חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מצח נחושה, כי"ל נגד מדינת ישראל

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב ב 25.06.13 0:16

 אמנון פורטוגלי מונה את ההתבטאויות האחרונות של בכירי כיל ועובדיה נגד המדינה.  האיומים הנוגעים לשדה בריר, החשבונאות היצירתית בחישוב (המגזים) של מה שהם משלמים לנו בתגמולים ובמסים ועוד.  הכל תעמולה ולכאורה הכל מותר, חצאי אמת, מידע כוזב, נתונים שיקריים, וחזרה לעייפה על טיעונים שהפרכו, בגישה שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים הוא נהייה אמת

הפרטה שהשתגעה – כיל נגד מדינת ישראל

כיל יוצאת למלחמה נגד ועדת ששינסקי ב', נגד תושבי ערד, ונגד מדינת ישראל.  כפי שנכתב בעיתונות " שעות ספורות לאחר הודעת משרד האוצר על הקמת ועדת ששינסקי 2, שתבחן את התמלוגים למדינה מכל משאבי הטבע שלה, ובכיל כבר שולפים סכינים". ובמלחמת תעמולה הכל מותר, חצאי אמת, מידע כוזב, נתונים שיקריים, וחזרה לעייפה על טיעונים שהפרכו, בגישה שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים הוא נהייה אמת.  כל אותן הטכניקות, התרגילים, השימוש בלוביסטים וספין-דוקטורס שכמותם ראינו במאבק על הגדלת הכנסות הממשלה מתאגידי הגז.

כך לדוגמא, אמר מנכ"ל כי"ל דשנים דני חן באירוע שבתרבות בבאר שבע, כי הרזרבות של פוספטים העומדות לרשות רותם-אמפרט מסתיימות תוך 8-10 שנים, ואיים כי בלי שדה בריר כיל דשנים תפסיק את פעילותה בארץ.

האמת היא שלרותם-אמפרט יש רזרבות לכ-30 שנים, וזאת על פי הנתונים של החברה עצמה. המאבק של רותם-אמפרט לקבל לידיה את שדה בריר הוא מאבק על כסף, על הרבה כסף, והסיפור של שדה בריר הוא שהשדה רווחי לחברה, הרבה יותר מאשר שדות הפוספטים הזמינים לכרייה בהם היא פועלת כיום.  כדי לקבל את הזכות לכרית פוספט בשדה בריר מספרים לנו אנשי כיל, כמו דני חן, סיפורים על עתודות פוספט שהקשר בינם לבין האמת מקרי. ובאשר לסיכוני הבריאות לתושבי ערד מהכריה בשדה בריר, כמובן שרותם-אמפרט מגמדת את הסיכונים האלו, שכן הם מסכנים את הרדיפה שלה אחרי הכסף.

המלצות הועדה הבין משרדית לבחינת משק הפוספטים בישראל מיוני 2013. 

הועדה מונתה ע"י מנכל משרד האנרגיה והמים בספטמבר 2012 על רקע החשש מפני התדלדלות עתודות הפוספט בישראל במטרה "לבחון את ניצול משאב הפוספטים בישראל מתוך ראייה ארוכת טווח של הבטחת ההספקה של פוספטים לצרכי המשק הישראלי".

עיון בהמלצות הועדה מורה שהיא שינתה למעשה את המטרה שנרשמה בכתב המינוי, וראוי לכן לקרוא לה 'הועדה הבין משרדית לבחינת משק הפוספטים בישראל למען תאגיד רותם אמפרט'.  כך אנו מוצאים בהמלצות את המשפט הבא ביחס לשדה בריר:

"מדובר בשטח גדול עם פוספט איכותי ביותר, הקרוב למפעלים הקיימים במישור רותם (מפעלים השייכים לרותם אמפרט א.פ.) ועל כן יעיל ונכון יותר לנצל עתודות אלו".

וכן: "הקמת מפעלי המשך לייצור מוצרי המשך לפוספט הגלמי, מחייבים השקעה של עשרות מיליוני דולר (נתוני רותם אמפרט) הקמת מפעלים אלו תוכל להתבצע רק במידה ולחברה (רותם אמפרט א.פ.) יהיה אופק תפעולי הכרוך ברובו באבטחת זמינות עתודות פוספט לטובת התעשייה."

ואין זה פלא, שכן המלצות הועדה לבחינת משק הפוספטים מבוססות רובן ככולן על ועדת העורכים של תמ"א 14 ג', ורותם אמפרט דאגה שאחד מהעובדים הבכירים שלה, אורי יסעור, ראש אגף חמרי גלם, ישב בועדת העורכים של תמ"א 14 ג', כמשקיף מטעם התאחדות התעשיינים.

מנכל כיל דשנים אינו לבד באייומיו, גם כיל/מפעלי ים המלח מאיימת להעביר את ייצור (כריית) האשלג לספרד.

התגובה ההולמת שלנו צריכה להיות, כמו בכל מקרה של איומים, שתעביר.  נקודה ראשונה, זה איום סרקמפעלי ים המלח לא יכולים להעביר את ייצור האשלג לספרד, במובן של הקטנת או הפסקת הייצור בארץ.  לעומת זאת, החברה יכולה לא להגדיל את כושר הייצור בארץ, ולהגדיל את כושר הייצור בספרד.  הסיבה נעוצה ביתרון הגדול של ייצור אשלג בארץ: השמש, או תהליך האיוד הטבעי בבריכות.

אבל זו  גם נקודת התורפה של מפעלי ים המלח, אין לה שליטה על תהליך זה.  בעוד שניתן להקטין ואף להפסיק כריית אשלג ממכרות אשלג, בקנדה, ברוסיה או בספרד,  קשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי, להקטין או להפסיק את ייצור האשלג בארץ, שכן הבריכה הגדולה בה שוקע המלח (מלח הבישול) תתייבש ותצא מכלל שימוש. המלח הנמצא בבריכה יתקשה כמו בטון, ולהחזיר את הבריכה לשימוש ידרש תהליך יקר וארוך.

בנוסף לכך, מה יקרה עם המלונות בעין בוקק סביב הבריכה, כאשר הבריכה תתייבש?

נקודה שניה, לא רק שלא צריך לפחד מהאיום, אלא אנחנו צריכים לברך עליו. יתרה מזאת, זו היתה צריכה להיות דרישה של ממשלת ישראל, ובהעדרה, של אזרחי המדינה, לא לאשר הגדלת כושר הייצור במפעלי ים המלח. שכן הגדלת כושר הייצור, משמעותו הגדלת שאיבת מי ים המלח מהחלק הצפוני, שמביאה להקטנת גודלו של ים המלח עם כל הבעיות הנובעות מכך.  לפי מה שזכור לי, שאיבת מי ים המלח מהחלק הצפוני ע"י מפעלי ים המלח, אחראית לכ-30% מירידת המפלס של ים המלח.  בנושא זה כדאי לקרוא את הפוסט של ישראל איגרא.

אציין שהמדינה כמעט ולא מקבלת כלום מהגדלת התפוקה, אלא כ-8% תמלוגים מהמכירות הנוספות + אחוזים קטנים כמס חברות על הרווח. נראה לי שהרווח הזה יוצא בהפסד לאור הנזקים הסביבתיים לים המלח.

לוקש אחר שמוכרים לנו השכם והערב הוא בדבר רמת ההכנסות הגבוהות של המדינה ממפעלי ים המלח (מי"ה). אבל, מעשה שטן, הדוחות של כיל עצמה סותרים טענות אלו. לפי נתוני כיל,  הכנסות הממשלה ממפעלי ים המלח מתמלוגים ומס הכנסה מגיעם בקושי רב לכ-29% מהרווח, רחוק מהנתונים המופצים ע"י אנשי כיל, והיחצנים של החברה. כדי להגיע למספרים המנופחים, נקטו אנשי החברה ביצירתיות פיננסית והוסיפו את המיסים שנגבים מהדיבידנדים, שמפעלי ים המלח משלמים לבעלי המניות.  תרגיל דומה עשה תשובה בדיונים על הכנסות הממשלה מהגז הטבעי, ונדחה בבוז.

30% מהרווח שהממשלה מקבלת נשמע כסכום גבוה, אבל אין בזה כל רבותא. תקבולי הממשלה מכל חברה רגילה הם בשיעור של 25% מרווחיה, אולם מפעלי ים המלח אינה חברה רגילה. החברה קיבלה זיכיון לנצל את אוצרות ים המלח – משאב טבע של המדינה – ועבור זיכיון זה היא צריכה לשלם תמלוגים כחוק, בשיעור של 10% מהמכירות, שהוא שווה ערך לכ- 22% מהרווח. אם מפעלי ים המלח וכיל היו משלמים מס ותמלוגים כיאות, בלי יצירתיות חשבונאית ופטנטים של התחמקות מתשלום מס – החלק של הממשלה היה צריך להגיע ל-45% ויותר מהרווח.  כדאי להשוות את הכנסות הממשלה הנמוכות ממפעלי ים המלח לאלו מתאגידי הגז,שצפויים להגיע בעקבות חוק ששינסקי, עד ל-50% מהרווח, ולחברות הנפט בנורבגיה, שם חלקה של הממשלה הוא 70% ויותר.

סיפור נוסף שמספרים לנו אנשי כי"ל, לעניין ועדת ששינסקי השניה, הוא שלא ניתן לשנות את המיסוי החל על מפעלי ים המלח, וזאת על פי ההסכם בין מפעלי ים המלח לבין הממשלה מינואר 2012. בהסכם זה, שנולד בחטא, יש סעיף לפיו לעת הזאת, הממשלה התחייבה לא ליזום ואף להתנגד לחקיקה שתשנה את המיסוי על החברה. 

זו פרשנות מעניינת של אנשי כיל, והיא פורצת דרך לאפשרויות מגוונות.  אם ננהג לפיה, הרי שההעלאות האחרונות בשיעור המע"מ ובשיעור מס החברות, לא צריכים לחול על מפעלי ים המלח. שהרי העלאות אלו שינו את המיסוי על החברה. ולדעת כיל הממשלה התחייבה להתנגד לשינוי המיסוי על מפעלי ים המלח.

זה כמובן אבסורד, למדינה הזכות והחובה לשנות את מדיניות המיסוי לפי הצורך,  אבל זה לא מפריע לאנשי כיל. הפרשנות האפשרית הסבירה של הסעיף הנ"ל היא שהממשלה תתנגד לשינוי מיסוי ייחודי למפעלי ים המלח, והחל רק על החברה.  

ועדת ששינסקי השניה הוקמה לבחינת מכלול המערכת הפיסקלית (תמלוגים ומיסים) הנהוגה כיום בנוגע לחלק המדינה המתקבל בעד שימוש גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים. במילים אחרות, הועדה תתייחס לכל החברות הפרטיות המנצלות משאבי טבע לאומיים.  אם הועדה תחליט, לדוגמה, להטיל היטל על רווחי יתר על החברות המנצלות משאבי טבע לאומיים, בדומה להיטל שהוטל על תאגידי הגז, אזי היטל זה יהייה בתוקף ויחייב גם את מפעלי ים המלח.

כמו במאבק על הגדלת הכנסות הממשלה מהגז הטבעי, גם כאן יהייה מאבק קשה להגדלת הכנסות הממשלה ממשרבי הטבע הלאומיים. חשוב שתושבי המדינה יהיו ערים למתרחש ויתנו גיבוי לועדת ששינסקי החדשה מול ומנגד לבעלי ההון ועושי דברם.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. דליה :

    האם כי"ל מטפלת בבעיית המלח שהצטבר באזורי הים שהתיבשו? עליה הוטל לפתור את בעית הנזק על חשבונה. האם עשתה זאת?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.