חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון, תשובת עדנן

נושאים דעות, פוליטי ב 24.03.13 0:16

משיח התגובות למאמרו של עדנן אבו-אירול שפורסם כאן הוצאנו את תגובתו של ל.רפי ואנחנו מפרסמים אותה כפוסט נפרד, כך גם דברים אלה שכתב עדנן אבו-אירול כתגובה לתגובה.  מערכת עבודה שחורה קוראת לקוראינו להשתתף ולכתוב מאמרים נוספים לשיח החשוב הזה

ל. רפי,

קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון

דברים אלה נכתבו כתגובה לדברי עדנן שפורסמו כאן. ל. רפי הוא מגיב ותיק, עקבי ודעתני בשיח התגובות של עבודה שחורה, בתגובותיו בא לביטוי הקו הניצי / הימני של קשת הדעות בחברה הישראלית, שאינו הקו האידיאולוגי השורר כאן בעבודה שחורה.  למרות זאת מצאנו שהתגובה הזו ראויה להיות פוסט עצמאי מערכת עבודה שחורה

לקריאה נוספת

כבר בתחילת דבריך קראתי את מה שחחשתי ממנו עוד לפני שביקשתי ממערכת עבודה שחורה לפרסם את המאמר שלי – והוא: העובדה ששמי עדנן ושאני מוסלמי בדתי ושערבית היא שפת אימי – העובדה הזו הופרת אותי אוטמטית לאויב. ועכשיו אני צריך להוכיח שאני לא אויב.

סבא רבא שלי, סבא שלי, אבי ובתורי אני נולדנו בישראל.  כשקמה המדינה, ולא בקלות ולא אוטומטית, נעשינו אזרחיה.  האפשרות להגר מפה הייתה אז וקיימת היום ולא נוצלה ואין כוונה לנצלה.  אני, כמו גם ילדי ואבותי, רואים עצמנו כחלק מאזרחיה של המדינה ובכל מקרה לא אויביה אבל כן אזרחים לא שווי זכויות.

דיברת ארוכות על מגילת העצמאות אבל לא הכנת שעורי בית.  אם תבדוק תראה שכבר ב 1948 בבג"צ 10/40 (התיק העשירי שנדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק), נקבע שלמגילת העצמאות אין שום ערך קונטטוציוני והיא נועדה לצורך ההכרזה על המדינה ותו לא. זאת ועוד: מגילת העצמאות של מדינת ישראל (שלמרות שלדידך אני אויב שלך היא גם המדינה שלי מרצון ובחירה חופשית) היא העתק מותאם של מגילת העצמאות האמרקאית וזו האחרונה היא מסמך במוזיאון גם לה אין שום ערך קונסטיטוציוני.  אז אל תתלה יהבך במה שכתוב במגילה, גם אם זה כתוב בקווי היסוד של הממשלה ה-33 שלנו.

כשקמה מדינת ישראל הוקם גם הצבא שלה. לצבא יש שם: "צבא ההגנה לישראל".  מאז שהוא הוקם ועד לרגע זה ממש הוא מגן על מדינת ישראל זו שלך וזו שלי. הוא מגן, הגן בעבר ומגן ברגע זה גם עלי.  מאיפה התעוזה הזו להחליט בשבילי שכאזרח המדינה אני לא רוצה לשרת בצא בגלל קונפליקט כזה או אחר עם בני העמים הסובבים אותנו.  ב-48 אם היו רוצים אבותי לחיות בשטחי אחד העמים הסובבים אותנו יכלו לעשות כן.  לא עשו זאת ואין שום כוונה לעשות את זה.  לכן האופציה בפני ובפני ילדי לשרת בצבא צריכה להיות פתוחה עבור ילדי ועבור ילדיך שכן זהו הצבא שמגן על המדינה שלנו – כולה. הוא (צה"ל) לא שואל אותי איזו שפה אני מדבר ובאיזו דת אני מאמין ובהתאם לזה מגן עלי או לא.

עד 1957 העיר שבה אני גר, אז כפר, הייתה תחת שלטון צבאי.  רק ב-57 החליט בן גוריון שלא נשקפת סכנה מבני כפרי והחיים פה הפכו להיות חופשיים במובן של חופש התנועה וחופש העיסוק.  אני מזכיר את זה רק כדי להטיח בפניך את הפטרונות המאוסה של השלטון בישראל כלפי המיעוט הערבי אז והיום כמעט באותה המידה.  כמו שאמרת בפתח דבריך אז והיום העובדה שאינני יהודי ושדתי היא דת הנביא מוחמד הופכת אותי לאויב העם ומונעת ממני חיים נורמאלים אזרחות נורמאלית במדינה נורמאלית.

קראתי בעיון רב את המשך התגובה שלך,לא לפני שבלעתי בקבס את העלבון על כך שאתה רואה בי אויב מעצם היותי ערבי.  אם אתעלם מזה אין לי אלא לומר לך שמבחינה אידאולוגית אני ואתה חושבים אחרת ולכן אני חושב שמקווי היסוד של הממלשלה ה-33 עולה תחושת קיפוח/ התעלמות ממני כמיעוט וגם ממיעוטים אחרים – גם כאלה שהם יהודים ודוברי עברית.

הנביא מוחמד התנגד בתוקף ובכל כוחו להפעיל את כוח הזרוע על מתנגדיו.  הוא טען שהם טועים ושדרכם איננה נכונה ובמהרה יבנו זאת ויצטרפו לדת שייסד.  לגבי רבים מהם כך היה.  ממשיכי דרכו לא פעלו כמוהו והאיסלם התפצל.  בניגוד ליהדות המונוליטית האיסלם מפוצל לשיעה וסונה ויש עוד פיצולים כמו הסאלפים והאללוים ובודאי שכחתי עוד כמה.  בניגוד לדעתו ולרוחו של הנביא מוחמד הפיצול הזה שפך הרבה דם ועד הין טומן ברובו הרבה מאוד איבה ושינאה.

חלק מהכוחות המפוצלים בדת שלי רוצים את רעתה של המדינה שלי על יהודיה ובלעדיהם כאחד.  וזו, ל.רפי, המדינה שלי והדת שלי ואני רוצה להמשיך לקיים אותם חופשי כמו היום ועוד יותר חופשי אף על פי ולמרות קווי היסוד של הממשלה ה-33.

ועל כן ביקרתי את קווי היסוד האלה – באדיבות אתר עבודה שחורה.

אני, אני לא אויב.  גם בלי הנביא מוחמד החיים שלי בארץ הזו הם איתך ולצידך אם לא השתכנעת עד עכשיו אני מקווה, בדיוק כמו מתנגדיו של הנביא, תשתכנע בעתיד ולא בכוח הזרוע ולא בדרך שאתה תחליט בשבילי כי אתה יהודי ואני לא.

היהדות והאיסלם מאוד קרובים זו לזו ובין השאר בסובלנות כלפי האחר.  ולכן העובדה שמדינת ישראל היא גם הבית של הדת היהודית – וכפי שנהג הנביא מוחמד וכפי שמטיפה הדת היהודית – תנהגו בסובלנות הנדרשת כלפי – כאחר, כמוסלמי.

ובאותו עניין: הממשלה ה-33 היא זו שתנהל את חיי אזרחיה בארבע השנים הבאות ולכן, בקווי היסוד שלה, צריך הדבר לבור לידי בטוי – וכפי שטענתי זה לא קרה וחבל ואפילו מצער מאוד.

תודה לך על הדברים.

חג הפסח איננו חג על פי הדת שלי, אבל: אני חי פה לצידך וכמשנתו של הנביא מוחמד בעצמו – ולכן, ולא תאמין דווקא מקרב הלב, חג פסח שמח וכשר לך ובכלל.

תודה
עדנן.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    תגובה לתגובה של עדנן

    מאחר והדברים הפכו דיאלוג, ויש בתגובה האחרונה לא מעט אי הבנות או אי-דיוקים, אענה לדברים בקצרה, סעיף אחרי סעיף.
    כבר בתחילת דבריך קראתי את מה שחחשתי ממנו עוד לפני שביקשתי ממערכת עבודה שחורה לפרסם את המאמר שלי – והוא: העובדה ששמי עדנן ושאני מוסלמי בדתי ושערבית היא שפת אימי – העובדה הזו הופרת אותי אוטמטית לאויב. ועכשיו אני צריך להוכיח שאני לא אויב.
    התיחסתי בדברי הקודמים להבדל שבין תחושה הנובעת ממציאות ועובדות לבין זו הנובעת מתחושות קיפוח או נחיתות מופנמות, שאין להן אחיזה במציאות. אני יליד הארץ. למדתי תמיד סובלנות, בין היתר כלפי המיעוט הערבי, ואם יש בליבי עליו, אין זה מפני שהוא ערבי בהגדרתו, אלא בשל האופן שבו הוא נוהג בעמי ובמדינתי. מאחר ונולדתי עוד לפני קום המדינה, אני זוכר את כל אירועי הקונפליקט הישראלי ערבי ואף חוויתי אותם בדרך זו או אחרת בהתאם לגיל ולנסיבות הזמן.
    באף אחד מהמקומות בתגובתי לא התיחסתי לשם הכותב, דתו או שפתו. כן התיחסתי לעובדה שכלך השאלות נשאלו מנקודת מבט של מיעוט ערבי מוסלמי אף שאין זה המיעוט היחיד בישראל, וכנראה שגם אינו המגזר הגדול ביותר שיש לו מוצא שונה מ"צבריות יהודית טיפוסית".
    אזרח עברי בישראל אינו אויב. בדברי הקודמים הגדרתי היטב מיהו אויב. אויב הוא מי שסבור שבתוקף היותו אזרח המדינה מותר לו לפעול לביטול מהותה ויעודה של מדינת הלאום היהודי כפי שהוגדרה בעת הקמתה, ובכך לשלול את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. אויב הוא גם מי שעושה זאת מבלי להיות אזרח…
    סבא רבא שלי, סבא שלי, אבי ובתורי אני נולדנו בישראל. כשקמה המדינה, ולא בקלות ולא אוטומטית, נעשינו אזרחיה. האפשרות להגר מפה הייתה אז וקיימת היום ולא נוצלה ואין כוונה לנצלה. אני, כמו גם ילדי ואבותי, רואים עצמנו כחלק מאזרחיה של המדינה ובכל מקרה לא אויביה אבל כן אזרחים לא שווי זכויות.
    רצונו של אדם כבודו. אבל ראיה שאינה מושתת על עובדות היא ראיה לא מציאותית. אינני רואה אפילו נושא אחד שבו המיעוט הערבי בישראל שונה באופן מלא ומוחלט מכל מיעוט אחר ולמעט הלאומיות גם בכל נושא אזרחי אחר מכלל האזרחים. מינון שונה ומשתנה גם הוא עובדת חיים כאן ובכל מדינה אחרת, וכמובן שיש צדק ברצון ובניסיון לשנות זאת.
    דיברת ארוכות על מגילת העצמאות אבל לא הכנת שעורי בית. אם תבדוק תראה שכבר ב 1948 בבג"צ 10/40 (התיק העשירי שנדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק), נקבע שלמגילת העצמאות אין שום ערך קונטטוציוני והיא נועדה לצורך ההכרזה על המדינה ותו לא. זאת ועוד: מגילת העצמאות של מדינת ישראל (שלמרות שלדידך אני אויב שלך היא גם המדינה שלי מרצון ובחירה חופשית) היא העתק מותאם של מגילת העצמאות האמרקאית וזו האחרונה היא מסמך במוזיאון גם לה אין שום ערך קונסטיטוציוני. אז אל תתלה יהבך במה שכתוב במגילה, גם אם זה כתוב בקווי היסוד של הממשלה ה-33 שלנו.
    אינני מסכים עם כל החלטות בג"צ. במיוחד אינני מסכים שבג"צ הוא הפוסק העליון בשאלות של מוסר, דת או פוליטיקה. בג"צ הוא מסגרת לברור מחלוקות בין האזרחים לבין מוסדות השלטון, אבל עליו לפעול במסגרת של חוקים, ולא במסגרת של פרשנויות אישיות אינטליגנטיות של הרכב שופטים מקרי כזה או אחר. בשאלות שנתונות להכרעת המוסדות הנבחרים ע"י הציבור – חוקה, חוקים, נורמות התנהלות וכו', ההכרעות צריכות ליפול במוסדות הנבחרים.
    מגילת העצמאות הייתה אמורה להיות מוחלפת בחוקה ויתכן שעל כך הסתמך בג"צ בפסיקתו הנ"ל. משלא הוחלפה, היא הייתה ונותרה הצהרת הכוונות היסודית של מוסדות המדינה שבדרך, אשר הכריזו על הקמתה, כעדות המהותית ביותר לגבי אופייה ומטרותיה של המדינה. למיטב הבנתי עקרונו אלה הם גם עקרונות התנועה הציונית שעיצבה והלידה את מדינת הלאום היהודי, ואני מרשה לעצמי להעריך שבגלל סיבות אלה, עקרונו מגילת העצמאות ימצאו ביטוי מובהק מודגש ובולט מאוד גם בחוקה, לכשתחוקק.
    כשקמה מדינת ישראל הוקם גם הצבא שלה. לצבא יש שם: "צבא ההגנה לישראל". מאז שהוא הוקם ועד לרגע זה ממש הוא מגן על מדינת ישראל זו שלך וזו שלי. הוא מגן, הגן בעבר ומגן ברגע זה גם עלי. מאיפה התעוזה הזו להחליט בשבילי שכאזרח המדינה אני לא רוצה לשרת בצא בגלל קונפליקט כזה או אחר עם בני העמים הסובבים אותנו. ב-48 אם היו רוצים אבותי לחיות בשטחי אחד העמים הסובבים אותנו יכלו לעשות כן. לא עשו זאת ואין שום כוונה לעשות את זה. לכן האופציה בפני ובפני ילדי לשרת בצבא צריכה להיות פתוחה עבור ילדי ועבור ילדיך שכן זהו הצבא שמגן על המדינה שלנו – כולה. הוא (צה"ל) לא שואל אותי איזו שפה אני מדבר ובאיזו דת אני מאמין ובהתאם לזה מגן עלי או לא.
    אשר לשירות בצה"ל, אינני מחליט השביל אף אחד. מי שמחליט הם המוסדות שהוסמכו לעשות זאת בישראל, ובראשם הצבא עצמו. מי שמקבל פטור מטעם הצבא, אינו נחשב כמשתמט משרות. מי שמסרב להתייצב לשרות מתוך שיקולים שלו, אינו ממלא את חובתו האזרחית.
    עד 1957 העיר שבה אני גר, אז כפר, הייתה תחת שלטון צבאי. רק ב-57 החליט בן גוריון שלא נשקפת סכנה מבני כפרי והחיים פה הפכו להיות חופשיים במובן של חופש התנועה וחופש העיסוק. אני מזכיר את זה רק כדי להטיח בפניך את הפטרונות המאוסה של השלטון בישראל כלפי המיעוט הערבי אז והיום כמעט באותה המידה. כמו שאמרת בפתח דבריך אז והיום העובדה שאינני יהודי ושדתי היא דת הנביא מוחמד הופכת אותי לאויב העם ומונעת ממני חיים נורמאלים אזרחות נורמאלית במדינה נורמאלית.
    זו אמירה לא רצינית. מדינת ישראל קמה במלחמה שאותה הכריזו עליה ארגונים ערביים בתוך השטח שיועד לה בתוכנית החלוקה, מחוץ לשטח זה, וכמובן כל חמש (שש יחד עם עירק) המדינות השכנות הגובלות בה, שבאו לעזור להם למנוע בכוח את הקמת המדינה היהודית. גם אחרי הפסקת האש של 1949, ובמשך מספר שנים, למעשה עד מבצע סיני 1956, "הסתובב באויר" איום "הסיבוב השני" שתפקידו היה לתקן את הקילקולים והכשלים של הסיבוב הראשון. בתקופה זו קלטה ישראל יותר פליטים ממספר הערבים שישבו בה ערב הכרזת המדינה, ובתקופה זו התמודדה עם שורה של קשיים כמעט מכל מן וסוג. בתנאים אלה לא יכלה הנהגת המדינה להסתכן ולהניח לאוכלוסייה שרבים בתוכה השתתפו במלחמת 1948, להתנהל כאילו הם "אוהבי ישראל" מובהקים, ואני מצדיק זהירות זו, בין היתר על רקע האיומים, הטרור והתוקפנות החוזרת ונשנית מצד המדינות השכנו, שהפעילו לשם כך כוחות שלהם, פליטים ומקומיים כאחת .
    אי ההשלמה הערבית עם ישראל ב- 1948, תקיפתה אז ולאחר מכן, מאז ועד היום, הוא מהיסודות ההיסטוריים העובדתיים שלא ניתן לדלג עליהם, כך בפשטות לעבר שיח-זכויות מנותק. יש להם משמעות יסודית ושם להם מחיר.
    קראתי בעיון רב את המשך התגובה שלך, לא לפני שבלעתי בקבס את העלבון על כך שאתה רואה בי אויב מעצם היותי ערבי. אם אתעלם מזה אין לי אלא לומר לך שמבחינה אידאולוגית אני ואתה חושבים אחרת ולכן אני חושב שמקווי היסוד של הממשלה ה-33 עולה תחושת קיפוח/ התעלמות ממני כמיעוט וגם ממיעוטים אחרים – גם כאלה שהם יהודים ודוברי עברית.
    כבר הסברתי שאיני רואה בכך אויב מעצם היתוך ערבי. דומני שמיותר לחזור על כך כאן.
    אינני מסכים עם קביעתך השניה בסעיף זה לגבי הדברים המשתמעים כביכול מקווי היסוד של הממשלה החדשה. לדיד זו פרשנות אישית חד-צדדית ומוטה, הייתי אפילו אומר, דעה קדומה.
    הנביא מוחמד התנגד בתוקף ובכל כוחו להפעיל את כוח הזרוע על מתנגדיו. הוא טען שהם טועים ושדרכם איננה נכונה ובמהרה יבנו זאת ויצטרפו לדת שייסד. לגבי רבים מהם כך היה. ממשיכי דרכו לא פעלו כמוהו והאיסלם התפצל. בניגוד ליהדות המונוליטית האיסלם מפוצל לשיעה וסונה ויש עוד פיצולים כמו הסאלפים והאללוים ובודאי שכחתי עוד כמה. בניגוד לדעתו ולרוחו של הנביא מוחמד הפיצול הזה שפך הרבה דם ועד הין טומן ברובו הרבה מאוד איבה ושינאה.
    אני מקבל כל טיעון ו/או נימוק סביר לסיבות אפשריות לעובדות שמולן עלינו להתיצב כיום. אבל סיבות מעולם לא הגנו על עם נגד תוקפיו. אם כבר השפיעו, הרי שהיו מחוללותיה של תוקפנות הרסנית. כעם עתיר נסיון היסטורי, איננו יכולים להסתפק בהסברים, ואנו נדרשים בין היתר גם להתנהגויות.
    חלק מהכוחות המפוצלים בדת שלי רוצים את רעתה של המדינה שלי על יהודיה ובלעדיהם כאחד. וזו, ל.רפי, המדינה שלי והדת שלי ואני רוצה להמשיך לקיים אותם חופשי כמו היום ועוד יותר חופשי אף על פי ולמרות קווי היסוד של הממשלה ה-33.
    אני שמח לשמוע שכך אתה חושב ומרגיש והייתי שמח עוד יותר אילו נתת אתה וכל מי שחושב כמוך במגזר הערבי, ביטוי מובהק לחשיבה ולתחושות אלה מעל כל במה מקומית ואחרת, ובמיוחד מול ההתלהמות החוזרת ונשנית של מי שמציגים עצמם כמנהיגי הציבור הערבי בישראל, למשל בכנסת.
    ועל כן ביקרתי את קווי היסוד האלה – באדיבות אתר עבודה שחורה.
    אינני חולק על הזכות לבקר, אבל כפי שניסיתי להסביר אינני שותף למרבית הביקורת ובחלק לא מבוטל מהדברים גם להנמקות.
    אני לא אויב. גם בלי הנביא מוחמד החיים שלי בארץ הזו הם איתך ולצידך אם לא השתכנעת עד עכשיו אני מקווה, בדיוק כמו מתנגדיו של הנביא, תשתכנע בעתיד ולא בכוח הזרוע ולא בדרך שאתה תחליט בשבילי כי אתה יהודי ואני לא.
    לא ממש הבנתי משפט זה. אינני מחליט עבור אף אחד מלבדי מיהו יהודי ומי אינו יהודי. על כך מחליטה הדת היהודית כפי שהאסלאם מחליט מיהו מוסלמי. מכאן ואילך כל ההחלטות מבוססות על חוקי מדינת ישראל, בנושאים שאינם דתיים ועל המקורות האמוניים של כל אמונה בנושאי הפולחן.
    היהדות והאיסלם מאוד קרובים זו לזו ובין השאר בסובלנות כלפי האחר. ולכן העובדה שמדינת ישראל היא גם הבית של הדת היהודית – וכפי שנהג הנביא מוחמד וכפי שמטיפה הדת היהודית – תנהגו בסובלנות הנדרשת כלפי – כאחר, כמוסלמי.
    נראה שאתה מנסה לעקוף בכוח את העובדה שיהדות איננה רק אמונה אלא מייצגת גם לאום. שמה של מדינת ישראל נגזר אמנם מהמורשת היהודית, אבל רוב העם החי בה הוא העם היהודי. מדינת הלאום היהודי איננה רק מדינת אזרחי ישראל, היא גם מדינת היהודי שכרגע אינם חיים בה מסיבה כזו או אחרת, אבל יכולים לחזור ולחיות בה בכל רגע שירצו. עניין זה אינו נתון להסכמה ערבית, אסלאמית, אמריקנית או אחרת – הוא נגזרת ישירה מזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. בלי הבנת והפנמת עובדה זו, יקשה עלינו להגיע להבנות ולשפה משותפת.
    ובאותו עניין: הממשלה ה-33 היא זו שתנהל את חיי אזרחיה בארבע השנים הבאות ולכן, בקווי היסוד שלה, צריך הדבר לבור לידי בטוי – וכפי שטענתי זה לא קרה וחבל ואפילו מצער מאוד.
    על עניין זה כבר עניתי קודם.
    תודה לך על הדברים.
    שמחתי על ההזדמנות לקיים דיאלוג מפורט זה, דבר שאיני מרבה לעשותו, הגם שאני מגיב מפעם לפעם על דברים שמתפרסמים באתר זה ובמקומות אחרים. אינני יודע במה שכנעתי ובמה לא שכנעתי, אולם הדברים מצאים לפחות על השולחן, ופה ושם נוגעים בשאלות היסודיות באמת,ודווקא מנקודות מוצא שאינן קרובות מאוד זו לזו.
    חג הפסח איננו חג על פי הדת שלי, אבל: אני חי פה לצידך וכמשנתו של הנביא מוחמד בעצמו – ולכן, ולא תאמין דווקא מקרב הלב, חג פסח שמח וכשר לך ובכלל.
    תודה על האיחולים. חג שמח גם לכם.

  2. עדנן :

    "השנאה היא גופה מתה, מי ממכם רוצה להיות קבר? ג'ובראן חליל ג'ובראן.

    אני רוצה להתחיל בבקשה מתודית אליך,ל.רפי: אתה מצטט מדברי ומגיב להם ואני שמח על כך,אבל אנא ממך הפרד את דברי מדבריך בשורה ריקה. לי ולך הדברים ברורים,כי כתבנו אותם,קוראים אחרים עלולים להעייף או,חלילה,לא להבין את הדברים. אז באמת ברמה המטודית בלבד – אנא הפרד בין הפסקאות כדי שמי שנכנס לפה וקורא גם יבין ובקלות.

    אני מתקשה להתווכח ברמה האידאולוגית של הדברים,ולכן אני רוצה להאיר מספר הערות:

    בית המשפט העליון בשבתו כמג"צ איננו דמוקראטי. משאמר את דברו ופסק אלה הם המילים האחרונות. כשאתה,ל.רפי,כמיצג אידיאה מסוימת בחברה הישראלית טוען שאם פסר בג"צ שמגילת העצמאות היא חסרת תוכן קוסטטוציוני ואתה פשוט לא מקבל את זה אלא בוחר לעשות לעצמך ובשלך ולהבנתך את הדברים – אז אני מאוד מודאג. כי האידאולוגיה שאתה משקף העלתה לשלטון את המפלגה שהקימה את הממשלה ה 33 אותה מפלגה שבהצהרת כוונות שלה (בקווי היסוד) מבטיחה "לטפל" בבית המשפט העליון.ה"לטפל" לפי הצהרות חברי המפלגה הזו פירושו לנטרל את היכולת של בית המשפט העליון להעביר ביקורת על הכנסת ועל חוקים שהיא מחוקקת. זה בדיוק מה שאתה עושה פה בהתיחסות הסלקטיבית שלך לפסיקות בג"צ. ומי אמר לך שאני אוהב את הפסיקה הזו אולי לא ואולי דווקא היה נוח לי מאוד,כערבי,שמגילת העצמאות באמת תהייה הקונסטיטוציה של המדינה שלי?…

    במאי 2012 היו במדינת ישראל 7.8 מליון אזרחים.20.6% מהם הם ערבים כשרובם מוסלמים מיעוטם נוצרים או דרוזים. 4.1% מהתושבים מוגדרים כ"אחרים" כלומר אינם יהודים ואינם ערבים וברוב המקרים הם דוברי רוסית במקור.

    אני,עדנן,נמנה על הרוב הכי גדול שיש במדינה הזו שאיננו בן הדת היהודית. מיהו אותו מוסד עליון שהחליט ויחליט בשבילי,ובלי לשאול אותי,מהי משמעות "לשאת בנטל" שעליה כל כך מרבים לדבר וגם להצהיר בקווי היסוד של הממשלה. או שאולי 20.6% מאזרחי המדינה אינם מספיק טובים כדי שישאלו אותם ומספיק טובים כדי שיחליטו בשבילם – ולא רק בעניין ה"נטל".

    אמרת:"מדינת ישראל קמה במלחמה שאותה הכריזו עליה ארגונים ערביים בתוך השטח שיועד לה בתוכנית החלוקה". כבר ציינתי שאני מתגורר בעיר ערבית שבקווי החלוקה של 47 הייתה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. זוהי פטרוניות עם לא מעט גזענות להחליט בשבילי וכדי לעשות כן לשם אותי תחת שלטון צבאי.

    ביום האחרון של חג החירות,אצלכם,מציינים אצלינו את יום האדמה. בקיץ שעבר בכיכר רבין ראיתי כיצד המגיפה של שוד האדמות איננה מבחינה בין יהודי לערבי ובין אדם לאדם. ובהצהרת הכוונות של הממשלה המכהנת – יש למגיפה הזו ביטוי שאני מקווה שהוא התרופה ולא המכה.

    היום בבוקר נסעתי לירושלים. בשכונת ארמון הנציב אספתי חבר. יהודי ללא כיפה. יחד חצינו את רחובות העיר למקום העבודה שמשותף לשנינו. בדרך חלפנו על פני יהודי לבוש שחורים.חרדי. החבר שלי ציחקק על חשבונו. לא אחזור על דבריו כי אני מתבייש רק אומר: לו אני הייתי אומר את הדברים הייתי נחשד,ומיד,בגזענות בשינאת יהודי ובאנטישמיות למרות שאני עצמי שמי גם כן.
    אז כשאתה ל.רפי מדבר על מדינת הלאום היהודי – אתה מתכוון לחבר שלי שישב לצידי ברכב וליהדותו או ליהדותו ואורח חייו של אותו אדם שחברי ציחקק על חשבונו? …ואולי זה היה נראה הרבה יותר טוב לו אני החבר היהודי שלי ואותו אדם לבוש שחורים היינו יכולים להלך ברחובות ירושלים מבלי שאיש יצחקק עלינו בגלל הדת או מידת הדתיות שלנו…אולי…?

    חלפנו,אני וחברי,ליד מלון קינג דיויד. הרדיו היה על רשת ב של קול ישראל. אריה גולן ראיין את מייקל אורן שגרירנו באו"מ והוא שאל אותו כך (מן הזיכרון): איך זה שממשלת ישראל נעתרה להצהרת הנשיא אובמה בירושלים בדבר פתרון של שתי מדינות לשני העמים זו לצד זו. הרי הדבר איננו כתוב בקווי יסוד של הממשלה (ואלה הובאו כאן בציטוטם המדויק על ידי),לא מופיע באף לא אחד מההסכמים הקוהליציונים ולא הוכרז על ידי הממשלה בעת הכרזתה בפני כנסת ישראל. ועל כך ענה השגריר שלנו באו"מ: (מהזיכרון שוב) נכון שבאף לא אחד מהמסמכים האלה מופיעה הטענה הזט אבל זוהי מסורת ישראלית ידועה.

    ואת זה אני… לא ידעתי.

    דווקא הזרקאור שהאיר בראיון של אריה גולן את שגרירנו באו"מ מעורר בי את הדחף העז להעמיד את קווי היסוד של הממשלה הזו באור ביקורתי ובביקורת נוקבת – אם העיזו לשקר לנשיא המעצמה הגדולה בעולם ואת החשובה בידידותיה של המדינה שלנו יעיזו להתכחש גם לצרכים המתהווים והרצונות של המיעוט הגדול ביותר באוכלסיה שלנו שאני,עדנן אבו אירול,נמנע עליו.

    ובקשר לשאלה שציטטי מפיו של המשורר ג'ובראן (שפעם היה חלק מתוכנית הלימודים בתיכון בישראל) אני לא מוכן להיות הקבר…

    עדנן

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.