חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

זהירות דרך מתונה לפנייך

נושאים דעות, פוליטי ב 30.01.13 1:10

ראם שמילוביץ מגיב על תוצאות הבחירות עבור מפלגת העבודה, ערכי הסוציאל דמוקרטיה ומנהיגותה של שלי יחימוביץ'

הרשו לי לרגע להתייחס לתוצאות הבחירות כמראה של הציבור הישראלי, על אף חוסר הדיוק החמור שעולה מכך. בבחירות האלו, כמו באלו שלפניהם ובאלו שלפניהם, הניצחון שייך ללא ספק לכוחות המתונים. המפלגות השתנו, הציבור פחות. זה יכול להיות "שינוי", קדימה, הגמלאים או לפיד, לכל מפלגה מטרה ברורה וצרה. תפיסת עולם כוללת נעדרת אף כמס שפתיים. אף אחד לא מעוניין לשמוע אותה. האם המפלגות עצמן חסרות אידיאולוגיה וקו מנחה? כמובן שלא. אך ציבור בוחריהן מעדיף לחשוב שכן. הוא רואה עצמו מתון וגאה על כך. כל תזוזת המנדטים "המרגשת" בין "הגושים" לא בהכרח הייתה שינוי סדר יומו של הציבור, כי אם ניתוב מוצלח של אותם קולות מתונים מצד הייאוש אל עבר התקווה החלולה- מעבר חיוני, אך חסר כל משמעות כלפי אופיו של הציבור שלא עשה בחירה אמיצה לכאן או לכאן בין אם הצביע ל"כאן" או ל"כאן".

פיכטה טען שההיסטוריה וכן הציביליזציה מונעות מתזה (רעיון, מחשבה, תפיסת עולם) שמולה מוצבת האנטי-תזה כקונטרה (תפיסת עולם הפוכה) ומתוך הניגודיות נוצרת הסינתזה, שהיא דרך המושפעת משני הכוחות (מי יותר מי פחות) אך היא אינה אף אחת מהן במאה אחוז. התפתחות של חברה באופן בריא זה, נקרא במובנו הפוליטי "שיח" או "וויכוח". החברה הישראלית שהעניקה ללפיד 19 מנדטים, אמרה שהוויכוח לא מעניין אותה. מצביעיה של המפלגה, חבריה ואפילו חברי הכנסת מטעמה לא יסכימו כמעט על כלום מעבר לחשיבות ה"שיוויון בנטל" וכו', משום שזהו לא העניין. הם לא באו לבנות חברה על יסודות מוסכמים, הם באו לשפץ בה את החור בקיר. החברה הישראלית ביטלה את הוויכוח בין התזה לבין האנטי-תזה שלה.

ביטול השיח היה נסבל אם היו מתבטלות האנטי-תזה והתזה יחדיו. הבעיה היא שהתזה קיימת בשיא עוצמתה בזרמי העומק של החברה הישראלית כבר למעלה משלושים שנה, נסתרת מתודעתו של הציבור. התזה הזו טוענת ביתר תוקף, במגוון דרכיה, שחברה היא לא אחרת מאסופה של פרטים בודדים הנלחמים זה בזה בעבור חלקת האלוהים הקטנה של כל אחד. (אני מאמין שהסלוגן "כי לכל אחד מגיעה חלקת אלוהים קטנה" היה מדבר אל לב מצביעיו של לפיד). תזה המכרסמת בחישוקי הסולידריות שהיו נחלתה של החברה היהודית הציונית בהקימה את המדינה. תזה המשרישה את רעיון ההפרטה כה עמוק לתודעתם של האנשים, עד כי נדמה כי נולדנו עם יצר ההתנכרות לאחר.

כמה קשה לראות שאל מול תזה זו עומדת שריקתו של המדבר השומם. לא השוויון בנטל בפני עצמו הוא העיקר, כי אם הנהירה הבהולה אחריו על חשבון תפיסה שוויונית כוללת. ונהירה זו היא לא אנטי-תזה. היא התזה הזו עצמה. כמה מעציב לראות שבחברה הישראלית העייפה חלפה משאלת הלב ל"חברה הטובה". שמשאלת ליבה העלובה היא "התחלקות שווה בסבל". לחברה העברית בראשיתה הייתה זכות. זכות לקוממיות האדם. הזכות נמוגה כלא הייתה ונשארנו רק עם הנטל. זו הסכנה במתינות. חברה המזהה עצמה במדרון חלקלק אל עבר התפוררותה לא מסתפקת בלמתן את הירידה התלולה, היא משנה את הכיוון בו הכדור מתגלגל.

15 מנדטים הם מספיק רועמים כדי לזכות לתיאור של מדבר שומם. אך אני רוצה לתקוע במדבר הזה דגל אזרחי ברור, לקעקע בתודעת החברה, לצאת מהארון: יש בישראל מחנה סוציאל-דמוקרטי! רובו מצא את ביתו המפלגתי השנה, ב"עבודה" של שלי (לא בשל קודמיה), אך יש רבים שמצויים גם במפלגות אחרות. המחנה הזה אוצר בליבו משאלת לב רעננה של חברת צדק, יפה וטובה, מציב אנטי-תזה ההכרחית כחמצן לחברה החנוקה הזו.

בימים אלו המחנה הזה מלקק את פצעיו. הציבור נטש אותו. הציבור שנרעד למילים רוויות ההסתה "וועדים" ו"איגודים", רדוף הסיוטים האדומים שיוצריהן הם העושקים אותו. הציבור שצעד ברחובות רצוץ ונשחק, שלא השכיל להפנים שמשמעות "צדק חברתי" היא לא "דין חברתי" ו"שינוי" זה לא "שיפוץ". הציבור שכבול במתינותו לשמר את הסדר הקיים ולהחמיר אותו. הציבור שלא יינטש בחזרה.

המחנה הסוציאל-דמוקרטי הפסיד בקרב. הוא עלול, לצערו, גם להפסיד את מה שהיה לו כבית פוליטי. אך המערכה עוד פרושה לפניו ואל לו להתייאש מתבוסה מנדטורית (שהיא הצלחה כבירה לעומת הכנסת היוצאת) משום שכוחו האזרחי גדול יותר. הוא הרים ראשו בגאון והוא לא יבחל בשום אמצעי אזרחי ודמוקרטי העומד לפניו. הוא יתחזק באיגוד עובדים, בחינוך, בקואופרטיבים, במלחמה בניצול, בהתיישבות שיתופית, בעמידה מוסרית אל מול עוולותיה של החברה. הוא יתחזק וינצח את התזה הרעה השולטת ואת חברתה המתונה והקונפורמית.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

5 תגובות

  1. אורי יזהר :

    וכיצד משתלבים התחום המדיני ומציאות הכיבוש בניתוח שלך? הם לא רלוונטיים למה שקורה בחברה הישראלית? רק ההפרטה רלוונטית?

  2. מיכאל לינדנבאום :

    ודאי שההפרטה רלוונטית

    ההפרטה אחראית ליצירת משפחות הפשע הפוליטי המאורגן של הטייקונים,היא אחראית להרס מדינת הרווחה,היא אחראית לבזיזת כל משאבי המדינה בידי הטייקונים והמשת"פים שלהם בימין הליכודי ווהעבודתי.

    בזיזה זאת בעלת השלכה פוליטית עצומה.כל אמצעי התקשורת,כמעט כל חברי הכנסת,כמעט כל הפקידות הבכירה במדינה בכיס הקטן של הטייקונים שמטמטמים את השכל לצעירים.
    ההצלחה האחרונה שלהם חיא ה"מפלגות" של לפיד ובנט המשת"פים של ביבי.

    כל הגל העכור הניאו-ליברלי מתפשט בעולם מאז תחילת שנות השבעים ,בלי קשר למצב של שלום ומלחמה בעולם ובישראל.

    עובדה,המצב "המצב הבטחוני הקשה" לא הפריע ליצור יש מאין את חבורת הפרזיטים הטייקונים.

    הנוכלים של שלום עכשיו כבר מדברים 30 שנה "שלום-שלום",ובפועל משתפים פעולה בהתלהבות בחינגת ההפרטה.

  3. משתמש אנונימי על השימוש בסולר :-) :

    מיכאל
    לא צריך להגזים בהכללה ואת ה"נוכלים" שאתה מדבר אנחנו צריכים לשכנע בדיוק כמו שה"נוכלים" צריכים לשכנע ציבורים שלמים שלא מאמינים להם, גם כשבציבורים האלה יש רבים שמסכימים לפתרון 2 מדינות, שנוכס ע"י ה"נוכלים".

    ואת אורי אני בכלל לא מבינה. מצד אחד אתה כותב בתגובה בהעוקץ:
    "ההשתלטות של הימין מצליחה כי מה שקרוי השמאל יצר ויוצר חלל ריק אידאולוגי וחברתי במוסדות חשובים….הציבור המוגדר מרכז-שמאל הוא ברובו ציבור זעיר בורגני עם מנטליות זעיר בורגנית של דאגה קודם כל לאינטרס הפרטי. וצר עולמו כעולם נמלה. הציבור של תומכי מפלגות המרכז שמאל נטש את הקולקטיביזם הסוציאליסטי כבר בשנות החמישים ובמקומו החלו לצמוח, אחרי מלחמת יום הכיפורים קוקטיביזמים אלטרנטיביים, לאומני ודתי, של השכבות המקופחות.
    ושוב אין לנו למי לבוא בטענות אלא רק לעצמנו".

    כל מילה בסלע.

    מצד שני אתה מצפה שהציבור הזעיר בורגני הזה ישכנע ציבורים אחרים להצטרף אליו במאבק לסיום הכיבוש? איך? האם אתה מאמין לזעיר בורגנים שסיום הכיבוש באמת כל כך חשוב להם, מעבר לאינטרס האישי?

    מצד שלישי אתה בעצמך חוזר וטוען בכל מיני הזדמנויות שבלי סיום הכיבוש לא ניתן לברר לעומק את סוגייית הצדק החברתי.

    אז מה שיוצא הוא – שעד שהציבור הזעיר בורגני שמצביע למרצ לא יעשה שינוי רציני – לא תיפתר פה לא סוגיית הכיבוש ולא סוגיית הצדק החברתי.

    מצד רביעי אתה יורה אש וגפרית על שלי יחימוביץ שאומרת את אותו הדבר בדיוק במילים שלה ומסיקה מזה את המסקנות הפוליטיות.

    אתה לא חייב לאמר אמן אחריה אבל נוצר פה מצב טראגי שאתה וחבריך עשיתם לה דה-לגיטימציה עד כדי כך שהיו שכינו אותה סוציאל -רייסיסטית, ולא במקרה אחד ולא ראיתי התנגדות לשיח הזה נגדה, ואילו בימין היא זאת שמוכנה להקים גוש עם החנין זועבי'ז (נו ההיא שהצביעה לחד"ש).

    זאת הטרגדיה האמיתית של השמאל שמאכל כל הנהגה שלא גזורה לפי הדגם הפוליטקלי קורקט המקודש. העדר יכולת להבחין בין עיקר לבין טפל, בין הבדל לבין ניואנס, בין שיתוף פעולה על תנאי לצורך המטרה המשותפת לבין טיהור המחנה מכל "סטייה".

    התוצאה היא שמרצ אכן חגגה עם ההפרטה וכמו שאומר לי איש מחקר, "אני מפחד לפרסם אותו כי השמאל יאכל אותי חי והימין ישתמש בזה לצרכיו".
    זה המקום המדויק שבו אנחנו נמצאים.

  4. אורי יזהר :

    למשתמש האנונימי
    נכון, לשמאל המדיני, שמורכב ברובו מזעיר בורגנים יש בעיה לשכנע את השכבות מעוטות הכנסה וההשכלה לתמוך במפלגות שדוגלות בסיום הכיבוש. לא אכנס לזה כאן, כי זו סוגיה מורכבת שאני מנסה להתמודד אתה בחיבור רחב יותר שאני מקווה להשלים ולפרסם בשנה הקרובה.
    לגבי מרצ וההפרטה – אני חושב שמרצ נוקטת היום עמדות סוציאל דמוקרטיות יותר מבעבר. אבל אני מסכים שיש עוד מה לעשות בתחום זה.
    עם מיכאל אינני מתווכח יותר כי הוא נשמע לי כמו תקליט שבור.

  5. משתמש אנונימי על השימוש בסולר :-) :

    אורי
    תרשה לי להעיר לך על "תקליטים שבורים".

    בקצה של ההפרטה עומדים אנשים אמיתיים שנפגעים 3 פעמים-

    1. פגיעה כלכלית.

    2. פגיעה בתחושת הביטחון העצמי. רגע אתה אדם עובד, מתפרנס בכבוד, מקצועי, תורם ונותן את הנשמה – וברגע אתה מגלה שכל עבודה הזאת היתה מיותרת ושאתה בסך הכל עוד איזה מספר באיזה חישוב כללי שלא רואה את האדם שבך ושאפשר להתייחס אליך כמו אל חפץ שהולך ישר לאשפה.

    3. איבוד האימון – אתה מאמין שיש אנשים שנמצאים בשבילך בדיוק לרגעי משבר כאלה ואז ברגע של אמת אתה מגלה שהם שם אבל לא ברור לך בשביל מה הם שם בדיוק ובשביל מי.
    כל הקדושים האלה מתגלים במערומם ואתה לא מאמין יותר למילה שלהם על זכויות וכיבוש. לא מאמין.

    וזאת נהיתה בכלל מן אופנה כזו לאחרונה "כל התקליטים השבורים" אמורים לשתוק בכלל כי כל זמן שיש פלסטינים חסרי זכויות מאבד גםה"תקליט השבור" את זכויותיו.

    רוצה לאמר – איפה שיש באפשרותנו לפעול כדי למנוע פגיעה בזכויות אנחנו לא נפעל כי יש מקומות אחרים שבהם נכשלנו – אז כולם יסבלו עכשיו בבקשה.

    לשלי יחימוביץ יש לכם טענות?
    איפה היה כל הזעם הקדוש כשציפי ופרץ זעקו בראש כל חוצות "בלי הסדר לא יהיה צדק חברתי"? זה מן איום כזה?

    זו חרפה.
    שלי ענתה לגידי וייץ על שאלה מלוכלכת שלו, ולא סיפקה את כללי הפוליטיקל קורקט?

    חבל. באמת חבל – אולי אם היתה עונה כמצופה ממנה ומסכימה שההתנחליות הן פשעים וחטאים איומים (כדברי המראיין) קבוצה גדולה של אצנים לכנסת היתה עפה אוטמאטית מהתמונה, כולל כל שרי הביטחון לשעבר.

    קשה לי להאמין שאנשים בשמאל עד כדי כך מטומטמים. הנסיון של "תקליטים השבורים" עושה עימם חסד בהנחה שלא מדובר בטמטום אלא ברשעות מודעת.

    וליתר ביטחון וכדי למנוע ספק, אתה מבין שאתה לא כלול בקבוצת הביקורת, חוץ מהצעה – תיזהר בכבודם של "תקליטים שמישהו אחר שבר".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.