חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ח"כ יצחק הרצוג: במשרד הרווחה לא היתה הפרטה

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 24.03.13 0:40

עבודה שחורה איתגרה את ח"כ יצחק הרצוג בטענות על התנהלותו במשרד הרוחה בתקופה שכיהן כשר הרווחה.  הוספנו ואיתגרנו את ח"כ הרצוג והזמנו אותו להציג כאן את משנתו.  עבודה שחורה רואה במאמרו המפורט של ח"כ הרצוג פתיחת דיון בנושא החשוב הזה
מאת: ח"כ יצחק הרצוג

האומנם זו הפרטה?
מאת: ח"כ יצחק הרצוג

"עבדים היינו לפרעה במצרים,ויוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" (מתוך ההגדה)

חג הפסח הוא זמן חירותנו, גם זו המחשבתית.  אתר "עבודה שחורה" הוא ללא ספק במה ראויה וטובה לדון ולהרהר בחירותו של האדם העובד וזכויותיו. זהו גם המקום והזמן הראויים לאתגר ולהקשות קושיות ולשאול שאלות ול"הפוך בה" כפי שאומרים חכמינו.

אני מבקש במאמרי זה לאתגר את הקוראים במושג "הפרטה" בכל הקשור לשירותים חברתיים והתקשרות עם עמותות וארגוני המגזר השלישי. אני ער כמובן למחאה ולתסיסה כנגד ההפרטה הזוחלת בתחומים שונים  במיוחד בכל מה שהתפתח במערכת החינוך וכן במערכות הבריאות והרווחה. אבל אני טוען מזה שנים ומבקש לטעון גם כאן שהפעלת ארגוני המגזר השלישי בתוך עולמות התוכן של הרווחה איננה בהכרח הפרטה ואיננה בהכרח דבר שלילי והכול כמובן בסייגים שאפרט בהמשך.

הפרטה מהי ?

המונח "הפרטה" Privatization בלועזית מצביע במפורש על  השורש "פרט". דהיינו העברת  נכסים או שירותים לידיים פרטיות. ואכן תהליך ההפרטה שעליו דובר ומדובר מזה שנות דור מתייחס בעיקרו להעברת חברות עסקיות ונכסים מניבים מידי הציבור והממשלה לידי חברות ואנשים פרטיים. ממשלת ישראל הסמיכה אי שם בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת את רשות החברות הממשלתיות והקימה ועדת שרים מיוחדת לנושא ההפרטה (שעל פי ההסכם הקואליציוני מעניינת במיוחד את שר "הכלכלה " החדש נפתלי בנט). חברות ענק כמו בזק או כי"ל עברו תהליכי הפרטה בהנפקות ומכרזים כשהמסר השולט בכיפה שממשלת ישראל מעוניינת ורוצה להעביר נכסים אלה לידיים פרטיות, דהיינו בהפרטה.

בצדק רב נמתחת ביקורת מתמשכת על התהליך של הפרטת החברות הממשלתיות ונכסי המדינה. מבלי משים הצטברו נכסים אדירים אלה בידי מעטים ובשליטתם דבר שהוביל לעיוותים במשק ובפגיעה מתמשכת בציבור העובדים ובאינטרס הציבורי ועל כך התמקדה לא מעט מן המחאה החברתית של קיץ 2011.

המגזר השלישי

אירגונים ללא מטרות רווח פועלים מזה מאות בשנים. בתחילה היו אלה ועדי קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך ולאט לאט התפתחו לארגונים ומוסדות המשרתים את התנועה הציונית. עוד טרם קום המדינה פעלו כאן ארגונים גדולים וחשובים כדוגמת הדסה, הג'וינט ועליית הנוער והיוו חלק מן התשתית החברתית למדינה שבדרך. כשהוקם משרד הסעד שהפך לימים למשרד הרווחה הוא מצא תשתית מפוארת מתפקדת שהלכה והשתלבה עם פעילות המדינה (לא בכדי הופקדה ספרייתה של הנרייטה סולד , מייסדת עליית הנוער בספריית משרד הרווחה).  ברבות השנים התקשרה המדינה בשותפויות חשובות עם ארגון הג'וינט העולמי, שותפויות כמו "אשל" ו"אשלים" שהפכו לחממות ובתי גידול לשירותים חברתיים מצליחים המשרתים את אזרחי המדינה כשמרביתם פועלים כארגונים מקומיים וקהילתיים ללא מטרות רווח ומונהגים על ידי פרנסי ציבור שרואים בכך שליחות.  במקרים רבים מבוססת התשתית הזו על קשר הדוק עם הרשות המקומית ועם המדינה במקביל וכך נוצרו לא מעט מודלים חדשניים ומגוונים לפעילות.  בד בבד נוצרו עמותות הורים כמו "אקים" ו"אלוט" וכן ארגונים גדולים כמו "ויצו" "נעמת" (יציר כפיה של ההסתדרות) "אילן" "עלה" ועוד.  מכל מקום, בניגוד להפרטה של חברות ממשלתיות שהוציאה פעילות מן המדינה, בעולם הרווחה היו אלה העמותות והארגונים שהלכו ופיתחו תחומים חדשים שלא היו מוכרים כלל על ידי הממסד והפכו לחלוצים בתחומם.  הם בודאי לא שאבו נכסי מדינה או רכשו שירות מסוים!

המגזר השלישי בישראל הוא מפותח מאד.  הוא מהווה כ15 אחוזים (!) מן התל"ג במדינה.  המדובר בעשרות אלפי ארגונים שכל אחד מהם אמין בשליחותו וביתרונו הייחודי והמקצועי.  הוא מעסיק עשרות אלפי עובדים. מחזורו השנתי עשרות מיליארדי ש"ח המתקבלים מן המדינה ומגיוס תרומות ותמיכות מקרנות ותורמים פרטיים. המדינה במשך שנים לא התאימה את מדיניות המיסוי והרגולציה שלה למגזר העצום הזה ולצערי גם לא השכילה לדאוג לרשתות בטחון ראויות לעובדים במגזר הזה שחלקם לא מוגנים בהסכמים קיבוציים ראויים.

ייחודיותו של המגזר השלישי הוא ביכולת המיקוד וההתמקצעות של כל עמותה וארגון. במרבית המקרים מדובר ביחיד או קבוצה המתמחים בתחום הספציפי, לומדים אותו על בוריו לרבות באמצעות הכשרות והשוואה לתחום הרלבנטי בארצות המערב ובהפריה עם גורמי מקצוע ואקדמיה. לא מעט מן המסגרות המצליחות בארץ הוקמו על ידי חלוצים  "משוגעים לדבר" כמו כלת פרס ישראל רות רזניק שהקימה את עמותת ל.א. למאבק באלימות כנגד נשים או מריומה קליין שהקימה את "בית השנטי ו"שנטי במדבר".  יכולתו של ארגון לגייס משאבים אף מעבר לתמיכה ולהתקשרות עם המדינה וכן להפגין נחישות, יצירתיות וגמישות מחשבתית ולבנות תמיכה ציבורית וקהילתית היא בלא מעט מקרים סוד ההצלחה של המגזר המפותח והמרשים הזה.

ולבסוף, אירגונים ללא מטרות רווח אינם חברות פרטיות. מטרתם היא לתועלת הציבור ואין הם מכוונים מעצם טיבם וטבעם לעשיית רווחים או להעברת נכסיהם והונם לאנשים פרטיים או חברות בע"מ.אני מודע לטענה בדבר שכר הבכירים בארגונים אלה אך זוהי שאלה של רגולציה ופיקוח. תמיד טענתי שגם אם המדינה תלאים את הכל ימשיך עם ישראל בהמוניו לדרוש להתנדב ולהתאגד בעמותות ובארגונים היות שזהו חלק מחברה מודרנית בריאה ומפותחת.

עולם הרווחה והשירותים החברתיים

עולם שירותי הרווחה הוא מגוון ביותר וכולל מסגרת שונות באלפיהן. משרד הרווחה האמון על אספקת השירותים החברתיים מפעיל כלים שונים. עמוד השדרה של המערכת הינן לשכות הרווחה ברשויות המקומיות וכמובן מטה המשרד על אגפיו ורשויותיו. בניגוד לטענה הנשמעת חשוב לציין כי מרבית העובדים הסוציאליים והמקצועיים המועסקים בתחום הינם עובדי מדינה ועובדי הרשויות המקומיות. המשרד מפעיל מסגרות מדינתיות שהן בשליטתו המלאה ומפרסם מאות מכרזים בשנה לאספקת שירותים חברתיים על ידי גורמים שונים ועליו מוטלת החובה לפקח על ספקי השירותים הללו. פרופסור יוסף קטן ז"ל, ממייסדי בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ומבכירי המומחים בתחום תיאר את התהליך הזה כמודל ביניים – זו אינה הפרטה וגם לא הלאמה. זהו לדידו אפוא  סוג מסוים של מיקור חוץ כאשר על המדינה מוטלת החובה לפקח הן על מתן השירות ללקוחות הרווחה והן על תפקוד ספק השירותים במכלולים שונים. ואילו לדידי אני מוסיף  שהפיקוח חייב לכלול כמובן  את תנאי העבודה של העובדים וכן את הוצאות שכר המנהלים והכלליות בעמותות הללו.

כשנכנסתי לכהונתי כשר הרווחה ושירותים החברתיים אפיינתי תופעה שהצביעה בהכרח על חולשתה של המדינה אל מול המגזר השלישי. חלק מן העמותות והארגונים הגדירו בעצמם את סדרי העדיפויות ואת כללי המשחק בבחינת "הזנב מכשכש בכלב". חלק אף ניסו להכתיב מדיניות בנצלן את העובדה שקרוב לארבע שנים לא כיהן שר במשרד הרווחה. מצאתי מערך פיקוח מוחלש ומנוטרל הסובל ממחסור קשה בכוח אדם ומשאבים וחוסר איזון במערכות היחסים בין השחקנים השונים בזירה.  במהלך כהונתי שנמשכה ארבע שנים (2007-2011) אני גאה בכך שהובלתי שינוי דרמטי במערכות היחסים הללו. הוספתי למעלה ממיליארד וחצי ש"ח לתקציב משרד הרווחה. חיזקתי משמעותית את לשכות הרווחה ותפקידן במערכת.  הוספנו מאות תקנים של פיקוח ועובדים בתחומי הליבה שהם באחריותה הבלעדית של המדינה.  עצרתי את תהליך ההפרטה של המעונות לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.  התחלתי במשא ומתן אינטנסיבי עם האוצר ואיגוד העובדים הסוציאליים לשיפור משמעותי של מעמד עובדי ארגונים והעמותות ביחד עם כלל ציבור העובדים הסוציאליים, משא ומתן שנקטע לצערי עם פרישתי מן הממשלה והגיע לפרקו רק בהמשך במאבק העובדים הסוציאליים. הכנסנו תנאים מחמירים במכרזים המגבילים את ההתקשרות גם בכל הקשור להבטחת תנאי העבודה ושכר הבכירים בעמותות וכן פרסמנו באופן גלוי ומלא את סכומי התמיכות וההתקשרויות של המשרד המגיעים ללמעלה ממיליארד וחצי שח למאות ספקי שירותים. ואזכיר כמובן את הקרן שהקמנו לסיוע לארגוני המגזר השלישי בתקופת המשבר הכלכלי העולמי של 2009.

אין זו הפרטה

מכאן אני חוזר על עמדתי שהבעתי אותה לא מעט פעמים וגם פרסמתי אותה בספרי "תכנית עבודה-מתכון לרווחה כלכלית" (הוצאת טפר, 2010). הפעלת ארגונים חברתיים הפועלים ללא מטרות רווח באמצעות התקשרות על ידי המדינה איננה הפרטה. היא לא נועדה להעביר נכס או שירות או לקוח לידי ידיים פרטיות. זהו סוג מסוים של מיקור חוץ התואם את האינטרס הציבורי. הוא אינו חף מבעיות, תקלות וניצול לרעה שעל המדינה להבטיח שלא יקרו באמצעות פיקוח ורגולציה נוקשים וברורים וסנקציות חריפות במידת הצורך.  חשוב  להודות שברוב המקרים המדובר במנהלים ועובדים של ארגונים ועמותות חדורי אמונה ותחושת שליחות שנותנים את הנשמה ואת הלב ופועלים לקידומן של מערכות מפוארות ,רגישות וטובות לטובת אלה שהגורל לא שפר עליהם, תוך הבטחת אינטרס הציבור. אין דומים אקי"ם, איל"ן ,ויצו ונעמת לכי"ל, בזק וצים.

+ח"כ יצחק בוז'י הרצוג הוא יו"ר סיעת העבודה וכיהן כשר הבינוי והשיכון, שר התיירות ושר הרווחה והשירותים החברתיים.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , ,

11 תגובות

  1. אורנה עמוס :

    השר לשעבר שכח כמה בעיות

    עמותות שהתפתחו במגזר השלישי מייצרות אי שוויון מהותי באספקת שירותים בין מקומות שונים, בין אלו שמסוגלים ולא מסוגלים לגייס משאבים.
    הרגולציה והפיקוח ירודים ולא מספקים כלל, מה שיוצר ארגונים רבים שמספקים שירות ללא בקרה על איכותו, תנאי העבודה של העובדים ועוד.
    עמותות וארגונים "פושטים את הרגל" השכם וערב. המדינה מסירה את אחריותה מהם ולא מעדכנת את סל המשאבים הניתנים לסל היסוד של שירות בסיסי ומייטבי.
    כמו כן שכח השר את כל העסקים שנפתחו לאספקת שרותים בבריאות הנפש ( שאמנם שייכים להפרטת שרותי הבריאות) אבל עובדים בהם בעיקר עובדות סוציאליות.

    עמותות זהו מודל הפרטה לכל דבר.
    ואני לא מקבלת את " ההגדרה מחדש " של השר לשעבר .

  2. שגית :

    למה לעשות מיקור חוץ? מה המטרה?

    להוזיל עלויות או לתת שירות טוב יותר. במבחן התוצאה השירות אינו טוב יותר, העובדים אינם מרוצים יותר מה שמסביר את זה שהשירות אינו טוב יותר. ולגבי העלויות אני לא בטוחה שבאמת נוצר חיסכון.

    המגזר השלישי "שגשג" בגלל ייבוש, תקציבי ממשלה ולא ההיפך. מה זה משנה מי רשום כמעסיק של העובד הסוציאלי, הממשלה או איזו עמותה שמתוקצבת על ידי הממשלה? אם אותו עובד סוציאלי לא יזכה לביטחון תעסוקתי, או פנסיה הולמת, יום אחד הוא יהיה בעיה של המדינה בכל מקרה. בקיצור לא ברור למה ההעסקה העקיפה טובה יותר ? נכונה יותר ? יעילה יותר ?

  3. מיכאל לינדנבאום :

    מצטרף לשתי קודמותי.
    " עמותות..מייצרות אי שוויון מהותי באספקת שירותים …".יפה !אבל מה עם העיקר? אי השיוויון המהותי בין עובדי רווחה מאורגנים ומוגנים ובין עובדי הקבלן החדשים הנקראים עובדי מיקור חוץ?!!

  4. ק. טוכולסקי :

    אתמ ול דיברתי עם גיסתי עו"סית שמחפשת עבודה חדשה
    היא אמרה שבעמותה שהיא עובדת בה היא לא תוכל להתקדם אבל הם לפחות התחייבו לאחרונה להסכם הקיבוצי ובחלק גדול מהעמותות לא משלמים ונותנים תנאים לפי ההסכם כולו או חלקו ובחברות הפרטיות שנותנות שירותים המצב יותר גרוע.
    השר הרצוג היה שותף מלא להפרטה ושימור הפרטות קודמות של כוח העבודה במגזר הרווחה, שלא ימכור לוקשן לאף אחד.

    לעמותות ולחברות יש מנכלים שמרוויחים טוב ועוסיו"ת ועוס"ים שהם עבדים ותודה לס"ד המפואר הרצוג.

  5. גיא :

    עזוב רגע את העמותות

    גם אם מניחים לרגע בצד את העמותות- משרד הרווחה העביר לחברות פרטיות שירותים חשובים כמו טיפול בנפגעי נפש (חברות כמו:ק.ט.ב, גי"א : מסגרות דיור ושיקום לאוכלוסיות מיוחדות, שני בקהילה בע"מ/דיור ותעסוקה,ח.צ שיקום בקהילה. כל אלה מחיפוש קצר) וסיעוד וטיפול בקשישים (מ.ס.ד-שירותי סיעוד בע"מ, מתן שרותי בריאות בע"מ, א.ש. סיעוד ורווחה וכו').

    אז שלא יעבדו עליינו!!!

    ותודה בוז'י, בזכותך אשתי וחברותיה העו"סיות עניות יותר!

  6. מנחם לוריא :

    הפרטה - פירוש ופרשנות.

    אני מצטער ח"כ הרצוג אבל לדעתי אתה קצת מיתמם.

    נכון,המינוח המילולי של הפרטה הוא העברה של חברות למטרות רווח מידי הציבור לידיים פרטיות. אבל צריך להסתכל על התמונה האידאולוגית הרחבה והגדולה.

    הממשלה שבה כיהנת כשר הרווחה מאמינה באידאולוגיה שבין השאר דוגלת בממשלה רזה. זה אומר (ובגדול ובגסות) שכל מה שאפשר לאפשר לסקטור הפרטי להפעיל ושישחק את משחק הביקוש וההיצע ויסדיר את עצמו – יועבר לידי הסקטור הפרטי והממשלה תהפך לצרה (בגודל הפיזי והאחריות המיניסטריאלית) ותהייה "רק" רגולטור.

    למעשה כשהממשלה שבה כיהנת (גם קודמותיה וגם אחריה) העבירה את הטיפול בפרט לידיים של המגזר השלישי היא הפריטה את האחריות שלה עצמה – או אם תאצה השילה מעליה שומנים של אחריות.

    הבעיה עם ה"תיאוריה" הזו היא פשוטה: במבחן המעשה הממשלה מעבירה את האחריות שלה (במקרה דנן) לשוק החופשי שהשחקנים הראשיים בו הם מהמגזר השלישי (שמטרתו איננה רווח) ובה בעת לא רק שאיננה רגולטור אלא שהיא מתירה את האזרחים להתחרות בינם לבין עצמם על השירותים החברתיים ומשילה מעל עצמה את האחריות שלה כלפי האזרחים שלה.

    תסלח לי מר הרצוג אבל ההיתממות שלך ממש מקוממת ואפילו מאוד. אי אפשר להסביר הפרטה בכפשט. הדרש של ההפרטות,כולל אלה במשרד הרווחה שהייתה אחראי לו מטעם אזרחי המדינה,היא הפיכת הממשלה לממשלה רזה ששירותיה ניתנים על ידי מי שרק תרצה רק לא היא עצמה.

    ובפועל גם העוסקים במתן שרותי רווחה וגם הנזקקים להם נפגעים. נפגעים קשות כדי כך שאם לא יתוקן ובמהרה "נבואתו" של פרופ' (אמיריטוס) סופר תתגשם והחברה הישראלית תקרוס אל תוך עצמה. וזה אסור שיקרה בוודאי שלא בפזורה הגדולה בעולם של העם היהודי.

    בברכת חג שמח לך ולקוראי האתר.

    מנחם.

  7. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    לחיזוק דבריה של ארנה – ציטוט מתוך פסק דין שנוגע אמנם לחברות קבלן אבל כפי שכתבה ארנה מדובר בתופעות דומות שעלותן שווה, כפי שפירט השופט נעם סולברג:
    פס"ד חברת מוקד יסעור נ' מדינת ישראל (השופט נועם סולברג):
    נסיבות המקרה- חברת קבלן פגעה בזכויות העובדים שהעסיקה ולכן המדינה פסלה אותה במכרז. החברה ניסתה לערער וכשנדחתה בכל זאת, עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים בטענה כי נפל פגם במכרז כי הביקורת כלפיה לא הייתה מוצדקת.השופט לא רק שדוחה את העתירה אלא מבקר בחריפות את המצב שבו העסקה קבלנית שלכאורה אמורה לחסוך למדינה כסף הופכת בסוף למנגנון מנופח ולא יעיל שבו המדינה מבזבזת זמן כסף וכוח אדם כדי להביא לכך שהעובדים יקבלו את מה שמגיע להם לפי חוק. (וזה גם אם מתעלמים מהבעיות המוסריות והחברתיות שבהעסקה כזו).

    מתוך פסק הדין:

    על השאלות החברתיות והמוסריות הכרוכות בהעסקת עובדים באמצעות חברות שירותים וכח אדם כבר נאמר ונכתב רבות, ואכמ"ל בגדרי העתירה הנדונה. עם זאת, במה שנוגע ליעילות ולעלות, אין ניתן להימנע מלציין את העיסוק הרב בארבעת עובדי יסעור נשוא העתירה והסתעפויותיה. בתמצית:

    א. חברה קבלנית שמרוויחה סכומי כסף נאים מקופת המדינה, וכמסתבר איננה מקפידה למלא אחר כל חובותיה כלפי העובדים;

    ב. פקידים ופרקליטים של המשרד לביטחון פנים אשר עמלו על הכנת המכרזים, בדקו את ההצעות וטיפלו בהן, כדי שניתן יהיה להעסיק את חחברה הקבלנית;

    ג. שני משרדי רואי חשבון אשר נשכרו לשם כתיבת דו"ח ביקורת, תגובה, דו"ח מעודכן, דו"ח ביקורת על הביקורת – והכל כדי לבחון את הפרת החובות כלפי העובדים;

    ד. עובדי המשרד לביטחון פנים, וביניהם חשבים ובעלי תפקידים בכירים נוספים, שהשקיעו מזמנם ימים ושבועות רבים לטיפול בסוגיה – כתיבת דו"חות, בחינתם, התכתבויות, פגישות וישיבות עם גורמים מקצועיים ועם חברת יסעור ועם רואי החשבון – והכל כדי למנוע את הפרת החובות כלפי העובדים;

    ה. פרקליטות המדינה, שקדה על הטיפול בתיק ועל מתן תשובה לעתירה אחת ועוד אחרת, כדי לעמוד כחומה בצורה בפני החברה שמפרה את זכויות העובדים;

    ו. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים אשר הקדיש זמן שיפוטי ומשאבים מינהליים לעניין הנדון, בשתי עתירות, כדי לבחון אם אמנם כדין נפסלה מן המכרז החברה שנטען כי היא מפרה את זכויות העובדים;

    והיד עודנה נטויה.

    כל זאת, על מנת שארבעת עובדי הניקיון של המשרד לביטחון פנים, לאחר יותר מחמש שנים שבהן נפגעות זכויותיהם שוב ושוב, יקבלו את שכר המינימום שלהם בזמן. ממון רב אבד בדרך. ירד לטמיון. אִילו מקצת מן המקצת היה מגיע לעובדי הנקיון הללו, במישרין, ולא בדרך חתחתים, הייתה משְׂכּוּרתם שלֵמה.

    הדבר מצריך עיון ומחשבה.

    "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש, והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם" (קהלת ד, א)."
    9.6.2010

  8. לקסי :

    בנימה של חיוך ודמעה

    סייד קשוע
    מכתב מבן הזוג של עובדת סוציאלית
    http://www.haaretz.co.il/magazine/sayed/1.1935354

  9. אלון מ. :

    יפה ענה לח"כ הרצוג נדב פרץ-וייסוידובסק. והיית מוסיף גם: 1. אפילו אם הרצוג עמד על המשמר (על תנאי עובדים למשל), הוא מאפשר למחליפיו העתידיים להשתמש לרעה באפשרויות הלא-ממשלתיות שיצר בכזו חדווה. 2. איזה מין טיעון זה "תמיד היתה צדקה, ותהיה גם צדקה אם הכל יולאם". זה לא רציני. 3. הרצוג גם לא מתייחס לכך שהתקציב לשירותים שמסתמך יותר ויותר על נדבנים – מקוצץ בפראות כאשר העולם העסקי נכנס למיתון מחזורי. 4. ומה לגבי נטייתם של מתנדבים ונדבנים לתמוך במטרות אופנתיות ולהזניח אחרות? ישנן עוד שאלות רבות. אני ממש לא מתפעל ממאמרו של הרצוג.

  10. משתמש אנונמי על החמום בסולר :-) :

    נשמה נשמה נשמה, אבל באותה נשימה:
    "המגזר השלישי מעסיק עשרות אלפי עובדים.
    מחזורו השנתי עשרות מיליארדי ש"ח המתקבלים מן המדינה

    ומגיוס תרומות ותמיכות מקרנות ותורמים פרטיים".

    כדי להדגיש את תגובת ארנה עמוס ואלון מ. צריך לשאול

    1. מהו חלקה של המדינה ומהו חלקן של התרומות מבחוץ. זו נקודה חשובה שחסרה במאמר של הרצוג.
    ושאף אחד לא יספר סיפורים, מי שהיה שם מכיר היטב איך מתממש במציאות הכלל "בעל המאה הוא בעל הדעה".

    2. מה קורה כשהיקף התרומות מבחוץ יורד?

    3. מה קורה כשעמותה פושטת רגל? (מגדל אור)?

    4. מי קובע את סדרי העדיפויות ומי מכוון את התרומות?

    העובדה שעוד לפני קום המדינה קמו ארגונים גדולים כמו ג'וינט, אורט, ויצ"ו – איננה הצדקה לקיומן של מאות עמותותלאך שמחליפות את המדינה במיוחד בעשייה שהיתה לפני כן כולה בידי המדינה. העברת סמכויות כזאת היא הפרטת האחריות לידי בעלי הון (תורמים) וכמוה כהפרטה לכל דבר ועניין ובהתאם תגובתי במאמר של נדב
    http://www.blacklabor.org/?p=51938

    בין התנדבות כערך חברתי לבין העברת האחריות לידי גורמים פרטיים שאינם למטרות רווח ישיר מרחק גדול מאוד.
    העובדה שקיומם של ארגונים גדולים כמו ויצו למשל היא חלק מפעילות הרווחה, לא מצדיקה לשנות את הפרופורציה עד כדי כך שרוב הפעולות שהיו אמורות להיות בידי המדינה עוברות לידיים פרטיות שאינן למטרות רווח אבל הן מוכוונות רווח בשלט רחוק באמצעות בעלי ההון התורמים.

  11. עבודה שחורה » פריימריס במפלגת העבודה – שני המועמדים רחוקים מהאידיאל :

    […] של הרצוג מוצגות בכל מקום, מה שלא מעורר סימפטיה עקב גישתו הלא-כל-כך חברתית. וגם לא חסרה ביקורת על יחימוביץ'. לכן הבחירה כאן כל כך […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.