חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קווי היסוד של הממשלה ה-33: 'הרפובליקה היהודית של ארץ ישראל'

נושאים דעות, פוליטי ב 27.03.13 0:18

אמנון פורטוגלי מצטרף ומוסיף מאמר תגובה משלו למאמר "קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון"

ל. רפי כתב מאמר ארוך ומנומק ומגיע די מהר להגדרה של האזרחים הישראליםערבים, המבקשים לשמר את לאומיותם ותרבותם, כאויבי המדינה. 

קריאה במאמר מעלה מבנה החוזר על עצמו – הנחות מוצגות כאילו היו עובדות שלא ניתנות לערעור ועליהן נבנים טיעונים פסקניים, הטיעונים אינם מבוססים כיאות, והמסקנות לא קשורות לעובדות. ובעיקר, כל המאמר נשען על כרעי תרנגולת, וכאשר מסלקים את אבני הראשה השגויות האלו, כל המבנה מתמוטט.

שום טיעון לא מבוסס כראוי, שום מסקנה לא קשורה לעובדות. העיקר שיש ספר

נתחיל משגיאה ביסוד המאמר. ל. רפי כותב: "מי שרוצה להתעלם מנוסח מגילת העצמאות, אותה מגילה שקבעה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית" (הדגשה שלי א.פ.). 

אלא שבמגילת העצמאות אין כלל קביעה כזו. למעשה, המלה דמוקרטיה או דמוקרטית כלל לא נמצאת בה.  המינוח המופיע במגילת העצמאות הוא 'מדינה יהודית':  "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."

הבעייה השניה היא בהתייחסות למדעי המדינה, לצורת המשטר בישראל כאל מדע מדוייק.  לפי ל. רפי, יש "עובדת יסוד", הגדרת המדינה, ויש נגזרות מקבלת עובדת היסוד הזו, ואידך זיל גמור.

אבל אנו עוסקים באנשים ובחברה ובמדינה,  ובניגוד למדעים המדוייקים כמו פיסיקה וכימיה, הדברים אינם חדים ומדוייקים, ואינם קבועים לאורך זמן.  אנשים חברות ומדינות משתנים עם הזמן.  אנשים לומדים, משנים את התנהגותם ואת דעתם, בניגוד לתפוח של ניוטון, שאינו חושב ואינו משנה את התנהגותו, וכמו אז, בחצר של ניוטון, הוא ממשיך ליפול מהעץ.  

בעייה זו צצה מיד בתחילת המאמר של ל.רפי, בבסיס התזה שלו, בהגדרת היסוד עצמה, שהכותב טוען, בשגגה, כי מגילת העצמאות קבעה שמדינת ישראל תהיה 'מדינה יהודית ודמוקרטית'.  איך מגדירים או מבינים את המונח במערכת שאינה מדע מדוייק?

המינוח 'מדינה יהודית דמוקרטית' מציב בעיות לא פשוטות. בשם עצמו טמונות שתי פילוסופיות שלטון שונות, הסותרות, לא מעט, אחת את השניה: שלטונו של אלוהים המצוי בתיאוקרטיה, ללא צורך בהשתתפות האזרחים  או באחריות לציבור, ושלטון האדם, האזרח, הנמצא בדמוקרטיה וברפובליקה.

ל. רפי מפרש את המינוח 'מדינה יהודית דמוקרטית' על פי התפיסה הדתית לאומנית, כ-"מדינה יהודית ודמוקרטית – קודם יהודית וא"כ דמוקרטית".  בדיוק לפי הצעת החוק שהגישו לכנסת הקודמת חברי הכנסת יריב לוין ודוד רותם, המבוססת על 'עקרון על' לפיו מדינת ישראל היא מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי. זאת במקום ההגדרה הקיימת של המדינה "כמדינה יהודית ודמוקרטית", אשר פורשה על ידי בית המשפט העליון באופן ששם את עיקר הדגש על היותה של המדינה דמוקרטית ולא על צביונה היהודי.  ובדומה להצעת החוק של אבי דיכטר ואחרים שעניינה בהגדרה מחדש של זהות המדינה ושל אופייה, בדרך המכפיפה את אופייה הדמוקרטי של המדינה להגדרתה כמדינה יהודית, תוך פגיעה בוטה בזכויות אדם, בדמוקרטיה ובזכויות המיעוט הערבי בישראל.  כדאי להוסיף להצעות חוק אלו גם את שינוי שם המדינה ל'הרפובליקה היהודית של ארץ ישראל'.

גם המינוח "מדינה יהודית", הנמצא במגילת העצמאות "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." אינו חד ערכי.  שכן אין הגדרה (זה לא מדע מדוייק) למדינה יהודית. רבים וטובים התחבטו במשמעות המונח 'מדינה יהודית' ובשאלה "מיהו יהודי", וכל אחד מבין לפי דרכו מהי מדינה יהודית. 

נזכיר שהרוב הגדול של אלו שכתבו וחתמו על מגילת העצמאות היו חילוניים מושבעים, אוכלי טריפה, ושאינם שומרי מצוות.  הם היו חלק מהתנועה הלאומית של העם היהודי שהקימה את מדינת ישראל והמדינה היהודית היתה להם מדינת העם היהודי. כפי שמופיע בפתיח ובכל החלק הראשון של מגילת העצמאות: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. ובהמשך: "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית."

ל. רפי מציע פתרון שאינו פותר כלום "יהדות היא גם דת וגם לאומיות".  ועדיין אנחנו בדילמה, מהי הדת היהודית? האם זו היהדות החרדית על פי מדרשו של הרבי מלובביץ, או אדמו"ר אחר, האם זו היהדות הרבנית האורתודוקסית, ומה עם הקונסרבטיבים, והרפורמיים, והקראים והחילוניים, ומה עם הפלאשמורה, היהודים באתיופיה שהתנצרו, האם הם נחשבים כיהודים על פי דתם?.  היהדות אינה בהכרח היהדות הפולחנית, או הנוהגת לפי ספר החוקים של ההלכה, ולבטח לא פנקס החשבונות של אלוהים.  היהדות שלי ולהערכתי של רבים מחברי הפורום הזה, היא זו שבה כל בני האדם נולדו שווים, זו שהוציאה את העבדים לחופש, שנתנה זכויות לנשים, שהיתה חלק מהתנועה לזכויות האזרח, ושהקימה את המדינה.

ומהו הלאום היהודי, העם היהודי? עד הופעת התנועה הציונית בשלהי המאה התשע עשרה, לא הייתה תודעה לאומית יהודית, והיהדות נתפסה כדת בלבד וכחלק מהקהילה היהודית הדתית העולמית.  ובמדינות רבות זה המצב גם היום. יהודים דתיים למהדרין בארה"ב, רואים עצמם כיהודים על פי דתם, וכאמריקאים על פי הלאום שלהם וכך גם בהרבה מדינות אחרות. ולהיפך, יש הרבה המרגישים עצמם כחלק מהעם היהודי או שהסביבה שלהם רואה בהם חלק מהעם היהודי, כמו בברית המועצות לשעבר, למרות שהם אינם יהודים על פי ההגדרות הדתיות המקלות ביותר.  ומה נעשה עם אזרחי ישראל שמנתקים עצמם מהדת היהודית, שאינם מתחתנים ברבנות, וחלקם לא מלים את ילדיהם. האם נתייחס אליהם כפי שמציע ל.רפי להתייחס לאזרחי ישראל הערבים?.

גרוע מזה, אם היהדות, במינוח מדינה יהודית, נתפסת כיהדות הרבנית האורתודוקסית, שהיא ההגמונית היום בישראל, הרי שבתפיסה הנהוגה/השלטת כיום ביהדות זו, אין סובלנות כלפי האחר, ואין תפיסה אוניברסלית כפי שיש במגילת העצמאות: המדינה "תהייה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."  למעלה מאלפיים שנים הזרם המרכזי ביהדות הרבנית האורתודוקסית מאמין בעליונות היהודי על פני הלא יהודי ובשאיפה לכינון מדינת הלכה, ומלכות יהודית בארץ ישראל (השלמה?), ולבנות את בית המקדש (על חורבות מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע), עם או לפני בוא המשיח. 

אבל, גם על פי שיטתו 'הלוגית' של ל.רפי יש פגמים עמוקים במאמרו, בין השאר הסקת מסקנות שגויות, או מסקנות שאפשר לערער עליהן, שאין להן בסיס.

לדוגמה ל. רפי כותב: "ישראל היא מדינת הלאום היהודי ואינה מכירה ומקבלת מחוייבות, זכות או מעמד שווה לשום לאומיות אחרת".

אכן ישראל היא מדינת הלאום היהודי, אבל מהיכן הגיע הכותב למסקנה שהיא "אינה מכירה ומקבלת מחוייבות, זכות או מעמד שווה לשום לאומיות אחרת".?

המצב הפוך לחלוטין, מגילת העצמאות מכירה במפורש בבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל. ואני מצטט מהמגילה:  "אנו קוראים………לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."

במקום אחר כותב ל. רפי: "מי שמערער על היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי חד-וחלק, ופועל כי לשנות מציאות זו, הוא אויב מדינת ישראל, משום שהוא מבקש לשנות מן היסוד את מהותה, ולשלול מהעם היהודי מדינת לאום משלו."  אבל מה לעשות עם בני העם הערבי, אזרחי ישראל הערביים, שכאמור מוכרים במגילת העצמאות, כאלו המגדירים עצמם כפלסטינאים או כערבים ישראליים, המבקשים לשמר את תרבותם ולאומיותם, במדינת ישראל, בצד העם היהודי, מבלי לשלול מהעם היהודי מדינת לאום משלו. האם גם אלו אויבי מדינת ישראל שצריך להלחם בהם עד חרמה?

איך כל הדברים האלו מסתדרים עם מגילת העצמאות שם כתוב: "מדינת ישראל …………תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות." 

נחזור לעניין הדמוקרטיה. ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה דבר פשוט. רבים וטובים ביניהם פרופ' רות גביזון ופרופ' משה הלברטל התחבטו בסוגיה זו.

לדעצו של ל.רפי הדמוקרטיה אינה "תורת חיים" אלא שיטת מימשל." וכפי שהוא כותב, יש מספר רב של שיטות ממשל דמוקרטיות ומותר למדינת ישראל, ואף רצוי לה לגבש, על יסוד נסיונן של אומות אחרות, וצרכיה המיוחדים דמוקרטיה ליברלית משל עצמה ולמען עצמה (הדגשה שלי א.פ.).

פרופ' ידידיה שטרן  חושב אחרת:

"דמוקרטיה איננה רק משטר, אלא היא דרך חיים, תרבות פוליטית, שמבקשת לקדם ערכים חשובים. תפיסה מהותית של הדמוקרטיה כוללת שמירה על זכויות אדם, ובהם איסור על הפליה מטעמי לאום, כפי שהתחייבנו לעצמנו ולאומות העולם, במגילת העצמאות.".

אבל, הנושא אינו מדע מדוייק.  גם אם נתייחס לדמוקרטיה כשיטת ממשל בלבד, באה פרופ' אווה אילוז ומדברת על הליברליות של הדמוקרטיה. כאן חשוב לקרוא את מאמרה המבריק של אווה אילוז "האם ישראל יכולה להיות ליברלית ויהודית"

אצטט מהמאמר של אילוז:

"לקוראים שחושבים שמדינה יהודית דמוקרטית היא הדבר הטבעי ביותר בעולם, מתברר שעבור רוב הפילוסופים הפוליטיים “מדינה יהודית דמוקרטית” מציבה בעיה רצינית לא לתיאוריות של דמוקרטיה כשלעצמן, אלא לתיאוריות “ליברליות” של דמוקרטיה. הליברליזם אמנם ליווה את הדמוקרטיה, אך הוא שונה ממנה, ולעתים קרובות מתבלבלים בין השניים. אתונה העתיקה, למשל, היתה דמוקרטיה, אך היא לא היתה משטר ליברלי. דמוקרטיה היא שיטת ממשל שנותנת מענה לשאלה איך להעניק כוח פוליטי לאנשים שבדרך כלל הם נטולי כל כוח פוליטי. היא נועדה למנוע מקבוצות קטנות או ממשפחות בודדות לנהל את ענייניה הפוליטיים של המדינה.

אבל הליברליזם הוא ההמצאה הפוליטית הגדולה האמיתית של המודרניות ומספק מענה לשאלות עמוקות ומורכבות הרבה יותר: כיצד לגרום לקבוצות אנשים המאמינים באלים שונים לחיות בשלום אלה עם אלה? השאלה העסיקה את המחשבה הפוליטית באירופה בגלל מלחמות הדת בין הפרוטסטנטים לקתולים שניטשו ביבשת במשך 300 שנה. פילוסופים מהמאה ה–16 עד המאה ה–18 הבינו לאטם כי רוב דתי – במיוחד כשהוא מגובה במשטר פוליטי דומיננטי – ירדוף מיעוטים דתיים, ינצל אותם או יתעלם מהם. ליברליזם הוא פילוסופיה פוליטית שמקורה בסלידה מהאכזריות שמפעיל רוב על מיעוטים ומהפחד שרוב מסוג כזה מעורר אצל מיעוטים. הליברליזם רוצה ליצור את התנאים לכך שכל יחיד וקבוצה ירדפו אחר החיים הטובים כפי שהם מגדירים אותם ‏(בתנאי שאינה פוגעת במישהו אחר‏).

בסיכום, ל.רפי שוטח רשימת טיעונים הנשענים על יסודות רעועים. זו מסכת פסיאודו פילוסופית-חברתית שבעזרתה הוא מנסה לבטא ולבסס את השקפת עולמו, שבינה ובין התפיסה הליברלית של כותבי מגילת העצמאות, עליה הוא מסתמך, יש קשר קלוש בלבד.

 אמנון פורטוגלי – מרכז חזן במכון ון-ליר והמכללה החברתית כלכלית

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. ל. רפי :

    קווי היסוד של הממשלה ה- 33: תגובה לתגובה של אמנון פורטוגלי

    התגובה נמצאה ראויה להיות פוסט עצמאי, קראו אותה כאן
    מערכת עבודה שחורה

  2. עדנן :

    Talking Heads - "ראשים מדברים"

    במינוח "ראשים מדברים" הודבק לקריני הרצף,אלה שידועים אצלינו כקריני החדשות.

    המינוח נובע מכך שעד לאמצע שנות השמונים קריני הרצף ישבו מאחורי שולחן כשרק פלג גופם העליון בולט למצלמה ועיניהם הישירו למרכז המרקע בגלל שהם הקריאו את שכתוב בטלפרומטר.

    מאמצע שנות השמונים הכנוי "ראשים מדברים" הפך לכנוי גנאי לכל אותם אלה שמדקלמים,את מה שלימדו אותם,את מה שהכתיבו להם וכו וגו'.

    השיח הציבורי או הויכוח היהודי ערבי בישראל הוא ויכוח של "ראשים מדברים". מה שכתוב בטלפרומטר האידיאולוגי של ל.רפי וההולכים בדרכו מול מה שכתוב בטלפרומטר של פורטוגלי וההולכים אחריו.

    ראשים מדברים…

    כבר בתגובה הראשונה שלי לל.רפי,שפורסמה כפוסט נפרד, שאלתי אותו:"אז כשאתה ל.רפי מדבר על מדינת הלאום היהודי – אתה מתכוון לחבר שלי שישב לצידי ברכב וליהדותו או ליהדותו ואורח חייו של אותו אדם שחברי ציחקק על חשבונו? …ואולי זה היה נראה הרבה יותר טוב לו אני החבר היהודי שלי ואותו אדם לבוש שחורים היינו יכולים להלך ברחובות ירושלים מבלי שאיש יצחקק עלינו בגלל הדת או מידת הדתיות שלנו…אולי…?"

    בסיס הויכוח בין פורטוגלי ול.רפי הוא מגילת העצמאות. משקמה המדינה שלנו סיימה מגילת העצמאות את תפקידה. כך גם פסק בימ"ש העליון בשיבתו כבג"צ וכך גם קרה עם העותק המקורי של התעודה הזו העותק הנושא את השם מגילת העצמאות והוא שייך לארצות הברית של אמריקה ונמצא בספריית הקונגרס.

    שיח ה"ראשים המדברים" הוא תולדה של חינוך. יש אצלכם,בעבודה שחורה,כותב בשם מנחם לוריא. והוא כתב כל הסיבות לתרבות הויכוח של "ראשים מדברים" פה: http://www.blacklabor.org/?p=35289 . אין צורך להאריך כאן אני מצטרף לדברים ולרוחם.

    שורש הבעיה היא לא המינוחים המדויקים יותר או פחות של פורטוגלי ול.רפי אלא העובדה שהממשלה המכהנת אמורה להיות הממשלה של כל אזרחי ישראל ולא רק של ארבע חמישיות מאזרחי המדינה – אלה בני דת היהדות.

    כאשר משפט הפתיחה של קווי היסוד לממשלה ה-33 הוא כזה:"לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל, מולדתו הלאומית וההסטורית." הדבר חייב להדיר שינה מכל אדם שמעבר להקראת המשפטים מהטלפרומטר גם קצת חושב. כחומר למחשה אני,ללא בושה,מצטט את עצמי שוב – לעניין שאלת מיהו היהודי – כאמור:""אז כשאתה ל.רפי מדבר על מדינת הלאום היהודי – אתה מתכוון לחבר שלי שישב לצידי ברכב וליהדותו או ליהדותו ואורח חייו של אותו אדם שחברי ציחקק על חשבונו? …ואולי זה היה נראה הרבה יותר טוב לו אני החבר היהודי שלי ואותו אדם לבוש שחורים היינו יכולים להלך ברחובות ירושלים מבלי שאיש יצחקק עלינו בגלל הדת או מידת הדתיות שלנו…אולי…?"

    ואני מזכיר לכם שבעבר הכנסת עשתה שמניות באוויר על מנת שלא לדון בשאלה שבחוק השבות שאלת "מיהו יהודי". שאר הדברים וההערות בנושא שמצאתי במאמר של פורטוגלי ראויים בעיני וחורגים מההגדרה של "ראשים מדברים".

    עדיין אינני חושב שהדיון כאן,על קווי היסוד של הממשלה, חורג מדיון בסביבה של "ראשים מדברים" הינה ראו את קו היסוד השני של הממשלה הזו להלן:"ישראל תחתור להסכם שלום עם הפלסטינים, במטרה להגיע להסדר מדיני עמם שמסיים את הסכסוך. אם יושג הסכם כזה, הוא יובא לאישור הממשלה והכנסת ואם יהיה צורך על פי דין,למשאל עם."

    וגם כאן אחזור על דברי:"חלפנו, אני וחברי, ליד מלון קינג דיויד. הרדיו היה על רשת ב של קול ישראל. אריה גולן ראיין את מייקל אורן שגרירנו באו"מ והוא שאל אותו כך (מן הזיכרון): איך זה שממשלת ישראל נעתרה להצהרת הנשיא אובמה בירושלים בדבר פתרון של שתי מדינות לשני העמים זו לצד זו. הרי הדבר איננו כתוב בקווי יסוד של הממשלה (ואלה הובאו כאן בציטוטם המדויק על ידי),לא מופיע באף לא אחד מההסכמים הקואליציונים ולא הוכרז על ידי הממשלה בעת הכרזתה בפני כנסת ישראל. על כך ענה השגריר שלנו באו"מ: (מהזיכרון שוב) נכון שבאף לא אחד מהמסמכים האלה מופיעה הטענה הזו אבל זוהי מסורת ישראלית ידועה."

    עוד לא עבר חודש מאז כינון הממשלה הזו וכבר ב 20% מקווי היסוד שלה אנחנו רואים שיש שיש הצהרות מאוד בעיתיות ומאוד לא ברורות.

    עד לפני כחודשיים שר האוצר של מדינת ישראל היה "ראש מדבר" בתוכנית שלו בטלויזיה. וכבר עכשיו אנחנו רואים שאת תרבות "הראשים המדברים" הוא ממשיך כאשר הוא "פונה" לאזרחי המדינה מעל דפי הפייסבוק ולמען האמת,למי שטרח לקרוא,הוא לא פונה לאזרחי ישראל אלא לאלה שהצביעו עבורו – כי כך כתוב בטלפרומטר…

    עוד לא יבשה הדיו על מסמך הכוונות של הממשלה הזו ואנחנו רואים כיצד היא מבלפת את נשיא ארצות הברית – להזכירכם: בקווי היסוד של הממשלה לא מופיע המינוח "שתי מדינות לשני העמים" ולהזכירכם – לראשונה בתלדות הביקורים של נשיאי ארה"ב בישראל,הנשיא אובמה נאם בבני האומה ולא בפרלמנט שלנו. זה… צריך להדליק נורות אדומות ואת השיח והדיון בשאלה להוציא ממסלול ההמראה של "ראשים מדברים" ולהעביר אותו לביקורת הנוקבת על ממשלה שבקווי היסוד שלה ובפעילות שלה,כבר בראשית קיומה,מוליכה שולל את אזרחיה,היהודים והערבים כאחד.

    הערת אגב: בבני האומה נכחו גם אזרחים ישראלים מהמגזר שלי,לא כי את ההזמנות לאירוע הוציאה מדינת ישראל – אלא,כי,את ההזמנות שלחה שגרירות ארה"ב בישראל…

    אומנם שמי עדנן ויתכן וקשה לכם לעכל ביקורת כזו שבאה מפיו של ערבי. אבל אני אזרח המדינה ואני חושב שאם ישנה ממשלה שכבר בימיה הראשונים כבר בשני הפרקים הראשונים של קווי היסוד שלה טמונות כל כך הרבה סכנות,בעיות אי בהירות וחשש לשיח הציבורי ולחופש הפרט – כדאי שלא להזניח את הדברים וראוי להשמיע ביקורת,בונה או הורסת,ובלבד שתהייה ביקורת ענינית ונטולת סיסמאות – לא מעט בעלות גוון לאומני,יהודי לאומני.

    מחר נזכיר אנחנו,במגזר הערבי,את יום האדמה. כמו שאמרתי בפעמים קודמות: שוד האדמות הוא מגיפה שאיננה יודעת להבחין בין יהודי לערבי. אם נרחיב את המילה שוד האדמות לכיוון המונח "שוד האדמות" קרי: המדינה שמפריטה ומתחמקת,אגב כך,מההתחיבויות שלה לאזרחיה,באשר הם, והינה לכם למה גם אתם,יהודיה של הארץ,צרכים להצטרף אלינו בציון יום האדמה ולהזכיר לשלטון פה שהאדמה הזו (במונח המאוד רחב של הדברים),היא שלנו והם,שם בקריית הממשלה,נקראו לדגל לנהל עבורינו ועבורינו את עניניה של המדינה ולא למסור אותם לידיים של מעטים ועשירים ככל שיהיו. כאמרו המגיפה איננה יודעת להבחין בין אזרח ישראלי ממוצא יהודי לאזרח ישראלי ממוצא ערבי – היא פוגעת בכולם באותה המידה.

    ולמי שעדיין יש ספק – שישוב לקרוא את קווי היסוד של הממשלה ה -33 בעין הבוחנת המתעלה על שיח ה"ראשים המדברים".

    עדנן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.