חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

נחוצה אלטרנטיבה, לא אופוזיציה

נושאים דעות, פוליטי ב 7.04.13 0:11

השמאל-מרכז כיום הוא אופוזיציה, אבל היותו אלטרנטיבה לשלטון נראית רחוקה ומתרחקת.  נחוץ חריש רעיוני מעמיק על מנת ליצור כוח שיוכל להיות חלופה לשלטון הימין
מאת: אורי יזהר

 

הבחירות לכנסת ה-19 הראו בעליל כי השמאל הישראלי הוא מיעוט בציבור ובכנסת. המחשבה על כינון ממשלה של גוש המרכז-שמאל לא התממשה. באופן לא מפתיע בחר יאיר לפיד ללכת עם נתניהו, ולא עם שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון. מפלגת העבודה נותרה האופוזיציה הראשית בכנסת ה-19 ועימה מרצ, המפלגות החרדיות המפלגות הערביות וקדימה עם שני המנדטים שלה. זהו צירוף שאינו מהווה פוטנציאל לממשלה אלטרנטיבית. יומרתה של ח"כ יחימוביץ להגיע לראשות הממשלה התבדתה ולנוכח מה שקורה עכשיו במפלגת העבודה, ספק גדול אם אי פעם תתממש. שלי יחימוביץ' מציגה קו אופוזיציוני נחרץ לממשלת נתניהו-לפיד-בנט בתחום הכלכלי-חברתי וקצת גם בתחום המדיני, כאשר הודיעה שמפלגת העבודה תתמוך בכל מהלך להשגת הסדר עם הפלסטינים. לכאורה בסדר גמור, אבל השאלה היא האם זה מספיק – הן עבור המדינה והן עבור חזרת מפלגת העבודה והשמאל כולו אל עמדת ההובלה של החברה והפוליטיקה בישראל.

המציאות הישראלית ברוב התחומים מחייבת אלטרנטיבה. הכלכלה ברמת המאקרו במצב סביר יחסית, אבל הפערים והעוני, שחופפים בחלקם הבדלי מוצא, לא חלפו מן העולם והם הולכים ומתרחבים ומעמיקים. מערכת הבריאות מידלדלת, הן מבחינת שיעורי המיטות, הרופאים והאחיות, בעיקר בפריפריה, והן מבחינת הנגישות המועטה יחסית של בעלי הכנסות נמוכות לשירותי בריאות מתקדמים. שיעורם של שירותי הבריאות המשולמים על ידי האזרחים הולך ועולה והגיע כבר ליותר מ-40%. מערכת החינוך התמקדה בתקופת סער-שושני בתוצאות גבוהות בבחינות מקומיות ובינלאומיות ובהכנות לקראתן, מה שהוסיף לדלדול התכני של ההשכלה המוקנית בבתי הספר, להפיכתם ל"בתי חרושת לציונים", ללא ידע מעמיק, כושר ניתוח וסקרנות אינטלקטואלית. ההשכלה הגבוהה אמנם קיבלה תוספת תקציבים, אבל ספק אם הם ידביקו את הפיגור שנוצר במשך שנים של קיצוצים. הכיבוש נמשך כאשר מרבית הציבור היהודי בישראל מדחיק את הבעיה שבהימשכותו ואת הסכנות הכרוכות בכך, כלפי פנים וחוץ גם יחד, כמו התגברות הגזענות בפנים והדלגיטימציה של קיום ישראל מבחוץ. הקיפאון המדיני נמשך כאשר מסביבנו מתחוללים תהליכים מסוכנים שעלולים להדק מחדש טבעת מצור מדיני וצבאי סביב ישראל. הדמוקרטיה הישראלית מתכרסמת וההתקפות עליה עלולות להימשך. החרדים לסוגיהם אינם תורמים לביטחון ולכלכלה כמידת חלקם באוכלוסייה. המיעוט הערבי מקופח בתחומי התעסוקה, החינוך והשיכון. החברה הישראלית מפוצלת למגזרים חברתיים-תרבותיים שבחלקם עוינים זה את זה, מה שמקשה מאד על גיבוש מהלכים משני מציאות הדרושים כדי שישראל תתקיים כאן כמדינה דמוקרטית ומתקדמת.

מול כל הבעיות האלה יש לממשלה החדשה תשובות לא מספקות: המשך הסטטוס-קוו בחלק מהנושאים וחצאי אמצעים בחלק אחר. הגרעון התקציבי יכוסה ככל הנראה באמצעות מיטב ה"פטנטים" הניאו ליברליים: קיצוצי תקציב שיפגעו בשכבות מעוטות ההכנסה ומעמד הביניים והעלאת מיסים, ברובם עקיפים. מינויה של יעל אנדורן, חניכת אגף התקציבים, למנכ"לית האוצר מרמז על כך. יתנו משהו, אם בכלל, לבריאות ולחינוך, ימשיכו להתגושש עם החרדים על גיוס ולימודי ליבה בהצלחה חלקית מאד, ינהלו מו"מ מדיני כדי שאובמה יהיה מבסוט ולא כדי להגיע לפתרון, ועוד כיוצא באלה. יש כמה נקודות עם פוטנציאל חיובי בממשלה החדשה. שר החינוך החדש, הרב שי פירון, העלה כמה רעיונות חיוביים שנועדו לתקן את קלקולי קודמו, אבל מוקדם עדיין לומר האם יממש אותם. חזקה על ציפי לבני שכשרת המשפטים תעשה כמיטב יכולתה לבלום יוזמות אנטי דמוקרטיות, אבל המגמות האלה ימשיכו לארוב ולחכות לשעת כושר.

מול מצב זה והמשך ההגמוניה של הימין הכלכלי והמדיני על השמאל להציב יותר מאופוזיציה המנסה לזנב בקואליציה ולא מצליחה בדרך כלל, אלא אלטרנטיבה כוללת ושלמה, דרך אחרת לחברה ולמדינה. דרך שתהיה מובנת לציבור רחב ותרכוש את אמונו. מדובר על דרך שתתבסס על ארבעה עקרונות ברורים:

         א.         ישראל היא מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי (דגש שווה על יהדות ודמוקרטיה);

         ב.         חתירה ממשית להסדר שתי מדינות לשני העמים

          ג.          סוציאל דמוקרטיה: מדינת רווחה אוניברסלית, תשתיות אסטרטגיות בשליטת המדינה וכלכלת שוק מווסתת;

         ד.         ממלכתיות, שוויון זכויות וחובות לכל אזרחי המדינה.

לכאורה מקובל על הכל, אבל השמאל עדיין לא השכיל להפוך עקרונות אלה ל-DNA של כל מרכיביו. למפלגת העבודה יש את ההדגשות שלה ולמרצ הדגשות שונות. בנוסף, מפלגת העבודה של היום נכנסת שוב לעידן ההתקוטטויות המזיקות או, בעצם, ממשיכה אותן לאחר הפוגה קלה. עם מטענים כאלה אין למפלגת העבודה סיכוי להיות אלטרנטיבה ממשית לשלטון הימין הנוכחי. מרצ אמנם התחזקה, אבל היא ממשיכה להיות מפלגת נישה "משפחתית" של אינטליגנציה "צפונית" שאינה מסוגלת להגיע לציבורים רחבים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. בסך הכל, אין כיום במפלגות השמאל הנהגה בקליבר לאומי שתוכל להרים את הדגל ולסחוף אחריה את רוב הציבור הישראלי.

אז מה עושים? כיוון הפעולה הנכון כיום הוא רעיוני. לדעתי, צריכה היום לקום במרחב השמאל קבוצה רעיונית שתעלה על סדר היום את מכלול הבעיות של ישראל כפי שהוצגו לעיל בהדגשה שווה, תנתח את הגורמים למצב המדינה ולחולשת השמאל, תציע דרך אלטרנטיבית ותפעל לעשות לה נפשות בכל אתר ואתר. מעין "חברה פאביאנית" אם לזכור את הקבוצה האינטלקטואלית הבריטית שפעולתה פילסה במידה רבה את הדרך לעליית ממשלת הלייבור לשלטון ולהנהגת מדינת רווחה בבריטניה. מועמדים לכך קבוצת יסו"ד, חניכי המכללה הכלכלית-חברתית, תלמידי תכנית חכמה באוניברסיטת חיפה, חניכי קורסי מנהיגות שמתקיימים באוריינטציה שמאלית, בוגרי תנועות הנוער הכחולות, ופעילים חברתיים מכל מקום אפשרי. יש פוטנציאל אבל הוא לא מאורגן ולא מגובש. כל אחד מטפח את חלקת אלוהים הקטנה שלו ומשאיר את הזירה המרכזית לנתניהו, ליברמן, יעלון, יאיר לפיד ונפתלי בנט. השאלה המכרעת היא האם יש בקרב אלה שנמנו כאן או אחרים בשמאל מי שמסוגלים להתרומם מעל למציאות החלקית שבה הם פועלים, לראות את התמונה הכוללת ולהתחייב לפעול למען התיקון הכולל, לא רק למען תיקונים חלקיים. קבוצה כזאת על מנת שתקום, זקוקה למערכת ארגונית לא גדולה, אבל כזו שתשמור על רציפות של פעולה ותפעל להתרחבות מתמדת בכיוון של חדירה למגזרים המנוכרים עד כה לשמאל. בכך עשוי להיווצר גרעין להתחדשות השמאל ולשינוי מעמדו ומצבה של המדינה.

הערה: מאמר זה הוא קדימון (פרומו) לספר חדש שלי בשם "היש עתיד לשמאל הישראלי", הנמצא בתהליך מתקדם של כתיבה.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , ,

2 תגובות

  1. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    1. אין סתירה בין אלטרנטיבה לאופוזיציה.

    2. נהפוך הוא. ההבחנה המלאכותית עומדת בסתירה לצורך בפעולה "כוללת ושלמה" כדרישת המאמר.

    3. נסיון העבר הישראלי (בכל הכבוד לנסיון הבריטי המוזכר כאן) מלמד שכל נסיונות הבריחה מפעולה בשדה הפוליטי כדרך לשיקום השמאל הנשחק, רק הגבירו את השחיקה ואת הניכור מהשמאל.

    4. מעקב של למעלה משנה אחרי התיחסות השמאל לשלי יחימוביץ, מגלה באופן מובהק העדפת התיחסות אד-הומינום כלפי מי שמציעה אלטרנטיבה שהשמאל מזמן לא ניסה כאן ברצינות ובשיטתיות. הרבה אנרגיות התבזבזו על המאבק הזה שנוהל בבוטות, בחוסר תחכום.

    5. גיבוש כל המעקב הזה ופרסומו ישרת את הימין, אבל יתכן שאין ממילא מה להפסיד בזה מכיוון שהימין רואה ומנצל.
    אלמנטים ראקציונרים פלסטינים רואים ומנצלים.

    זהו עוד פן של השמאל שכדאי להיפטר ממנו – כאילו רק הוא קיים בסביבה וכל ה"צופים" מן הצד אין להם השפעה על המשחק המלוכלך שהשמאל מנהל בפומבי בלי רסנים ובכל היצרים הנמוכים.

    אולי כדאי שגם השמאל יציץ פעם במראה ויראה את עצמו.

    6. אפשר להתחיל בצעד אחד קטן. לקרוא את כל הפוסטים שמופיעים כאן היום ובתגובות.

  2. אובמה :

    ואל תבנו עליי

    כולכם ערסים

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.