חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה – קו פרשת המים: להיות או לחדול

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 14.04.13 0:56

וועידת מפלגת העבודה האחרונה חשפה מאבק בין שני גושים. הגוש המיוצג על ידי אלה המעוניינים להצטרף לקואליציה, כפי שנעשה עד כה, והגוש הפרו סוציאל דמוקרטי, המיוצג על ידי היו"ר. מפלגת העבודה נמצאת על קו פרשת מים היסטורי, שיקבע אם העבודה תמשיך להתרחב או שתקפא על השמרים

מאת: דני זמיר

קו פרשת המים של העבודה: להיות או לחדול

מפלגת העבודה נמצאת בתקופה קריטית לעתיד החברה הישראלית.
בתוככי מפלגת העבודה מתנהל כרגע מאבק איתנים בין שתי תפיסות מנוגדות: איסטרטגיה מול טקטיקה, שמאבקי הכח והאגו המלווים ומעורבים בהן מערפלים ומקשים על אבחנתו.
עיתונאים ופרשנים פוליטיים, אחדים מהם שוחחו איתי על כך בשבוע האחרון, מאוחדים בפרשנותם התולה את הקרע שנתגלע בין עיני ליחימוביץ בכך שעיני ואנשיו לא קיבלו מספיק כח וייצוג בכיר במפלגה, ולכן חבר עם אנשיו לשלישית כב"ם (כבל, בוזי, מרגלית) שלישיה שכל אחד מחבריה  רואה עצמו טוען פוטנציאלי לראשות המפלגה בפריימריז הקרבים.
מן הסתם זהו חלק מההסבר הנכון, המרכיב את תמונת המציאות הנוכחית במפלגת העבודה אולם בוודאי הוא אינו היחיד ולהערכתי גם אינו העיקרי.

העבודה, ואתר זה סקר בעקביות בשנים האחרונות את הדילמה הזו והדיון הפנימי הסוער בעניינה, בחרה לאורך השנים באופן עקבי בגישה המפאיניקית המסורתית של ויתור על הצגת חלופה כלכלית חברתית ואף ביכרה השתתפות מודעת מכוונת ונטולת אכפתיות מהותית בהטייתה של מדיניותה הכלכלית חברתית של ישראל  לכיוונים ניאו ליבראליים.
בחירתו של עמיר פרץ לראשות המפלגה ב 2006 היתה ברק מתפרץ מסמא וקצר מועד של אשלייה לשינוי, שדעך עם בחירתו של פרץ בתיק הביטחון וויתורו על השפעה ממשית על מדיניותה הכלכלית של הממשלה אליה חבר והסתיים בפרישתו והעברת השרביט לברק. אך הגחלים הס"ד התפרצו בעוצמה רבה עם בחירתה של  שלי יחימוביץ לראשות המפלגה ב- 2011 . לראשונה זה שנות דור הבחירות בעבודה היו אידיאולוגיות במובהק בין שני נציגים של תפיסת העולם הס"ד, ובעלות מאפייני די.אן איי. שונים מזה שאפיין את העבודה ושגרם לה לפעול לפי ציווי קטגורי מקדמת דנא הקובע כי עליה לחבור כמעט בכל מחיר לכל קואליציה בשם מוסר האחריות, (גם אם מוסר זה תרגומו לפועל הוא מוסר הסרדין שטוען כי בבטנו של הכריש יוכל להשפיע….).
בחירת הכח הסוציאל דמוקרטי העולה בעבודה בתקופת ברק להתנגד לגישתו הצינית המאפיינת את מנהיגות העבודה במשך שנים – שהביא למעשה לדחיפתו של ברק אל מחוץ לעבודה, ובחירתם הנוכחית של מרביתם המכריעה של חברי ופעילי העבודה היא הכרעה ברורה ומרעננת המעדיפה אידיאולוגיה ואסטרטגיה ארוכת טווח על בחירות טקטיות רעות וקצרות מועד.
מבחינה זו עיני אינו חלק מהמרקם המתרחב והולך של החזית הס"ד בעבודה, לא בגלל הבדלי דעה אלא בגלל הבדל עקרוני בתפיסת שיטות הפעולה והדרך למימוש החזון.

עיני,  הרואה את מחויבותו העליונה בהצלחה בשמירת תנאי העובדים וקבוצות העובדים הגדולות והחזקות מחויב לפי הבנתו להיות תמיד מחובר לעטיני השלטון משום שכך ובהסדרים והסכמים הוא יכול תמיד להשיג יותר. גישה זו שייתכן ויש בה ממש מזווית הראייה של מנהיג איגוד מקצועי היא אסון אמיתי למפלגה שרוצה להציג שינוי איטי אך קבוע מהותי ומתמשך בהתנהלות הכלכלית החברתית הכוללת של המדינה.  כלומר, אין לי ספק שעיני היה מעדיף צורת ממשל ושלטון אחרת, אך הוא חי עם מה שיש והמציאות הפרגמאטית העכשווית יותר מעניינת אותו מאשר דרך החתחתים של בניית דרך פוליטית חלופית אחרת, שסיכוייה ועתידה אינם יודעים ובוודאי אינם קצובים באופק.

במצב דברים זה מסתמנים בעבודה  שני גושים הגוש האחד מורכב בפועל משתי קבוצות- האחת של חברים וותיקים שעקרונות תפיסת עולמם החברתית כלכלית לא השתנו והם שמחים וששים ללבושה הנוכחי של העבודה, ואיתה קבוצה שנייה, של חברים צעירים ו/או חדשים יחסית, דעתניים ובעלי מוטיבציה שמצאו במפלגת העבודה בית בעקבות ההתעוררות התודעתית ששטפה את גל הצעירים הפעילים לאחר קיץ 2011 ובהיעדר חלופה מפלגתית שלטונית ריאלית אחרת.
לעומתם ניצב גוש שני ולא קטן של חברי עבודה, מרביתם גם הם חברים נאמנים שנים רבות  חלק לא קטן מהם שרידי מחנה פרץ ו/או קשורים באופן גלוי או סמוי לעיני, שמרגישים מאוימים על ידי "האנשים החדשים". המאוימות היא טבעית ומובנת והיא מתחברת לנטייה המסורתית של העבודה לחבור כמעט בכל מחיר לשלטון כדרך להשפעה על מיתונה של הממשלה.

הועידה האחרונה חשפה את ה מאבק הזה שמיצויו היו  עיני וכב"מ מצד אחד מול יחימוביץ ומרבית צירי הועידה מצד שני.
עילות הסרק שמצאו כבל ומרגלית לעורר התנגדות לא מידתית להצעות חסרות תקדים במידת קידום הדמוקרטיה בעבודה ומהלך שלהוב היצרים הזול שביצעו,  היה חלק ממהלך מתוכנן היטב שבמסגרתו עלה עיני לבמה כ "מרגיע מפלגתי" קונסנזואלי והציע לשכך את המתח והעימות המסתמן ע"י קבלת הצעת אחיתופל מטעמו שמשמעה היה פגיעה ממשית בכוחה של יחימוביץ.
בדיעבד המהלך הזה התגלה כטעות ממשית בשיקוליו של הפוליטיקאי  המוכשר עיני.
שהרי אם מבחינת שלישיית כב"מ עצם הדיון האופוזיציוני החריף והסוער שהתחולל (ללא הצדקה ממשית) בועידה חשוב וטוב בהיותו חלק ו/או תחילה/המשכה של מלחמת התשה ארוכת טווח שמטרתה לכרסם ולפגוע ביחימוביץ, עיני הרי לא שם וסיכוייו לעמוד אי פעם  בראש העבודה בפריימריז חופשיים- אפסיים. לכן ניתן להניח בוודאות גבוהה שעיני פעל כפי שפעל בהנחה שיזכה ברוב בוועידה ויבהיר ליחימוביץ כי אם לא תשקול שנית את הצטרפותה לקואליציה ואת התפשרותה עם התפיסה הפרגמאטית והגמישה האידיאולוגית שעיני מחזיק בה ושאפיינה את העבודה שנים רבות, הקריירה שלה כראשת המפלגה מתערערת.
התבוסה שנחל עיני הפתיעה אותו וערערה את בטחונו, רושם שמתחזק מריצתו ללפיד לאחר הועידה ומהופעותיו בכל כלי תקשורת בשבוע שלאחר הועידה בניסיון לשקם את מעמדו שנפגע קשה במהלך הטקטי השגוי שביצע.
אך על אף זאת העימות רחוק מהכרעה

יחימוביץ והחלק הגדול הפרו ס"ד בקרב חברי העבודה נמצא היום בקו פרשת מים היסטורי שיקבע אם העבודה תמשיך להתרחב ולהביא אליה ישראלים המתפקחים מחזון הבלהות הניאו ליברלי או תחזור למהלך שאפיין אותה  ב – 21 השנים האחרונות עד הבחירות לכנסת ה 19: קפיאה על השמרים דעיכה וצמצום בכוחה עקב אי הצבת חלופה כלשהי.
(ואגב אין להתבלבל, בהסתכלות אסטרטגית גם האינטרס של עיני והעובדים מחייב הצבת החלופה הס"ד. העדפתו של עיני משיקולים טקטיים בלבד קואליציה בכל מחיר, גורמים פגיעה ממשית וגדולה לחברה הישראלית בהנחה שחזון שוויוני והוגן יותר מיטיב עם יותר ישראלים.)
מעניין יהיה לראות עתה, אם האקטיביסטים מהקבוצה הס"ד בעבודה תשכיל לצרף חברים ופעילים ולהבטיח את ניצחון  הכיוון האידיאולוגי המובהק שבה בחרה העבודה או שהמורשת המפאיניקית והמנגנונים המנפקים מצביעים ובוחרים "מטעם" יצליחו להביס אותם.
זה כנראה הולך באמת להפוך ל "קרב אחרון של מלחמת עולם", שבסופו או שתהיה כאן מפלגה סוציאל דמוקרטית רלבנטית של ממש, או מפלגה שתיבול ותגסוס אל סופה במהירות שיא.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

24 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מהמתפרסם ברבים וממידע שזולג אלי ממקורות פנימיים נראה שהניתוח של דני נכון בעיקרו.
    אבל אני לא חלק ממפלגת העבודה. אני כן רואה עצמי שמאל.
    להערכתי הניתוח של דני חושף במיקרו את בעיות המקרו של השמאל הישראלי בכלל.

    1. כאשר השכר החציוני בישראל עומד איפושהו על 5500 ש"ח לחודש, והשכר הממוצע עומד בערך על 8800 ש"ח לחודש –
    מה אמרו על יחימוביץ כשהציפה את בעיית היחס בין הון לעבודה בישראל? כשהציפה את בעיית הנגישות של רוב העובדים בישראל לשירותי יסוד כמו חינוך ובריאות? כשהציפה את בעיית ההתארגנות של למעלה ממחצית עובדים במשק?

    – שהיא הופכת את מפלגת העבודה למפלגת נישה.

    ומי אמר את זה? פרשנים בכירים בתקשורת, אנשי רוח – אנשי שמאל ומי לא?

    אתם הבנתם את זה? הבעיה של כ- 70% מציבור העובדים בישראל היא בעיית נישה.

    2. הימין מקבל נתח גדול מהקולות מתוך אותו ציבור "נישה", זה שמרוויח מעט ונדרש לשלם יותר על חינוך ובריאות ועל צריכה שוטפת (מע"ם). לפי ההגיון הזה הימין הפוליטי בישראל הוא נישה אפילו כשהוא מרכיב ממשלות.

    3 לפי אותו הגיון מה אינו נישה? מחנה השלום! כי לפי מחנה השלום – השלום חשוב מכל דבר נישתי אחר והוא קודם ותנאי לצדק חברתי (כבל בראיון רדיו לאחרונה). ואיך יביא מחנה השלום את השלום באין לו יותר מרבע קולות הבוחרים ברוטו?

    4. ואיך קורה שציבור מצביעים שנדפק ע"י הימין חוזר ומצביע לימין?

    אז זהו – שהוא לא נדפק ע"י מחנה הימין –
    אלא ע"י קואליציה ניאו-ליבראלית ששותפים בה חלקים לא מבוטלים ממחנה השלום.

    5. כי כשמדובר בריפורמות ניאו-ליברליות לא צריך לחכות לשלום!!!.

    אבל כשמדובר בצדק חברתי שנועד לתקן את העיוותים הניאו-ליברליים – אז צריך לחכות לשלום!!!

    ומחכים, ומחכים ומחכים ומחכים – השלום לא בא.

    והכרסום במעמדו של מעמד העובדים בישראל (כולל עצמאים קטנים) הולך ומתרחב, הולך ומתרחב.

    ומעמד העובדים מעביר תמיכתו למפלגות ימין והשמאל הופך לנישה אבל מתקשה להודות בכך.

    באה שלי יחימוביץ, (עם כל יתרונותיה וחסרונותיה) ומנסה ליישר קצת את כל העוקם הזה. היא מציפה את הפרדוכס שתארתי כאן ואומרת שבמקום של עוני לא יצמחו פרחי שלום
    يحيموفتش لـ"بكرا": أينما وُجد الفقر، توجد عنصرية…."
    http://www.bokra.net/?mod=articles&ID=1179572

    6. חשוב לציין – העוני בישראל איננו תוצאה של העדר שלום, כי מצבה הכלכלי של ישראל ברמת המקרו הוא סביר והעוני לא צומח ממנו.
    העוני משמש כלי להזנת בערות, שנאה – וכל מה שמשרת את הימין הלאומני בישראל ואת הריפורמות הניאו-ליברליות ה"דחופות".

    7. בניכוי החלק הניאו-ליבראלי ממחנה השלום, השמאל בישראל קטן אפילו יותר, ואם להסתמך על מפת הסניפים של מרצ, יכול השמאל הזה להגיע בכל רגע להסכם שלום עם כל העולם הערבי על בסיס שתי מדינות – מפת מדינת ישראל שמסומנת ע"י גבולות הסניפים של מרצ והמדינה השנייה – של כל הדפוקים בלי הבדל דת גזע ומין.

    8. המחלוקת הזאת משתקפת במה שקורה במפלגת העבודה – נכון יותר במה שקרה בשמאל-מחנה השלום בבחירות, שבהכרח הוביל לברוך בשמאל-מחנה השלום (יסלח לי טוכולסקי).
    אם קדימה (שהטפלון שעמדה בראשה לעולם איננה אחראית למשהו) ייצגה ב- 25 מנדטים את מחנה השלום המתון, אז 25 מנדטים זה מה שקיבלו עכשיו ביחד העבודה התנועה ומרצ.

    זאת לא בעיה של ההנהגה של יחימוביץ. זו בעיה של השמאל בישראל שחושב שקודם הוא יביא את השלום ואחר כך יזרמו אליו מצביעי מעמד העובדים.
    זה ייגמר בעוד בכי.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    שלום עכשיו טוב לעשירים

    עד בואה להנהגה של שלי יחימוביץ,מפלגת העבודה תמיד שיתפה פעולה עם הימין הניאו-ליברלי וריסוק מדינת הרווחה תוך הפרטה למקורבים.
    זה התחיל בעריקה המבישה של אנשי ד"ש ב1977 ,בתוכנית הייצוב התאצ'ריסטית של 1985 ,בהתנהגות הפוליטית של שמעון פרס,יצחק רבין שהיה גדול המפריטנים מהעבודה(חיסל את ההסתדרות על ידי שליחיו רמון ועמיר פרץ(חיים חדשים בהסתדרות),חיסל והפריט,בין השאר, את חברת "פז" הממשלתית תחת מסך העשן של השלום והסכמי אוסלו,נמשך בשלטונם של פרץ וברק.
    כל זאת,עד ששלי "הגיעה לשכונה" ב2006 .
    כבל,בוג'י,מרגלית,עיני, מייצגים את שיתוף הפעולה עם ההון והבגידה בעבודה המאורגנת ועולם העבודה בכלל.
    אני בהחלט מצטרף לניתוח הנכון של זמיר והמשתמש האנונימי מתגובה 1 .

  3. ק. טוכולסקי :

    משתמש לא הבנתי על מה אני צריך לסלוח, הניתוח שלך טוב והקו התחתון שלך גם נכון רק שהשמאל לא חושב כבר שקודם כל שלום, להיפך זה מה שחושבים בתנועה שקיבלה 6 מנדטים, אפילו מרצ וחדש לא מדברות רק על השלום שהוא מאוד חשוב אבל לא לבד.
    מיכאל אני לא חושב שכבל רוצה לזחול לממשלה הוא קורא תיגר על יחימוביץ מסיבות אחרות. זה לא כל כך משנה כי היא מנהיגה ראויה ועדיף לכבל בעת הזו לקבור איתה את הגרזנים ולתמוך בה כי מחנה עיני-הרצוג-פואד-מרגלית לא יביא לא אותו ולא את הס"ד לשום מקום.

  4. דודו רוטמן :

    בני אור בבני חושך?

    אני רוצה דווקא כן להתחיל מן ההיסטוריה.

    הבחירה הטקסית (כשבחירות מביכות באות מהכיוון הזה הן תמיד רק"טקטיות") של שלי יחימוביץ לחבור לפרץ, ולאחר מכן לעיני, ולאחר מכן לברק, ולאחר מכן לחולדאי.
    הבחירה הטקטית של יחימוביץ למנוע התמודדות על זהות הגורם שייצג את המפלגה בהסתדרות.
    מי השתנה? האם האנשים האלה הם שהשתנו? חברי מיכאל לינדנבאום טוען שלא. האם שלי יחימוביץ השתנתה? חבריי זמיר ולינדנבאום מתעקשים שלא.

    כבל כמשל. האם אי פעם מאז הבחירות ביקש להצטרף לממשלה? לא מכיר התבטאויות סמויות שלו, אבל כל התבטאות פומבית הייתה נגד. לאו מוחלט. זה נכון. נכון שגם הייתה לו הארה מאוחרת יחסית בנוגע לענייני הדמוקרטיה המפלגתית.

    לא תשמעו ממני גם יותר מדי מלים טובות על אראל ובוז'י ועיני.

    אבל בטרם תטלו קיסם מבין עיניו של חבריכם, למדנו ב"דרשה על ההר", טלו קורה מבין עיניכם.

    בואו נשים את הדברים על השולחן – המאבק שהתגלה בוועידה איננו בין "הרוצים לזחול לממשלה" לבין "המתנגדים לזחילה לממשלה" כפי שאיננו בין "האופורטוניסטים" לבין ה"אידיאולוגים". מנגד, הוא בהחלט גם לא של "שוחרי הדמוקרטיה המפלגתית" כנגד "הדיקטטורים". יש כאן מאבק פרסונלי על הנהגת המפלגה שנפתח בגלל אי הצלחה (לא בהכרח כישלון) במבחן המרכזי של יו"ר מפלגה – הבחירות. שום צד לא נקי לא מטריקים ולא משטיקים.

    נחמד למשל לראות את כל מוחאי הכפיים לעיני מלפני שנה וחצי מבזים אותו עכשיו. נחמד לראות את אלה שהריעו לכבל בועידת החמישה בדצמבר כשזעק "בית לא עוזבים" מכנים אותו בשמות שאפילו התגובית הזו לא יכולה לסבול. נחמד לשמוע את כל מי שהסבירו בלהט מדוע צריך לדחות את הבחירות ליו"רות בשם ה"יציבות" ובשם הפסקת היותנו "מפלגה אוכלת ראשיה" מסבירים באותו להט מדוע צריך להקדים את הבחירות הללו ולקיים אותן כמה שיותר מהר.

    כמי שכרגע לא רואה את עצמו תומך באחד הצדדים, שאין לו איזה מנהיג/ה (או איזה יגאל וגנר שיסביר לו את המחנה שאליו הוא משתייך) אני ושכמותי במבוכה. אנחנו שוחרי דמוקרטיה באמת ולא מתלהבים מפולחני אישיות של נושאי דגלים/ לובשי מדים/ קוראי קריאות קצובות/ מדליקי "מדורות" ולוחמי "סיירות". אבל אנחנו ממש לא אוהבים שבשם "הדמוקרטיה" מי שאך לא מזמן היו די נלהבים לחסלה וכעת שולחים מסרונים ציניים. אנחנו גם סוציאל דמוקרטיים באמת ולא אוהבים שעושים באידאולוגיה שלנו שימוש ציני כפי שנעשה בפוסט שלמעלה. סביר להניח שאם תהיינה בחירות ליו"ר מחר, נחפש את מי מהמתמודדים/ות שי/תצליח לשכנע אותנו שהוא הכי פחות רחוק מהעמדות שלנו ונצביע בעדו/ה בלי התלהבות יתירה.
    או שפשוט נשב בבית.

    אבל חלאס. תפסיקו להפוך את זה למלחמת בני אור בבני חושך. כי כולם כאן די באזור הדמדומים.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    דודו,אין אהבות שמחות

    דודו,אני לא יודע איזה "שימוש ציני" באידיאולוגיה הס"ד עשה זמיר בפוסט שלו.
    אני גם לא מבין את אמת המידה השווה בה אתה מתייחס לשני הצדדים.

    יא ראבאק!מי פה סוציאל-דמוקרט חוץ מהמחנה בראשו עומדת שלי מאז 2006? מי?

    עמידה מהצד פירושה עזרה למחנה הניאו-ליברלי בעבודה!

    הרי אתה בטח לא מייחל לנצחונו!

    צריך לבחור בחיים!

  6. דני זמיר :

    דודו הפוסט למעלה לא הופך את המאבק למלחמת בני אור בבני חושך. הוא מציע ניתוח אפשרי של המציאות הקיימת בתוך העבודה וגם מסביר את ההגיון מאחרי עמדת עיני- כמיטב יכולתו הצנועה של כותב הפוסט.
    אם יש לך ניתוח אחר אז לגיטימי וחשוב, לי, שתציע אותו.
    כלומר אם הבנתך את מהלכי עיני הם אחרים, או יש לך הסבר שונה לחבירת כבמ לעיני בועידה על בסיס אחר, אז מהי?
    בנוסף, כתבת בלשון רבים. לא ברור לי מי הרבים שהפכת להם לפה. מי "אתם" ש"קבעתם" שנעשה שימוש ציני באידאולוגיה "שלכם" (!!!) נסחפת קצת הייתי אומר.
    אני חושב שאתה שותף שלי לתפיסת העולם והדרך, אני מציע ניתוח המזהיר מהתפלגות הכוחות סביב נושאים לא ענייניים ופגיעה בחזון המשותף ותשובתך מעדיפה לחזור למישורי ההתנגחות וההתנצחות האינסופיים.
    אתה יכול לא להעדיף או כן להעדיף את יחימוביץ זה לא הנושא המרכזי, הנושא המרכזי הוא האם העבודה תבחר להמשיך בדרך שחזרה/עלתה עליה עם פרישת ברק אן שתחזור לתלם הישן והלא טוב.
    מהלכים והתליכים היסטוריים דורשים אורך רוח התמדה ויכולת לשרוד גם מצבים משבריים. כניעה לכבמ שפועלים מתוך שיקול פרסונלי אישיוחוסר מחויבות לחזון הס"ד (לעניות דעתי) יחד עם עיני שטועה (שוב לענד) בבחירת דרכו, האי אסונית בהקשר הזה.
    בכך אמור לעסוק הפוסט דודו ולא במלחמות הבוץ למיניהן.

  7. ציוני מודאג :

    שלום רב,

    מתי שלי תבין שלא יהיה צדק חברתי ללא סיום הכיבוש.

    החבירה בין בנט ללפיד באה להנציח את הכיבוש ומפעל ההתנחלות.

    עמיר פרץ מבין זאת היטב.
    אתם לועגים לו, אבל הוא מבין לעומק את העניין.

    האם אפשר להמשיך לתמוך תמיכה עיוורת בוועדים המנהלים מדיניות של אפלייה קשה נגד עובדי הקבלן?

    האם נתתם דעתם מדוע קם ארגון ה כח לעובדים?

    בברכה,

  8. מיכאל לינדנבאום :

    "מבין לעומק"

    במשך 12 שנה (1994-2006 )עמיר פרץ בראשות ההסתדרות שיתף פעולה עם ההפרטה במלוא המרץ.
    הוא חבר למפלגת התנועה שראשה,ציפי לבני,עמדה בראש ראשות ההפרטות הממשלתית במשך 3 שנים(1996-1999).
    עכשיו הוא שר האיכות הסביבה בממשלה הימנית ביותר שהיתה אי פעם,ואשר ל"זכותה":
    הנצחת הכיבוש ומפעל ההתנחלות.
    מדיניות של הפרטה ואפליה קשה נגד עובדי הקבלן.
    אין ספק,הוא מבין לעומק את העניין.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    טוכולסקי התכוונתי לעניין הכוס. אתה רואה אותה חצי/רבע מלאה אחרי הבחירות,
    אני רואה את החצי הריק.
    לדעתי השמאל נחלש בבחירות האחרונות גם אם חישובים אריתמטיים מראים כביכול את ההיפך. לא ברור לי מי שם שמאל במפלגת העבודה, ומרצ כתנועה עושה בכנסת דברים חשובים, אבל זקוקה לשחסדי חברים מהקואליציה. היא לא תוכל לפרוץ קדימה ולתרום באיזשהו אופן להגדלת כוחו של מחנה השמאל כששנים היא מתבצרת באותו ציבור תומכים –
    שבתוכו רבים, כן בהחלט, רבים שטוענים שבלי שלום לא יהיה צדק חברתי.

    יש כאן, לפחות מבחינה לוגית, סיפור החור בדלי.

  10. ק. טוכולסקי :

    יש עוד הרבה עבודה אבל המתימטיקה פשוטה:
    בבחירות קודמות העבודה+חדש+מרצ= 20 שכוללים את אהוד ברק וחסידיו. כיום העבודה+מרצ+חדש=25 בלי ברק ושמחון וזה כבר המון.
    יש עוד המון עבודה אבל לפחות יש אופוזיציה שלא מורכבת מקדימה שחלק לא מבוטל מחבריה היו יותר ימניים מהליכוד כלכלית ומדינית.
    היום אפשר להציג אלטרנטיבה לממשלת הימין מרכז וביחד עם החרדים ליצור ברית חדשה שתוכל להגיע לשלטון בבחירות הבאות.

    בבסיס הסוציאליזם יש אופטימיות, אם לא הייתי מסוגל להסתפק בחצאי ורבעי כוסות, מה הטעם בכתיבה וכל צורה אחרת של עשייה?

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    רק לפי מה שקורה בעבודה לא בטוח שהחשבון פשוט, שלא לדבר על מצביעי מרצ וממריציה שלפי שמועות מבוססות מאוד אינם בכלל ס"ד.
    מצד שני, אנשים כמוך מפיחים רוח בגחלת התקווה שאזרחים ותיקים כמוני (בגיל המדינה), שראו איך השמאל עושה כמעט את כל הטעויות האפשריות, כבר התיאשו ממנה.
    אז מגיעה לך בכל מקרה תודה ענקית.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שלא לדבר על
    חלק
    ממצביעי מרצ שלפי שמועות מבוססות מאוד אינם בכלל ס"ד.

  13. מיכאל לינדנבאום :

    ל-2 ,
    WE SHALL OVERCOME THE BASTARDS!!!w
    גם אני תודה ענקית לטוכולסקי.
    ממיכאל ניצול שואה וקרבן פושעי ההפרטה בישראל.

  14. חברה במפלגה :

    שלוש הערות לדני זמיר

    1. מביש בעיניי שאתה מחלק את חברי המפלגה לס"ד וכאלה שאינם ס"ד לפי תמיכתם או התנגדותם ליחימוביץ'.
    איך תכנה את אלה שלפעמים תומכים ולפעמים מתנגדים? או שמא עלינו תמיד לתמוך בכל מהלך שלה?
    2. איתן כבל הוא הדמות החברתית המובילה במפלגת העבודה. זאת למדתי משקלול הצבעותיו לאורך שנים (שקלול כמות ההצבעות שטרח להגיע אליהן + איכות ההצבעות). אז איך הוא הפסיק להיות סוציאליסט?
    3. האם קראת "ערסים" בועידה או לא? אם כן- איך זה מתיישב עם הסוציאליזם שלך?

  15. נפתלי גוטמן :

    אכן אני מניח שמניעים אישיים יש להם חלק גדול במניעי המתנגדים ליחימוביץ' אבל הצרה שיחימוביץ' לא מודה בכישלון. מאז כינון הממשלה אנו שומעים מפיה על לפיד כמייצג העשירים, על יעקב פרי האיש בעל השכר המופקע, על רדיפת הכבוד של לבני וחבריה. ונשאלת השאלה מדוע זה לא נאמר לפני הבחירות?
    הסירוב להכיר בכישלון והעובדה שנראה שניתן היה לנהוג אחרת רק מרתיחה את מתנגדיה.

  16. מיכאל לינדנבאום :

    מילים בעלמא

    כאשר המגיב הנכבד אינו אומר מה האג'נדה החברתית שהוא מציע וכיצד הוא "היה נוהג אחרת",הרי הוא רק מתנגח במנהיגת המפלגה מבלי להציע חלופה משלו.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    במפלגת העבודה ובשמאל בכלל לא מבינים שהמפלה של השמאל מאז שנות ה- 90 היא כל כך גדולה שרק עבודה לטווח ארוך יכולה לשקם אותו.
    אחת הטעויות של יחימוביץ היתה שנגררה שלא בטובתה ושלא בטובת העניין ללחצים של שכבה ישראלית שמתרכזת סביב עיתון הארץ, ושלא מפנימה את עצמת הכשלון שלה, שלא לדבר על התחלת ההבנה לסיבותיו. לא צריך להיות בקשת הדמוקרטית ולא צריך להתעסק בכפיתיות בעניין המזרחי כמן דאוס אקס מכינה, כדי להבין את זה.

  18. דני זמיר :

    לטרול/ית שחתם/ה כ"חברת המפלגה:-

    א.החלוקה לסד ולא לסד איננה קשורה לחלוקה לתומכי יחימוביץ או מתנגדיה.

    ב. דברייך על איתן כבל לא נתמכים בראייה כלשהי. גם אם הם היו נכונים, מה הקשר בינם ובין התנהגותו לפני הועידה ובועידה.

    ג. לעניין הערסים את מוזמנת לקרוא את דבריי באתר זה. משאלתך אני מבין שכל התגובה מטרתה התנצחות וקנטרנות מה שמביא אותך גם לחתום בעילום שם כאחרון/ת הטוקביסטים.

    אבו נימר אמר את זה טוב ממני: אם אין מה להגיד- לא חייבים.

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לדני
    צא ולמד
    מענה רך ישיב חימה.

  20. ליאור :

    גם לי מפריעה החלוקה לבני האור ובני החושך.
    בסופו של דבר כולנו חברי מפלגה וכמעט כולנו רוצים בהצלחתה לאורך זמן, אפילו אם השקפותינו שונות.
    בסופו של דבר מפלגת העבודה התחדשה בשנתיים האחרונות בהרבה אנשים חדשים לצד ההתרעננות האידיאולוגית, אך יהיה חבל לייצר מין מלחמה מלאכותית שכזו בין הצעירים לוותיקים, שחלקם אידיאולוגים לא פחות (למרות שעוד נשארו שם כמה שאריות פרץ).

    בהזדמנות הזאת ברצוני להגן על דני זמיר. קבוצה מסויימת בקהל צעקה והפריעה בלי הפסקה במהלך נאומו והקשתה עליו לדבר. בשלב מסויים הם הפריעו בצורה כזאת שאי-אפשר היה יותר להבין מה הוא אומר או מה הם צועקים, אז הוא כינה אותם בכינוי המזמן אוניברסלי לפרחחים ובריונים- ערסים (לא שהאמירה הייתה אמורה להיאמר בכל מקרה, אל תבינו אותי לא נכון).
    קמו הבריונים ממקומם והתנהגו ובכן, בדיוק כמו ערסים- ניסו בכוח להוריד אותו מהבמה.
    אני נשבע בהן צדק- עד אשר האירו את עיניי לעניין, הקונוטציה העדתית של המילה כלל לא עלתה בראשי מרוב שהיא כבר מושרשת בשפה (למרות שאני ידעתי היטב גם קודם שמקורותיה הם בשפה הערבית…).
    הטענה לגזענות מצד זמיר ע״י מחנה כבל היא דמגוגית ופופוליסטית. בפעם הבאה שיתלו בכניסה לועידה רשימה עם מילות גנאי לגיטימיות שבהן מותר לכנות אותם כשהם נוהגים בברבריות.
    בריונים? חוליגנים? אחרי פרחי? ההחלטה היא שלהם.

    לגבי כבל אני חייב לתקן: הערכתי אליו אמנם פחתה דרסטית בזמן האחרון, אך ייאמר לזכותו שהוא מעולם לא טען או רמז שיש להיכנס לממשלה.

  21. לקסי :

    משהו על תעמולה ודמגוגיה

    אחד משונאינו הגדולים טבע את האמירה שאם תחזור על שקר כלשהו פעמים רבות הוא ייתפס כאמת על-ידי הציבור השומע.

    יריבינו הפוליטיים הטביעו כך את "פושעי אוסלו", "הסמול", "השמאל הקיצוני", "קומוניסטים", "אלבניה" וכד'.

    בתוך הבית מטביעים עכשו – גם כאן – את "הכשלון בבחירות".
    עוד שקר שמתחפש לאמת לשם קידום מטרות אישיות, אבל "על-הדרך" מזיק למפלגת העבודה ולסדר-היום (שונא "אג'נדות" יחיה) הס.ד.

  22. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    לקסי

    היתה כאן בסך הכל עוד החמצה מפוארת של השמאל.

    שוב עבדו עם היצר, וביתר שאת, במקום עם השכל.

    סליחה שזה נשמע קיביצערי, אבל מה עוד נשאר לעשות? כמה שנים אפשר לעבור את זה, פעם אחר פעם?

  23. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    היתה כאן בסך הכל עוד החמצה מפוארת של השמאל – כולו.

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    תשובה מהטרולית לדני זמיר

    בן אדם, מה עובר עליך??? ומה אם אני אגיד לך את שמי? בוא נאמר שאני זוכרת אותך מלפני 30 שנה ויש לנו כמה חברים משותפים. אני אפילו אשכנזיה קיבוצניקית. עכשיו הפסקתי להיות טרולית? נכון, לא קראתי את ההתנצלות שלך מהסיבה הפשוטה- אני לא קוראת כל מאמר באתר ופיספסתי את זה. אז התנצלת על "הערסים" ועכשיו, כשאתה מתעצבן אתה אומר "טרול"? כשנגמרות המילים עוברים להשמצות? אתה, במאמריך ודבריך, נשמע לי כמפא"יניק עבש ולא ס"ד טרי ורענן. החלוקה של "הלנו אתה או לצרינו" היא התגלמות ה"עבודה" של פעם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.