חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון

נושאים דעות, פוליטי ב 24.03.13 0:17

דברים אלה נכתבו כתגובה לדברי עדנן שפורסמו כאן. ל. רפי הוא מגיב ותיק, עקבי ודעתני בשיח התגובות של עבודה שחורה, בתגובותיו בא לביטוי הקו הניצי / הימני של קשת הדעות בחברה הישראלית, שאינו הקו האידיאולוגי השורר כאן בעבודה שחורה.  למרות זאת מצאנו שהתגובה הזו ראויה להיות פוסט עצמאי
מערכת עבודה שחורה

קווי היסוד של הממשלה - מבט אחר

מה יכול  אזרח מן השורה, ערבי למשל, לחשוב על קווי היסוד של הממשלה ה-33? מאת עדנן אבו אירול*

לקריאה נוספת

מדינת ישראל הוקמה ע"י התנועה הלאומית של העם היהודי, והוגדרה עם הקמתה כמדינת הלאום של העם היהודי שלה משטר דמוקרטי. מי שרוצה להתעלם מנוסח מגילת העצמאות, אותה מגילה שקבעה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית – קודם יהודית וא"כ דמוקרטית, ולא מקרה הוא – ושלתושביה הערביים של מדינת ישראל תוענק אזרחות ולכל האזרחים תהיינה זכויות אזרח שוות — זכותו. אולם, מרגע שנקט גישה זו, כל שאלותיו האחרות הן התחכמות תפלה והתממות טיפשית. התשובות כמעט לכל השאלות ששואל הכותב נגזרות מקבלת עובדת היסוד הנ"ל או דחיתה. קבלת עובדת היסוד הופכת את המקבל לשותף שההבדל היחיד בינו לבין אזרח יהודי, היא שאינו יהודי. מאחר ויהדות היא גם דת וגם לאומיות, בנושא הדת הוא חופשי לנהוג עפ"י אמונתו, ובנושא הלאומיות הוא כבול בהגדרה אותה קיבלה מדינת ישראל כיסוד לקיומה המדיני. מי שמבקש לערער על היסוד המדיני-לאומי בהוויה הישראלית, דהיינו: על כך שישראל היא מדינת הלאום היהודי ואינה מכירה ומקבלת מחוייבות, זכות או מעמד שווה לשום לאומיות אחרת, נמצא במקום הלא נכון. מי שמערער על היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי חד-וחלק, ופועל כי לשנות מציאות זו, הוא אויב מדינת ישראל, משום שהוא מבקש לשנות מן היסוד את מהותה, ולשלול מהעם היהודי מדינת לאום משלו.
זכותה של ישראל להגנה עצמית, חלה גם על זכותה לשמר את צביונה הלאומי, שהוא אינטרס יסודי, ולהאבק בכל הכלים לגיטימיים (שהם בין היתר פונקציה של אופי האיומים) באויבי המדינה, בין אם הוגדרו כאזרחים ובין אם אינם כאלה. צורות המאבק קבועות בחלקן בחוק ובחלקן נגזרות מן האופן בו פועל האויב, בעיקר במקרים שדרכי הפעולה שלו בלתי חוקיות או בלתי חוקיות בעליל (למשל: טרור=מלחמה נגד אזרחים לא לוחמים). אף שזכויות האזרח או זכויות האדם מוקנות לאזרחי המדינה ללא תלות באופן בו הם מממשים את אזרחותם, הרי שהחוק והצדק גם יחד דורשים בעליל התיחסות שווה לכל האזרחים, והתיחסות שונה למי שבחרו לנהוג כאויבים, חרף העובדה שקיבלו אזרחות המדינה. אזרחות אינה חסינות ובוודאי שאיננה זכות-יתר למיעוטים שאינם יהודים. אזרחות היא מסכת של זכויות וחובות חוקיות, שחייבת להתקיים ביניהן הרמוניה שתאפשר תפעול תקין והתנהלות סבירה של המדינה לכל אזרחיה. השיפוט על הפרת ההרמוניה חייב להיות שווה לכלל האזרחים. ויתור על אזרחות, פוטר את היחיד מהחובות המוטלות עליו כאזרח, אולם בה בעת גם שולל ממנו את הזכויות שמעניקה לו האזרחות. כל מי שביקש וקיבל אזרחות, או קיבל אותה אוטומטית (נושא שיש לחזור ולדון בו) מתוקף חוק המדינה, רשאי לוותר עליה. אם בחר לקבלה או לשמרה, הוא מצהיר דה-פקטו, אם לא דה-יורה, שהוא מבין ומקבל את מלוא המשמעויות הנגזרות מכך. אם אינו מוכן לכך, הוא נוהג בצביעות, בחוסר תום-לב ומנסה להונות את המדינה. תגובה הולמת של המדינה להתנהלות כזו היא חלק ממסכת ההתגוננות הלגיטימית שלה בפני איומים.
עד כאן כמה עיקרים ביסוד העקרוני-לוגי המשותף כמעט לכל התשובות לשאלות של השואל (מלבד התחכמויות נטו, שעליהן אגיב בנפרד). בין אם ינוסחו הדברים בחוקה ובין אם יקבלו ביטוי בחוקי יסוד זמניים כאלה ואחרים, הגיע הזמן לחדד עמדות בסוגיות אלה, ולהעמיד על מקומם בצורה חותכת וברורה את מערכת היחסים שבין מדינת הלאום היהודי לבין מי שקבלו, מקבלים ויקבלו בעתיד את אזרחותה, ויהיו למיעוט בה. מי שאינו מוכן לחיות כמיעוט לא יהודי במדינה יהודית, מוזמן למצוא לו אכסניה אחרת, ללא קשר לשאלה היכן נולד. חוקי המשחק באימפריה העותומנית, בתקופת המנדט הבריטי ובתקופת עצמאותה המדינית של מדינת הלאום היהודי, ובוודאי גם קודם לכן, אינם זהים. כל ישות ריבונית מגדירה את חוקי המשחק שלה, והם אלה שמחייבים את אזרחיה ותושביה, ללא קשר היכן נולדו או מתי, ומתי היגרו לישראל ו/או קיבלו את אזרחותה. שירות צבאי או שירות אזרחי, כאשר הם מוגדרים בחוק, הם חובה אזרחית לכל האזרחים. עם זאת, רשאית המדינה להחליט לפתור חלק מהאזרחים מחלק מחובותיהם, ובלבד שפטור זה ינתן על בסיס של הגדרות ברורות, ידועות לכל שאין בהן אפליה, גם אם יש בהן התחשבות בנסיבות מיוחדות.
במילים אחרות: כל אזרחי מדינת הלאום היהודי מוזמנים להנות מזכויות האזרח שלהם ונדרשים לקיים את חובות האזרח שלהם. אבל אינם חייבים להשאר אזרחים, ואינם מורשים להתנהל כאויבים.
במאמר מוסגר אני מבקש להעיר שאין זה מקרה שנמנעתי מלהשתמש בסיסמאות הדמוקרטיות חובקות העולם של הפוסט מודרניסטים. לדעתי, דמוקרטיה אינה "תורת חיים" אלא שיטת מימשל. הפיכת המושג היסודי הזה המבטא דרך לקבלת החלטות במסגרות חברתיות ובכללן בארגון המדינתי, למושג מוכלל, חסר תיחום וגבולות, אמורפי, רב-פרשנויות ועתיר נרטיבים שרירותיים, אינו תורם לאיכות ולסדר של החיים הלאומיים והבינלאומיים, רק משבש אותם. יש מספיק תאוריות פילוסופיות ואונטולוגיות חברתיות שבעזרתן ניתן לבטא ולבסס כמעט כל השקפת עולם מצויה. חידוד הדברים עשוי גם להועיל להבנתם, והטשטוש רק מטמטם את השיח הציבורי – אקדמי והדיוטי כאחד. תיתכן מונרכיה קונסטיטוציונית דמוקרטית, כשן שתיתכן רפובליקה דמוקרטית או דמוקרטיה עממית, ובכל אחת מהן יהיו זכויות אדם אחרות, זכויות אזרח אחרות ודרכי מימוש שונות של ההליך הדמוקרטי. מדינת ישראל אינה חייבת לאמץ שיטה קיימת כלשהי במלואה, ומותר לה ואף רצוי לה לגבש, על יסוד נסיונן של אומות אחרות, וצרכיה המיוחדים – דמוקרטיה ליברלית משל עצמה ולמען עצמה.
ומכאן לתשובות לשאלות:
לעם היהודי זכות בלתי ניתנת לערעור למדינה ריבונית בארץ ישראל, מולדתו הלאומית וההיסטורית.
כאמור, אני לא יהודי אבל כן אזרח המדינה. אז לפי קווי היסוד של הממשלה הזו – אין לי שום זכויות?
ת: יש לך זכויות אזרח אבל לא זכויות לאום.
ישראל תחתור להסכם שלום עם הפלסטינים, במטרה להגיע להסדר מדיני עמם שמסיים את הסכסוך. אם יושג הסכם כזה, הוא יובא לאישור הממשלה והכנסת ואם יהיה צורך על פי דין, למשאל עם.
הסכם שלום עם אחי הפלסטינאים היא משאלת לב המשותפת לי, כאזרח ערבי, ולכל אזרחי המדינה ללא קשר לדתם. לתומי חשבתי שהממשלה חייבת להביא לאישור הכנסת כל הסכם מדיני, עם הפלסטינאים ובכלל. ולגבי משאל עם: למיטב ידעתי אין חוק כזה ואני תמה , לאור הסעיף הראשון בקווי היסוד של הממשלה, לאיזה "עם" בדיוק הכוונה? האם "עם" כולל גם את אזרחיה הלא יהודים של המדינה?…
ת: אם תקבל את היותה של ישראל מדינת הלאום היהודי,… תהיה גם אתה בין המצביעים.
הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הבטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור.
זוהי חדשה טובה עבורי, ועבור כל אזרח במדינה. אבל: זוהי ממשלתו השלישית של ביבי ובזו היוצאת הושרש המנהג שלפיו משטרת ישראל לא מפרסמת את נתוני הפשיעה בכל מה שקשור לעבירות מין אלא אם כן מדובר בערבי שכן אז, זו בכלל עבירת טרור – הינה תראו לדוגמא כאן.
ת: כאזרח המדינה כדאי לך ולאזרחים ערבים אחרים להשתחרר מתחושות הדיפה המדומות ולהתיחס לכל היותר לעובדה שלבני מגזרים שונים – רוסים, אתיופים, אפריקנים, רומנים, מרוקנים ועוד ועוד, מיוחסות רמיזות שיש בהן משום סטיגמה שלילית בלתי מתקבלת על הדעת. בין אפליה לרגשי נחיתות יש בדרך כלל אבחנה ברורה.
הממשלה תקדם את התהליך המדיני ותפעל לקידום השלום עם כל שכנינו תוך שמירת האינטרסים הבטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל.
גם הסעיף הזה גרם לי לגירוד קל בקרחת שלי. “שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל" – למה הכוונה? האם גם האינטרסים ההיסטוריים של ערביי ישראל נחשבים כחלק מהאינטרסים ההיסטוריים של ישראל או ששוב ישראל הכוונה רק לאזרחיה היהודים ואילו לשאר בני המיעוטים, אולי, אין אינטרסים היסטוריים ולאומיים משל עצמם?…
ת: התממות אינה מידה טובה וכדאי להשתחרר ממנה אם רוצים לקיים דיון רציני. אין מדינת לאום של שני לאומים או יותר. מדינת לאום היא מדינת לאום אחת גם כאשר חיים בה מיעוטים אחרים. סביר להניח שישראל תכבד ככל האפשר ערכים של מיעוטים בתוכה כל עוד לא יעמדו בסתירה להיותה מדינת הלאום היהודי.
הממשלה תשמור על צביונה היהודי של המדינה ומורשת ישראל, וכן תכבד את הדתות והמסורות של בני כל הדתות האחרות במדינת ישראל בהתאם לערכי מגילת העצמאות.
אכן, ידיעה מרגיעה אבל: מגילת העצמאות איננה מסמך קונסטיטוציוני. עד היום היא קיימת ובפועל, כאזרח שאיננו יהודי, אני לא ממש מרגיש את הכבוד של בני הדתות האחרות – אני יותר מרגיש כאזרח מסוג ב. האם לא הגיע הזמן לאזרח בישראל חוקה ולא להסתמך על מגילת העצמאות שכאמור – איננה מסמך קונסטיטוציוני?…
ת: עניין הקונסטיטוציה הוא טענת סרק. יש מדינות לא מעטות ששינו את החוקה שלהן יותר מפעם אחת, ולא היה בכך כדי לשנות את היותן מדינות לאום מוגדרות היטב. חוקי יסוד הם תחליף סביר בהחלט לחוקה במדינה שעדיין לא הגדירה אפילו את גבולותיה המדיניים. כאשר יבשילו התנאים לכך, תהיה גם חוקה, ואני מניח שגם חוקה לא תשנה את העקרון הבסיסי המנחה ממגילת העצמאות, המבוסס על הציונות – מדינה יהודית ודמוקרטית; קודם יהודית וא"כ דמוקרטית…
הממשלה תפעל להורדת יוקר המחיה בכל האמצעים העומדים לרשותה ביניהם: הגברת התחרות החופשית והפחתת הריכוזיות הענפית והמשקית.
אנחנו כבר יודעם שהמילים "הגברת התחרות החופשית" הם בעצם תמצית משנתו הניאו-ליבראלית של בנימין נתניהו. לפי ההסכם הקואליציוני בין הליכוד ביתנו לבית היהודי בראש ועדת ההפרטות הממשלתית יעמוד ח"כ בנט – שגם הוא ידוע כניאו ליבראל אף קיצון מהבוס נתניהו. זאת אומרת שהממשלה הזו, עם כל הדיבורים על הקלה בנטל והשתתפות בנטל, הולכת להפריט את שירותיה לאזרח עוד יותר מזו הקודמת, או אם תרצו – להשלים את מלאכת ההפרטה כדי לקדם את הסרת האחריות של הממשלה לאזרחיה.
ת: לנתניהו אין משנות כלכליות מבית מדרשו. נתניהו אימץ את הגישה של כלכלה ליברלית, ודבר זה לגיטימי כמו אימוץ כל גישה אחרת. אגב, ישראל ונתניהו אינם יחידים לאמץ גישה זו. יש מקום לתיקונים מקומיים וזמניים בכל שיטה כלכלית וגם בכלכלה הליברלית. מספר הפרשנויות בעניין זה הוא הוא כמספר הפרשנים, לפחות.
הקלה בנטל אינה הצהרת מדיניות, היא ניהול בפועל של מאזן ההכנסות וההוצאות של אזרחי ישראל ושל חלוקת העושר הלאומי. ברוב המדינות המתקדמות מושג הדבר באמצעות צמיחה, ניהול יעיל של ההון וכוח העבודה (פריון) וחלוקה סבירה של תוספת העושר הלאומי בין האזרחים. אין בעיה לממש זאת גם במשטר הכלכלי הקיים בישראל לאחר טיפול בכמה בעיות יסוד מוזנחות זה עשרות בשנים.
הממשלה תפעל להעניק לכל ילד וילדה בישראל השכלה רחבה שתכשיר אותו להתמודדות עם אתגרי העולם המתחדש ולחיים בכבוד.
משפט יפה ולא ברור. איך ממשלה שתומכת ב"הגברת התחרות החופשית" מגדירה את המונח: ”עולם מתחדש". אם העולם יתחדש רק אחרי השבעת הממשלה הזו אזי אינני מודאג אולם אם הוא מתחדש גם עכשיו והתחדש גם בעבר אזי כיצד בדיוק ולמה בדיוק מתכוונת הממשלה ממשיכת דרכה של הממשלה ה-32 שתחת שרביטה לא ממש ראינו הכשרה של הילדים שלנו להתמודדות עם העולם המתחדש – בייחוד לא של ילדי שלי אלה שדוברים ערבית ודתם היא דתו של הנביא מוחמד.
ת: המשפט ברור מאוד. דרך הביצוע אינה נמצאת בו. זו ביקורת לגיטימית בהחלט. רומא לא נבנתה ביום אחד ואפילו מכה לא נבנתה ביום אחד. ויתכן שכלל לא נגיע בחיינו לגן עדן. השאלה היא אם מתנהל תהליך של שיפור מתמיד במצב האזרחים. אני סבור שעדיין לא. לכך צריכים לשאוף כולנו.
הממשלה תעמיד בראש מעייניה את נושא החינוך וההשכלה הגבוהה.
ולשם כך ממנה הממשלה ה-33 כשר חינוך אדם שהשכלתו הפורמאלית היא רב. ואתם חושבים שמי שזו השכלתו ישים בראש מעיניו את נושא החינוך של ילדי ו/או נכדי – שאינם בני דתו? אני מסופק ואפילו מאוד.
ת: נראה שהכותב לא עשה שעורי בית. אחד התפקידים היסודיים ביותר של רב הוא ללמד ולחנך ולרוב הוא גם משקיע בכך זמן רב ואנרגיה מרובה. לשר החינוך החדש רקע מצויין בכל התחומים הללו וגם השכלה משלימה התומכת ביכולותיו אלה. (אגב, מה עושה פרופסור באוניברסיטה לשר חינוך ראוי לבי"ס יסודי או לגן הילדים?!)
הממשלה תפעל להגברת השיוויון בנטל, על מנת שכל קבוצות האוכלוסייה בישראל יישאו בנטל השירות, בין אם בשירות צבאי או בשירות אזרחי.
האם זאת אומרת שאם הנכד שלי ירצה לשרת כטייס בחיל האוויר הישראלי הממשלה ה-33 תפעל לאפשר לו זאת?
ת: שוב שאלת חכמולוג. כאשר ירצה הבן לשרת, יתיצב לשירות כמו כלל האזרחים המשרתים במדינת ישראל והצבא ישבץ אותו לפי כישוריו וצרכיו של הצבא במקום המתאים, או יפטור אותו משרות מכל וכל. אזרחים אינם קובעים היכן ישרתו, אבל יכולים להתנדב לכל מסגרת התנדבותית. ההחלטה הסופית היא בידי הצבא.
צה"ל נמנע שנים רבות מגיוס ערבים למשימות ותפקידים בהם הם עשויים לעמוד בפני בעיות קשות של מוסר ו/או נאמנות, בעיות שמוכרות היטב לעם היהודי מתוקף היותו בגלות שנים רבות ומתוקף היות בניו מגוייסים לצבאות שלחמו אלה באלה. למרות זאת שרתו יהודים במספרים גדולים בצבאות זרים ואף הגיעו לידי לחימה אלה באלה. עדיין לא שמעתי שערביי ישראל מוכנים לשרת ללא תנאי ביחידות קרביות שיפעלו למשל בעזה…. . במקום להתחכם, מוטב יתחילו ערביי ישראל להצטרף לשירות אזרחי והזמן יעשה את שלו גם בנושא השירות הצבאי.
הממשלה תפעל לביצור שלטון החוק ושמירת מעמדו של בית המשפט העליון.
ומה עם שאר בתי המשפט. נשיא בית המשפט העליון, השופט גרוניס, התבטא, זה לא מכבר, שבבתי המשפט בישראל יושבים בדין פצצות מתקתקות – האם לא הגיעה השעה לנטרל את אותן פצצות – ולאו דווקא אלה שבבית המשפט העליון?
ת: סליחה, לא הבנתי. בית המשפט העליון הוא האינסטנציה המשפטית הבכירה בישראל, ומעמדו מקרין על כל בתי המשפט האחרים. ביצור שלטון החוק אין פרושו דיקטטורה משפטית, כשם שהפרדת רשויות ברורה אין פרושה פגיעה במעמדו במשפטי של בית המשפט. הבעיה בדרך כלל היא בתחומים האפורים שבהם פרשנות אישית ומקרית קובעת הלכות-יסוד בנושאים פוליטיים או בנושאים שנויים במחלוקת ציבורית. את כל אלה צריך להסדיר.
הממשלה תפעל, בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת להוריד את מחירי הדיור.
רגע, והיא לא עשתה את זה עד היום? ומה עם מחירי הדיור בערי המשולש. מישהו חושב שהם בני השגה? הם לא.
ת: שוב התממות. כשאין מה לומר, לא חייבים לדבר. סייג לחכמה – שתיקה שנו רבותינו.
אם עשתה הממשלה עד כה את כל הדרוש, מה רע לקבוע שתמשיך בכך, ואם לא עשתה (וזה המצב לאשורו), מה רע לקבוע שתדרש להשתפר עתה? לא אכנס לדיון מפורט בסוגיית מחירי הדיור, אבל כדאי שהכותב יבין שהמציאות בכפרים עתידה להשתנות גם בכפרים הערביים ובוודאי בכפרים שהפכו לערים… . בכדי לאפשר דיור בר-השגה, נדרשת בערים בכלל ובאזורים צפופי אוכלוסייה בנייה רוויה, למשל. זה יקרה וקורה במגזר היהודי וזה יקרה גן במגזר הערבי.
הממשלה תפעל ליצירת התנאים הכלכליים שיאפשרו צמיחה בת קיימא, הורדת יוקר המחייה וכן יצירה ושמירה על מקומות העבודה במשק.
איך זה מסתדר עם "הגברת התחרות החופשית"? איך זה מסתדר עם מאות ואלפי עובדי הקבלן בשירות הציבורי? איך זה מסתדר עם ההסכם שלא מומש עד היום עם העובדים הסוציאליים ועם עוד מגזרים במשק?
ת: מסתדר מאוד. תחרות חופשית היא מאבני היסוד של כלכלה ליברלית, גם כאשר היא "מוסדרת" באמצעות רגולציה ממשלתית. ומאידך גיסא, תחרות חופשית חסרה מאוד דווקא המשק הציבורי והממשלתי. עובדי קבלן הם תולדה של חוסר הגמישות הניהולית ושל הביורוקרטיה ההסתדרותית במשק הציבורי בפרט ובמשק בכלל. הסדרים חדשים בהסכמים ובחקיקה אמורים לפתור רבות מבעיות אלה. הביורוקרטיה מזה, וחוסר התחרות מזה הם מן הגורמים המרכזיים למציאות הכלכלית הקשה כאן, יחד עם פריון עבודה ירוד (בעיות ניהול ומבנה). סעיף זה, אם יבוצע כהלכה הוא אחד הצעדים החשובים ביותר לשיפור המצב הכלכלי של כולנו.
הממשלה תחתור לצדק חברתי על ידי צימצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני, בין השאר, באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור.
נשמע מאוד טוב ומבטיח, אבל: להזכירכם מדובר הממשלה שרוב מרכיביה דוגלים בשוק חופשי. שוק חופשי ותחרות הם אחד מקווי היסוד של הממשלה הזו – אז מעבר למשפט הנבוב – איך בדיוק מסתדרים הדברים? האם "מציאת פתרונות דיור" הם ליהודים בלבד או אולי גם למגזרים אחרים?
ת: המשפט אינו נבוב, והשאלה קנטרנית גרידא. כבר הוסבר קודם שפתרון אינו נמצא בסיסמא סוציאליסטית כזו או אחרת, אלא בשינוי מהותי ומהיר בסדרי ההתנהלות של כל גורמי המשק, שינוי שיחול על כולם ולכן אמור לתרום לכולם. מי שיבחר להשאר מחוץ למערכת השינויים המתוכננת, צריך לצפות לכך שישאר גם מחוץ לחוג המושפעים והנהנים ממנה. אגב, לא ראיתי בסעיף הקודם אזכור מיוחד למוסלמים, לערבים לדרוזים או לכל סקטור אחר. פרוש הדבר על-פי השכל הישר הוא לכולם, או ליתר דיוק לכל מי שיהיה שותף.
הממשלה תציב כיעד לאומי את פיתוח הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל. הממשלה תפעל לתעדופן במתן השירותים השונים, הכול במטרה ליצור שיוויון הזדמנויות לאזרחיה ללא קשר למקום מגוריהם או למעמדם הכלכלי-חברתי.
נעים לקרוא. אבל: יש קשר לשירות בצבא. לא מאמינים תקראו את החלטות הממשלה היוצאת בהקשר לעניין "מיצוי כושר ההשתכרות" והזכאות לדיור ממשלתי או בסיוע ממשלתי. ומאחר ואין קשר, לפי קווי היסוד, למקום המגורים – האם גם אזרחיה המוסלמים של המדינה יזכו לדיור בר השגה או ששוב מדובר בריצוי השותפים הקואליציוניים שאף לא אחד מהם מיצג איזה שהוא מיעוט בחברה הישראלית. לא את היהודי ולא את הערבי. ודי לקרוא את הדברים האלה של הני זבידה כדי להבין את כוונה שלי.
ת: ה"קנאות המגזרית" של הכותב ראיה לשבחים. נראה שכל מה שמעניין אותו הוא לרמוז שהאוכלוסייה המוסלמית בישראל עושה כיום הכל בכדי להשתלב במדינה, במשק, בהשכלה, בשירות הציבורי, הצבאי והאזרחי, ואינה מקבלת תמורה הולמת. דומני שכל התשובות הקודמות מצביעות על כך שההיפך הוא הנכון, ושחרף העובדה שלא אלה הם פני הדברים, השינויים עליהם מדברים קווי היסוד אינם עושים אבחנה מגזרית. הם עושים אבחנה בין שותפים בנטל למי משאינם שותפים, ובצדק. בניסוח הדברים בחוק, יהיה בוודאי מקום להדגיש שמי שאינם שותפים בגלל אילוצים אוביקטיביים ולא מבחירה חופשית (מגבלות רפואיות, למשל), יחשבו כשותפים. כל הרמיזות האחרות מצוצות מן האצבע. במקום לעמוד מנגד ולפקפק, מוטב יתגייס המגזר הערבי מוסלמי בישראל (שהרי הנוצרים, הדרוזים הצ'רקסים ואחרים אינם מעניינים אותו, עובדה שאין הם נזכרים במפורש בשאלות) להשתלב בהוויה הישראלית, ובמקום שציפיותיו לא יבואו לכלל מימוש ממוצע באותה מידה בה הן ממומשות במגזרים אחרים, יאבק. במצב כזה יזכה לדעתי לתמיכה ציבורית רחבה ולשיתוף פעולה אזרחי מלא.
הממשלה תפעל לשינוי שיטת הממשל על מנת להגביר את המשילות והיציבות השלטונית.
…וגם למנוע ככל הניתן ייצוג למיעוטים בכנסת הבאה.
ת: סליחה, אבל אלה שטויות. איש לא ימנע מהערבים להגיע לייצוג בכללי המשחק הטובים לכולם.
הממשלה תפעל לצימצום הפערים החברתיים, ותיאבק בעוני בין היתר באמצעות חינוך, תעסוקה ומציאת פתרונות דיור.
ואיך נפרוט את זה לפרוטות? הרי תחת התחרות החופשית, זו שכבר יש פה כבר ארבעה עשורים, הפערים (ולא רק במקרה הישראלי) רק גדלים וגדלים. לא הבנתי את הסתירה הפנימית בין השאיפה לתחרות חופשית לבין המאבק בעוני. ושוב אני שואל: תחת הפרסונות המאכלסות את משרדי הממשלה ה-33 האם באמת חינוך ככלי למאבק בעוני – כולל חינוך של נכדי אלה, שלהזכירכם, דוברים ערבית והם בני דתו של הנביא מוחמד?
ת: זו שאלת תם או שאלת סתם? כל מה שנכלל בה והוא ענייני נענה כבר בסעיפים קודמים, וכל מה שאינו לעניין אינו ראוי להתיחסות.
הממשלה תעמיד את נושא העליה והקליטה בראש מעייניה ותפעל בנחרצות להגברת העליה מכל מדינות תבל.
כאמור אני אינני יהודי אבל, נולדתי פה וכך גם אבותי. כאזרח במדינה הזו אני יודע שכבר מ-2008 הפזורה היהודית הגדולה בעולם היא זו שבישראל – אם כך האם בישראל, חסרת החוקה, ובישראל שאין בה הפרדה בין דת למדינה – האם הסעיף הזה איננו מרמז על הקמת מדינת אפרטהייד. זו של היהודים וזו של האחרים שאינם יהודים – כולל מדינה יהודית בשטחי יהודה ושומרון.
ת: חיכיתי לאזכור המילה אפרטהייד והתפלאתי שלא מצאתי אותה בכתובים עד לרגע זה. אם כל מדינות הלאום בעולם הן מדינות אפרטהייד משום שהן מדינות לאום אחד בלבד וכך הן מזהות עצמן, אזי גם ישראל, מדינת העם היהודי תהיה מדינת אפרטהייד. אם מדינת לאום כשמה כן היא, אזי גם ישראל אינה מדינת אפרטהייד. שאלת מקום הולדתו של אזרח אינה משנה את אופי המדינה. יש ערבים בישראל שנולדו טרם הקמתה, ועם הקמתה הצטרפו אליה והסכימו לקבל את אזרחותה למרות שהוגדרה יהודית ודמוקרטית – קודם יהודית! הם רשאים לוותר על האזרחות אם עובדה זו כיום אינה לרוחם. יש בעולם עשרות מיליוני אנשים שנולדו במקום מסויים ומאלף סיבות שונות החליטו שמקום זה אינו ראוי להם ועזבוהו. גם כאן שמורה להם זכות זו. יש בישראל מי שנולדו בה וקיבלו לאחר מכן אזרחות וגם זה בסדר, כל עוד הם מקבלים את היותה מדינת הלאום היהודי. מי שאינו משלים עם כך, מקומו לא כאן. הברירה היא חדה. לא יתכן לחיות כאן, להחזיק באזרחות של מדינה המגדירה עצמה יהודית ולחתור תחת אושיות קיומה. שום מיעוט לאומי או דתי, בשום מדינה אחרת אינו מרשה זאת לעצמו.
יש לשים לב לכך שישראל לא הגדירה עצמה כמדינת כל ישראליה אלא כמדינת הלאום היהודי, משמע: כל היהודים. יתכן שצריך לחשוב על פתרון הגדרתי שיעניק אזרחות עם זכויות מוגבלות (ללא אפשרות לבחור ולהבחר) אוטומטית לכל יהודי באשר הוא. כאשר יעלה יהודי כזה לארץ ויתגורר בה פרק זמן רצוף וקבוע מראש, יוענקו לו אוטומטית מלוא זכויות האזרח. כל מהגר אחר לישראל יטופל במסגרת חוק הגירה אחיד לשאינם יהודים (כל היתר). אלה עניינים טכניים משום שהמהות נמצאת בעצם הגדרתה שח מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי, ודבר זה אינו עתיד להשתנות, לא בחוקה ולא בדרך אחרת. מי שחושב שמדינת הלאום היהודי היא לדידו מדינת אפרטהייד, אינו צריך להשתהות בה אפילו יום אחד נוסף.
הממשלה תפעל להגנה על איכות הסביבה בישראל ולשיפור איכות החיים של תושבי המדינה.
כן. טוב. אבל יש לי שאלה: את השירותים הקשורים באיכות החיים ממי נקבל? מה שם החברה/הטייקון…?
ת: חכמולוג. אחרי שאמרת סוף סוף את המילה אפרטהייד, שיחררת לחופשי את השכל הישר?
הממשלה תפעל לשיפור שירותי הדת תוך התאמתם לגווני האוכלוסייה השונים.
בואו ואגלה לכם סוד: בני עייש חי חיי זוגיות עם מיכל. מיכל היא יהודית מהעיר השכנה. להתחתן הם רוצים. אבל כדי שירשמו כזוג בישראל אצל מי יתחתנו? הרב מסרב להשיאם כי עייש איננו יהודי. הקאדי מסרב להשיאם שכן איננו יכול להשיא מסולמי למי שאיננה מוסלמית. לו מיכל הייתה נוצריה היינו יכולים לרשום את הנשואים בבית הדין של העדה הנוצרית שבפסיקתו מאשר את הנשואים – אבל ההסדר הזה איינו קיים לא לבית הדין השרעי, לבית הדין הרבני ולא לבית המשפט לענייני משפחה. לא רק זה. כשתלד מיכל את הנכד, או הנכדה, שלי לאיזו דת הם ישתייכו לפי היהדות את הדת יורש הצאצא מדת אימו ולפי האסלם יורש הצאצא את הדת מדת אביו – אז נכדי יהודים/מוסלמים/חסרי דת.
ת: חכמי ישראל אמרו כבר מזמן שאל לו לאדם לפרוש מהציבור, משום שלכך נלווים בדרך כלל קשיים רבים. העובדות לגבי בתי הדין בישראל – יהודים ומוסלמים – ידועות מקדמת דנא, כך שמי שהחליט להאבק בממסד, וזו כמובן זכותו, אינו צריך להלין על כך. יהיה חוק הנישואין אשר יהיה, תמיד ימצאו מקרי קצה שאין בו תשובה למקרה שלהם – גבולות החוק מוגדרים באופן שרירותי תמיד. "נישואי קפריסין" הם דרך אחת להתגבר על בעית הנשואין אבל אין הם פותרים את בעיות הדורות הבאים. בסיכומו של דבר תצטרך גם המדינה להציע פתרון מקומי לבעיות מסוג זה, להערכתי במסגרת משרד הפנים, אולם שום פתרון אזרחי לא יתגבר באופן מלא על המגבלות האמוניות בין אם מקורן ביהדות, באסלאם בקתוליות או בכל דת אחרת. ההחלטה בידי הזוג וכך גם האחריות לתוצאות – אלה החיים.
בישראל 2013, וגם זו תחת הממשלה ה-33, אין "תחרות חופשית" בתחום האהבה.
זה אינו תפקידה של הממשלה כמובן. רק שוטה או קטן ירצו להניח לממשלה להתערב בכגון אלה.
הממשלה תפעל להגברת ההכרות של אזרחיה עם מקורות הדעת והמורשת היהודית.
אה, כן… ומה עם האזרחים שהם לא יהודים?…
ת: התשובה נמצאת במסגרת מה שיוגדר כלימודי ליבה. בעיני סביר להניח שאזרח חייב להכיר הכרות יסודית את היסודות התרבותיים עליהם מושתתים השפה, ההיסטוריה, המנהגים, והחוקים של המדינה. אין הוא חייב בלימודי דת זרה. זה חלק מהמחיר של היותך מיעוט במדינת לאום שאינה מדינת הלאום שלך, (היהודים מכירים היטב מציאות זו, ובטוחני שגם הערבים כך). אינני יודע אם ברגע זה יש בישראל יותר ערבים או יותר יוצאי רוסיה וחבר המדינות. לגבי שני המגזרים ההוויה הישראלית היא כמעט אותה הוויה, למעט מרכיב האשליות אצל חלק מהערבים המבקשים לממש כאן לאומיות נוספת מלבד הלאומיות היהודית. לא במקרה הזכרתי ערבים למרות שהם אינם המיעוט היחיד כאן. לכל המיעוטים אותו דין, שאם לא כן, תהיה אפליה בין קבוצות אוכלוסייה, ושואל השאלות ישמח בוודאי להגדירה כאפרטהייד, ר"ל.

אינני מתכוון לחזור על "תרגיל אינטלקטואלי" זה. חשבתי שפעם אחת יהיה זה נכון להסביר לכל החולמים באספמיה על מדינת כל ישראליה שהם טועים בכתובת, ובגדול. יש פתרון על הנייר לכל השאלות שעל הנייר, ואם תופענה שאלות נוספות, יהיה גם להן פתרון. אולם, השאלה האמתית היא אם מחפשים פתרון או מחפשים דברים אחרים. בחלק מהשאלות אני מוצא תשובה מסוג אחד ובאחרות תשובה מהסוג האחר. המבחן האמיתי הוא בתשובה לשאלה: מה באמת מחפשים הערבים בישראל – השלמה עם מדינת לאום יהודי בחלק מארץ ישאל והשתלבות אמתית בה, או החזרת גלגל ההיסטוריה לאחור וביטול תוצאות "הנכבה" כפי שהם קוראים לכשל הצבאי במלחמת 1948? השתלבות אמתית אפשרית, היא אינה קלה ויש לה מחיר אישי. אי-השתלבות ומאבק להחזרת הגלגל ההיסטורי לעבר, איננה אופציה. היא תוביל להעמקת הקרע ובסופו של דבר לסיבוב שני של מאבק על ארץ ישראל ולהכרעות כוחניות. פילפוליסטיקה משפטית, משחקים פוליטיים, תעמולה זולה, סילופי עובדות ודמוניזציה, אינם מובילים לפתרון נוח יותר, אלא מקרבים את רגע המשבר המכריע.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.