חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יעל גרמן, חברת כימיקלים לישראל והפוספטים בשדה בריר – לתת לחתולים לשמור על השמנת

נושאים בריאות ואיכות סביבה, התמונה הגדולה ב 25.04.13 14:07

 יעל גרמן שרת הבריאות הודיעה  על התנגדות משרד הבריאות לכריית פוספטים במכרה בערד . בעקבות זאת פורסמו כתבות ביקורתיות נגד החלטתה. מאמר זה סוקר את קורות המאבק בעד ונגד הקמת המכרה, ופוסק כי יש לעצור את הקמת המכרה בערד

מאת: אמנון פורטוגלי

 

1.                  חברת רותם אמפרט, חברת בת של כי"ל, מעוניינת לכרות פוספט בשטח המוניציפלי של העיר ערד כשלושה ק"מ מבתי התושבים. השטח המתוכנן לכריה מכילכ-70 מיליון טון שלפוספט איכותי ששוויו כ-40  מיליארד שקל. משרד הבריאות של מדינת ישראל פרסם שלושה דוחות שונים שבהם נקבע, כי הקמת מכרה הפוספטים תביא לעלייה בתמותה ובתחלואה מסרטן וממחלות לב וריאה בערד וביישובים הבדואים הסמוכים. רותם אמפרט הזמינה מספר חוות דעת בתשלום, שקבעו כי אין סכנה בריאותית בעבודות הכרייה.  אבל בסוף 2011, קיבל בית המשפט את תביעת שני עובדי תפזורת הפוספטים בנמל אשדוד שחלו בסרטן, וקבע כי ביטוח לאומי יכיר בהם כנפגעי עבודה ואלמנותיהם יפוצו. אלו הם אותם הפוספטים שרותם כורה בנגב, ורוצה לכרות בשדה בריר.

 

הסיפור של מכרה הפוספטים בשדה בריר עלה מחדש לכותרות בעקבות ראיון שנתן באמצע החודש מנכ"ל כיל, סטפן בורגס, בו התריע שאם כיל לא תקבל היתר לפתוח מכרה בשדה בריר שבסמוך לערד היא תיאלץ להפסיק את פעילות הפוספט במישור רותם תוך עשר שנים.  לפי העיתון גלובס, כיל בקשה משרת הבריאות יעל גרמן לבחון מחדש את סוגיית כריית הפוספטים בשדה בריר. אלא שגרמן אמרה בכנסת כי היא תומכת בעמדת משרד הבריאות המתנגדת לכרייה.

על שדה בריר ועל המאבק באפשרות הכרייה בשדה בריר כתבו בהרחבה בין השאר: מירב דוד בנענע 10, איתי רום בגלובס, רוני לינדר-כץ ואורה קורן בדה-מרקר, ואפרת פרץ  בגלובס.

 

באוקטובר 2010 החליט ראש הממשלה בתפקידו כשר הבריאות להתעלם מעמדת מומחי משרדו ולבקש את חוות דעתו של מומחה חיצוני "בלתי תלוי" שיכריע האם התושבים יהיו בסכנה בריאותית  כתוצאה מהפעלת המכרה.  בהמשך הוקמה במשרד הבריאות ועדה כדי לדון בנושא מחדש, שקיבעה את התנגדות המשרד לכרייה בשדה בריר.

ביולי 2012 עדכן משרד הבריאות את הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, כי "לאחרונה התגבשה עמדת משרדה בריאות אשר מתנגד באופן חד משמעי לתוכנית שבנדון". המכתב מפרט את הנימוקים להתנגדות משרד הבריאות, מציין כי  "עמדתנו זו מסתמכת עלחוות הדעת הבלתי תלויה והמקצועית של ד"ר י.דובנוב וד"ר מ. ברחנא מ-30.5.2008", ומסיים במשפט "מכל האמור לעיל,  אנו סבורים כיהפקדת התוכנית תביא לפגיעה אמיתית ולסכנה לבריאות התושבים הגרים באזור ואנו סבורים כי יש לדחות את התוכנית".  (הדגשות שלי א.פ.).


אם חשבתם שאנשי המקצוע במשרד הבריאות הם הקובעים, ובזה נגמר הסיפור, טעיתם. מסתבר שהשיקול של בריאות הציבור, איכות חייו ובריאותו אינו השיקול העיקרי, או מספיק חשוב כאשר מיליארדי שקלים של רווחים לחברה פרטית מונחים על כף המאזניים.

 

ארבעה חודשים  מאוחר יותר, ב-21 לנובמבר 2012, כינסה בינת שוורץ, מנהלת מנהל התכנון, ישיבה בנושא ההיבטים הבריאותיים של  שדה בריר, אליה לא זומן אף נציג של עיריית ערד, המתנגדת לכריה. "ישיבה זו מתקיימת לבקשת נציג משרד הבריאות …… במטרה לבחון עדכון של עמדת נציגת משרד הבריאות מתאריך 11.7.2012 ולבחון הדרך להמשך קידום התוכנית לכרית הפוספט המצוי בשדה בריר."  לא נמסר כל נימוק מדוע יש לעדכן, או מדוע משרד הבריאות עדכן את התנגדותו החד משמעית לתוכנית.

 

על פי הסיכום של שוורץ, "הוצגה נכונות מקצועית של משרד הבריאות לביצוע פיילוט (כריית ניסיון, א.פ.) בשדה בריר". משימת תכנון כריית הניסיון, ההנחיות לביצועה, ניטור זיהום האוויר והפיקוח על הניטור ייעשו כולם על ידי חברת רותם אמפרט.

 

איזה מין החלטה זו?, מה קורה כאן? ממנים את החתול לשמור על השמנת, נותנים לתאגיד פרטי בעל אינטרס כלכלי מובהק להכין את התוכנית, לבצע, לנטר ולפקח. עומדים לסכן עד מוות את בריאות תושבי ערד כדי שחברה פרטית תוכל לגרוף רווחי עתק.

 

שרת הבריאות החדשה יעל גרמן בדקה את הנושא, ואמרה בכנסת  בתגובה לשאילתא (מוזמנת?) של ח"כ דב חנין, כי היא תומכת בעמדת משרד הבריאות המתנגדת לכרייה."משרד הבריאות לא שינה את עמדתו….המשרד סבור שהעבודה בשדה בריר אינה בריאה ואינה רצויה. זו עמדתו. עמדתו נמסרה לכל הגורמים הנוגעים בדבר." 

 

כיל לא מוכנה לקבל תשובה שלילית, ו"מביעים פליאה על ההחלטה המהירה והפזיזה של שרת הבריאות ולא ברור על סמך מה היא התקבלה."  בעזות מצח, תוך זריית חול בעיניים ושימוש בחצאי אמת, הספין דוקטורים של כיל ממשיכים לטעון כי  אין בעיות בריאות וכי שהפעילות בשדה בריר לא באמת מסוכנת.  אלא שכאמור לעיל בית המשפט כבר דן בסוגיה זו בסוף 2011.בית המשפט קיבל את תביעת שני עובדי תפזורת הפוספטים בנמל אשדוד שחלו בסרטן, אלו הם אותם הפוספטים שרותם כורה בנגב, ורוצה לכרות בשדה בריר, וקבע כי הביטוח הלאומי יכיר בהם כנפגעי עבודה ואלמנותיהם יפוצו. 

 

רותם אמפרט וכיל, חברת האם שלה, הן חברות למטרות רווח ואפשר להבין (גם אם לא להסכים) את דרכי פעולתן. מה שאסור שיקרה הוא מעורבות לא כשרה של דרגים ממשלתיים-פוליטיים, כמו ראש הממשלה, במיזם פרטי. התערבות פסולה ואסורה בהחלטות מקצועיות שהן משמעותיות ביותר בהקשר של בריאות הציבור, וגופים ומוסדות ממשלתיים המועלים בתפקידם ונכנעים ללחצי גורמים בעלי אינטרס כדי לאשר פרוייקטים בעייתיים. 

 

במקרה של המכרה בערד, הגישה של בינת שוורץ, מנהלת מנהל התכנון, לזירוז הליכים ולקידום פרוייקטים, כפי שמתגלה בסיכום הישיבה מנובמבר, יכולה להיות פטאלית פשוטו כמשמעו.  בניגוד לטעויות התכנוניות בעבר, כאן מדובר בטעות שתעלה בוודאות בחיי תושבי האזור. 

 

על אופי הניהול של בינת שוורץ ועל הדיוק בסיכום הישיבה בנושא שצוינה לעיל, אפשר ללמוד מתגובתו של פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במכתבו לבינת שוורץ מה-31 לדצמבר 2012. "בסיכום הישיבה אשר בסימוכין אני מצוטט כמציג את עמדת משרד הבריאות…….ציטוט זה אינו מדוייק". (הדגשה שלי א.פ.).

 

צריך לגבות את עמדת משרד הבריאות כפי שגובשה ביולי 2012, ואושרה שוב במכתבו של מנכל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו מ-27 לפברואר השנה " עד היום לא שוכנע משרד הבריאות, כי לא קיימת סכנה בריאותית בכריה בשדה בריר, ובכלל זה בכריית הנסיון, ולכן הוא ממשיך להתנגד לה". וכן בדברי שרת הבריאות, יעל גרמן, שאמרה בכנסת כי היא תומכת בעמדת משרד הבריאות המתנגדת לכרייה.

יש למנוע את הלחץ על שרת הבריאות ומשרד הבריאות ואת הנסיון לקבל הסכמת הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות לביצוע הכרייה הנסיונית בערד.  אסור לתת זכיון לכריית פוספטים בשדה בריר על חשבון הבריאות של תושבי ערד, כסייפה ואל-פורעה. ואסור לתת זכיון  לכריה בשדה בריר על חשבון הרס הסביבה.

 

2.                  באמצע החודש התראיין מנכ"ל כיל, סטפן בורגס, והתריע שאם כיל לא תקבל היתר לפתוח מכרה בשדה בריר שבסמוך לערד היא תיאלץ להפסיק את פעילות הפוספט במישור רותם תוך עשר שנים. "על מנת להתמודד עם התחרות העולמית, עלינו להוזיל עלויות ולהגדיל תפוקות. אנחנו מוכנים להשקיע מיליוני דולרים רבים, אך הבעיה היא שברותם יש פוספסטים רק לעוד 10 שנים, שזה טווח זמן קצר בעסק הזה. הפתרון היחיד הוא קבלת הרשיון לכרות בשדה בריר, זהו הדבר היחיד שיבטיח את המשך הפעילות למשך שנים רבות, לטובת החברה, ולטובת העובדים, האזור ומדינת ישראל". (קראו את הראיון פה)

  אלא שאלו הם חצאי אמת, זריית חול בעיניים, נאום שנכתב ע"י יחצ"נים וספינולוגים.  זה מזכיר את השיטות שננקטו ע"י תאגידי הגז במאבקם בועדת ששינסקי.

הטיעון  בדבר שדה בריר מקומם. מסכנה חברת כיל, נגמר לה הפוספט. אבל יש פתרון, העיר ערד בנויה על שדה פוספט, אז צריך לכרות פוספט בשדה בריר, סמוך לעיר עם כל הסיכונים הבריאותיים. מישהו פה השתגע. בכל העולם כאשר נגמר המחצב אם זה נפט, או אשלג, או פחם, עוזבים את המכרה, מחפשים מכרה חדש או סוגרים את העסק. לפי כיל יש להם חזקה על כל הפוספטים בארץ (אין להם, הזכיון שניתן להם אינו כולל את שדה בריר) ומכיון שהם צריכים פוספט, אז יסכנו את תושבי ערד ואת תושבי כסיפה. 

3.                  פקודת המכרות אומרת (התוספת השלישית, חלק ג')

דמי זכות

(א)        במקום התמלוגים הקבועים בחלק ג' לתוספת השלישית לפקודה ישולמו תמלוגים אלה:

(1)        בעד מחצבים יקרים או בעד מתן אופציה לחכירת מחצבים כאמור – לפי הסכם בין המחכיר לבין החוכר, אולם לא פחות מחמישה אחוזים למאה מן המחצב או משוויו כשהוא במכרה;

(2)        בעד מחצבים שאינם יקרים או בעד מתן אופציה לחכירת מחצבים כאמור – שני אחוזים למאה מן המחצב או משוויו כשהוא במכרה.

(ב)        שוויו של מחצב כאמור בסעיף קטן (א) ייקבע לאחד בינואר בכל שנה בדרך הסכם בין המחכיר לבין החוכר, ואם אין הסכם כאמור – בדרך בוררות כפי שנקבע בפקודה; בהערכת השווי יובא בחשבון השווי הממוצע של החומר הגלמי שנכרה בשנה הקודמת שייקבע לפי מחיר החומר הגלמי בשוק החפשי, ובהעדר מחיר כאמור – על בסיס המחיר שאפשר להשיגו בעד התוצרת המזוקקת או המוגמרת בניכוי הוצאות הזיקוק, העיבוד, ההובלה והשיווק בצירוף תוספת של עשרה אחוזים למאה.

 

ובתרגום לפוספטים בעברית רגילה:

(ב)        שוויו של מחצב כאמור בסעיף קטן (א) ייקבע לאחד בינואר בכל שנה בדרך הסכם בין המחכיר לבין החוכר, ואם אין הסכם כאמור – בדרך בוררות כפי שנקבע בפקודה; בהערכת השווי יובא בחשבון השווי הממוצע של סלע הפוספט הגלמי שנכרה בשנה הקודמת שייקבע לפי מחיר סלע הפוספט הגלמי בשוק החפשי, ובהעדר מחיר לסלע הפוספט הגלמי בשוק החפשי כאמור – על בסיס המחיר של פוספט מעשר (סופר פוספט בדרגות השונות) בשוק החופשי בניכוי הוצאות ההעשרה, העיבוד, ההובלה והשיווק בצירוף תוספת של 10%.

 

המשמעות היא שיש לנכות ממחיר הפוספטים שרותם מוכרת וחייבת עליהם בתשלום תמלוגים, את מלוא הוצאות הכרייה, ההעשרה (הוצאות הייצור), ההובלה, והשיווק + 10%. במילים אחרות לנכות כמעט את כל ההוצאות התפעוליות של החברה (למעט הוצאות הנהלה וכלליות). התוצאה תהייה סכום הדומה או נמוך מהרווח התפעולי של החברה (בגלל תוספת 10% להוצאות). 

 

בשנת 2012 מכירות הפוספטים (פוספט מעשר) הסתכמו בכ- 1.733 מיליארד דולר ואילו עלויות התפעול היו כ- 1.571 מיליארד דולר. הרווח התפעולי היה 162.5 מיליון דולר, כ-10.3% מהמכירות.

הוצאות ההעשרה, העיבוד, ההובלה והשיווק בצירוף תוספת של 10% הסתכמו בשנת 2012 בסך של 1.729 מיליארד דולר,  ולפי נוסחת החישוב לעיל נקבל שבסיס התמלוגים היה כ-4 מיליון דולר בלבד. רותם דשנים צריכה היתה לשלם תמלוגים בהיקף מצחיק של 80,000 דולר לשנה. למעשה היא שלמה 5.567 מיליון דולר כתמלוגים. (הנתונים מתוך מאזן כיל לשנת 2012). משהו לא מסתדר נכון כאן. 

 

אולי הפתרון הוא במכתבו  של המפקח על המכרות, יוסי וירצבורגר, מיום 9 בדצמבר 2010, בו מוצגת נוסחת חישוב ערך הפוספט הגולמי הכרוי כלהלן:  "מחיר הפוספט העולמי בניכוי ההוצאות בעיבודו ובהפקתו בניכוי הפחת שעובר בתהליך ההפקה".

על פניו נראה כי שיטת חישוב זו שונה מזו המוגדרת בפקודת המכרות.  יתכן ונקטו בה כדי לקבל מחיר שיאפשר תמלוגים בהיקף מסויים, בדרך של "הסכם בין המחכיר לבין החוכר", וכך לא ישאלו שאלות מיותרות.  

 

עולות מספר תהיות:

 

1.      יש בעייה בסיסית בפקודת המכרות. בעוד שתמלוגים עבור האשלג והגז הטבעי מחושבים ממכירות המוצר הסופי, שיש להם מחיר בשוק החופשי.  במקרה של אשלג,5% – 10% משוויהמוצריםבשערהמפעלבניכויהוצאותמסוימות, ובמקרה של גז טבעי, 12.5% ממחיר הגז בפי הבאר, הרי שהתמלוגים על פי פקודת המכרות הם על החומר הגלמי שאין לו מחיר בשוק החופשי ולכן נחוצה שיטת חישוב מורכבת עם פתח רחב ליצירתיות פיננסית מצד הזכיין.

 

2.      לפי נוסחת החישוב בפקודת המכרות מדובר למעשה על תשלום אחוזים מהרווח התפעולי בהתאמות הנדרשות, בלי מרכיב הוצאות הנהלה וכלליות, אך בתוספת 10% על הוצאות התפעול. ההגיון של השיטה ברור.בהעדר מחיר לחומר הגלמי בשוק החפשי, מנסים להצמיד את התמלוגים למחיר השוק של המוצר המוגמר, התוצאה מעקרת את מושג התמלוגים (ממכירות) מבסיסו והופכים אותו למעשה למס על רווח, ואיני חושב שזו היתה כוונת המחוקק.

 

3.      איך קורה שהמפקח על המכרות מציג שיטת חישוב לתמלוגים שונה מזו המוגדרת בפקודת המכרות.  

 

יש לתקן את פקודת המכרות המיושנת, כך שהתמלוגים יהיו לפי מחיר המכירה של הפוספט המעשר בשער המפעל, בדומה להסכם הזיכיון בים המלח, ועם תאגידי הגז.

התמונה האמיתית פשוטה. ב- 2012רותם-אמפרט שלמה למדינה תמלוגים בסך של כ– 5.6 מיליון דולר בלבד  (כ-20 מיליון שקל), על מכירת פוספטים בהיקף של 1.733 מיליארד דולר, שהם 0.32% מהמכירות. בשנת 2011 רותם-אמפרט שלמה למדינה תמלוגים בסך של כ4.2 מיליון דולר בלבד (כ16 מיליון שקל), על מכירת פוספטים בהיקף של 1.7 מיליארד דולר, שהם 0.25% מהמכירות. (הנתונים מהדוחות הכספיים של כיל לשנת 2012)

אם התמלוגים המשולמים למדינה על כרית סלע פוספט הם כה נמוכים, מה האינטרס של המדינה והציבור לתת זכיון, תמורת סכום מזערי מבחינתה,  לכרית פוספטים בשדה בריר עם כל הסיכונים הבריאותיים לתושבים בערד ובכסייפה, ובאל-פורעה ועם כל הבעיות הסביבתיות.  

 עולה גם השאלה מדוע המדינה נלחמת כדי לתת זכיון לכריה בשדה בריר?.

מבחינה כלכלית לבד, ונזכור שזו נקודה משנית לבעייה הבריאותית,  המדינה צריכה להחזיק כח אדם שיתעסק בבדיקות, בניטור הן בנעשה בשטח והן בבדיקות המאזנים ובגבייה של התמלוגים המזעריים שרותם תצטרך לשלם עבור הכרייה משדה בריר. אני בטוח שבסוף המדינה תוציא על  הזכיון לכריה בשדה בריר יותר משהיא תקבל ממנו.

יש לעצור את הכרייה בשדה בריר, ניסיונית או לא, לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

 

אמנון פורטוגלי

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר ובמכללה הכלכלית חברתית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

14 תגובות

  1. לקסי :

    עוד כמה עובדות
    1. כיל כורה בשנה (על פי דבריה) כ-7 מיליון טון סלע פוספט.
    2. כיל מיצאת 95% מתוצרתה.
    3. ארה"ב, גדולה עשרות מונים מישראל, כרתה ב-2012 (נתוני ממשלת ארה"ב, USGS לשנת 2012) 27.1 מיליון טון. פחות מפי 4 מישראל.
    4. להשלמה ולשמירת המשאב האוזל האמריקאים ייבאו ממרוקו עוד 3.2 מיליון טון סלע פוספט.
    5. מחיר הסלע המיובא ממרוקו לארה"ב היה – בממוצע לשנת 2012 – 144.04 $ לטונה.
    6. מחיר סלע פוספט שהמרוקאים מוכרים לאחרים (כנראה לא ארה"ב) נע בשנת 2012 בתחום שבין 175 ל-202.5 $ לטונה, המקור: http://www.mongabay.com/images/commodities/charts/phosphate_rock.html
    כלומר יש מחיר לסלע פוספט.
    7. רותם אמפרט משלמת לנו, בעלי המשאב 0.443 $ לטונה!!! מקור הנתון באתר משרד האנרגיה והמים:
    8. אם רותם-אמפרט אכן "דואגת" למעסוקת עובדיה, תתכבד ותוותר על חלק מרווחי העתק שלה, תרכוש סלע פוספט במרוקו ותעבד אותו כאן. כך יישמר המשאב האוזל לשימושם של הדורות הבאים ותישמר התעסוקה.
    (ולא נדבר על ראש הפירמידה שיורד ללונדון על-מנת שלא לשלם כאן מסים)

  2. עזי חיימוביץ' :

    ישר כח לשרת הבריאות.

  3. דליה :

    כיל מייצאת 95% מתוצרתה. חברה פרטית משתמשת במשאב ציבורי ומפיקה ממנו רווחים עצומים. זה לא מספיק לה. היא רוצה עוד, ועוד על חשבון בריאותם של תושבי הסביבה. חברת כיל הגזימה לחלוטין.
    מעציבה העובדה שמשרד ראש הממשלה פועל לטובת כיל במקום לפעול לטובת בריאות הציבור. מעציב לדעת שיש לו עובדי ציבור שליחים שאינם רואים לנגד עיניהם את צרכי האזרחים ומוכנים לעוות עובדות כדי לסייע לו, כמו למשל, אחת כמו בינת שוורץ, מנהלת מנהל התכנון.

  4. דב פוניו :

    מאמר מצוין. האם זה הכל?

    אין ספק שבריאות האדם היא שיקול מכריע. אבל לשדה בריר יש היבטים נוספים בעלי משקל רב והם ראויים להילקח בחשבון. אזור שדה בריר-נחל קינה מ 2004 הפך להיות אזור טיילות אולטימטיבי של דרום הארץ. גם טבע מפואר, גם עקבות ההיסטוריה עוד טרם עלינו לקרב נגד מלך עראד המקראי. דרך אדום העתיקה מעל נחל קינה וחימר, בימינו הפכה למוקד מסעות אופני שטח. בגב קינה בקרו בחגים אלפי משפחות עם ילדים.
    בשנת 2006 חברו יחד הגופים הירוקים למנוע כריית פוספטים בחצבה מערב. הערר שהוגש, התקבל על דעת משרד הפנים בזו הלשון: "אנמם הערך הכלכלי של הכרייה הוא חשוב, אך הוא חד פעמי ולכן גובר עליו השיקול של ערך תיירותי -מורשתי אשר יימשך ללא הגבלת זמן וישאיר את השטח בלתי הרוס, במצבו הטבעי" ב2011 דב גרינבלט- דובר החל"ט אמר: "המאבק שלכם הוא בריאותי- במאבק כזה אין אנו מתערבים". אז בואו נזכור שזה לא רק מאבק בריאותי- כי יש לנו ארץ נהדרת שחבל להרוס אותה , כי אין לנו אחרת.

  5. עמית :

    שדה בריר הוא מקרה נוסף בו המעטים והחזקים גוזלים את רוב הציבור.
    למדינה יש אינטרס לשמור את הפוספט לשימוש עצמי, כפי שעושות מדינות הגיוניות דוגמת ארה"ב.בעוד כ-40 שנים עתודות הפוספט בעולם יגיעו לנקודה קריטית, מחיר הפוספט יעלה ואז אנחנו נצטרך ליבא אותו לשימוש בחקלאות ובתעשייה במחירים גבוהים לעין ערוך.

  6. מנחם לוריא :

    כמה הארות ברשותכם.

    1. חברות הכרייה הבינ"ל (אלה שפעילות בחו"ל) ביטחו עצמן בביטוח מיוחד שמטרת הפרמיה ממנו היא להחזיר את אזורי הכריה לקדמותם מיד לאחר מצוי פוטנציאל החומר הנכרה. זה קרה במדינות נאורות שישראל איננה אחת מהן. כי"ל לא ביטחה עצמה בביטוח כזה ובעניין ים המלח למדנו שגם אין לה כוונה ממשית לעשות כן ולכן – ברגע שימצו את מישור רותם ובתורו את שדה בריר ילכו מפה ללונדון (כמעשה הגביר) וישאירו אותנו עם נוף מצולק וחסר ערך.

    2. בעוד כ 70 שנה יאזל כליל מלאי הפוספט בעולם. בלעדי פוספט אין חיים (של בני אדם).לכן,ברור שמחיר הפוספט רק יעלה ויעלה ולכן ברור שכי"ל מעוניינת למצוץ את לשד עצמותיה של אדמת הארץ,לגרוף את המליונים וללכת מפה (ללנדון…).

    3. בשדה בריר יש אורניום שלמיטב ידעתי כרייתו כרגע מוטלת בספק מבחינה כלכלית. אבל המעצמה הדמוקראטית היחידה במזרח התיכון די בכך שמשרד רוה"מ יתערב ובמסמכים חסויים מטעמי ביטחון המדינה יכריע את הכף לטובת הטייקון הנפקד.

    4. הוזכרו פה הישובים הבדואים. הבדואים בישראל הם אזרחים מסוג ב. משרד ראש הממשלה,בין השאר באמצעות הלוחש על אוזנו של נתניהו ראש המועצה לבטחון לאומי שדיעותיו הלאומניות ידועות,רוצה להיפטר מהבדואים בכלל ומאלה באזור ערד בפרט. לכן אם ימותו כתוצאה מסרטן שמקורו בפוספט זה,לדידם של המעורבים,לא יותר מלא ממש נורא.

    5. משרד ממשלתי אחר,משרד החקלאות, מריץ תוכנית אחרת שעיקרה הוא הוספת כעשרה ישובים כפריים בבקעת ערד. האם אלה שיתיישבו בישובים האלה הם יחידי סגולה שהחומרים המסרטנים לא פוגעים בהם – או ששוב יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה וגם לא מעניין אותה כל עוד מדובר בטובתו של נפקד כזה או אחר ובתנאי שהוא עשיר מופלג בזכות העברת אוצרות המדינה לידיו הפרטיות.

    6. שדה בריר,חוץ מזה שיקטול בני אנוש למוות,לא יוסיף דבר בהיבט התעסוקתי. אם זכרוני אינו מטעה אותי אז לתפעול שדה בריר נדרשים כעשרה בני אדם שהכישורים שלהם נעים בין מפעילי צמ"ה לנהגי פול טריילר.

    7. ומקומו של משרד אחר – משרד התחבורע (הטעות במתכוון) לא נפקד: די ברעיון האווילי של הוספת עוד אלפי משאיות במשקל כולל של 60 טון ומעלה לכביש 31 כדי לגנוז את הרעיון של כרייה בשדה בריר ולגנוז לעד. אחרת אחוזי המתים צרכים לעלות בכפולות של עשר ויותר.

    8. לדוב מתגובה מספר 4: ממשלת נתניהו היוצאת ניסתה להעביר חוק שיפריט את ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים. העניין הזה לא ממש ירד מן הפרק ממשלת נ השלישית רק החלה את דרכה וסביר שהמהפיכה הצרכנית הזו עוד בוא תבוא. אני מזכיר את זה גם אם נתנחם בשכיות הטבע הפראיות גם פה,באדיבות מנכ"ל המדינה נ ועוזרו שר הפייסבוק,גם פה נמצא ידיים פרטיות שנהנות ממשאב לאומי שאותו קיבלו ובחינם.

    מנחם.

  7. דב פוניו :

    הערה למנחם- והתמקדות בנושא שמירת הטבע

    מנחם צודק ששמירת הטבע והשטחים הפתוחים לא עומדים בראש דאגת ממשלות ביבי. אבל שדה בריר אינו שמורת טבע ( לא בכדי) ואני העליתי את נושא התיירות והמורשת כגורם אופרטיבי במאבק נגד המכרה. כוון שזה לא הובן, אנסה למקד את הערותיי.
    קשה להוכיח טרם תחילת הכרייה שאנשים ימותו כתוצאה משאיפת אבק רדיואקטיבי בעוד 10 שנים. ואם וכאשר זה יקרה,יעלו תירוצים רבים מדוע זה קרה. לכן הנושא אינו שפיט. אם נגשים היום לבית הדין, הרי יגייסו מומחים בעלי שם עולמי שרופדו בחופן דולרים -ואתה יודע מה הם יגידו.ואז בג"צ ירים יד כי הוא מומחה לצדק אבל אינו מבין בקרינה רדיואקטיבית.
    אני הבאתי ראייה שיפוטית. מדינת ישראל/משרד הפנים/הועדה לתכנון ובנייה קבלו ב2006 החלטה מנומקת שיש להעדיף משיקולים כלכליים מניעת כריית פוספטים בשטחים להם יש עתיד תיירותי בהביט טבע ומורשת( במקרה זה חצבה מערב). אם המדינה סוטה מהחלטה זו, יש בכך משום חוסר צדק קיצוני(ראה הערותיי על התפתחות התיירות באזור שדה בריר). מה גם שליד שדה בריר חיים אנשים-חלקם יש לפנות מבתיהם-וכולם עלולים להיות בסיכון בריאותי שרמתו תוכל להתברר רק בהתמשך הכרייה.
    נותר לי לשאול מדוע כל זה לא עולה במאמרים המלומדים שמתפרסמים בהקשר למאבק.

  8. מכרז :

    השדה בכלל צריך לצאת במכרז ולא נתינה

    מתן שדה כריה למאן דהוא מחיב את המדינה בהוצאת מכרז. (בלי קשר לראוי או לא ראוי שיפתחו שדה שם). אז מה פתאום בכלל דנים אם לתת להם שדה כריה ללא מכרז?

  9. ערןא אורון :

    נושא מעניין

    אינני מכיר אתם הנושא ולכן אינני נוקט עמדה לכאן או לכאן. ברשותכם מספר הערות, כאמור בלי לקבוע אם צריך לכרות פוספט או מחצב אחר, בשדה מסויים או לא:
    1. חוות דעת היא עבודה. במקצועי, אני כותב ומגיש חוות דעת בנושאים כאלה ואחרים, גם סביבתיים.
    עכשיו, אני לא עובד חינם. אם יש מישהו שכותב חוות דעת חינם – תנו לי את שמו ואני אתפנה להיות יותר זמן עם הילדים בזמן שהוא כותב את חוות הדעת שאני קיבלתי כעבודה. מצד שני הוא צריך להיות מישהו שאני יכול לסמוך עליו, כי אם אני מוציא את החשבונית, אז אני אחראי. אני חשוף לתביעות רשלנות וכולי. אם הוא לא אחראי, אולי זו הסיבה לכך שהוא כותב חוות דעת חינם?..
    בקיצור – גם חוות הדעת שמשרד הבריאות הזמין, היו בתשלום. נכון שמשרדי ממשלה משלמים לפעמים פחות טוב מאשר חברות פרטיות. בוודאי, ייתכן שחוות דעת מסויימת ניתנה כדי להשביע את רצון הלקוח, אנחנו הרי לא תמימים. אבל ההנמקה שהקו שלה הוא: חוות הדעת היא בתשלום לכן אין לסמוך עליה – הנמקה זו בעייתית.
    2. נושא תפזורת הפוספטים בנמלים בכלל ואשדוד בכלל זה, ידוע זה עשרות שנים. למעשה, חוות הדעת שסוכמה בדוח המדענים בראשית שנות האלפיים לגבי הסיבות להידרדרות שונית האלמוגים באילת, קבעה כי הגורם מספר אחד הוא אבק שמתפזר בעת פריקה וטעינה של פוספט בנמל. הגופים הירוקים (ראו הערה בהמשך) לא בזה סיבה להיאבק בנוהל פריקה וטעינה של פוספטים בנמל, כמו בחקלאות הימית – שלא נמנתה באותו דוח עם הגורמים הראשיים להידרדרות השונית כאמור. הם החליטו שהדוח מוטה.. כי תוצאותיו לא היו לרוחם.
    אבל כל זה בצד – האופן בו הפוספט נכרה, אין לו בהכרח קשר לאופן בו הפוספט נפרק\נטען.
    עקרונית, כל דבר שאנחנו ננשום כאבק, בלי קשר לשאלה ממה הוא מורכב – זה יכול להיות פספט או אלומיניום או גיר (כן, לוח הגיר הישן של בתי הספר הוא מסרטן, אבל רק את המורות אז לאף אחד לא אכפת), יש לו פוטנציאל מסרטן. אם יש דרך לכרות פוספט בלי להעלות אבק במקם שבו אנשים נושמים, ואני לא אומר שזה המצב – שימו לב, אבל אם יש דרך כזו, אז זה לא קשור לאותה תביעה שמקורה בנמל.
    לגבי עמדת הגופים הירוקים.
    אני לא ראיתי מעולם, אם יש דוגמה סותרת אשמח לראותה, שאלה קונקרטית שבה היה ויכוח פנימי בתוך הגופים הירוקים. לא שמעתי על נושא שבוהיתה ביניהם מחלוקת. זה יותר מדי דומה לפראזה ששמה "המומחים לכלכלה": יש רק כלכלה אחת ויש רק דר אחת ללמוד אותה, וכולי. זה הרי לא נכון, אבל על תחו הדעת הזה השתלטה דוגמה קתולית באופיה, שאין בתוכה מחולקות. זה איננו סימן טוב לאמינות העמדה.
    עוד בנושא הגופים הירוקים: הורדת רכב מנועי מהכביש והפעלת אמצעי שינוע מתקדמים, זוכה להתנגדות בקרב הגופים הירוקים. נשמע מופרך?
    אז"ש. כל מקום שבו היה פרוייקט קונקרטי, הם התנגדו לו. יש היום מסוע שמוביל את חומר הגלם מים המלח למעלה (תשלובת ערד מה שקוראים), המסוע הזה דרך אגב הפך הרבה נהגי משאיות למובטלים וגרם משבר קשה בענף המשאיות בדרום – אבל זה לא חשוב כרגע, המסוע הזה קם על אפם ועל חמתם של הגופים הירוקים. אז אני לא יודע איך הם רוצים שחומר הגלם יגיע – אבל בחיים יש ברירות, ומישהו צריך לקחת אחריות, ואת זה אני לא יודע מי מפנים ומי לא.
    שתים, משרד הבריאות.
    אחרי פרשת רמדיה יש שם סינדרום של אי מן היתרים והערמת הוראות נוספות לעיתים קרובות, מה שמותר במחוז אחד, לא מותר במחוז אחר (אלה למעשה מדינות שונות – מחוזות משרד הבריאות) ובמחוז שלישי בכלל אי אפשר לקבל תשובות. שולחים בקשה הבהרה בנוסח "נעשה מה שתגידו. רק תנו הנחיה" – לא מקבלים תשובה, גם לא אחרי הרבה תזכורות.
    גם זה, איננו סימן של עמדה אמינה.
    כל נושא ההפרטה הוא איוולת, מדינת ישראל מכרה אוצרות טבע בזול בגלל אידיאולוגיה שכל מה שהוא פרטי הוא טוב, וכל מה שהוא ציבורי הוא רע, וזו עוד תהיה בכייה לדורות.
    הבדואים בנגב. הפליית מיעוטים בישראל היא מרושעת, בוטה וגסה. אבל הדבר שקוראים לו יישובים בדואיים הוא בעייתי. אני לא יכול ללכת היום ולהתיישב איפה שאני רוצה. אבל בדואים כן. זה בעייתי בהיבט של תכנון ושל שימור הסביבה. זה לא מתכון לחברה מתקדמת. זה בוודאי לא מתכון לשימור ערכי טבע. אני מזהה כפל פנים בהתייחסות גורמי סביבה "ירוקים" לבעיה זו, וד"ל.
    כל טוב ושבוע טוב

  10. לקסי :

    תשובה (חלקית) לערן אורון

    אתחיל מהסוף.
    הבדואים מתישבים "בכל מקום" (אמירה בעייתית לכשעצמה), מפני שמה שאומרים להם זה (כמעט) רק איפה שאסור להתישב, לא איפה שמותר.
    וגם המקומות הספורים שבהם "מותר" הם מקומות שיהודים לא ירצו לגור בהם, בשל הקמצנות בתשתיות וכיו"ב.
    וגם המקומות הספורים שבהם "מותר" הם מקומות שלרוב נכפו עליהם ולא כאלה שהושגו בהסכמה.
    ולהדגשת הכלל הרי היוצא מן הכלל.
    להקמת שדה התעופה בנבטים היה צורך לפנות את הבדואים שגרו שם.
    נוהל משא ומתן "בגובה העינים" ע"י צוות שבראשו עמד דודיק שושני מקיבוץ להב.
    בסוף התהליך מנהיגי הפזורה הבדואית ביקשו מהממשלה להרחיב את ההסדר שהושג על כל הפזורה.
    התשובה המתנשאת היתה: "מה פתאום? הם פולשים ונפנה אותם בצוי בית-משפט".

    אבל זה בכלל פוסט על פוספטים, לא על בדואים. אז גם בתכניות המכרה יש פינוי מסיבי של בדואים.

  11. אמנון :

    לערן אורון (9)

    יש מידה רבה של אמת בנקודה הראשונה שהעלית. אכן, הטיעון שלי שאין לסמוך על חוות הדעת שהיא בתשלום, הינו בעייתי. הטיעון הייה צריך להיות שאין לסמוך על חוות דעת ותחזיות של מומחה המוזמן מטעם צד מעוניין אינטרסנטי, מטעם צד שיש לו אינטרס עסקי/כלכלי/כספי רב בנושא.
    יש כאן שתי בעיות פוטנציאליות
    הראשונה- המומחה מכוון לדעת המזמין, יודע בצורה ישירה או עקיפה, מהו האינטרס של המזמין, ומטה את חוות הדעת לכיוון זה. מה שנקרא 'הוא יודע באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה'.
    השניה – המומחה הינו בעל אינטגריטי, וכותב חוות דעת שאינה תואמת את האינטרסים של הצד המזמין. במקרה זה המזמין יגנוז את חוות הדעת ויפנה למומחה אחר, מהסוג הראשון, שאפשר לבטוח בו ולסמוך עליו שהוא מבין את האינטרסים של המזמין. למומחה בעל האינטגריטי שכתב את חוות הדעת שנגנזה אין כל אפשרות למחאה או לגלות את חוות הדעת, שכן היא 'שייכת' למזמין ששלם עבורה.

    במקרה שלנו האינטרס של רותם בשדה בריר גלוי וברור, ומסתכם במאות מיליוני דולרים. לעומת זאת למשרד הבריאות אין אינטרס בשדה בריר, ולכן למומחים מטעמו בשכר או שלא בשכר אין סיבה להטייה.

    במאמר מוסגר. הבעייה מוכרת בעיקר בשוק ההון בו מובאות חוות דעת והערכות שווי של מומחים התואמות את האינטרסים של המזמינים, והמתגלות בהרבה מקרים ותוך שנים ספורות כשגויות בצורה משמעותית. לעניין זה כדאי לקרוא את המאמר הערכות שווי שלא שוות דבר של עו"ד עידו באום. הפתרון המומלץ הינו מינוי מומחה כזה ע"י בית המשפט שימומן ע"י אגרה מהצד שביקש את אישור בית המשפט.

    לגבי אבק הפוספטים, כאן אני לא מסכים לטענתך שהיא במהותה היפוטטית, ואני מצטט " אם יש דרך לכרות פוספט בלי להעלות אבק במקם שבו אנשים נושמים, ואני לא אומר שזה המצב – שימו לב, אבל אם יש דרך כזו, אז זה לא קשור לאותה תביעה שמקורה בנמל".
    אבל אנו לא מדברים על משהו היפוטטי אלא על מה שנעשה בשטח, והאיום על בריאות האנשים הינו מוחשי ביותר. למיטב ידיעתי אין דרך כלכלית לכרות פוספט בלי להעלות אבק, וכרית הפוספט מעלה אבק גם במקום שאנשים נושמים.
    הכרייה מבוצעת ע"י פיצוצים במכרה, כריה, העמסת הסלעים המפורקים בשטח פתוח ע"ל גבי משאיות, הובלה למגרסה באתר הכרייה ומשם למפעלים. כל אלו גורמים בהכרח לפיזור אבק. לכן אסור להתיר כריית פוספטים קרוב למקום מגורים. הדרך למונע נשימת אבק פוספטים הנפלט בפעולות הכרייה היא לכרות במקום שבו אין אוכלוסיה, ועובדי הכרייה צריכים להיות מוגנים ע"י מסיכות נשימה.

    הבעייה כפולה. האבק בו אנו מדברים נקרא Particulate matter 2.5 micron. זה אבק עם חלקיקים קטנים מאוד (Fine particles) שהחלקיקים בו קטנים מ-2.5 מיקרון. להשוואה, הקוטר של שערה ממוצעת אנושית הינו כ-70 מיקרון. חלקיקים אלו עוברים דרך הגרון והאף ללא סינון, נכנסים לריאות ויכולים להשפיע על הלב ועל הריאות ולגרום לתופעות בריאותיות חמורות.

    לא רק שמדובר באבק דק מאוד, לאבק פוספטים יש שני מאפיינים נוספים המגבירים פי כמה את הנזקים. המאפיין הראשון הינו הפעילות המכנית – שריטות בחלקים הקטנים והעדינים ביותר בריאות, והשני היא הרדיואקטיביות המסרטנת. שתי תופעות אלה מוכרות כיוצרות תנאים מספיקים להתפתחות סרטן.
    בפוספט מהסוג הנמצא בערד יש חומרים רדיואקטיביים המוכרים כגורמים מסרטנים וודאים, ובעיקר אורניום. האורניום נמצא בריכוז נמוך, כ-100 גרם לטון סלע פוספט גלמי, שאינו כדאי להפקה כלכלית, אבל שיגרום לנזקים בריאותיים בחשיפה ארוכה ובעיקר בחשיפה פנימית.

  12. ערן אורון :

    תודה על התגובות

    אמנון שולם,
    אנחנו כנראה מסכימים לגבי זה שחוות דעת אפשר להזמין מהמדף. בייחוד, כשמדובר בתסקיר השפעה, שממילא מדבר במונחים של סיכויים ותחזיות, ניתוחי ערך וניהול סיכונים. זהו השטח שבו גם בלי לכתוב "לפי הזמנה", ממילא יש כר נרחב לשיקול דעת שנסמך באופן בלתי נמנע על תפיסת עולם ועל ניסיון קודם, על הטיות מקצועיות ואפילו על מבנה אישיות.
    המסקנה שלי מזה איננה שאין ערך לחוות דעת מוזמנות, אלא שצריך להיות מסוגלים לקרוא אותן ולשאול שאלות ביקורתיות. אני לא קונה את זה שחוות הדעת של משרד הבריאות נכתבו על ידי אנשים שאין להם השקפה או שהם כאילו עטפו אותה בניילון בטרם ישבו לכתוב את פרק המסקנות. לא מדובר בטוב ורע במובן המוסרי הפשטני, מדובר בבדיקה של הסתברויות.
    לכן אני זז בכיסא באי נוחות כשהנושא שקודם היה איכות סביבה, עכשיו הוא פתאום הופך להיות האינטרסים או המניעים של מי שנמצא איתך בויכוח. מה אני יודע על מניעים, זה לא מוסיף לדיון. הצד השני – סלח לי על ההתנשאות אבל זכור מה שאני אומר, כי בדרך כלל אני לא מחלק עצות חינם – הצד השני תמיד יהיה יותר חזק ממך בניהול דיון אד-הומינם. אני מכיר אותם ואת השיטות שלהם.. אז אם יש לך קייס – תשתמש בו, לא במשהו אחר. תשאיר להם את הדיון לגופו של אדם.
    הלאה: ניתוח סיכונים הוא בבסיסו, פעולה די פשוטה. מכפילים את הסיכוי שיקרה אירוע בלתי רצוי, בערך שמייחסים לו. זה יכול להיות ערך כספי או אחר, בסוף מקבלים מספר שמייצג איום.
    אני מכיר את הסיכון הכרוך בכרייה והכרוך באבק (לאוו דווקא פוספטים – כל אבק, בשלב זה). הוא איננו אינהרנטי לפוספטים. סיכון זה קיים בכל מחצבה. אתה יודע כמה מחצבות יש בארץ? זה כמובן לא אומר שצריך להוסיף עוד אחת, ועוד גדולה כזו. כבר ציינתי שאני בבורותי, אינני מבין דבר וחצי דבר בפוספטים.
    אבל אם העמדה אומרת, אבק בגודל גרגר ממוצע, עם התפלגות גודל כזו וכזו, במשטר רוחות נתון וכולי, אם זה הוא דבר שאנחנו לא יכולים להסכים לו, אז אני אומר או קיי, אם אתם מדברים על מדיניות סביבתית – זאת אומרת אם זה הנושא, אז בואו נסתכל עליו כמו שמסתכלים על נושא. אני לא יודע איך להתייחס לזה שהולכים ומחפשים את המטבע מתחת לפנס. אני לא קונה את זה שבגלל שעשו את ההפרטה הזו, מה שצריך לקרות בגלל זה עכשיו הוא לסגור את התעשייה, ולכאורה זה מה שמשתמע מבין השורות. למעשה במקרה אחר שדובר בו לאחרונה, זוהי בדיוק המוטיבציה של פוטאש לקנות את כי"ל: הם רוצים לשלוט בכמות האשלג בעולם על ידי סגירת כי"ל! נניח לצורך הדיון שאני לא הוזה, האם אתה בעד למכור להם את כי"ל רק משיקולים סביבתיים כדי שיסגרו את מפעלי ים המלח? מובן שלא.
    הלאה: אם יש דרך לכרות פוספט בלי להעלות אבק. אני לא יודע, אבל בקנדה יש הרבה גשם. הקרקע רטובה רוב הזמן. אין כמעט אבק. גם בתוך מכרות פוספטים (קרוב במונחים קנדיים זה בתוך, במונחים שלנו). מה אני יכול לעשות, זה המצב. סתם העליתי אפשרות. אם אפשר להרטיב את הקרקע ואם זה יהיה התנאי אז לכאורה – תגיד לי אחרת ואודה בטעות בשמחה – לכאורה זה שומט את הקרקע מתחת לטיעון מרכזי שלך.
    אבל שיהיה טיעון שעומד ברשות עצמו, לא "מי קיבל חשבונית ממי" או מי יותר נקי כפיים, כי לא תצא מזה.
    למעשה יש שיטה להרטבת קרקע של מכרות פתוחים באוסטרליה, שחלקים גדולים ממנה יבשים או מדבריים, שיטה המיועדת בדיוק לשם כך. היא נקראת
    Dust compression
    ואז, אם מה שאמרתי מחזיק מים, אז קו ההגנה הבא שלך יכול להיות, בואו נדרוש הרטבה של הקרקע, או אמצעי אחר שמונע או מקטין את כמות האבק. ברור לי למה הם לא מעלים אפשרות כזו גם אם היא קיימת – ואני בבורותי אינני אומר שכך הוא המצב – מאוד ייתכן שהם מעוניינים למצות את הסיכוי לכרות את הפוספט באמצעים זולים ככל הניתן. אבל לא צריך לשחק דווקא את המשחק שלהם.
    מקווה שהועלתי במשהו ואם לא, סליחה.

  13. לקסי :

    עוד כמה נתונים

    כמה נתונים מספריים.
    מתוך חמרים שהוצגו לועדה שפועלת מטעם מ. הפנים ושמנהל בכיר ברותם-אמפרט משתתף בה כ"משקיף מטעם התאחדות התעשיינים".
    הטענה של רותם-אמפרט שמהדהדת עכשו חזק בתקשורת היא שבעוד 10 שנים (באחד העיתונים כתבו תשע) יאזל הפוספט במכרות הקיימים וישאר רק בבקעת ערד. ואם הרשעים מ"רוצים לחיות בלי מכרות" (שאלה חברי ואני) יצליחו למנוע את הכריה כאן, יפוטרו 1000 (בכמה מקומות כתבו 1500) עובדים ישירים ברותם-אמפרט ומסביבם יובטלו בסה"כ 9000 משפחות, אוי אוי אוי…
    אז ככה, ב-31.10.2012 הוצג מסמך שלפיו כרו ב-2010 6.9 מיליון טון ושהעתודות המוכחות והזמינות במישור רותם, בצין ובאורון (המכרות הפעילים) הן 140 מיליון טון שהו 20.3 שנות כרייה, חלפו שנתיים וחצי, נותרו 17.5 שנים… לא עשר!!!
    ועוד קראנו באותם מסמכים שמתחת לרמת עבדת יש עוד 600 – 800 מיליון טון פוספט, ובמישור רותם, מתחת לפצלי השמן, יש עוד 400 מיליון טון פוספט. ובאורון-צין מתחת לפצלים יש עוד כמה מאות מיליוני טונות.
    רק מה אלה כדאיים פחות לבעלים, לא שחלילה יפסידו, רק לא ירויחו כמו מבקעת ערד.
    והחיים שלנו… לא חשוב, אלה אנחנו, לא הם.

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    כיל נקנסה במיליון שקל לאחר שסירבה לדווח על פליטות מזהמים

    http://www.themarker.com/dynamo/environment/1.2191268

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.