, זו הייתה "דת מדינית הזויה" שמוליכה לירידה לצורך ירידה נוספת.
    ב. הוא מעוגן בהערכת הכוונות הערביות האמיתיות, שלדעת הימין אינן כוללות ב"חזון אחרית הימים שלהן" מדינת לאום יהודית שוות-מעמד וזכויות ובעלת כושר התגוננות וקיום, ולדעת השמאל הן פציפיסטיות ונובעות מקבלת הרעיונות הפוסט מודרניים המרעילים כיום כל חלקה טובה של שיקול דעת ושכל ישר באירופה. בדרך פלא, הימים "המשיחי" עוסק בריאל-פוליטיקה, ונסמך על נסיון העבר ועל מה שאומרים ועושים הערבים, ואילו השמאל הישראלי (וגם הלא ישראלי) אוטופיסט, מנותק מהמציאות ועוסק בחלומות ומשאלות-לב, הקשורים בביאת משיח ערבי לעולמנו.
    ג. פתרון מדיני בר-קיימא אינו נשען על ויתורים חד צדדיים, אלא על וין-וין סיטיואשן, מצב שבו שני הצדדים יוצאים מורווחים ממציאות חדשה במונחים של "פונקציית תועלת גלובלית". כלומר, לכל ויתור של צד אחד, יש ויתור של הצד האחר שמבחינת הצד הראשון הוא שוו-ערך. קביעה זו היא נורמטיבית וסובייקטיבית, ואינה פונקציה של הסכמה אמריקנית, אירופית או אחרת. פתרון מדיני בר-קיימא לא יכון על בסיס שבו צד אחד מוותר על חומר (שטח), ביטחון (שטח וסידורים אפקטיביים וקבועים) וערכים לאומיים (אזורי מורשת לאומית, תרבות והיסטוריה) והצד השני משלם על כך בהצהרות וניירות. צל הרים (דמוגרפיה) הוא צל הרים משום שהוא נשלט, אידיאולוגיה (רוב יהודי ודמוקרטיה) אינם ערכים מוחלטים, והפרשנות לגביהם רחבה אינטרסנטית ולעיתים אפילו הזויה, ואינה יכולה ואינה צריכה להיות בלתי-תלויה בשיקולים אחרים שהם חלק מהמאזן הכולל.
    בשתי הנקודות האחרונות מתוך החמש שרשמתי לעיל, אין צורך להכביר מילים, הדברים מדברים בעד עצמם.
    לסכום, אין יסוד ממשי להבנה משותפת בין הימין לשמאל ושום שיסודות המחלוקת נוגעים בשורשי תפיסת העולם השונה של שני מחנות אלה, או שאינם נגזרים בכלל מתפיסת עולם שיש בה היגיון אל מאמונות. אמונות אלה נשענות בחלקן על ציפיות-שווא, בחלקן על רפלקסים מותנים שאינם משיקים לשכל הישר ובחלקן חוסר הבנה מדיני, ביטחוני ולאומי ונושקים להשקפות ניהיליסטיות בנוסח "אכול ושתה כי מחר נמות…" .
    סליחה, אבל כך לא בונים מדינה וכך לא מבטיחים את עתידה.

  3. ל רפי :

    סליחה, שכחתי

    לא הבנתי את כותרת המאמר. היכן אובדן העשתונות של הימין שנותר שלו למדי, שוב על יסוד נסיון העבר והערכה שמי שהכשיל הסדרים של ממש בעבר יכשיל אותם שוב. מדוע אובדן העשתונות אינו נמצא דווקא במחנה השמאל ששוב מתפתה כשיכור מועד לכוס היין המפוקפקת שמציג בפניו קרי, משל היה זה סוף המעשה במחשבה תחילה, ולא עוד תרגיל ביחסי ציבור (או קנוניה) שמטרותיהם כלל אינן מונחות בחדרי המו"מ עם הפלשתינאים…?
    בהחלט לוגיקה מעניינת.

  4. ק. טוכולסקי :

    הימין הישראלי מעולם לא לקח אחריות על כלום. מה שהימין הישראלי יודע לעשות זה להרוס ולהתבכיין, הנה השיג גם הרס בפועלו וגם אפשרות להתבכיין.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    טוכולסקי
    הזלזול בימין "לא לקח אחריות על כלום" הוא טעות שהשמאל הרשה לעצמו והתוצאה היא שהימין עשה והשמאל התכווץ לאן שהתכווץ.
    הימין בנה בשטחים "מדינה" על חשבון מדינת ישראל והכוונה לאוו דווקא להוצאה הכספית אלא לאנרגיות הפוליטיות, המדיניות, החברתיות, התרבותיות, הבטחוניות – שהושקעו ב"מדינה" שבשטחים על חשבון מדינת ישראל.
    ול. רפי – כל השיקולים שאתה מפרט הם בעצם אחד אחד השיקולים של אלה שטענו מלכתחילה שאין קיימות לרעיון המדינה היהודית בפלשתינה א"י.

    מי צדק? שישים שנה אינן מספיקות כדי לקבוע.
    זה תלוי במידה רבה במידת השכל שבה תתנהל המדיניות הישראלית. ההנחה שלך שכל השכל הריאל-פוליטי נמצא בימין מעוררת חשד שאתה בעצמך לא כל כך ריאח-פוליטי כפי שאתה טוען.

    ומכיוון שאינך בור בהסטוריה מוזר שאתה מצליח להתעלם מהעובדות הפשוטות, למשל – הטלת הספק לגבי האפשרות שהערבים יסכימו בסופו של דבר לקבל מדינה יהודית כאן באזור. אם אתה שותף לספק הזה, אתה שותף למי שמלכתחילה התנגדו לרעיון המדינה הציונית.

  6. דליה :

    תודה אורי על המאמר. השאלה היא על מה דנים בחידוש המו"מ המדיני. מהם הנושאים שעליהם ידונו בקרוב. ושאלה שנייה היא איך אתה רואה את ההמשך במו"מ? מה לדעתך יהיו השלבים הבאים?

  7. כהן שמואל :

    למה אובדן עשתונות של הימין?

    גם השמאל מפוצל למרצ עבודה חד"ש ועוד
    ומדברים על סוציאל דמוקרטי ובפועל הם פשוט לא דמוקראטיים! ללא שינוי שיטת הבחירות הישראלית קשה ליצור מדיניות! המפלגות תפקידם לגבש מדיניות ולא חלוקת שלל של כספי ציבור! לצערי השמאל לא במצב טוב יותר מהימין!

  8. דליה :

    מה ענין שמיטה להר סיני? בדמוקרטיה יש מפלגות. זה טוב שיש הרבה מפלגות. מה הקשר לשינוי שיטת הבחירות? האם אתה רוצה אחידות וחוסר פיצול? ומה הקשר לענין הכספים? תגובה 7 מקשרת בין מין לבין שאינו מינו.

  9. אורי יזהר :

    שתי הערות

    א. לא אני נתתי את הכותרת המופיעה בראש המאמר אלא העורך. הכותרת שלי הייתה "החיים הקשים של הימין".
    ב. ל רפי – הנימוקים שלך שחוקים לגמרי. לא אענה עליהם כאן כיאיינ מוצא בכך כל טעם. על רובם, אם לא על כולם, עניתי בספרי "חזון מצדה" שהופיע בתחילת 2012. אם תרצה, אשלח לך עותק בחינם.

  10. ק. טוכולסקי :

    רפי
    גם בשטחים הימין לא בנה מדינה בת קיימא אלא גידול שללא תמיכות אדירות ובזבזניות לא יוכל להתקיים.
    הימין לא בנה מדינה ולא יישובים ולא התיישבות ולא ערים, הימין בנה טייקונים וניפח תאגידים.
    זה כל מה שהימין עשה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.