חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בלי טיפול לכולם בקהילה אין מה לדבר על סגירת המוסדות

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות ב 8.07.13 1:10

המדינה מגבילה את כמות המטופלים בקהילה, וכך הרפורמה בבריאות הנפש לא ממש עובדת בצורה אופטימלית, בלשון המעטה. ק. טוכולסקי שופך אור על המצב בשולי החברה

קראתי בעיתון שמשרד הרווחה הסתיר מחקר שקבע כי עדיף לעבור מטיפול מוסדי בבעלי מוגבלויות לטיפול בקהילה. דעתם של כותבי המאמר היתה כמובן שיש לעבור לטיפול בקהילה. טיפול בקהילה הוא בהחלט רעיון טוב, אבל צריך לזכור כמה דברים: הראשון הוא שתמיד יהיו אנשים שיצטרכו טיפול מוסדי ולכן צריך לשמור על קיומם של המוסדות ורמת הטיפול בהם והשני הוא שללא טיפול אמיתי בקהילה לכל מי שנזקק לו ובכל מחיר המשמעות של סגירת מוסדות וטיפול בקהילה היא יותר נטל על המשפחות ויותר הומלסים בעלי מוגבלויות שונות ברחובות.

לפני כמה שנים החלה הרפורמה בבריאות הנפש והמעבר לטיפול בנפגעי נפש באמצעות סל שיקום בקהילה. לכאורה מודל מצוין, במקום המון בתי משוגעים, טיפול בנפגעי נפש בהוסטלים. אלא מה, שבגלל מגבלות שונות של תקציב הומצאו טריקים שמאפשרים למדינה להתחמק מאחריותה לממן את הטיפול בקהילה. עד כה רק 20 ומשהו אחוז מנפגעי הנפש זכאים לסל שיקום ומטופלים במסגרתו בקהילה. שאר ה-70 ומשהו אחוז יש בהם מי שמשפחתם אינה נזקקת לסיוע או מי שלמרות נכותם הנפשית מסוגלים לתפקד לבד, אולם רובם ככולם נופלים לנטל על משפחתם או חיים ברחוב כי המדינה אינה מכירה בזכאותם ואין להם כבר יכולת לקבל טיפול מוסדי ארוך טווח.

נוהל של משרד הבריאות, לא חוק או תקנה, אלא חוזר מנכ"ל פשוט, קבע כי נפגעי נפש מכורים לסמים פעילים (שאינם נקיים לפחות חצי שנה) אינם זכאים לקבלת סל השיקום. היות שחלק לא מבוטל מנפגעי הנפש משתמשים בסמים ו/או אלכוהול (ההערכות נעות בין 40 ל-60%) כמחצית מנפגעי הנפש אינם זכאים כלל לקבלת סל השיקום. היות שאין כמעט מסגרות המציעות טיפול לאותם נפגעי נפש בודדים המסוגלים להתנקות ולהחזיק מעמד נקיים מסמים ואלכוהול חצי שנה לפחות. רוב רובה של מחצית מאוכלוסיית נפגעי הנפש לא תהיה זכאית לעולם לקבל שיקום בקהילה וכך היא נשארת כנטל על המשפחה או ברחוב. דרי הרחוב שאנו רואים פה ושם ממלמלים לעצמם הם לא מי שבחרו ברחוב אלא מי שאין שום דרך לטפל בהם. הם נעים בין הרחוב לבתי החולים הכלליים והפסיכיאטריים עולים תכלס למערכת הרבה יותר ממה שהם היו עולים במסגרת טיפולית בקהילה ונופלים כנטל על משפחותיהם, אבל זה הצד האפל של הרפורמה והוא לא מעניין אף אחד.

המוסדות הנדרשים שנותרו, בתי החולים הפסיכיאטריים מתפוררים. אף אחד לא רוצה אותם בסביבה ואינטרסים נדל"ניים (אברבנאל בבת ים, נעמן בעכו) מביאים לכך שהרשויות בהן הם פועלים תומכים בסגירתם. המצב בבתי החולים הפסיכיאטריים מזעזע והם סתומים תדירות באנשים שאם לא היו מכורים היו מקבלים טיפול בקהילה. צריך גם לזכור שלא בכל מקום רוצים הוסטלים של טיפול בקהילה בנפגעי נפש והרבה אנשים יכולים לבחור בין עזיבת קהילתם לישוב אחר להימנעות מקבלת טיפול.

הרעיון של טיפול בקהילה הוא טוב והוא יכול לתת מענה טוב ונכון לרוב אוכלוסיות בעלי הצרכים המיוחדים והמוגבלויות נפשיות ואחרות, אבל צריך להיזהר ממקסם השווא של סגירת המוסדות. תמיד יצטרכו מוסדות ותמיד יצטרכו לתת מספיק משאבים לצורך קיום הטיפול בקהילה. זה לא קורה במסגרת הטיפול בנפגעי נפש ואם זה לא יתוקן לפני הרפורמה של הטיפול במוגבלים שכלית, אוטיסטים, בעלי צרכים סיעודיים או מוגבלים פיסית, גם הם לא יזכו לטיפול מתאים אלא יסבלו מהרפורמה.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.