מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
שעה קלה על כלכלה – עיסקת פוטש-כי"ל, ישראל בעולם השלישי
הבעייה במכירת כי"ל לזרים היא לא רק עניין התמלוגים שהוא גם לא העניין החשוב ביותר. העניין גם לא מתחיל ונגמר בים-המלח, הוא הרבה יותר מים-המלח הוא גם הפוספטים, שמירת הסביבה ובעיקר הוא מעצים את איפיונה של ישראל כמדינת עולם שלישי
מאת: יעקב לקס
מכירת כי"ל לפוטאש ומניית הזהב
זה הניסיון השלישי למכירת כי"ל לפוטאש. תמר בן-יוסף זוכרת ומזכירה
חברות עולמיות המנצלות משאבי טבע של ארצות אחרות זה מה שפעם קראו "קולוניאליזם". עיקרו היה שארצות הצפון העשיר כבשו את ארצות הדרום שהיו נחותות ברמת טכנולוגיות הלחימה שלהן ועשקו אותן.
בתחילה חטפו אנשים לעבדות ובזזו אוצרות, אחר-כך הרסו את חקלאות הקיום של הנכבשים ונטעו מטעים שמהם הפיקו – וממשיכים להפיק – תה וקפה, גומי וסוכר, וגם כרתו את היערות כדי להפוך אותם לרהיטי יוקרה.
בהמשך גילו מחצבים והחלו חוצבים הכל, שילמו פרוטות – אם בכלל – לתושבים והרויחו מהמכירה, nהעיבוד וממה לא.
את התושבים המקומיים כינו בשמות מומצאים שונים "ילידים" וכיו"ב (הגירסה הישראלית, "מקומיים" היא אירונית, אם הערבים "מקומיים" מה זה אומר על היהודים?).
בטרמינולוגיה העולמית השתרש המונח "העולם השלישי", ובלשון אבירי התקינות הפוליטית "ארצות מפותחות פחות" (LDP Less Developed Countries). אלה מאופינות בין השאר גם בשכבה דקיקה של עשירי-עתק המחוברים לשלטון ובעיקר ב"פתיחת השוק" של המדינה ליבוא הורס כלכלת ייצור מקומית שתמורתו משולמת ביצוא אותם אוצרות, בטמטום ההמונים לפי הכלל הרומי העתיק של לחם ושעשועים (על הלחם מתווכחים), בדמוקרטיה פורמלית (העיקר שיש "בחירות"), בחוסר מוביליות חברתית ועוד כיוצא באלה.
בישראל חשבו האבות המייסדים שאוצרות הטבע שייכים לכלל ולכן היתה זו הממשלה שהקימה את כי"ל = כימיקלים לישראל. אפנת ההפרטה שפשתה כאן הפקיעה אותם מהציבור לידי פרטיים, תוך הגברת והאדרת האידיאולוגיה של אי-השויון. המדינה, שאז עוד נותרו בה ניצוצות של שכל, השאירה בידה מניית זהב שמשאירה את ההחלטה על השליטה בידי הציבור, ונציגתו הממשלה.
עכשו אנחנו עדים למאמץ משולב של חברה עולמית שבסיסה בחו"ל, יחד עם גורמים אוהדים בממשלה לחתום את מעברה של ישראל להיות מדינת עולם שלישי.
אז בואו ונעשה רשימת מצאי:
- הון-שילטון – יש
- שכבה דקיקה של עשירי עתק – יש
- הרס הייצור המקומי על-ידי "חשיפה ליבוא – יש
- טמטום ההמונים דרך מערכות בידור – יש
- פגיעה בדמוקרטיה והצגת הבחירות כחזות הכל – יש התחלות מבטיחות
נשארה בזיזת אוצרות הטבע, אז הנה זה בא.
(כאן המקום לשלוח אתכם – שנים וחצי קוראַי – לראות מה קרה באי נאורו – Nauru שאוצרותיו נבזזו.)
ממה שפורסם אפשר להבין שמדובר לא בדיוק במכירה, אלא בהתמזגות של כי"ל לתוך פוטאש (מה שנקרא החלפת מניות).
על חלק מהסכנות אפשר לקרוא כאן
אז מה יהיה לנו אם חלילה ממשלתנו תתפתה להצעת הקנדים.
- ים המלח – ממשלת ישראל מקשה על המפעלים ומחייבת אותם לפנות את המלח מהבריכות, על מנת שלא להציף את אתרי המלונות. הדבר כרוך בעלויות גבוהות המוטלות על החברה (לא הכל, חלק גם אנחנו תושבי ישראל נשלם). חברה זרה יכולה לתעתע גם בממשלה "חזקה" (זה מתעמולת הבחירות של ראה"מ), כמקובל בעולם השלישי.
ואם החברה הזרה תרצה להגדיל את הייצור כאן ותגדיל את השאיבה מהים. נקבל ייבוש, בולענים ומה לא… לממשלת ישראל אולי יהיה מה להגיד, אם תרצה, מי ישמע? מי יקשיב? כמקובל בעולם השלישי. - פוספטים. הסוכריה האמיתית בעיסקה. פוטאש אמנם החלה את דרכה כמפיקת ומוכרת אשלג קנדי והיא אכן מוכרת האשלג הגדולה בעולם, אבל היא גם מוכרת הרבה פוספאטים ואלה קרובים מאוד לאזילה, שיא ההפקה/מכירה צפוי כבר ב-2030 ואח"כ תחל ירידה בכמות הנכרית בעולם.
פוספאטים הם מה שנקרא משאב מתכלה וככאלה יש חשיבות לשליטה הציבורית/ממשלתית בהם.
פוספאטים הם גורם חשוב ברווחיות של כי"ל שמשלמת סכום מצחיק של 44.3 סנט לטונה סלע (שערכה בשוק העולמי נע בין 150 ל-200 דולר).
כי"ל וחברת הבת שלה "רותם-אמפרט" לוטשות עיניהן כבר שנים רבות למרבצי הפוספטים הנמצאים ליד ערד, אולם כרייתם תביא לעליית התחלואה והתמותה של תושבי הסביבה (בסביבה המיידית של מרבצי הפוספט חיים כ-50,000 נפש) וגם להרס נופים ואתרי מורשת. המרבץ בערד הוא הרווחי ביותר בארץ ולכי"ל מפריעה מאוד התנגדות התושבים הנמשכת כבר זמן רב. מה יותר פשוט מהתמזגות עם חברה זרה שתתעתע בממשלת ישראל ותכרה בבקעת ערד, לקנדים לא כל כך אכפת אם הילדים בערד יחלו או חלילה ימותו, כמקובל בעולם השלישי.
הכותב הוא תושב ערד, בעל תואר שני בלימודי הפיתוח ונמנה על מובילי המאבק במניעת כריית פוספטים בבקעת ערד
תגיות: אוצרות-טבע, הון-שלטון, החברה-לישראל, הפרטה, כימיקלים לישראל, כריית פוספטים, מדינות עולם שלישי, ערד, פוספטים, קולוניאליזם, רותם אמפרט
קישור קבוע
10 תגובות
Email This Post
19 בפברואר, 2013 בשעה 4:50
לקסי
מה נותנת מנית הזהב, אם אפשר לפרט?
האם המניה הזו מקנה חלק מהרווחים?
האם כי"ל רווחית וכמה מס ותמלוגים היא משלמת?
19 בפברואר, 2013 בשעה 9:56
לקסי,
מהעיתונות למדתי שמועצת העובדים מארגנת התנגדות למכירה המסתמנת. האם יש לך קשר, אפילו עקיף עם המועצה הנ"ל והאם אתה יכול לברר במה ניתן לסייע להם במאבקם?
תשובתך בהקדם
19 בפברואר, 2013 בשעה 9:59
האם ממשלת ישראל הביעה לאחרונה עמדתה בעניין הקמת המכרה בערד? האם היא מתנגדת להקמתו? מסכימה להקמתו? מה יקרה אם תתבצע עסקת מיזוג כשהחברה הקנדית יודעת שהממשלה מתנגדת להקמת המכרה בערד? אם הממשלה לא מתנגדת להקמת המכרה, היא מוכרת את איכות החיים של אזרחיה ואת החיים עצמם תמורת בצע כסף.
19 בפברואר, 2013 בשעה 12:24
אנונימית,
איני יודע על מניית הזהב יותר ממה שקראתי בתקשורת.
מניית הזהב מקנה למחזיקה בה (ממשלת ישראל) את הכוח למנוע העברת החברה לשליטה של גורם שהממשלה אינה רוצה בו, זאת ע"י מניעת אחזקה של אחוזים המקנים שליטה.
איני יודע אם המנייה הזו מקנה רווחים. אני מניח שאינה מקנה, כי אינה מיצגת בעלות.
כי"ל רווחית. איני יודע את סכום התמלוגים שהיא משלמת.
אני יודע מה שפורסם בתקשורת, השיעור המתפרסם הוא בין 3% ל-5%.
איני יודע כמה מס הכנסה היא משלמת.
אם תתפני לחפש, תמצאי את התשובות לשאלות החשובות האלה ותשתפי בהן את קוראי "עבודה שחורה", נודה לך מאוד.
19 בפברואר, 2013 בשעה 12:26
אורי,
אין לי קשר איתם, יש משהו עקיף שאומר לך בשיחה, התקשר ונדבר.
19 בפברואר, 2013 בשעה 12:36
דליה,
ממשלת ישראל ככזו לא נדרשה לשאלת המכרה בערד.
היו התבטאויות של שרים וסגנים:
סגן שר הבריאות מתנגד במוצהר ובמעשה ובכך הוא מגבה את עמדת הגורמים המקצועיים במשרדו.
שר הבריאות (שהוא גם ראה"מ) קידם בדיקה חיצונית למשרד במגמת אישור המכרה.
בימים אלה מקודם הליך דומה ע"י מנהלת מינהל התכנון שדילגה על הסגן ובהמשך לבחינה עם שר הבריאות (המשמש גם…) החליטה להסתייע במומחים חיצוניים.
השר להגנת הסביבה בלם מהלכים מקדמי-המכרה במשרדו לבחינה מחודשת שבסופה הודיעה המנכ"ל, כי המשרד יאמץ את עמדת משרד הבריאות.
משרד הבטחון הודיע בעבר, כי הוא מתנגד להקמת המכרה ואחר-כך הודיע שיאמץ את החלטת מ. הבריאות.
אשר לסכנה הגלומה לתושבי בקעת ערד אם כי"ל תמוזג לתוך Canadian Potash, אנחנו בערד מודעים לה.
19 בפברואר, 2013 בשעה 13:38
מניית זהב
מניית זהב היא סוג של מניית שליטה בחברה. למניית הזהב מצטרפת מנייה אחת בלבד וביחד הם מקנים,לאוחז במניית הזהב,רוב של 50% מקרב בעלי המניות.
מי שאוחז במניית הזהב איננו מקבל דבידנט (חלוקת רווחים) מהפירמה מניית הזהב טובה אך ורק להצבעות במועצת המנהלים של הפירמה ולא לחולקת רווחים או קבלתם. כפועל יוצא של זה נדרשת הסכמה מלאה של האוחז במניית הזהב כדי למכור את הפירמה לבעלים אחרים ולמלוא שליטתו בפירמה.
אין הכרח שהמחזיק במניית הזהב יהיה ממשלת ישראל והוא יכול להיות כל אדם פרטי או חברה ציבורית המאוגדת בערבון מוגבל.
בסקטור הפרטי לא נהוג להקצות מניית זהב במקום זה מכניסים להסכם ההתאגדות של הפירמה זכות סירוב של בעל השליטה או של משהו אחר למקרה ששאלת מכירת הפירמה יעלה.
מקרה מפורסם של אירוע כזה הוא מכירת חברת פלאפון על ידי מוטורולה שבה לשותפה השנייה,חברת בזק,הייתה זכות סירוב והיא אכן סירבה ולאחר שהופרטה הפכה לבעלת שליטה מלאה בכל מניות חברת פלאפון.עד שהופרטה הופקדו מניות החברה שהיו בבעלות מוטורולה בידי חברת שמרוק שהיא הבעלים של וולד דיסני אנטישמי מפורסם בפני עצמו :)…
כאשר מדינת ישראל נפטרה מהנכס שנקרא חברת בזק היא הקצתה לעצמה,בחוק,מניית זהב שכמדומני אוחזת בה עד היום. הטעם דאז היה מוסבר בצרכי ביטחון של המדינה (שתוכל להכריח את הבעלים הפרטי לאפשר למדינה להאזין למי מאזרחיה בהאזנות סתר על פי חוק – וגם שלא על פי ביקורת של הכנסת על חוק ה"אח הגדול").
אני לא בטוח אבל נדמה לי,ושוב מטעמי בטחון המדינה בלבד,מדינת ישראל מחזיקה מניית זהב בצים ובאל על אבל זה דורש בדיקה יתכן וויתרו על זה.
במתווה ההפרטה של חברת החשמל לישראל לא מתוכננת לחברה המופרטת (חברת היצור) מניית זהב למדינה ובחברת הולכה מובטחת למדינה בעלות.
בנמל אילת המופרט אין למדינה מניית זהב בחברת הניהול הפרטית שלידיה נמסר הנכס אולם הבעלות על הנכס כנכס נדלנ"י נשארה בידי המדינה לצמיתות.
כאשר המדינה נפטרה,בשם אזרחיה,מבתי הזיקוק היא לא הקצתה לעצמה מניית זהב – אבל בלסה ברעבתנות מהשקשוקה….:(
HIH
מנחם.
19 בפברואר, 2013 בשעה 19:30
תודה למנחם
20 בפברואר, 2013 בשעה 0:38
[…] קישור קבוע […]
20 בפברואר, 2013 בשעה 23:53
מלח הארץ
בשקט-בשקט רקם בנימין נתניהו בחודשים האחרונים את עיסקת העשור: מכירת אוצרות הטבע של ים המלח לתאגיד ענק קנדי
חודש וחצי לפני הבחירות קיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פגישה חשאית בלשכתו. הרבה מאוד כסף ישב מסביב לשולחן. מצד אחד יו"ר החברה לישראל, אמיר אלשטיין – נציגם של האחים עופר – ומצד שני מנכ"ל תאגיד הכרייה הקנדי פוטאש, ביל דויל. על הפרק: מכירת אוצרות הטבע של ים המלח לחברת הענק הקנדית. שתי החברות כבר סיכמו את הפרטים ביניהם. עכשיו רק נותר להשיג את האישור של ראש הממשלה.
http://sixtyone.co.il/articles/66