מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הכשל החיסוני של השמאל
נטע חוצן מנסה לזהות את השרשים שמהם צמחה המהומה שבתורה הביאה לתגובת ה"ערסים" בועידת מפלגת העבודה
יש דברים שהרבה פחות נעים להגיד אותם מהמילה "ערסים" ודומותיה.
למשל, יש מצבים שבהם קשה להחליט לפי איזה מהפסוקים הצמודים (משלי כ"ו 4 ו-5 ) צריך לנהוג בסיטואציה נתונה. אני אנסה בכל זאת להלך כאן בין הטיפות.
דני זמיר: טעיתי ואני מבקש להתנצל
בועידת העבודה, בעקבות הפרעות וגידופים לנאומו כינה דני זמיר את המפריעים "ערסים". הנאום נקטע מייד, באולם התחוללה מהומה. יו"ר המפלגה והאופוזיציה, ח"כ שלי יחימוביץ' וגם מזכיר המפלגה ח"כ חיליק בר התנצלו במקום. דני זמיר ביקש מאיתנו ב"עבודה שחורה" לפרסם את התנצלותו
אבל מה התרחש שם בוועידה בפועל? ואיך צריך הדקדקן לתאר את האירועים? באילו מילים היה מותר לו לדני זמיר להשתמש במקום המילה האסורה עליו מתוקף היותו כנראה אשכנזי? איך הוא היה צריך לכנות את ה-Xים באולם שאליהם ורק אליהם התכוון, כדי שיתנצלו גם הם מצידם על התנהגותם? או שאולי לא היה דופי בהתנהגות של אף אחד שם בוועידה? סתם החליט דני זמיר להצית אש וזרק לחלל את גפרור ה"ערסים"? אולי הוא בכלל חיפש פרסום וסמך על משטרת הפוליטיקל קורקט שתספק לו את השירות, שאכן סופק לו ובגדול?
האם רק תום לב, יושרה ודאגה עמוקה לגורל המפלגה הם שגרמו לפסטיבל שנערך סביב המילה האומללה? באמת?
האם איתן כבל רק "התבלבל" כשטען נגד שלי שהיא רוצה להעלות את אחוז הדורשים כינוס וועידה, למרות שבפועל היא דווקא הציעה להוריד אותו (מ-חמישים ואחד אחוזים לשליש מהחברים)?
לטעמי דני זמיר לא היה צריך להשתמש במילה "ערסים" ולא בדומותיה שמותרות לשימושו מטעמי מוצאו.
שימוש לא זהיר במילים משמש ציניקנים להסטת הדיון. (לפעמים שימוש כזה יכול לפגוע באמת באנשים שלא קשורים בכלל לעניין, למרות שנראה לי שזה לא המקרה הפעם). הסטת הדיון מהעיקר משמשת אינטרסנטים לאוו דווקא בעלי כונות טובות, כך שהנזק בשימוש לא חכם בלשון, סופו שיכול לגרום גם לעיווותי צדק.
לא לחינם נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם" ו"חיים ומוות ביד הלשון". לא מדובר בצנזורה לשונית פוליטית, אלא במחשבה שקודמת למעשה ולדיבור. הערה זו כוחה יפה לא רק לדני אלא לכל המרקדים סביב "נחש הערסים" שהקים מרבצו (ואפילו לבעלי המאמר הזה, אם כשלו בלי משים באיזה אמירה שעלולים להתגלות בה חלילה סימנים של מרבצי גזענות סמוייה).
העיקר הוא: נראה שלמרות מסכי העשן, רבים וטובים התכוונו ואף נצלו את הוועידה לצרכי ביקורת לא בונה, כיד המסורת המאכלת שנים את מפלגת העבודה. מתחיל לנקר בי הרושם שיש במפלגת העבודה רבים שהיו מתוסכלים יותר אם העבודה בראשות יחימוביץ היתה מגיעה לעשרים מנדטים ויותר.
אלה שממילא חושבים שהיא איננה מנהיגה ושאיננה מציבה אלטרנטיבה והתקשו לקבל את ההכרעה הדמוקראטית אחרי שנבחרה לראשות המפלגה. אלה שחששו שהצלחתה תרחיק אותם מהסיכוי להנהגה.
אלה שהיו מוכנים להישבע ואולי אף נשבעו ממש, שאחרי הבחירות היא תצנח כפרי בשל לזרועות ממשלת נתניהו.
לא הועילו כל ההתבטאויות המדודות והאחראיות של יחימוביץ בעניין. אצל חלק מחברי המפלגה התעורר הכשל החיסוני והם לא נחו ולא שקטו עד שהצליחו להפוך את חששם ל"עובדה מוגמרת" שאותה טרחו ואף הצליחו להשתיל בציבור כולו. בכך העמידו את יחימוביץ במצב שלא היתה לה ברירה אלא להבטיח באופן הכי ברור שהיא לא תשב עם נתניהו (שזו היתה כוונתה מלכתחילה, מאחר שהיא רואה עצמה מנהיגה לעומתית לנתניהו ומעדיפה לבנות את המפלגה ואת מנהיגותה מהאופוזיציה ולא מתפקוד תחת הנהגת נתניהו). משנתנה את ההבטחה המפורשת, האשימו אותה שבגלל אותה הבטחה שדרשו ממנה נחלש כוחה של העבודה בבחירות (למרות שהבטחה זו הביאה מצביעים שבלעדיה לא היו באים, במיוחד לאור האווירה הציבורית שנבנתה סביב העניין). אפילו האשימו אותה שבגלל ההתעקשות לקיים את ההבטחה אחרי הבחירות היא אחראית להקמת ממשלת ימין שתרחיק את השלום (האשמה שלדעתי נגועה קודם כל בחוסר הבנה פוליטית. נתניהו לא היה מקים ממשלה שבה הליכוד הוא הסמן הימני).
הגדיל לעשות מי שטען שדווקא בגלל ששלי אשה ישרה, הוצאת ההבטחה ממנה לפני הבחירות, היתה הדרך היחידה למנוע ממנה הצטרפות לממשלת נתניהו (זו ההצטרפות שלדעת אחרים היתה מונעת את הקמת ממשלת הימין במתכונתה הנוכחית ומאפשרת התקדמות במסלול השלום).
הרבה כוחות מושכים במפלגת העבודה לכיוונים מנוגדים. חלק משיקולים אידיאולוגים שלא תמיד מלווים בשיקולים פוליטיים מציאותיים, וחלק משיקולים הרסניים.
אבל כל זה הרי לא חשוב עכשיו אחרי שאחד, אשכנזי כנראה, דני זמיר, אמר "ערסים". אמנם הוא לא דיבר בהקשר כללי שנוגע לציבור ערטילאי, אלא בפוקוס ברור על קבוצת אנשים שנכחה ופעלה באולם, ושיכלה להשיב לו על המקום ובאותו סגנון. על-פי חלק מהתאורים אותה קבוצה ממילא פעלה כבר בהתאם קודם לכן. אבל כאמור, כל זה לא חשוב. דני זמיר הגה את המילה האסורה עליו "ערסים" – לא חשוב ההקשר, לא חשוב העיתוי. אם הוא לא מכיר את כללי המשחק, שילך וילמד אותם. ויש אפילו מי שיאמרו שהוא גנב את ההצגה לשחקנים שמסכנים את המפלגה הרבה יותר ממנו, ושטוב עשה ואולי לכך הוא התכוון מלכתחילה.
נו? תראו באיזה קלות אפשר לדרדר את הדיון. אין תהום עמוקה מדי שתעמוד בפני הכשל החיסוני של השמאל, שברגעים של הכרעה מתעקש לפעול נגד עצמו ומשרת בכך את יריביו. פעם, אחר פעם, אחר פעם. זה הרבה יותר קל. תודו.
תגיות: איתן-כבל, דני זמיר, ועידת מפלגת העבודה, ממשלת נתניהו, מפלגת-העבודה, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
9 באפריל, 2013 בשעה 8:10
כתבת: "מתחיל לנקר בי הרושם שיש במפלגת העבודה רבים שהיו מתוסכלים יותר אם העבודה בראשות יחימוביץ היתה מגיעה לעשרים מנדטים ויותר."
הסירי ספק מליבך, זה היה המצב במהלך מערכת הבחירות.
9 באפריל, 2013 בשעה 14:06
ללקסי
צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהשמאל, כולל העבודה, מתקשה כבר למעלה משלושים שנה להחליף דיסקט.
השמאל איננו יותר הגמוני בפוליטיקה הישראלית.
האמירה כאילו עמדת השמאל ניצחה (שתי מדינות לשני עמים) חוץ מזה שאיננה מדויקת, גורמת כנראה לאנשי שמאל רבים קשיים בהבנת המציאות הפוליטית.
כל זמן שהניצחון בבחירות היה בטוח, אפשר היה לזנב בהנהגה כדי להשיג נקודת זינוק טובה יותר אחרי הבחירות, שלא יחשוב היו"ר חלילה שהוא מנהיג יחיד…ונדמה היה אז שאין טעויות שיכולות להוביל בסוף את השמאל לאבדן השלטון.
מסתבר שהמחשבה הזאת היתה הטעות הראשונה.
התקופה ההיא חלפה ואיננה. הימין הוא ההגמוני בפוליטיקה הישראלית – חברתית-כלכלית- מדינית.
זה מחייב החלפת דיסקט וארגון מחדש של סדרי העדיפויות והבחנת העיקר מהטפל. אפשר ורצוי לנהל וויכוח עם שלי יחימוביץ, אבל אי אפשר שלא להכיר בעובדה שהיא דווקא החליפה את הדיסקט ושמהמקום הזה צריך הוויכוח להתנהל.
במקום זה ממשיכים לעסוק בשטויות בלי להבין שבמצב הנוכחי מוציאים את הטוב ביותר שאפשר ממה שיש וממי שנבחר באופן דמוקראטי לעמוד בראש.
9 באפריל, 2013 בשעה 14:50
הכשל החיסוני של השמאל
עוד יהרוג אותנו
10 באפריל, 2013 בשעה 18:00
הזוחלים לג'ובים בממשלה
יש השואפים להיכנס לממשלתו הימנית של ביבי,אם בגלל אוריינטציה ניאו-ליברלית(האגף הניאו-ליברלי בעבודה משתף פעולה,זה עשרות שנים עם משטר ההפרטה והרס מדינת הרווחה),ואם בגלל אינטרסים אופורטוניסטים של של כסא בממשלה מחד,או אינטרס צר אופק של ההסתדרות מאידך.
זאת הסיבה העיקרית ל"שמח".
מצד אחר,אי אפשר להתעלם מקבוצות אנשים הקרובות פוליטית לאג'נדה הס"ד של היו"ר,אשר חשים שקולם אינו נשמע תמיד.
רצוי מאד ,כפי שנטע חוצן מציינת,שיורחב הדיאלוג בין
כל השותפים לאג'נדה הס"ד.
11 באפריל, 2013 בשעה 14:09
לקסי ומיכאל
הקשבתי לראיון קצת הזוי מבחינתי עם איתן כבל.
בכל הכבוד למצנע, פרץ (שהעבירו לתנועה 2-3 מנדטים מהעבודה אבל לא תרמו מאומה להגדלת המחנה), וכן לכבל, הרצוג ומרגלית – כל השואפים לכתר – אף אחד מהם לא עשה ולא היה קרוב לעשות ולא היה יכול גם אם רצה – להקים מרבצה את הגוויה של מפלגת העבודה שקיבלה שלי לידיה ולהפיח בה רוח חיים כפי שלא נראתה שם שנים, וזאת בעקבות עבודה עקבית ושיטתית של שלי.
זה חלק מהחלפת הדיסקט.
ה- 21 מנדטים בסקרים שנצפו לעבודה היו בעקבות הבחירה של שלי ליו"ר המפלגה, בחירה שיצרה תקווה אצל אנשים שלא לקחו בחשבון את הנקרופילים למיניהם בתוך מפלגת העבודה. שלי היתה מוכרת בטרם נבחרה לראשות המפלגה – כולל העמדות שלה והדגשים שלה ועל אלה נצפו 21 המנדטים.
אי אפשר לבוא היום ולהגיד שבגלל דגשים כאלה ואחרים של שלי, פספסה מפלגת העבודה את אותם 21 מנדטים שניתנו בעצם לשלי מיד אחרי שנבחרה לראשות המפלגה. אלה מנדטים שלה ושל סדרי העדיפות שלה.
שלי לא אמורה להיות חסינה מביקורת, בדיוק כמו כל פוליטיקאי אחר. אבל היא לפחות עשתה לא פחות ממהפכה במפלגת העבודה ואולי גם במדע הרפואה. והיא אכן סופגת ביקורת מכל עבר ורק לעיתים רחוקות מאוד היא נגררת לוויכוחים עקרים שמבוססים על הגיון עקום מהסוג שהדגמתי כאן.
כל מיני מתיפיפים היום שמספרים סיפורים נרגשים "איך לא הפריעו לה במהלך הבחירות" מעידים על עצמם מה חלקם במה שהם קוראים מפלה, ואני לא כל כך רואה כאן מפלה.
אין בסיס עובדתי לטענה הזאת.
החמצה? ודאי שכן.
מה נשאר? כאב לב, כי אין תרופה למחלות של כשל חיסוני, לכל היותר תחזוקה.