חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קצבאות ילדים: בהן אסור לקצץ

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 11.04.13 0:24

אחד המרכיבים המרכזיים בתקציב המסתמן לשנים 2013-2014, לפי הפרסומים בעיתונות, הוא קיצוץ עמוק בקצבאות הילדים. נדב פרץ-וייסוידובסקי מסביר מדוע קיצוץ כזה יעמיק את העוני בקרב ילדים, אך לא ישיג את המטרות שמסמנים תומכיו.

על הכוונת של שר האוצר החדש שלנו: קצבאות הילדים. הקצבאות האלו, שקוצצו באכזריות בשנת 2003 (ומאז עלו מעט) עומדות – לפי הפרסומים – להיות מקוצצות שוב, ושוב באכזריות. אלא שקיצוץ כזה, מחד, יעמיק מאוד את העוני בקרב ילדים – ולא ישיג את המטרות שתולים בו תומכיו. קצבאות הילדים צריכות להיות המקום האחרון שבו מקצצים, ולא הראשון.

ישראל היא מדינה מוכת עוני. שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, למעט מקסיקו. מצבם של ילדי ישראל גרוע הרבה יותר: 35.69% מהם – יותר מאחד מכל שלושה – חיים בעוני. בזה אנחנו לוקחים אפילו את מקסיקו, ומגיעים לשיעור הכי גבוה מבין מדינות ה-OECD בעוני של ילדים.

אבל למשרד האוצר הנתון המחפיר הזה כנראה לא מספיק – הוא רוצה יותר. קיצוץ בקצבאות הילדים – המקוצצות ממילא, נזכיר – יעמיק בצורה משמעותית את שיעור העוני של ילדים, עוד הרבה מעבר לרמה המחפירה הקיימת היום. לפי הערכות המוסד לביטוח לאומי, שיעור העוני במקרה של קיצוץ יעלה בכ-6 נקודות אחוז נוספות – לרמה המזעזעת של 42%.

שוב – עוני של 42%. כמעט מחצית מהילדים הישראלים יחיו בעוני. זה מה שמציע לנו יאיר לפיד.

 

אבל, אומרים לנו תומכי הקיצוץ – לקצבאות ילדים יש חסרונות! צריך לקצץ בהן!

בואו נבחן את החסרונות האלה:

קצבאות ילדים פוגעות במוטיבציה לעבודה

לא נכון.

קצבאות הילדים הן קצבאות קטגוריאליות. כלומר – כל ילד מקבל שיעור קצבה זהה (בהתאם למיקומו במשפחה), בלי קשר להכנסת הוריו. המשמעות היא שאין קשר בין יציאת ההורים לעבודה, לבין גובה קצבאות הילדים. להורה שמקבל קצבאות ילדים משתלם באותה מידה לצאת לעבודה כמו להורה שאינו מקבל קצבאות כאלה.

קצבאות ילדים מעודדות ילודה

אם נכון, אז במידה מוגבלת בלבד.

דנתי בטענה הזו בהרחבה בעבר במקום אחר. מאז, התפרסמו נתונים נוספים – המאמר המלא שעליו התפרסמו הנתונים שהתייחסתי אליהם. הנתונים עוד יותר משכנעים: בקרב חרדיות, אין השפעה לשינוי בגובה הקצבאות על הסיכוי ללידת ילד נוסף (שלישי). בקרב נשים שאינן חרדיות, ההשפעה היא מצומצמת מאוד. אין צורך לחפור בנתונים – צריך רק ללכת לשורת הסיכום של המאמר, שהתפרסם באחד מכתבי העת היוקרתיים לסטטיסטיקה: “מדיניות ממשלתית שמשפיעה על הכנסה אין השפעה משמעותית על פוריות”.

כלומר, גם אם המטרה שלכם היא שיהיו פחות ילדים חרדים וערבים – וזו אינה מטרה ראויה לטעמי – כדאי שתחפשו אמצעי אחר. קצבאות ילדים לא ישיגו את המטרה הזו.

ההורים מבזבזים את הכסף של הקצבאות על דברים לא ראויים. עדיף להעביר את הכסף לשירותים אחרים, כמו חינוך

המשפט הזה עשוי להיות נכון – אם אתם מניחים שאנשים החיים בעוני הגיעו למצבם בגלל שהם לא מספיק מוכשרים, לא מספיק חרוצים, ובאופן כללי – חשודים אוטומטית כבלתי מוסריים.

אם, לעומת זאת, אתם מאמינים שאנשים נקלעים למצבי עוני בגלל שהמבנה החברתי שלנו אינו מספק די משרות בשכר הולם – ואני, כמו הרוב המכריע של חוקרי העוני, שותף להנחה זו – אז אין שום בסיס להנחה הזו.

מי שנקלע למצב עוני בגלל מאפיינים מבניים של החברה, יכול להפעיל שיקול דעת הולם בדיוק כמו מי שלא נקלע למצב כזה. מכיוון שכך, אנחנו מניחים שהוא – כהורה – יודע טוב מכולם מה ילדיו צריכים. עדיף לתת לו את הכסף, שיחליט האם הוא מעדיף להוציא אותו על חינוך, בריאות או מזון, ולא להחליט עבורו.

חשוב מכך – זו לא השאלה. ההצעה שעל הפרק אינה העלאת ההקצאה לחינוך, או הרחבת יום ההזנה, תמורת קיצוץ בקצבאות הילדים. ההצעה היא קיצוץ שאין לצידו תמורה אחרת למשפחות החיות בעוני – הצעה שתפגע בהם באופן ישיר, כואב ומיידי.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

34 תגובות

  1. דליה :

    באיזו זכות נוגע האוצר בביטוח שאנו משלמים?

    אם שכחתם. הביטוח הלאומי הוא מס שכל אזרח משלם כל חייו. זהו ביטוח של האזרחים למען האזרחים. האוצר לוקח את הביטוח שלנו ומשתמש בו למטרות אחרות. האם זה הוגן? אם עשיתי ביטוח פרטי למטרה מסוימת, האם חברת הביטוח תעז לקחת אותו ולהשתמש בו לצרכים אחרים? לא. למה האוצר מעז בכלל לחשוב על כך?

  2. דליה :

    דן בן דוד מציע לקחת את הקצבאות ולהשתמש בהן למטרות אחרות

    באחת מתוכניות בחצי היום ברשת ב רואיין פרופסור דן בן דוד ממכון טאוב בקשר לקיצוץ בקצבאות. הוא אמר שלא מוצדק שגם משפחות עשירות יקבלו קצבאות ילדים. כדאי לקחת אותן מהעשירים ולממן למשל ארוחות צהריים ביום לימודים ארוך למשפחות נזקקות.
    הרבה זמן לא שמעתי כזו הצעה ניאו ליברלית באופיה. הוא מציע לבטל את האוניברסליות של הקצבאות ולהפוך אותן לקצבה לנצרכים לפי מבחני הכנסה. ואנו יודעים מה קורה באמת בשטח במקרים אלה. נצרכים רבים אינם עומדים בקריטריונים ואינם זוכים לקצבה, או עומדים בקריטריונים אך אינם מקבלים קצבה.
    דווקא לאה אחדות שרואיינה על כך בתכננית יום שישי בשעה 5 אחה"צ בערוץ הראשון (בתאריך 5.4.13), השיבה לשאלה על קצבת ילדים לילדיה של שרי אריסון (כדוגמא) שחשוב שהקצבאות יישארו אוניברסליות. הנזק מכך קטן יותר ממצב בו הקצבה היא לנצרך.

  3. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    דליה – להערתך הראשונה: למרות שמי שמחלק אותן הוא המוסד לביטוח לאומי, קצבאות הילדים הן לא קצבאות ביטוחיות. אלו לא קצבאות שתמורתן נלקחת מדמי הביטוח הלאומי שאנו משלמים בתלוש, ואין קשר בין תשלום דמי הביטוח לבין קבלת הקצבה. הכסף לתשלום קצבאות אלו מגיע מאוצר המדינה, והביטוח הלאומי הוא רק צינור.

    להערתך השנייה, אין לי אלא להסכים. הרעיון להתנות את קצבאות הילדים בהכנסה הוא רעיון נואל (ולאה אחדות לרוב אומרת דברי טעם…)

  4. קצבאות ילדים: בהן אסור לקצץ » הרהורים של אבא :

    […]  פורסם במקור בעבודה שחורה […]

  5. opiey :

    לבטל הקיצבאות !
    שיקחו אחריות על החיים שלהם.
    שיקחו אחריות על הילדים שלהם .
    מספיק עם הפרזיטים האלה .
    אני עובדת והם משתגלים למחייתם .
    מספיק היינו פריירים .
    שילכו לעבוד .

  6. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    את יודעת שאת גם מקבלת קצבאות ילדים, נכון?

  7. א.ה. :

    טעות בטיעון הראשון

    " קצבאות ילדים פוגעות במוטיבציה לעבודה. לא נכון. קצבאות הילדים הן קצבאות קטגוריאליות. להורה שמקבל קצבאות ילדים משתלם באותה מידה לצאת לעבודה כמו להורה שאינו מקבל קצבאות כאלה. "

    אני מנחש שלא למדת כלכלה. שזאת בסך הכל תכונה חיובית 🙂
    אבל מסבירה את השגיאה הזאת…

    אסביר: נניח שקצבאות הילדים היו מיליון ש"ח לילד. האם עדיין היית אומר שקבלתן לא פוגעת במוטיבציה לעבוד? אני מניח שהיית מסכים שברור שיש פגיעה במוטיבציה לעבוד, למרות שההורה יקבל אותן גם אם יצא לעבוד וגם אם לא יצא לעבוד. כלומר – משהו פגום בטיעון שנתת.

    מה, בעצם? זאת תופעה בשם התועלת השולית של הכסף. כל שקל מביא לך יותר תועלת מאשר השקל הבא בתור, מאחר שהוא יוצא על צרכים חשובים יותר מאשר השקל הבא. השקל הראשון שאתה מקבל (שיוצא על אוכל וגג מעל הראש) מביא לך תועלת רבה יותר מאשר השקל העשרת אלפים (שיוצא על מותרות, לדוגמא – מנוי לכבלים).

    כלומר – אם לא תקבל קצבאות (ואתה מסוגל לעבוד) תהיה חייב לצאת לעבוד כדי שיהיה לך ממה לחיות, אם תקבל קצבאות מעל רמה מסויימת, תוכל לוותר על עבודה אם אתה מוכן להסתפק בחיים צנועים יחסית (כמקובל בקרב חלקים בקהילה החרדית). זה (משפחות ברוכות ילדים שחיות על קצבאות בלבד) עיוות ידוע במדיניות הרווחה במדינות שנותנות קצבאות ילדים נדיבות.

    האוצר מניח שפגיעה בקצבאות הילדים לא תוביל לעלייה בעוני, מאחר שיותר הורים יצאו לעבודה, וזאת מדיניות לא בלתי סבירה בהנחה ודואגים להגן על אותן המשפחות בהם ההורים לא מסוגלים לצאת לעבודה.

  8. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    האמת שבטיוטה הראשונה, הרחבתי על הנושא, וראיתי שהסבר שלו הולך ומתנפח ומתנפח וויתרתי על הדיוק לטובת הפשטות.

    יותר מדוייק יהיה לומר שקצבאות ילדים לא יוצרות מלכודת רווחה קלאסית – מצב שבו לא משתלם לאנשים לצאת לעבוד, כי על כל שקל שירוויחו בעבודה יפסידו יותר משקל בקצבאות. מצב כזה פשוט לא מתקיים, כי גובה הקצבאות לא משתנה בהתאם להכנסה.

    המצב שאתה מתאר הוא אפשרי, כמובן. אלא שהוא לחלוטין מנותק מהמציאות של קצבאות הילדים בארץ. קצבאות הילדים נעות בין 175-263 ש"ח לחודש. כל מי שהלך לסופר ו\או דיבר עם הורים לילדים, יודע שזה סכום שלא מתקרב לעלות של ילד. אני אופתע אם הוא מגיע ל-10% מהעלות של ילד. במצב כזה, להגיד שבגלל שאנשים מקבלים קצבאות ילדים הם לא יוצאים לעבוד – זה ניתוק מהמציאות.

    האם יש אנשים שמקבלים קצבאות ולכן מרשים לעצמם לא לצאת לעבוד? להערכתי – ולהערכת הרבה מאוד חוקרים – לא. אבל גם אם יש, הרבה יותר סביר לטפל במצב דרך קצבאות שמיועדות לאנשים האלה (דוגמת הבטחת הכנסה) מאשר לקצץ בקצבאות הילדים, ואז לשפות את כל מי שהסוגייה הזו לא רלוונטית עבורו – מעניים עובדים ועד הורים שאינם יכולים לעבוד.

    (אגב, הטענה הזו מגוחכת במיוחד כשהיא מגיעה ממשרד האוצר, שבמקביל אליה גם דורש להפוך את קצבאות הילדים למותנות הכנסה, כך שכן ייצרו מלכודת רווחה)

  9. מיכאל לינדנבאום :

    פוגעים בילודה ומעודדים פרזיטיות של טייקוני

    עוד "הצלחה" של משטר ההפרטה של ביבי.פוגעים בילדים ובילודה ומעודדים את פושעי ההון ב"קצבאות" מכל הבא ליד.
    בסוף נהיה כמו מדינות אירופה,שכמעט מחצית אוכלוסייתן מוזנת על ידי הדינמיזם הדמוגרפי של העולם הערבי.

    איזה קומדיה! הממשלה הלאומנית ביותר שקמה לנו,נילחמת בעתידנו הדמוגרפי כעם.

  10. אדם ר. :

    הקיצבה לילד השמיני

    1. מבנה הקיצבאות אצלנו מעוות לחלוטין. העלות השולית של כל ילד נוסף במשפחה היא בטור יורד, אבל הקיצבאות הן בטור עולה, מסיבות פוליטיות ידועות היטב.לטעמי יש בהחלט מקום לקיצבאות ילדים מכובדות וגבוהות יחסית לילד הראשון, כאשר הקיצבאות יורדות מילד לילד עד איפוסן המלא מתישהו בסביבות הילד הרביעי או לכל היותר החמישי. מי שרוצה להביא יותר ילדים אנא לא ישתף אותי בעלותם, ולגבי זו בכלל לא שאלה של מידת הדתיות שלו. אם הדבר יפחית, ולו במעט, את מספר הילדים שתרומתם העתידית לכלכלה היא נמוכה, זה רק בונוס.
    2. בהחלט אסור לפגוע בילדים שכבר חיים בקירבנו. הם לא אשמים בדבר, ולמען עתידנו צריך לתת להם את הסיכוי הטוב ביותר שאפשר לחיים טובים ותורמים לחברה ולכלכלה. איך ניתן למנוע עוני מהילדים ובוב בזמן להקטין את העיוות בקיצבאות? צריך לתת את הקיצבה לילד עצמו ולא להוריו. איך עושים זאת? על ידי כך שהמדינה תיקח על עצמה למשל את מימון החינות האיכותי במלואו בכל שלביו, ובלבד שהוא יכלול את כל מה שנדרש לקיום עצמאי (כן, לימודי הליבה פלוס), ולמשל, בנוסף לזה, גם הזנה ראויה במסגרות הלימודים.

  11. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    1. אמנם העלות השולית של כל ילד נוסף יורדת, אבל התוספת השולית של כל ילד נוסף היא אפס. ולכן, עם כל ילד נוסף, המשאבים שיש לכל ילד הם נמוכים יותר.
    כך, כשיש ילד אחד, ההכנסה של שני ההורים מתחלקת לשלוש, וכל נפש צריכה להתקיים ממשכורת וחצי. כשיש שלושה ילדים, ההכנסה מתחלקת לחמש, וכל נפש צריכה להתקיים מ40% משכורת. אז גם אם ההוצאה על הילד השלישי נמוכה יותר, עדיין קשה יותר לכלכל אותו.

    2. ההצעה שלך מבוססת על ההנחה שהמדינה יודעת טוב יותר מההורים של הילדים האלה מה הם צריכים. על מה אתה מבסס את ההנחה הזו?

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    1. הטיעון שלך על חלוקת ההכנסה למספר הילדים הוא אולי נכון מתימטית, אבל אין לו שום משמעות כלכלית. הילד השמיני לובש את הבגדים של הילד שגדל מהם לפניו, משתמש בספרי הלימוד של קודמו, וישן במיטה שהתפנתה מהילד הקודם כאשר הגדול ביותר אולי כבר עזב את הבית. ההוצאה הריאלית עליו היא מעט יותר מזון והבלאי של הבגדים. לעומת זאת על הילד הראשון צריך לקנות הכל חדש, ואפילו ההוצאה על דיור היא הרבה יותר גדולה כי צריך להקצות לו חדר בנפרד מההורים, ולאותו חדר עצמו יוכלו להכנס עוד ילד אחד ואף יותר.
    2. המדינה היא זו שהחליטה לתמוך בגידול ילדים מתוך שיקול אידיאולוגי כלכלי שהדבר משרת את צורכי המדינה. אם הנחת היסוד שלך היא שהפרט הוא זה שיודע הכי טוב אזי אין כל הצדקה לקצבה כלשהי מהמדינה, וצודק מי שמציע לבטל את כל הקיצבאות כולן. אם אנחנו לא רוצים אנרכיה או קפיטליזם דורסני שבו כל איש לנפשו אנחנו חייבים להכיר בעקרונות של סוציאליזם וערבות הדדית. במקרה זה אין לנו ברירה אלא להניח שיש למדינה הזכות לכוון את המיסוי והקיצבאות לפי מה שהמדינה חושבת לנכון. הדרך שלנו לשנות זאת היא בקלפי, ובכל מקרה, מי שרוצה להחליט בעצמו על עדיפויותיו תמיד יכול לוותר על הקיצבאות וההטבות.

  13. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    1. דווקא הטיעון שלך הוא זה שחסר משמעות כלכלית. העלות השולית של ילד היא לא חשובה לאף אחד – מה שחשוב למשפחות אמיתיות זה עד כמה המשכורת מצליחה לכסות את ההוצאות של הילדים.
    ולכן, למרות שנכון שעל הילד השמיני יש פחות הוצאות, משפחות עם שמונה ילדים הרבה יותר מתקשות להסתדר מאשר משפחות עם ילד אחד, ולכן צריכות יותר סיוע.

    2. אתה מקשר כאן שני דברים שאני לא בטוח שהם קשורים. לא ברור לי איך הטיעון 'סולידריות מחייבת את המדינה לתמוך במי שיש לו פחות' -שאיתו אני כמובן מסכים – גורר את הטיעון 'סולידריות אומרת שהמדינה יודעת טוב יותר מהאדם מה הצרכים שלו'.
    כן, יש תחומים שבהם המשמעות של סולידריות היא צריכה משותפת. הבולט שבהם הוא חינוך (סולידריות מחייבת שכולם ילכו לאותו בית ספר) – ולכן אין ספק שצריך חינוך חינם. אבל יש תחומים שבהם אין קשר בין צריכה לבין סולידריות, ובהם השאיפה צריכה להיות לאפשר כמה שיותר חופש לאזרחים, לטעמי לפחות. אין לי עניין להכתיב להורים במה להאכיל את הילדים שלהם.

  14. ק. טוכולסקי :

    המטרה של קיצוץ בקצבאות ילדים כמו כל קיצוץ במדינת הרווחה הוא שמירה על אוכלוסייה ענייה גדולה ויציבה שתספק חיילים ומשרתים לאליטות.
    לכן הקיצוץ משיג מבחינת אלו שרוצים לקצץ בדיוק את המטרות שלהם, כך גם קיצוצים אחרים בחינוך בריאות ורווחה.

  15. חיים :

    קיצוץ בקצבאות הילדים זו דמגוגיה פופוליסטית המצטיירת אצל רבים שניצחון וכתרופה נגד הדוסים המתרבים בדגים, ושאינם עובדים וששותים עם הילדים הרבים שלהם את הכסף שלנו…..
    העובדה היא שרוב בעלי המשפחות הברוכות עובדים קשה מאוד לפרנסתם (כמוני), ולא רק שחשים שהמיסים ניגבים שלא בצדק אלא שרוצים גם לקץץ את המינימום שנותן אויר לנשימה…
    המדינה גובה מס ממשפחה ברוכת ילדים בדיוק כפי שגובה מרווק. אבל מס הכנסה היה צריך להיגבות לפי ההכנסה לנפש.
    רווק שמכניס 150,000 ₪ בשנה יכול להרשות לעצמו לחיות בעשור, אב ל10 ילדיםבקושי מצליח להאכיל את ילדיו ולתת להם קורת גג בסכומים האלו… אבל המדינה תגבה על כל שקל נוסף 70% מס הכנסה מע"מ וביטוח לאומי….. ושר

  16. אדם ר. :

    ובכל זאת עלות שולית!

    לנדב:
    רק העלות השולית היא הקובעת. בוא נפריד בין שתי טענות שונות:
    1. מספר הילדים הכולל במשפחה: כאן אני טוען שזו חוסר אחריות אקולוגית גלובלית לאפשר ריבוי "טבעי" מוגזם, והשיקול הוא יכולת כדור הארץ לשאת גידול כזה לאורך זמן. מסיבה זו אני רוצה שהמדינה (כל מדינה) תתאים את התמיכות והתמריצים שלה להביא את האוכלוסיה להגביל מרצונה את מספר הילדים הממוצע במשפחה לקצת יותר משניים לזוג, שזה ריבוי טבעי קטן או אפסי. אני בהחלט רוצה תמיכה ועידוד כדי שהמספר לא יהיה קטן מכך.

    2. אם כבר המדינה מקצה אחוז מסוים מתקציבה לתמיכה במטרה של גידול ילדים הרי שהאופן הצודק ביותר להקצאת ההקצבה הזאת היא בהתאם לעלות השולית של כל ילד. נניח מצב "צודק" של סכום אחיד לכל ילד, וללא כל הגבלה. נני שהעלות של הילד הראשון היא 1000 ש"ח לחודש ושכל ילד נוסף עולה 100 ש"ח פחות מקודמו (כלומר, השני 90% מקודמו (השני 900, השלישי 810 וכן הלאה). נניח עכשיו מדינה נדיבה שמשלמת לכל ילד קצבה של 900 ש"ח לחודש. במקרה זה העלות נטו של גידול הילד הראשון תהיה 100 ש"ח לחודש, לילד השני תהיה עלות גידול אפסית, ועל הילד השלישי המשפחה תרוויל כבר 10 ש"ח לחודש, ומכאן ואילך הרווח של המשפחה על כל ילד תלך ותיגדל ותהיה כדאיות כלכלית לפתיחת מפעל לייצור ילדים. כמובן שהמצב בפועל רחוק מאד מכך, אבל זה לפחות מדגים את העיקרון של העלות השולית. מעבר לענין של העלות השולית אני הייתי רוצה לראות מדיניות שתיתן תמריץ מוגדל לילד הראשון דווקא, כי זה המחסום הגדול יותר למשפחה בראשית דרכה, גם מחסום פסיכולוגי, ויש למדינה ולחברה אינטרס להקדים את הבאת הילד הראשון. זה אפשרי בדיוק על ידי קיצבה נדיבה עבורו.

    שים לב שבכל הטיעונים שלי לא התייחסתי בכלל לדתיות וגם לא לקיצוץ בכלל. גם אם סך הכל הקיצבאות יוגדלו (ואני ממש לא מתנגד לכך) אני רוצה שהקצאתן תהיה בטור יורד מהילד הראשון ואילך ולא בטור עולה!

    לנושא מה המדינה יודעת: במצב אידיאלי אין ספק שעדיף להשאיר הכל להורים, כולל ההחלטה על מספר ילדיהם, חינוכם ותזונתם. במצב אידיאלי גם לכולם יש הכנסה מספקת ושווה, ואין צורך שאף אחד יתמוך באף אחד. מאחר וזה לא המצב וגם לא יכול להיות המצב הרי שהחברה (בצורת הזרוע שלה שנקראת המדינה) מתבקשת להקטין את אי השוויון על ידי לקיחה מהחזקים ונתינה לחלשים, דבר שצריך להיעשות בזהירות כדי לא ליצור כשלים של מוטיבציה. מאותו רגע שהפקדנו בידי המדינה את הזכות והסמכות לקחת מהפרט לטובת האינטרס הכללי (למש בבניית כבישים ובהגנה הפיסית – צבא) אנחנו מסכימים שהמדינה כגוף "יודעת" יותר טוב מהפרט מה טוב עבורו (למשל כמה ביטחון צריך ואיפה לסלול את הכביש). ההנחה הזאת בהכרח תקפה גם לתוכנית הלימודים וגם לתזונה מאוזנת, לחיסונים נגד מחלות ולעוד נושאים. במסגרת זאת אני מעדיף שהמדינה תחליט מה יאכלו אלה שניזונים מהקיצבאות ולא אלה שלפעמים כשלו בהשגת הכנסה מספקת אבל מביאים הרבה ילדים. בהחלט יהיו מקרים שבהם הפרט יידע טוב יותר, אבל יהיו לא פחות מקרים שבהם הוא יודע פחות. אולי הוא עובד נורא קשה, אבל מרוב עבודה ואולי העדר השכלה מספקת הוא לא מצליח לחשב בצורה מיטבית את הוצאותיו וקונה פחות מזון או מזון פחות מאוזן לילדיו באותו תקציב. מאחר ואין אפשרות מעשית לבחון מי מצליח יותר ומי מצליח פחות יש מקום לתת לגופי השלטון את ההחלטה, באותם מקרים שהפרט נזקק לעזרה. ושוב, שים לב שאני רוצה לתת את הסיוע בצורה זאת רק בגלל שצריך לתת את התמיכה לילדים שכבר נולדו במשפחות מרובות ילדים ומעוטות יכולת, ובאופן אידיאלי להפסיק זאת ברגע שהילודה מתייצבת לרמה נאותה.

    לטוכולסקי:
    אני מאד אוהב לקרוא את הניתוחים שלך, אבל אני חושב שכאן הגזמת במקצת. אני לא חושב שיש כאן "מטרה" ומזימה וקשר, אלא אידיאולוגיה אגואיסטית וימנית קיצונית שמביאה לכך. ההבדל אולי לא גדול, אבל אני מעדיף להאמין בכוונות הטובות שמביאות לגיהנום.

    לחיים:
    בעבר לא היו קיצבאות ילדים אבל כן היו נקודות זיכוי במס על הילדים, כך שהמס של מפרנס במשפחה "ברוכת" ילדים היה משלם היה פחות מזה של מפרנס עם פחות ילדים. לשיטה הזאת יש חסרונות דווקא בגלל שהיא טובה למשתכרים שכר גבוה ולא עוזרת כלל למשתכרים שכר נמוך שאינם מגיעים לסף המס. בגלל זה הוחליפו את השיטה למתן קיצבאות שאינן תלויות בהכנסת המפרנס. הקיצבאות מביאות בדיוק לכך שמי שמשתכר 150000 לשנה ויש לו ילדים ילדים תקציבו השנתי בפועל הוא אולי 180000 ש"ח שזה יותר מזה שאין לו ילדים. השאלה הנותרת היא מה צריך להיות גובה הקיצבאות כדי שמי שיש לו 10 ילדים יחווה אותו קושי באיזון התקציב כמו מי שיש לו רק ילד אחד. לכאן בדיוק נכנס הדיון שלי בעניין העלות השולית. ועדיין אני חושב שצריך לעודד את הילד הראשון יותר מאשר את הילד השלישי, ושבכלל לא נכון לעודד את העשירי.

  17. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    1. הנחת המוצא שלך פה היא שקצבאות ילדים מעודדות ילודה. אלא שכמו שציינתי, ההנחה הזו אינה מבוססת – המחקרים מראים שאם יש השפעה של הקצבאות על שיעור הילודה, היא קטנה עד חוסר משמעות (זה גם הגיוני – אנשים לא מחליטים להביא עוד ילד לעולם על בסיס קצבה של 150 שקל)

    2. שוב, ההנחה שלך שאנשים מקימים 'מפעל לייצור ילדים', מעבר להיותה מאוד פוגענית, לא עומדת במבחן המציאות, ולכן הטיעון לא מחזיק מים.

    3. כאן יש לך הנחה בעייתית אחרת (שגם אליה התייחסתי בטקסט) – ששיקול הדעת של אנשים שחיים בעוני הוא ראוי פחות מזה של אנשים שאינם חיים בעוני. האם יש סיבה לפקפק בשיקול דעתו של תושב דימונה, שהתדרדר לעוני רק כי המפעל שבו עבד נסגר? של עולה מאתיופיה, שעובד כמאבטח כי האפלייה בשוק העבודה לא מאפשרת לו להתקדם? של אם חד הורית, שעובדת בפחות מחצי משרה כי ביה"ס נסגר באחת ואין לה כסף לצהרון? כי אלה אותם העניים שאתה מדבר עליהם. לא אנשים כושלים שהידרדרו לעוני כי הם פחות טובים מאיתנו, אלא קורבנות של השיטה.

  18. רע :

    לא הבנתי מה הבעיה במבחן הכנסה לקביעת גובה הקצבה.

  19. אדם ר. :

    לא טענתי שקצבאות הם הגורם העיקרי לעידוד ילודה. יש עוד הרבה גורמים נוספים. מאידך, גם אתה הסכמת שיש איזשהו קשר מסוים גם אם לא חזק, בין הקיצבאות לעידוד הילודה.

    לא טענתי שאנשים "מקימים מפעל ילייצור ילדים". כן טענתי שבהנתן תנאים מסוימים (קצבאות גבוהות, הרבה ילדים מסיבות אחרות, הכנסה אלטרנטיבית נמוכה מסיבות אחרות) זה יכול לגרום לכדאיות כלכלית של הקמת מפעל כזה. אם מישהו אכן מקים מפעל כזה ראוי לו להיפגע. לכל השאטר אין סיבה להפגע (ואולי הכובע בוער על ראשו של מישהו ולכן הוא ממהר להפגע?).

    שיקול הדעת של כל אחד מכובד וראוי בעיני, במיוחד כל עוד הוא לא נזקק לעזרתי ולא נסמך על פירות עבודתי. מאידך, אם אני חייב לשלם לטובת גידולם של ילדיו של מישהו אחר, למשל 100 ש"ח, אני חושב שזה לא נורא אם תינתן לי מידה מסוימת של שליטה ופיקוח בדרך בה הוא מנצל את תרומתי זו, ואני חושב שלא נורא אם מישהו מטעמי יפקח שהוא יוציא את הכספים האלה לירקות ופירות לילדיו ולא לבמבה וכיף כף. זה לא אומר שזה מה שהו אכן יעשה כך, אבל עצם הצורך שלו לקבל את השתתפותי מקנה לי (דרך הרשויות) זכויות להתערבות כזאת, ממש כפי שאני דורש זכויות להבעת דיעה בניהול הרשות המקומית בה אני חי ובנושא ניהול תקציב הבריאות והחינוך ואפילו הביטחון. תמורת המיסים שלי מגיעות לי זכויות. תמורת קבלת מענקים מכל סוג וצבע אני (כל אדם) נדרש לחובות, ואין בכך שום פגיעה לא ראויה.

    ושלא יהיה צל של ספק, אני מאד לא בעד השיטה הקיימת, אבל אני לא חושב שהאלטרנטיבה צריכה להיות אנרכיה.

    ולרע, אם השאלה מופנית אלי, איני מוצא כל רע במבחן הכנסה, למעט העובדה שהוא קשה ליישום, חודר לפרטיות הרבה יותר מאשר מפעלי הזנה בבתי הספר, ומזמין תיחמונים ורמאויות. מאידך, אם יש לך מבחן הכנסה מוצלח – אני בעד (הצעה: לעשות מפעלי הזנה בישובים נמוכים במדרג הסוציו אקונומי ולא לעשות מקבילים להם בישובים חזקים).

  20. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    לא נראה לי שאתה באמת יודע מה גובה הקצבאות.
    אנחנו מדברים כאן על 170-260 ש"ח. לילדים מרביעי ומעלה – 170.
    אתה באמת חושב שמישהו עושה ילדים בשביל לקבל 170 ש"ח? זה לא מכסה 10% מהעלות של ילד.

  21. אדם ר. :

    השאלה אם אני יודע או לא יודע את גובה הקיצבה אינו לעניין כאן. כל ההתיחסות שלי היא לעיקרונות ולא לסכומים. אתה ממשיך להתווכח נגד הטענה היחידה שלא טענתי, ושהקיצבה גורמת לאנשים לעשות ילדים. אבל ממה נפשך: אם הקיצבה היא זעומה ואינה מכסה אפילו 10% כדבריך, הרי שגם ביטולה המוחלט לא ישנה הרבה, אבל אני דווקא מצדד בהגדלת הקיצבה, ורוצה רק בשינוי הגודל היחסי של הקיצבה באופן כזה שיהיה בסכומים יורדים ולא בסכומים אחידים או אפילו עולים. יש בעיה בהגדרת העלות של ילד, כי היא שונה ממקום למקום ומתת תרבות לתת תרבות (ותת תרבות כאן אינה במובן השלילי אלא רק כדי לציין תרבות של קבוצה חלקית באוכלוסיה). העלות משתנה כמובן גם בהתאם לגיל הילד וגם למספר האחים שקדמו לךו ואולי גם למספר בני הדודים שלו. כל הגורמים האלה דווקא מצביעים בפירוש לטובת הגישה שלי, לתת את התמיכה ישירות לילד בצורה של סיפוק אמיתי של צרכיו הבסיסיים: חינוך איכותי (חינם אמיתי מלידה ועד סיום הלימודים ברמה הגבוהה ביותר), והזנה משביעה ואיכותית. אם זה יתקיים אין צורך בשום קיצבה או תמיכה נוספת להורים, וזה יכסה (וגם יעלה) הרבה יותר מהקיצבאות היום.
    בקיצור: אני בעד העלאה מאד משמעותית של הסכום המוקצה בתקציב המדינה לכיסוי ההוצאות על הילדים, אבל לא בדרך של קיצבאות להוריהם, אבל אם הדרך היא דווקא בקיצבאות אני מבקש שהחלוקה תהיה בטור יורד, בהתאם להוצאות היחסיות.

  22. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    עובדתית: למשפחות עם הרבה ילדים קשה יותר לכלכל אותן מאשר למשפחות עם מעט ילדים.
    הצורך של משפחות עם הרבה ילדים גדול מזה של משפחות עם מעט ילדים.
    אתה מבקש לתת מעט למשפחות עם צורך גדול, והרבה למשפחות עם צורך קטן. קשה לי להבין למה.

    ולעניין הקצבאות מול שירותים: דווקא זה שהצרכים משתנים מתת-תרבות לתת-תרבות, זה טיעון נפלא בעד לתת כסף. יש משפחות שאוכלות ארוחה חמה בצהריים, יש כאלה שאוכלות אותה בערב. יש משפחות שמעדיפות, בעת מחסור, לוותר על בשר פעם-פעמיים בשבוע, יש כאלה שיוותרו קודם על חוג.
    כדי להשיג את הגמישות הזו, צריך לתת את הכסף להורים, שיחליטו מה לעשות איתו. אבל לא – אתה רוצה להחליט! שכ-ו-ל-ם יאכלו ארוחה חמה בצהריים! גם אם המשמעות היא לוותר על הארוחה המשפחתית המשותפת, או על החוג שכל-כך חשוב לילד!

  23. אדם ר. :

    עובדתית: לעשירים יותר קל מאשר לעניים.
    עובדתית: לחזקים יותר קל מאשר לחלשים.
    עובדתית: לבריאים יותר קל מאשר לחולים.
    וכמאמר ההתחכמות הידועה: טוב להיות עשיר צעיר ובריא מעני זקן וחולה.
    היו נסיונות לשנות זאת. ניסו זאת בקומוניזם ובקיבוצים, אבל זה לא באמת עבד. השיטה של לתרום כפי יכולתו והיתרם כפי צרכיו פשוט לא מתאימה כנראה לפסיכולוגיה האנושית.
    מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להקטין את אי השוויון ולרכך את הקשיים, משהו כמו חברת ביטוח. אבל אפילו בזה קצרה ידינו, כי אמנם נורא כדאי לקנות ביטוח לכל הסיכונים האפשריים כולל השתלות נסיוניות וביטוח נזקי מלחמה ורעידת אדמה וכל צרה שלא תבוא, אבל זה מעל ומעבר ליכולתנו הכלכלית, שלנו כפרטים והרבה יותר מכך – כחברה. לפיכך אנחנו נאלצים לרכוש את הביטוח הכי טוב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, וזה מה שיש.

    אבל שים לב שאתה מסלף בשיטתיות את מה שאני אומר: אני מעולם לא הצעתי לתת פחות למי שיש לו יותר ילדים! אני בהחלט הצעתי לתת לו יותר! עדיין משפחה עם ארבעה ילדים תקבל יותר ממשפחה עם שלושה ילדים, רק שההפרש בין משפחה עם ארבעה ילדים למשפחה עם שלושה ילדים יהיה קטן מההפרש בין משפחה עם שלושה ילדים למשפחה עם שני ילדים. עם הצעתי לאפס את הקיצבה לילדים שמעבר למספר מסוים זה נושא אחר לחלוטין, והוא יותר דומה לשלילת רשיון הנהיגה של מי שמתעקש לנהוג כשהוא שיכור, אבל אפילו לזה לא הגעתי. רק הצעתי שאם הוא חסר אחריות עד כדי להביא ילדים במספר שהוא אינו יכול לפרנסם לא צריך לתת לו כסף ביד. אבל לילדיו אני דווקא דואג ורוצה לספק להם את כל צרכיהם, רק לא דרך ההורה חסר האחריות החברתית והאקולוגית.

    לסעיף השני שלך אני חוזר ואומר: מי שיש לו ואינו נזקק לשיוע שלי: שיבחר מה הוא רוצה ומתי הוא רוצה לאכול, ומה הוא רוצה ללבוש, ואיך לנהל את חייו. אבל מי שמבקש את עזרתי חייב לקבל עליו גם מגבלות מסוימות נסה לקבל הלוואה בבנק ותגלה שהבנק בוחן אותך היטב, וגם מבקש בטחונות ומציב תנאים, וכאן אתה מבקש שמישהו שרוצה ממני מתנה גדולה וקבועה יוכל לקבלה בלי כל מגבלות ובלי כל פיקוח. זה ממש לא מוסרי בעיני! זו הפרזיטיות בהתגלמותה!
    ואני לא הצעתי לאף אחד לוותר על חוג או על אכילת בשר בערב! אני הצעתי לתת לילד שלו הזדמנות לאכול גם בצהריים בבית הספר, וללכת לחוג על חשבוני כחלק ממערכת החינוך. בכסף שיררויח מעבודתו ושישאר לו בכיסו כתוצאה מהפחתת הוצאותיו הוא יוכל לאכול ארוחה נוספת בערב ולשלוח את ילדיו לכל פעילות נוספת שיחפץ.
    את הגמישות שכל אחד יעשה בכספו ולא בכספי! ומי שירצה לוותר על הארוחה החמה בצהריים ואלכול במקום זאת בערב בבית – זכותו. לא הצעתי להכריח את הילדים לאכול. אם יהיו רעבים – שיאכלו, ואם לא – לא צריך.

  24. מנחם לוריא :

    הדברים פשוטים הרבה יותר.

    המדיניות האידיאולוגית של בנימין נתניהו,וגם של שר הפייסבוק יאיר,היא להקטין את מעורבות המדינה בחייהם הפיסקאלים של אזרחיה – קרי: ממשלה צרה.

    זוהי מדיניות אידיאולוגית ואין לה שום קשר לפרקטיקום ואפילו לא לשאלת העוני או התועלת הכלכלית ובודאי שלא לתחום הילודה.

    על כן: אל תחפשו מחשבה כלכלית בהחלטה הזו שכן היא איננה כלכלית אלא אידיאולוגית,וככזו היא ניתנת לשינוי על ידי החלפת השלטון (ואת זה פיספסנו זה לא מכבר).

    מנחם.

  25. ק. טוכולסקי :

    הויכוח הלגיטימי בין חסידי מדינת הרווחה מה עדיף שירותים או קצבאות מחטיא את הבנת הממשלה. לביבי, בנט, לפיד לבני וחברי מפלגותיהם לא באמת אכפת ממשפחות מרובות ילדים אלא ממתן שירות הולם לטייקונים ותאגידים מקומיים וזרים. הם כאן בשביל לקצץ ולהפריט בשביל שהעשירים יתעשרו, המעמד הבינוני ידרדר לעוני והעניים יהיו בערים וחלשים יותר מהיום.
    מנחם לוריא צודק הממשלה הזו לא מתעניינת בטובתם של ה-99% או ילדיהם ואין מה לחפש הגיון כלכלי בהחלטה.

  26. יוסל'ה שומאכר :

    שמע - זה בול מילטון פרידמן

    תנו את הכסף להורים. הם יודעים יותר טוב מאיזה בירוקרט איך לדאוג לילדים שלהם זה ממש ציטוט ממילטון פרידמן. לא משהו ברוח דבריו – ציטוט מילה במילה.

    ולמה לעצור כאן? הטיעון הזה, שאני מודה שהוא חזק מאד – למה שאיזה בירוקרט ידע יותר טוב ממני מה הצרכים של המשפחה שלי – מתאים לעוד נושאים.

    מה עם שירותי בריאות או חינוך? מי יודע יותר טוב ממני כמה מתאים למשפחה שלי לשהריע בבריאות ואיך להשיע בחינוך? לעניים – תנו כסף, או מקסימום ואוצ'רים. לעשירונים שמונה ומעלה זה תהליך יותר קצר. כיוון שבכל מקרה המיסים שלהם הם אלו שיממנו את השירותים שהם מקבלים, אז במקום לשלוח להם ואוצ'רים או כסף, פשוט נוריד את המיסים.

    אם תגיד השוק הפרטי לא יספק להם את סוג השירותים שהם ירצו לקנות, אפשר תמיד להקים גם אופציה ממשלתית-ציבורית. תהיה גם תכנית בריאות ממשלתית. תהיה גם מערכת חינוך ממשלתית. ומי שרוצה – יילך אליה. אבל בגלל שאנשים יודעים יותר טוב מכל בירוקרט מה נכון להם ולמשפחותיהם, עדיף פשוט לתת להם את הכסף, ושהמדינה לא תספק שיורתים בעצמה, ובוודאי שלא תיקח מונופול על אספקת שיורתים מסוימים.

  27. יוסל'ה שומאכר :

    גם המשפט הזה לחלוטין, אבל לחלוטין לא ברור לי:
    "שאנשים נקלעים למצבי עוני בגלל שהמבנה החברתי שלנו אינו מספק די משרות בשכר הולם"

    א. בייחוד בכל הנוגע לעוני של ילדים בישראל… לא יודע. נדמה לי שהמבנה החברתי וכמות העבודות בשכר הולם שהוא מספק זה לא כל הסיפור.

    ב. מה זאת אומרת? מהו בדיוק התהליך הקוסמי הזה שבו המבנה החברתי מספק משרות? חוץ מכמעט טאוטולוגיה: "אנשים הם עניים כי אין מישהו שמוכן לתת להם הרבה כסף", מה המשפט הזה אומר לנו על עוני? העוני קיים כי מה קורה או לא קורה? איזו מן אמירה ריקנית היא "המבנה החברתי שלנו אינו מספק די משרות בשכר הולם". היא נשמעת מרשים אבל היא באמת פשוט לא אומרת כלום. או.קיי. אז "המבנה החברתי" שלנו יוצר רק משרות בשכר נמוך לאנשים עם עשר שנות לימוד. נו? איך זה מקדם את הדיון, שלא לדבר על איך זה מקדם את המאמץ למצוא פתרונות? איזה מבנה חברתי כן ייצר משרות מכניסות לאנשים עם עשר שנות לימוד? איזה מבנה חברתי בעבר ייצר? למה?

    יותר מזה, התבטלות היא רק צורה אחרת של התנשאות. אני לגמרי בעד רשת בטחון. אני לגמרי בעד שנסייע לאנשים הרבה יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו לרכוש כישורים שיאפשרו להם למצוא משרות טובות שהמבנה החברתי שלנו כן מייצר. וכמובן, שזה שאדם מצא את עצמו בגיל 32 עם שלושה ילדים, ועשר שנות לימוד לא הופך אותו בשום מובן לאדם רע, או להורה פחות טוב, וגם לא לעצלן. אבל להגיד שאין לו חלק במצבו, שהכל אשמת המבחנה החברתי שלא מספק לו משרות ראויות, זה להתנשא עליו לא פחות מלקרוא לו עצלן.

  28. יוסל'ה שומאכר :

    אה! בדיוק!

    כל הדיון שלנו, בקליפ קצר אחד – תנחשו של מי:
    http://www.youtube.com/watch?v=Xpcp63OoRSs

  29. אדם ר. :

    הכל עניין של איזון!
    צריך למצוא תמיד את האיזון בין זכויות הפרט – הורה או ילד – לבין זכויות החברה, וכמובן, גם החובות של שני הצדדים.
    לטעמי החברה חייבת לסייע לפרט חסר המזל (וחוסר כישורים מולד גם הוא חוסר מזל לטעמי), ומאידך צריך לשמור לכל פרט מספיק חירויות ובחירה.
    מכאו מסקנתי היא שהחברה צריכה לספק לכל פרט צרכי קיום בסיסי (מזון ורפואה) והשכלה בסיסית – כישורים בסיסיים שמהם יוכל לבחור את דרכו. מהם הכישורים הבסיסיים? אלה משתנים בהתאם למצב הכלכלה בזמן ובמקום.

    וסתם הערת שוליים: כולם מדברים על זכויות ההורה, אבל מה עם זכויות הילד? האם תמיד מה שההורה בוחר עבורו אכן משרת נאמנה את צרכיו ורצונותיו העתידיים? האם כאן אין לחברה האחריות לדאוג לכך שכל האופציות יהיו פתוחות בפניו לכשיגדל?

  30. מיכאל לינדנבאום :

    אמנזיה ניאו-ליברלית טיפוסית

    מי קובע את חובותיה של החברה כלפי אוכלוסייתה(ה 99% )?

    מי משפיע על "מצב הכלכלה" והשלכותיה החברתיות?

    התשובה לידיעת הצדיקים הניאו-ליברלים ש"שוכחים" תמיד את העיקר.

    אלו המפלגות המחזיקות בעמדות הכח הפוליטיןת והכלכליות.

    במילים אחרות:האם אנו מעוניינים במודל הסוציאל-דמוקרטי הסקנדינבי,או במודל האנגלו-אמריקאי שמקדש את הטייקונים והקפיטליזם הפיננסי?.

  31. shimi810 :

    יש קשר למענק הלידה (קצבת ילדים=מענק לידה)?

    אם כן, יש דבר הרבה יותר חשוב מזה – פקודת הריטלין 02/2013 | http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2498394&skip=1

    אולי זה מה שמתכננים לעשות, להרעיל ולהנדס את כל ילדי ישראל כבר בעת גדילתם, כאשר מקצצים את המענק (מחליטים בעצמם מה לעשות עם הכסף)?
    מזעזע, נוראי, פשוט אין מילים…

    ולא רק שזה לא מעודד יילודה, זה גם מה שיפסיק את היילודה. כי מי יירצה להרעיל את ילדיו, בחסות המדינה?

  32. ירמיהו :

    האם 170 ש"ח עושים את ההבדל בין עני ללא עני?

    למה אתה חושב שקיצוץ של 170 שקלים הם קריטיים מבחינת הרווחה? בסך הכל מדובר ב 170. זה נראה כלום.

    מצד אחד אתה טוען שסכום כה נמוך של קצבאות הילדים לא הגיוני שישפיע על הילודה. אבל כאשר רוצים לקצץ אותן אז אותו סכום בדיוק שלפני רגע הוצג כנמוך, פתאום הוא סכום משמעותי מאוד שישפיע מאוד על העוני.

    יש מתח בדברים, מצד אחד סכום נמוך חסר השפעה לגבי קבלת החלטה על ילודה ומצד שני סכום שבלעדיו ילדים נכנסים לעוני משמעותי. איך זה מסתדר?

    לכן, אני מתפלא שאתה מתמקד דווקא בקצבאות הילדים. לדעתי הגדלת המע"מ צפויה להכניס אנשים לעוני הרבה יותר מאשר קיצוץ של 170. מע"מ זה משהו שבא לידי ביטוי בכל קנייה כשקונים משהו.

    הנקודה השנייה, ענינה התשובה שלך לטענה שבמקום לתת כסף עדיף להשקיע בשירותים כמו חינוך

    כאן ענית בטיעון שאפשר לכנות אותו "טיעון האוטונומיה" או "הטיעון נגד פטרנליזם" בדבר השארת שיקול הדעת להורים. וכן "הטיעון הפרגמטי" שאומר שממילא האלטרנטיבות האלה לא עומדות על הפרק.

    אבל בפוסט קודם שלך "להגנת קצבאות הילדים" הצגת טיעון אחר שאקרא לו "טיעון הצרכים" וכך כתבת [לא בפוסט עצמו אבל בתשובה לאחת התגובות לו]

    ילד שבא מבית שאין בו כלום לא יוכל ללמוד, גם אם יהיה לו מורה פרטי וארוחת צהריים בבית ספר – בין אם בגלל העדר רקע קודם ללימודים ובין אם בגלל חוסר היכולת שלו להתמסר ללימודים [סוף ציטוט]

    האם נסוגת מהטיעון הנ"ל או שאתה עדיין מחזיק בו?

    גם כאן עולה השאלה. אם הסכום כה נמוך כיצד יהיה בכוחו לעשות את ההבדל בין היעדר רקע ללימודים לבין היות רקע ללימודים או בין חוסר יכולת להתמסר ללימודים לבין יכולת להתמסר ללימודים?

    ובכלל, אם תוכל לפרט כיצד בסכום הכסף הזה מקנים לילד רקע ללימודים ויכולת להתמסר ללימודים?

  33. nachum :

    ?

    ישראל היא מדינה מוכת עוני. שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, למעט מקסיקו.where live this poor men and woman?

  34. עבודה שחורה » חוק ההסדרים 2013 2014 : פגיעה קשה במוחלשים ביותר :

    […] הבעייתיות של הקיצוץ בקצבאות הילדים כתבתי כאן כבר. אלא שמסתבר שהקיצוץ עמוק ממה שציפו – הורדת הקצבאות […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.