מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מכרה הפוספטים – שיסוי והפרדה של מוחלשים בנגב כאסטרטגיה של טייקון
תגובתה של ד"ר בתיה רודד למאמרו של דורון אורגיל, שפורסם בשבוע שעבר במדור הדעות של דה-מרקר
מעציב הדבר, לראות כיצד פרנסי מפעל רותם אמפרט מצליחים ליצור מצב חברתי בו אנו עדים לשיסוי של שתי קבוצות שוליים בחברה זו בזו, עובדי רותם אמפרט ותושבי ערד, במטרה להסיט את תשומת הלב מהאמת המרה – אוצרות הטבע בנגב לא רק שאינם מביאים לשגשוגו המיוחל, אלא אף מנציחים את עליבותו.
והא כיצד?
כלכלת המכרות עליה מתבסס חלק נכבד של מפרנסים בנגב ממצבת את האזור כבעל רמת הכנסה נמוכה, ריבוי של מקורות תעסוקת צווארון כחול, ועזיבתו של דור ההמשך הרוצה לעצמו עתיד אחר, פרט לעבודה במכרה. יותר מכך, היא פוטרת את הממשלה מהצורך להשקיע בנגב בתעשייה מתקדמת הנותנת סיכוי למשפחות צעירות אקדמאיות לבנות את חייהן בנגב.
עד כה, טרם חזינו בשגשג של הנגב הודות לכלכלת המכרות: הערים עניות ולא אטרקטיביות, בית החולים היחידי בנגב סובל ממחסור כרוני ומפלה בתקציבים והנגב מוגדר כאזור שוליים על פי כל המדדים החברתיים-כלכליים. במקביל, אזור זה מייצא מיליארדי דולרים מניצול משאבי הטבע המצויים בו – כיצד זה שחלק נכבד מהון זה אינו מושקע בנגב עצמו?
התשובה שגורה על פי כל – ההון זורם במקרה הטוב למרכז הארץ, ובמקרה הרע הוא יוצא יחד עם בעליו ללונדון וערים אחרות מחוץ לישראל. בארץ נותרים עובדי המכרות ותושבי הנגב – בעליבותם. אם כן, האם לא הגיעה העת שהממשלה תשקול אסטרטגיה אחרת – פחות מזהמת ויותר מעשירה את האזור בממון ובהון אנושי?
הפגנה ביום א' - לא למכרה הפוספטים בערד
ההפגנה תתקיים בתל אביב ברחבת הכניסה למגדל המילניום, רחוב הארבעה 17, ביום ראשון - 5 במאי 2013 - בשעה 12:30, להלן עוד מידע מעודכן על המאבק ועל השקרים שיריבינו מפיצים בתקשורת מאת: יעקב לקס
יש שדות פוספט נוספים ברחבי הנגב, פחות עשירים ונוחים מזה של שדה ערד, אך ביכולתם להמשיך ולפרנס את תושביו. מתמיה הדבר, שהנפנוף בחיסול הפרנסה אינו עולה כשמפעל רותם אמפרט מעלה את תכניתו להאיץ את קצב ההפקה של הפוספט. מה יהיה אז, משייתכלה המאגר כולו ועמו תתכלה פרנסתם של כל 9000 המתפרנסים הישירים והעקיפים? מה יעשו בנגב הדורות הבאים? ומה תעשה המדינה המתרוקנת ממשאביה החשובים כדי שעידן עופר יוכל להרבות את עושרו כאן ועכשיו?
דורון אורגיל טוען שתושבי ערד מתנגדים לכל ענף פרנסה המוצע להם. האם עלה בדעתו שעד כה לא הוצע להם כל דבר טוב? מוצע להם לשתף פעולה עם הרס הנגב, נופיו, בריאות תושביו והשלמה עם מקורות תעסוקה נמוכי דרג. הזעקות של הקוזק הנגזל מעוורות את עיני המצדדים במכרה מלנסות לחרוג מהבועה שהִבנו להם בעלי ההון החומדים את אוצרותיו. אם אכן עידן עופר חרד לגורלם של עובדיו ברותם אמפרט מדוע אינו מפרסם את רמת התחלואה והתמותה במפעל וסיבותיהן? מדוע מפחדים בני משפחות העובדים לדווח על קרוביהם שחלו? אולי מידע זה הוא שימתן את התנגדותם של תושבי ערד!
תושבי ערד רוצים לחיות בבריאות טובה, בטבע יפה העוטף את העיר ולא בענני אבק רדיואקטיבי המיתמרים משוליה הדרום- מערביים הישר אל תוך ריאותיהם.
ד"ר בתיה רודד היא גיאוגרפית חברתית-פוליטית, תושבת ערד ופעילה חברתית
תגיות: בתיה רודד, האחים-עופר, כימיקלים לישראל, כריית פוספטים, נגב, ערד, רותם אמפרט, שדה בריר
קישור קבוע
6 תגובות
Email This Post
12 במאי, 2013 בשעה 11:29
http://youtu.be/CYwKinBi0lQ
12 במאי, 2013 בשעה 23:07
המדינה נגד דורון אורגיל
כאשר ב2006 הועדה המחוזית לתכנון קבלה את הערר וביטלה כריית פוספט בחצבה מערב, היה זה בנימוק:"מול תועלת חד פעמית שתופק על ידי כריית פוספט, יש עדיפות להשתמש בחלקת ארץ לתועלת אחרת ללא הגבלת זמן(לנצח)". משפט זה פורסם ע"י דובר משרד הפנים בנייר רשמי של המדינה.
דורון אורגיל לא אוהב לשמוע אמירה זו כי משמעו: מעסיקיו של דורון עלולים להפסיד רווחים ודורון אפשר שיצטרך להחליף עיסוק. במבט הצר שלו זה אסון. במבט רחב לדורות הבאים זה נכון.
הצרה שנדירים הפוליטיקאים אשר מבטם מופנה אל תועלת הדורות הבאים.
14 במאי, 2013 בשעה 9:56
ביצירת המהומה על לכאורה ויכוח מצליחים להסתיר את העובדה הפשוטה שאין ויכוח. רותם ביקשו על פי החוק לכרות. עיריית ערד קיימה דיון ציבורי ופרלמנטרי. העירייה החליטה להתנגד בעקבות רצון הציבור מגובה בחות דעת משרד הבריאות שמתנגד מסיבות אוביקטיביות. העירייה אישררה את החלטה עוד פעמים מאז. גם זה בעקבות המשך פעילות אגרסיבית של היזם לטשטש את העובדה הפשוטה שאמרו לו לא. אז שלא יבלבלו אותנו. אין ויכוח ואין כרגע בשום מקום דיון לגיטימי בנושא. הזירה הציבורית לא תומכת בתעשיה משום סוג על חשבון בריאות הציבור.
14 במאי, 2013 בשעה 16:43
אני מבקש להצטרף לתומכים בביטולה של תוכנית "רותם אמפרט" לכרות פוספטים בשדה בריר, ומבקש להביא לידיעת הציבור את העובדה הפשוטה שידועה גם למהנדסי החברה , בערמות החומר הטפל שנשאר אחרי מיצוי הפוספט, בגלל השיטות הפרימיטיביות של הכרייה והעיבוד, יש עדיין אחוז גבוהה למדי של פוספט, ולכן תתכבד חברת "רותם אמפרט" ותשוב אל ערמת הטפל שהשאירה אחריה בכל הנגב המזרחי ותמצה את הפוספט מהם , לפני שהיא באה ומבקשת לפתוח מכרות חדשים
15 במאי, 2013 בשעה 20:26
עצוב לי לראות את הזירה הציבורית כה אדישה לסיסמאות הפיתוח הללו, לשוד המתמשך של הנוף, הבריאות, המשאבים – ולתוצאה עגומה, המתמשכת. מצעד איוולת איום וממושך.
21 במאי, 2013 בשעה 12:45
תכנון מחדש כולל של התעסוקה בנגב המזרחי
גם ניצול טפל-העיבוד של מפעלי הפוספטים, וגם כרייה באזור ערד או אחר, ינשימו מלאכותית את מפעלי הפוספטים לשנים ספורות בלבד (ויזרימו מיליונים נוספים לכיסי בעליהם), ואין הדבר שווה בנזק הסביבתי, הבריאותי, הדמוגרפי והלאומי שהם ייגרמו בנגב ולמדינה כולה. על הממשלה לפתוח מייד בתהליך מהיר של תכנון התעסוקה בנגב המזרחי בתום "עידן המכרות", ולכל הפחות ל-6,000 העובדים לערך שיאבדו אז את תעסוקתם ופרנסתם. אם לא יינקטו כבר עכשיו צעדים לבדיקת אפשרויות, תכנון מושכל, הקצאת משאבים מתאימים וביצוע מהיר אך מסודר בשטח של מקורות תעסוקה חליפיים וטובים יותר (לפחות בשכר העבודה ובתנאי העבודה), יעזבו את הנגב המזרחי לא רק הצעירים שלא רואים את עתידם בעבודות מכרות ותעשיות מזהמות, ובשכר נמוך, אלא גם כל אלה שיאבדו את עבודתם כשייתמו מרבצי הפוספטים המועטים והדלים שעוד נותרו. כרייה בקרבת הערים הקיימות תוריד עוד יותר את איכות החיים בהן ואת יוקרתן, ועם סגירת המפעלים הצפויה תוך שנים ספורות יעזבו אותן כל מי שיוכל להרשות זאת לעצמו, ואחרים לא יבואו במקומם. הנגב המזרחי, מעבר להריסת ערכי נוף, טבע ותיירות שבו, יימסר כך על מגש של כסף לבדואים. הם כמובן מודים מראש לעידן עופר ושותפיו על המתנה הנדיבה הזאת!