חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המכרה בערד – על מה אנו נאבקים

נושאים בריאות ואיכות סביבה, חדשות, תכנון ובניה ב 11.06.13 0:05

העמותה "רוצים לחיות בלי מכרות" מסבירה במאמר זה את הנזקים הצפויים כתוצאה מהקמת מכרה בערד, את הבעיות בתכנית שהגישה "רותם אמפרט" למדינה, את הסכנות הבריאותיות הצפויות ואת הלחצים שמפעילה "רותם אמפרט" להקמת המכרה

תמוז תשע"ג

יוני 2013

על מה אנחנו נאבקים

רקע

חברת רותם אמפרט מקבוצת כיל שבשליטת משפחת עופר רוצה לכרות פוספטים בבקעת ערד בקרבת אוכלוסיה שמונה למעלה מ-50,000 נפש. מדובר באתר שגדלו כ-27,000 דונם (זוהר דרום 14,000 דונם ושדה-בריר 13,000).

האתר נמצא כ-3.5 ק"מ מבתי העיר ערד, כ-2.5 ק"מ מבתי הישוב כסייפה והוא מכיל בתוכו את הכפר אלפורעה שהוכר ושהוחל בתכנונו. התכנון הזה הופסק ואם יוחלט על הקמת המכרה יצטרכו לגרש ("לפנות") את תושבי אלפורעה מבתיהם. רוב האתר נמצא בתחום המוניציפאלי של העיר ערד שהחליטה חזור והחלט, כי היא מתנגדת לכל כרייה של פוספטים בתחומה.

את הפוספטים בנגב גילתה המדינה, שהשקיעה בכך את הכסף של כולנו, בסקרים שנעשו על-ידי המכון הגיאולוגי. המשאב שייך לכולנו ולא לחברה פרטית כזו או אחרת. לחברה הפרטית יש זכויות לכריית המשאב רק במתחמים שבהם היא כורה כיום. 

המדינה היא הריבונית להחליט איך לנהל את המשאב (שהוא במחסור וקרוב לאזילה עולמית), אם לייצא אותו או לשמור אותו לדורות הבאים. המדינה היא גם שתחליט, בסופו של דבר, אם כריית הפוספט חשובה יותר מערכים אחרים (למשל שמירת טבע ונוף).  מה שאסור למדינה הוא להחליט שהערך הכלכלי של כריית הפוספט חשוב מבריאותם ומחייהם של תושבים.

הסכנות שבכרייה בשדה בריר:

1.      שינוע כמויות אדירות של עפר חצוב, המכיל אבק פוספטים ואורניום שיתפזר באוויר
בתכניותיה של החברה הפרטית הרוצה לכרות בבקעת ערד מצאנו, כי במהלך הכרייה ישונעו כמויות אדירות של עפר ושל המחצב עצמו. מדובר בכמות שיכולה לבנות הר ברוחב של קילומטר ובגובה של 700 מ', וזה רק מ"שדה בריר" בלי "זוהר דרום". בשינוע של העפר הזה שכולו יבש תינשאנה לאוויר כמויות אדירות של אבק ובהן גם אבק של פוספט המכיל אורניום.

2.      שאיפת אבק הפוספטים מסוכנת ועלולה לגרום לסרטן
האבק הזה אינו אחיד בגודל החלקיקים שלו, החלקיקים המסוכנים ביותר הם אלה שלא ניתן למדוד אותם בשל קטנם. חלקיקים אלה משיצאו לאוויר אינם שוקעים בכלל (הגיעו אלינו גם מפוקושימה…).  כשנושמים חלקיקים כאלה הם נכנסים למקומות העדינים ביותר בריאות ולעולם לא יצאו משם. החלקיקים האלה גורמים לנזקים ולסרטן ומי ש"יגרילו" גם מעט אורניום לריאות שלהם יקבלו במתנה כור אטומי קטן בתוך גופם.

3.      נזק תדמיתי לעיר ערד
עד לשנת 2008 חשבנו שהמכרה יגרום "רק" לנזקים של דימוי עירוני ("עיר מכרות" ולא "עיר תיירות") ושנצטרך לנגב הרבה אבק מהרהיטים. 

4.      נזק כלכלי ותעסוקתי
בערד פועל מפעל אלקטרוניקה שהיה בבעלות חב' מוטורולה המפעל הזה פועל בחללים נקיים ומפעיל לשם כך מערכות לסינון האוויר. המפעל מעסיק מאות עובדים.  מנהל המפעל הודיע לנו שתוספת אבק תגרום להשבתתו ולהעברתו למקום אחר, קרוב לוודאי לחו"ל.  (במכרה, לפי דברי מנהלים ברותם אמפרט, יהיו רק 20 מקומות עבודה).

בערד נוצרה התנגדות של הציבור להקמת המכרה.  קרוב ל-6,000 תושבים בוגרים חתמו על עצומה פיסית נגד ההקמה,

הבעיות בתכנית שהגישה חברת רותם-אפמרט למדינה

התכנית אינה כוללת לסיכוני בריאות כתוצאה מאבק וקרינה רדיואקטיבית
בסוף 2007 נודע לנו שמסמכי התכנית שהכינה רותם אמפרט אינם כוללים – בתסקיר ההשפעה על הסביבה – התייחסות לסיכוני בריאות הנובעים מחלקיקים נשימים של אבק ומקרינה רדיואקטיבית.

חוות דעת נגד הקמת המכרה:

1.      7 מתים בשנה
עיריית ערד קיבלה חוות דעת ממומחי משרד הבריאות שקבעו שכתוצאה מהפעלת המכרה ימותו בכל שנה 7 תושבי ערד ורבים נוספים יחלו.  אלה בנוסף למספר לא ידוע של נפגעים בישובי הבדואים.
מתנגדי המכרה קיבלו חוות דעת נוספות – בלא ששולמה תמורה כלשהי – וכולן מצביעות על המסוכנות של המכרה.
ההסתדרות הרפואית מתנגדת להקמת המכרה.

2.      המשרד להגנת הסביבה קיבל חות-דעת מומחה מטעמו שלפיה אין להקים את המכרה.

3.      משרד הביטחון, בהסתמך על שני אלה, הודיע אף הוא על התנגדות להקמת המכרה.

4.      חברת רותם אמפרט הזמינה אף היא מספר חוות דעת. 
מאלה, חוות הדעת שהחברה פרסמה, מבטלות את הסכנה כשעיקר הטענה היא שלא נמצא נזק או שלא ניתן להוכיח שהיה נזק.

לחצים על משרד הבריאות

לחצים שהופעלו על משרד הבריאות גרמו לו, יותר מפעם אחת, לשוב לבחון את עמדתו מחדש, כולל לחצים לעריכת ניסוי / ניטור במקומות כאלה ואחרים.
בסופם של הלחצים שב משרד הבריאות וחזר ושב לעמדת מומחיו שהמכרה מסוכן ושאין להקימו. 
משרד הבריאות אף מתנגד לניסוי בכרייה בתוך בקעת ערד שכן עצם הניסוי, שהוא מכרה לכל דבר, הוא מסוכן לבריאות ולחיי התושבים.

בין הלחצים שהופעלו היה גם ניסיון של משרד ראש הממשלה, באמצעות המזכיר הצבאי, אלוף יוחנן לוקר, לאכוף על משרד הבריאות חו"ד "מטעם" שלפיה המכרה אינו מסוכן.  משרד הבריאות הדף את הניסיון הזה אחרי שנחשף בתקשורת.

מחקרים רפואיים מוכיחים כי המכרה עלול לגרום לנזקים בריאותיים ותמותה!

·          LUNG CANCER AND PHOSPHATES, Robert L. Fleischer Environmental International, Vol. 8 pp. 381-385, 1982 תוספת מובהקת של תחלואה ותמותה באזורים שבהם כורים ו/או מעבדים פוספטים              

·          Occupational radiation risks in conveyance of bulk Phosphate and Potash, Y.Grof, O.Even, T.Schlezinger, and M.Margaliot ממ"ג שורק                                                                                         

·          Adel G.E. Abbady, M.A.M. Uosif and A. El-Taher,
Natural radioactivity and dose assessment for phosphate rocks from Wadi El-Mashash and El-Mahamid Mines, Egypt
Journal of Environmental Radioactivity, Volume 84, Issue 1, 2005, Pages 65-78

·          National Academy of Sciences  Committee to Assess Health Risks from Exposure to Low Levels of Ionizing Radiation, National Research Council, 
Health Risks from Exposure to Low Levels of Ionizing Radiation:BEIR VII – Phase 2
.
2006
אין סף תחתון לנזק מקרינה רדיואקטיבית חלשה, כל כמות מסוכנת לבני אדם(עמוד 24)                 
THE NATIONAL ACADEMIES PRESS, 500 Fifth Street, N.W. Washington, DC 20001

·          PERGAMON PRESS – Radiation Measurements 35 (2002) 23–28
Jamal Al-Jundi, Department of Physics, The Hashemite University, Zarqa, Jordan
Population doses from terrestrial gamma exposure in areas near to old phosphate mine, Russaifa, Jordan
Abstract
The exposure rates due to terrestrial gamma radiation were measured in a densely populated area intact and near to an old phosphate mine site. At present, however, the Municipality of Russaifa City used these sites as common public places of animal Zoo and General Park. The absorbed dose rate in air due to 238U varies from 20.6 to 223:4 nGy h−1, the dose rate due to 232Th varies from 5.8 to 17:9 nGy h−1. The dose rate due to 40K is in the range 1:9–13:2 nGy h−1.
The obtained values are comparable to worldwide values. However, the results indicate that the activities of natural radionuclides in samples obtained from the mine areas are higher than those of other sites, consequently, increasing the population dose rate.
 

·          Selenium and Phosphate Mining – Idaho State University Selenium archives – Field Guide to Southeast Idaho Phosphate District, by Ray Petrun תמותה של בעלי חיים שרעו ליד מכרות פוספט       

·         דברי פרופ' איתמר גרוטו, ראש שרותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בראשות ח"כ מירי רגב, ביום 21 במאי 2013:
יש 2,3 מחקרים שנעשו על עובדי מכרות פוספט בארצות הברית. אני מקווה שאני לא אלחיץ פה את הוועד של העובדים, אבל בקרב עובדי מכרות הפוספט בארצות הברית מצאו סיכון של פי 1.5 לסרטן ריאה מכלל העובדים. מדובר בסיכון של 60% יותר לסרטן ריאה באנשים שעבדו פחות מ-20 שנה. מי שעבד יותר מ-20 שנה הסיכוי שלו הוא פי 2.5 לסרטן ריאה.   

ההוכחה הרפואית הנדרשת לשם התרת כרייה היא במחקר שיתבסס על ניסוי ושיוכיח באורח פוזיטיבי שלא נגרם נזק. זה ניסוי בבני אדם.

רותם אמפרט מאיימת על המדינה ועובדיה:

לאחרונה החלו בעלי החברה לאיים על המדינה ועל עובדיהם, כי אם לא יקבלו התר לכרייה בבקעת ערד הם יפסיקו את פעילותם בישראל וילכו לארצות אחרות.
לשם כך בעלי החברה מעלימים מהציבור את העובדות שלפיהן הכרייה בבקעת ערד חשובה להם רק בשל הרווחים העצומים שהם רוצים להפיק ממנה. 

יש חלופות!
בעלי החברה ומנהליה גם מצניעים את העובדה שיש חלופות אחרות לכרייה בנגב (אם המדינה תחליט שהכרייה חשובה), אבל שבהן הרווחים יהיו קצת יותר קטנים.

אפשרות שלא נדונה היא – אם התעסוקה היא אכן הדבר החשוב – להמשיך ולקיים את המפעלים תוך שימוש בסלע פוספט מיובא כמו שנעשה כבר ע"י מפעל חיפה-כימיקלים וכפי שעושה תעשיית הפוספט בארה"ב (ראו להלן).

כמה מספרים:

·         ערך סלע הפוספט בשוק העולמי הוא בין 160 ל-200 דולר לטון;[1]

·         עלות העיבוד המקובלת היא כ-40 דולר לטון סלע (מהמכרה ועד למוצר הסופי);

·         התמלוגים המשולמים לנו, בעלי המשאב, הם 0.443 דולר לטון סלע;[2]

·         רותם אמפרט כורה כיום כ-7 מיליון טון סלע בשנה;[3]

·         העתודה במכרות הקיימים היא 140 מיליון טון סלע;[4]

·         95% מהתוצרת מיועדים ליצוא;2

·         בארצות הברית מעבדים כ-30 מיליון טון סלע בשנה[5]

·         לארצות הברית רזרבת כרייה גדולה, אבל היא מיבאת כ-11% מהסלע המעובד[6]


[1] לפי פרסומים של ממשלת ארה"ב ומקורות גלויים נוספים

[2] לפי פרסומי רותם אמפרט

[3] לפי פרסומי רותם אמפרט

[4] לפי פרסומי רותם אמפרט

[5] לפי פרסומים של ממשלת ארה"ב

[6] לפי פרסומים של ממשלת ארה"ב

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

3 תגובות

  1. רותם אמפרט נגב :

    ניסיונם של אלפי עובדי החברה, העוסקים מעל ל 60 שנה בכריית פוספטים, מעידה כי אין כל בעיה בריאותית. כריית הפוספט אינה מהווה סכנה בריאותית, לא לעובדי החברה הכורים פוספטים ולא לתושבי ערד והסביבה, המרוחקים ארבעה קילומטרים ויותר משדה בריר.

    במרוצת השנים התבצעו בדיקות שונות, שמטרתן אחת: בחינת ההשלכות הבריאותיות האפשריות של הכרייה בשדה בריר. מומחים שונים בתחומים של בריאות הציבור, הגנת הסביבה, גיאולוגיה ובתחומים נוספים בחנו את הנושא על כל היבטיו ומסקנתם חד משמעית – אין סכנה בריאותית.

    ב-2010 החליט שר הבריאות (ראש הממשלה בנימין נתניהו) שיש למנות מומחה חיצוני בלתי תלוי לבדיקת נושא הכרייה בשדה בריר. לשם ביצוע המשימה מונה פרופ' שפירא, מומחה לבריאות הציבור, שביקר במכרות, קרא את כל הדו"חות וקבע לבסוף בשנת 2011 – באופן פסקני – שלא קיימת כל מניעה לקדם את התכנית ולכרות בשדה בריר, תחת ניטור ומעקב של המשרד להגנת הסביבה, כפי שכבר נקבע שבע שנים לפני כן.

    בנוגע לטענות בדבר האבק: פרופ' רפאל כראל, מומחה לרפואה תעסוקתית ולבריאות הציבור קבע כי לא צפויה כל תוספת תחלואה באוכלוסית העיר ערד או כסייפה בגין הפעלת המכרה בשדה בריר, לא בהקשר עם סיכוני גז הראדון ולא בהקשר עם סיכוני האבק.

    כמו כן, הדוח אליו התייחסתם בכתבה מבוסס על טעות, שכן החוקרים הסתמכו על מודל פליטת חלקיקי תוצר בעירה, מנועי שריפה ומפעלים בערים גדולות, מודל שאיננו רלוונטי לבחינת השפעות הכרייה בשדה בריר.

    תעשיית הדשנים בנגב, המבוססת על מרבצי הפוספט בנגב, תאבד את מהותה ומשמעותה במידה ותייבא חומרי גלם מחו"ל. כל מהותה ויכולתה של תעשייה זו לשרוד בשוק העולמי הקשה, היא האפשרות לניצול אוצרות הטבע הקיימים בנגב, קרי מרבצי הפוספט.

    דומה הדבר, לארצות הברית שהיא אחת מיצרניות החיטה הגדולות בעולם שתפסיק לגדל חיטה ותייבא אותה מחו"ל (בין היתר, הלחם שלנו בארץ מגיע ממדינה זו), או לאיטליה הידועה בשיש המעולה שלה, שתפסיק לכרות אותו ותייבא שיש ממדינות אחרות, או שישראל תפסיק להשתמש בגז שזה לא מכבר גילו הגיאולוגים לחופי ישראל, ותייבא גז מחו"ל.

    אם לא תתקבל החלטה על כרייה ניסיונית במהלך 2013, החברה תאלץ לבצע סגירה הדרגתית של פעילותה בישראל. מכאן, ההחלטה על אי כרייה בשדה בריר תוביל בתוך כמה שנים לסופה של תעשיית הפוספט בישראל, ותגרום בכך לאובדן פרנסתן של כ–9,000 משפחות בנגב.

    אנו מזמינים אתכם לסיור במכרה פעיל, על מנת שתוכלו להתרשם מהעובדות: https://www.facebook.com/RotemAmfertNegev/app_502597889790088

  2. עמית הרפז :

    מי שעוקב אחרי החדשות בשנים האחרונות רואה כי יותר ויותר החלטות במדינת ישראל נופלות על פי קשרי הון ושלטון.
    ראינו כיצד חברות הנפט השיקעו הון בכדי להלחם בחקיקה שתחייב אותן לשלם יותר תמלוגים והצליחו "לתקן" את המלצות שישנסקי.
    ראינו כיצד חוקי המס מתוכננים עם לולאות מספיק גדולות בכדי לאפשר לחברות הגדולות להמנע ממס.
    ראינו כיצד חברה בינלאומית מנסה להפוך את עמק האלה וחבל עדולם למעבדה לייצור נפט.
    ראינו בקנה מידה קטן כיצד בעלי הון בינוניים מעבירים תוכניות בניה שהשיקול – טובת הציבור נשכח בהן, הולילנד זה רק מקרה אחד.
    ראינו כיצד חוקי העבודה נרמסים ברגל גסה והעובדים הופכים "אמצעי ייצור".
    במקרה של שדה בריר וחברת רותם אמפרט אנחנו רואים צעד אחד נוסף לכיוון הזה, עכשיו גם בריאות התושבים פחות חשובה מרווחי הטייקונים.

    השאלות שאנחנו צריכים לשאול הן: 1. האם הצטברות הון כל כך גדול בידי מעטים איננה סכנה לדמוקרטיה הישראלית?
    2. הערכות הן כי בעוד כמה עשרות שנים ייגמר מלאי הפוספט העולמי, האם האינטרס של הישראלים הוא למכור היום בזול ולא לשמור לעתיד כשהמחיר יעלה?
    3. פוספט הוא חומר גלם חיוני בתעשיה ובחקלאות, האם האינטרס העליון של הישראלים הוא לייצא אותו או שמא לשמור אותו לעתיד?
    4, רותם אמפרט מביעה דאגה לעובדים וליצוא ולחברה הישראלית בנגב, אילו הייתה משלמת תמלוגים ראויים הייתה זוכה לאמינות?
    5. בדברי הטיקונים ישנה מידי פעם טענה שאם נפריע להם לעשות כאן עסקים הם ילכו.
    אני מבקש להזכיר לכולם ובעיקר לחברה לישראל בעלת רותם, את כל החברות האלו הקימו ממשלות ישראל.
    הן הופרטו בעבור מעט מאוד מערכן האמיתי, עם ההפרטה נפגעו תנאי העובדים והשתנה יחס החברה לנחלת הכלל.
    האם אתם שם במשרדים העפופים עשן סיגרים, כשיבנכם מונח עמוק בתוך כורסת העור, וכוסית של משהו טוב בידכם.
    האם אתם שם באמת חושבים שאתם עשיתם את כל זה? שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה? שאיננו יכולים כמו ההורים שלי והסבים והסבתות שלי להקים ולהחזיק את הארץ הזאת בלעדיכם?

    תנסו לחשוב שנית.

    אני בניגוד לכל מיני פטריוטים עשירים שדבריהם התפרסמו חושב שתהיה כאן דמוקרטיה ובית לאומי לעם היהודי גם בעוד 300 שנים, גם אז נצטרך פוספט, אני רוצה להשאיר אותו כאן.

    נ.ב
    אני לא גר בנגב, אני מגיע אליו כמה פעמים בשנה לטייל ולבקר חברים. כשאני רואה את ההרס הסביבתי שגורמות החברות הגדולות שעובדות בנגב אני נחרד.

  3. אסנת יותם :

    1)לעניין מצב בריאות עובדי "רותם אמםרט" — נסיון של 60 שנות כרייה:
    מדוע "רותם אמפרט" לא נענית לבקשה לפרסם תוצאות סטטיסטיות על מצב בריאות עובדיה לאורך 60 שנות הכריה?

    2)ככל הידוע, פרופ' שפירא, שתחומי- ההתמחות שלו הם הרדמה וטראומה לא סרטן ונשימה, מונה לערוך את הדו"ח שלו ע"י משרד ראה"מ (ראה"מ בתפקידו כשר הבריאות) ובלחצו של המזכיר הצבאי בתואנה של נימוקי ביטחון

    מה ,אםכן, אפשר לציין כיותר אובייקטיבי, חוות-דעת כזו או חוות-דעת בלתי תלויה של מומחי משרד הבריאות המופקדים על בריאות-הציבור?
    איזו סיבה יש לערער על קביעה של המשרד הממשלתי המופקד על בריאות-הציבור?

    3) חברת "רותם אמפרט" מתעלמת ממחקרים (או דוחה אחרים) העוסקים בהשפעתם השלילית של מכרות פוספטים על בני-אדם ,חי,צומח וסביבה שבקירבתם.

    4) מה פירוש:"תעשיית הדשנים בנגב המבוססת על מרבצי_הפוספט בנגב תאבד את מהותה ומשמעותה במידה ותייבא חומרי גלם מחו"ל"
    רק כריה היא מהות ומשמעות? (בעיקר באיזור מיושב) אין הסבות לפעילות אחרת? וכשהפוספט כולו יתכלה יהיה אפשר להסב להסב לייבוא מחו"ל והפקתו בארץ? המהות והמשמעות לא יכולות לבוא לידי ביטוי בכריה בשדות פוספט אחרים הקיימים בארץ?

    5) הדוגמאות שהובאו בתגובת "רותם אמפרט" הנוגעות לחטה, שיש,וגז, מתייחסות רק להיבט הכלכלי והרי על הפרק, בנוגע ל"שדה בריר" היבטים נוספים מהותיים ומשמעותיים כמו פגיעה בבריאות,בסביבה, בתיירות, בהרתעת הצטרפות תושבים חדשים לערד,בהעתקת קבוצות אוכלוסין גדולות ממקום מגוריהם הנוכחי כולל ישוב ובית-ספר שהוכרו ע"י הממשלה ומיועדים לפיתוח.

    6) פרנסה אפשר למצוא גם במקומות אחרים, בעיקר כאשר יש די זמן לתכנון, לחיפוש וליצירת מקורות פרנסה אחרים, שהרי יש עדיין פוספט לכ-10 שנות כרייה נוספות במכרות הקיימי(לפי פירסומים של "רותם אמפרט" וגם יש שדות פוספט נוספים שטרם נוצלו (מלבד "שדה בריר"),שגם הם יתכלו בעוד כמה עשרות שנים.

    7) בתגובת "רותם אמפרט" הוזכר הפיילוט (הניסוי) המבוקש ב"שדה בריר".
    אשאל שוב: מה בדיוק אמור לבדוק הניסוי הזה?

    8) "רותם אמפרט כבר ערכה סיור,ל-25? מתושבי-ערד, במכרה פעיל שלה.
    היא קבעה את זמן-הסיור, את מקומו,את מספר המשאיות שיהיו בשטח בזמן הסיור ולא כללה בו את הפיצוצים הנדרשים לצורך פרור הסלעים,
    אני מפנה לסירטון קצר המראה פיצוץ כזה בנחל צין. את הסירטון הזה אפשר לראות בדף הפייסבוק של יעקב לקס (לקסי) או בדף הפייסבוק שלי (אסנת יותם).

    לאחר הסיור פורסמו ע"י "רותם אמפרט" תגובות המסיירים. התוצאה: אחד מהם איים בתביעה משפטית נגד החברה על סילוף דבריו(וכתוצאה מזה הוסר שמו מהפירסום שלהם בעניין זה, במקומון "הצבי") משתתפת אחרת בסיור, מחתה על אי פירסום מלא של דבריה שעיוות את עמדתה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.