חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כולנו אותו מעמד

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 13.05.13 0:55

מעמד הבורגנות המתעתע שנוצר ב-300 שנה האחרונות, נמצא כביכול בין ציבור הפועלים לבין בעלי ההון. בפועל הוא הרבה יותר קרוב לחבריו הפועלים בכל פרמטר כלכלי שהוא

מאת: ראם שמואלביץ'

"מהפכה" צעקו רבבות אנשים לאורך ההיסטוריה בכיכרות ובחוצות העיר. אך המהפכה של סוף המאה ה-20 מתרחשת בשקט ובנימוס: בתוך התודעה שלנו. משחר ההיסטורי דרך המהפכה הצרפתית, לימי מארקס וגלגולי הסוציאליזם ועד מרד הסטודנטים של מאי 68', יחסי המעמדות היו ברורים: קומץ האליטה השלטת, בין אם זה הכנסייה, האצולה או בעלי ההון, הם המעמד המחזיק בכח ובעצמה, בשלוחותיו הפוליטיות, הדתיות, הרוחניות והמדעיות, ולמולם שאר הציבור העובד, הנאבק על זכויותיו ואמצעי הקיום שלו.

מעמד הבורגנות המתעתע שנוצר ב-300 שנה האחרונות, נמצא כביכול באמצע ותודעתו היא שדה קרב בין ציבור הפועלים לבין בעלי ההון. בפועל הוא הרבה יותר קרוב לחבריו הפועלים בכל פרמטר כלכלי שהוא. בהיסטוריה העולמית היו מאבקים בין המעמדות שהצליחו והביאו לנו את הדמוקרטיה, את זכויות העובדים ואת מדינת הרווחה, והיו גם כישלונות. אך היום אנו חוזים לראשונה בשיתוף פעולה כה "מוצלח" בין בעלי ההון לבין המעמדות הנמוכים כנגד "אויב משותף". ההתאגדות המקצועית שהייתה עבור ההיסטוריה כולה הכלי היחיד והאפקטיבי ביותר להגנה על כל מי שאינו נמנה עם קומץ בעלי ההון, הפכה להיות האויב אפילו של העובדים עצמם.

איך קרה הדבר ומדוע הצטרפנו למהפכת בעלי-ההון ה"ניאו-ליברלית?" קיימות וודאי יותר משתי סיבות, אך אלו שיוזכרו להלן הן וודאי שתיים מן המרכזיות:

1. שליטת בעלי ההון בתקשורת ובמסרים.

אירועי העבר למדו אותנו שבעלי האינטרסים לא בוחלים מלגייס לטובתם את התקשורת, אנשי הציבור, המוסר ואף את המדע. מחקרים מוטים הם לא המצאה של העשור האחרון והמרחק בין סטטיסטיקה למניפולציה הוא של סנטימטר של יושר אחד בלבד. בעלי ההון הישראלים והעולמיים לא חששו לטבול את ידיהם בכלי התקשורת על גוניהם ואף "הגדילו לעשות" בתוכם והדבר ידוע. בכל מקום אנו שומעים מפי פרשנים, כתבים ופוליטיקאים שבעלי ההון יברחו מאיתנו, ששכר העובדים עלול למוטט עסקים וששכר הבכירים המרקיע הוא חובה תחרותית, שההתאגדות היא תקיעת סכין בגב המעסיק ומדינת רווחה משמעה צניחה בדירוג האשראי העולמי.

במוקד ההסתה של ההון ניצבת העבודה המאורגנת ובראשה – ההסתדרות: היא השודדת, הגנבת, המושחתת, הגוזלת, העושקת, הבוגדת בנו. לא חשוב שכל הונה ו"הכנסותיה" כאיגוד המאגד מאות אלפי עובדים, שווה להונו של בעל הון אחד בישראל. לא חשוב שהיא מובילה את המאבק למען עובדי הקבלן העובדים המוחלשים ביותר, שאף בעל הון לא הוטרד מתנאי העסקתם; היא אויבת החברה. בתוך מסע התעמולה המחושב והמתוחכם הזה יחשפו בתקשורת דוגמת קיצון ויהפכו אותה להיות ראי הכלל, יעשו דה-לגיטימציה אישית לעומדים בראשה ויפחידו אותנו עם חצאי אמיתות חד צדדיות על יוון וספרד. קשה לחיות בחברה הישראלית ולא ליפול בפח של התעמולה כנגד העובדים ומעטה ההגנה היחיד שיש להם.

2. החלום האמריקאי

הסיבה השנייה היא גם תשובה לשאלה: "מדוע אנו מצטרפים בכזאת קלות למסע התעמולה הזה?"

מעמד הביניים שרוי תמיד במשבר זהות עמוק. הוא עובד, אך מרוויח מספיק כדי לא להחשיב את עצמו כ"פועל", הוא לעיתים (רחוקות אומנם) נהנה מפירותיה של השיטה הקפיטליסטית, אך יודע שיש מרוויחים גדולים הרבה יותר ממנו, והוא מפנטז על החלום הצרכני האמריקאי (שבנו לו בעלי התאגידים מתוך אינטרס כלכלי מובהק) אך בין צעד לצעד שהוא עושה בדרך אליו, הוא יודע שהוא עשוי לאבד את כל הקופה. ההישג הגדול ביותר של בעלי ההון הוא שהם מצליחים להשלות את מעמד הביניים שהם נמנים על אותו מעמד ורק הבדל קטן של מזל, תזמון עסקי או החלטה מבריקה קטנה, מפרידים בין הישיבה הסמי-עסקית בחומוס של אבו-משהו לבין לחיצת הידיים הממולחות על בר קוקטיילים בלובי של מלון מפואר.

אך האמת הכואבת היא שיש תהום עצומה המפרידה בין ריקי כהן מחדרה שממוקמת בעשירון התשיעי בהכנסה של 20 אלף ₪ למשק בית, כשחרב הפיטורים מעל לראשה, לבעל התאגיד שמגלגל מיליארדים ותורם בטוב ליבו לבתי חולים למען שמו הטוב והנדיב. רק בעולם של שנות האלפיים הצליח המעמד השולט לחסל לא רק את מלחמת המעמדות, אלא גם את הכרת המעמדות. אין יותר עבדים ועריצים, בעלי הון ומעמד עובדים. על אף שבמציאות הישראלית רבים האנשים הפוקדים את בתי התמחוי ונתמכי סעד, רבים הנאנקים תחת החשבונות, רבים אלו שלא יוכלו לקנות דירה בעצמם ומעטים אלו שמזיזים סכומי כסף אסטרונומיים של מאות מיליונים בהשקעות פיננסיות בין חופשות היוקרה והפאר, לכולם יש אותו החלום. ולצערנו הוא קובע את השיוך המעמדי מבחינתם יותר מהכל.

ההזדהות של כולנו עם בעלי ההון כל כך גדולה עד שהסיפורים שלהם על בריחת משקיעים והידוק חגורות הופכים להיות האמונות הבלתי מנוצחות של כולנו. שהאויבים שלהם הפכו להיות האויבים שלנו. עד שיום אחד נתעורר ונבין שהאויבים הידועים לשמצה האלו, הם בעצם אנחנו.

ראם שמואלביץ' הוא רכז נוער בתנועת הנוער העובד והלומד

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , ,

תגובה אחת

  1. ק. טוכולסקי :

    נכון, כולנו המעמד השלישי, ה-99%. הבעיה היא בתודעה שלנו ובהפרד ומשול המעמדי שעושים מי שניצבים בראש הפירמידה.
    אורוול כתב ניתוח מבריק לנושא בדפוק וזרוק בפריז ובלונדון מומלץ ביותר לקרוא.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.