חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על ההבדל בין אם תרצו לשלום עכשיו

נושאים דעות, פוליטי ב 27.01.13 1:09

בעקבות הפוסט של אמנון פורטוגלי על 'אם-תרצו' נשאלה השאלה הבאה: "ולאן אתה מתייג את יריב אופמהימר ו"שלום עכשיו" המתעדים את התפתחות ההתנחלויות ביהודה ושומרון/הגדה המערבית ומציידים בתעוד את כל מתנגדי ההתנחלויות באשר הם בארץ ובעולם? או שהמתנחלים הם "מטרות (לגיטימיות) לטרף, אויבים שהארגון צריך לאסוף עליהם מידע, בוגדים שאותם יש להוקיע ושעל הפרקליטות לפעול נגדם"."
אמנון מנסה לענות.

או שהמתנחלים הם "מטרות (לגיטימיות) לטרף, אויבים שהארגון צריך לאסוף עליהם מידע, בוגדים שאותם יש להוקיע ושעל הפרקליטות לפעול נגדם"." 

שאלה מעניינת, אנסה לענות עליה ועל הסאב-טקסט, על מה שמובלע בה

1.       הדברים שכתבתי מבוססים על דברי רונן שובל, יו"ר תנועת אם תרצו, בעיקר על דבריו בפרוטוקול בית הדין בתביעת הדיבה שהגישה אם-תרצו נגד כמה פעילי שמאל שהקימו את קבוצת הפייסבוק "אם-תרצו תנועה פשיסטית(אז יש)".

מפרוטוקול בית הדין (הדגשות שלי)

שאלה (של עו"ד מיכאל ספרד) בחקירה הנגדית שנערכה לשובל:

"אני מצטט מיומן הצהריים של קול ישראל בדיון על החלטת מפקד גלי צה"ל לאסור שידור השיר של אשדות. אני אמרתי צנזורה זה עניין של הרגל. אתה (רונן שובל, א.פ.) אמרת בוגדנות זה עניין של הרגל. האם התכוונת כפשוטו או שזו הפעם גם מטאפורה?

תשובה (של רונן שובל) לצערי עד שביהמ"ש לא יקבע בדין שאתה בוגד אז אינך כזה. למרות שמסכת הפעילויות שלך מעלה תמיהה מדוע הפרקליטות לא פועלת בעניין. כל עוד אתה לא אשם, הינך זכאי.

ש. קראתם בוגדים לאלה שהיו קשורים למחנה צה"ל בשער אפריים?

ת. כאשר אזרחים ישראלים פוגעים בחיילי צה"ל פיזית, הורסים, פורעי חוק פוגעים ברכוש צה"ל ובחייליו, במקרה זה נוער הגבעות בפעילות תג מחיר, אני חושב שעוברים כל גבול של ביקורת מוצדקת ככל שתהיה.

ש. תסכים כי אחד מהיעדים שאם תרצו שמה לעצמה הוא לחשוף אנטי ציוניים משתמעים שאינם מודים בכך. גם באקדמיה, גם בפוליטיקה.

ת. אנו בפירוש מתמודדים עם זה, כן.

ש. מה השיטות בהם אתם נוקטים על מנת לחשוף את אותה אנטי ציונות סמויה?

ת. אנו קוראים את הפרסומים ומקשיבים לטיעונים, מסתכלים על המניעים עליהם אנשים מדברים ומסיקים מסקנות.

ש. אתה במהלך עמודים 14-17 וגם 25-26 נוקב בשמם של אנשים מהציבוריות הישראלית שפשעו בפשע האנטי ציונות המשתמעת והם שלמה בן עמי, אברום בורג, מפלגת קדימה כולה, אהוד אולמרט, שמעון פרס, מיכה גולדמן, יוסי שריד, יולי תמיר, חיים רמון, אהוד ברק. למה אהוד ברק?

ת. הסברתי בעמוד 26… (מצטט מספרו). אצלו זה ויתור על הר הבית.

ש. נניח, שאחד מהדברים שאתה ציטטת, בשם הארגונים הנ"ל, (ארגוני זכויות האדם א.פ.) הוא אמת וקרה. האם גם אז לא צריך לאפשר לפרסם?

ת. כן. אבל אמירות האמת של הארגונים נדירות ביותר וצריך להתייחס לכך בהתאם. זאת בגלל שמגמתם לכבול את ידי החיילים. תפקידנו להביא אותנו לדמוקרטיה מתגוננת.

ש. תסכים שאם תרצו על של מחקריה לא בודקת את האמת העובדתית שבדוחות של ארגוני זכויות אדם, היא מבקרת את המניעים והעמדות שלהם, אתם מעולם לא לקחתם דו"חות והתחלתם לבדוק האם הם מדוייקים עובדתית או לא.

ת. כעיקרון אנו לא מבצעים בדיקות כאלה אך היו מקרים שבדקנומשימת הארגון היא לא לעקוב אחר הארגונים שמבקשים להרוס את המדינה.  

ש. האם אם תרצו עשתה או עושה שימוש אי פעם בחומרים שהושגו באמצעות חוקר פרטי?

ת. וודאי

ש. האם אתם עשיתם שימוש בחומרים מחוקר פרטי שהגיעו ממשרדי?

ת. כן. אנו רואים בך אדם המתעסק באופן שיטתי בפגיעה בחוסנה של מדינת ישראל.  הסרבנות האידיאולוגית שלך עוד מהצבא נמשכת עד היום בהעמדת שירותיך לארגונים שרודפים שיטתית את חיילי צה"ל ומזהים את הציונות כגזענות.

ש. נראה לך לגיטימי לשלוח חוקר פרטי למשרד עו"ד של מי שנתפס בעיניך כיריב פוליטי?

ת. אם זה חוקי, כן. יש חוק בישראל.

ש. בידך יש מכתבים פרטיים שאני שלחתי לעובדי משרדי ושעיתון ישראל היום סרב לפרסם אותם משום שיועציו המשפטיים קבעו כי מדובר בהפרת פרטיות?

ת. יש הרבה מסמכים, … אני לא זוכר את כל הפרטים. יכול להיות שהיה מה שאמרת. 

סוף ציטוט מהפרוטוקול.

אציין מספר נקודות שעלו בחקירה הנגדית של שובל.

  • שובל הוא שקובע מי הם המטרות של אם תרצו, מי הם האויבים / הבוגדים שהארגון צריך לאסוף עליהם מידע. הוא מצביע על קשת רחבה של אנשי ציבור כמו אהוד אולמרט, שמעון פרס, יוסי שריד, חיים רמון, ואהוד ברק, שפשעו בפשעהאנטי ציונות המשתמעת.  בעולם של שובל ו'אם תרצו' אין מקום לפלורליזם ולדיסידנטים יש או חברים או אויבים. ועם אויבים, רודפים, ועמלק צריך להתנהג בהתאם.
  • לעומת רשימת האנשים מהציבוריות הישראלית שפשעו בפשע האנטי ציונות המשתמעת, המתנחלים שפרצו למחנה חטמ"ר אפרים, גרמו נזק ותקפו קצינים אינם כאלה. שובל אמנם מגנה את פעילותם, אבל הם רק הגזימו בפעולתם, "עוברים כל גבול של ביקורת מוצדקת ככל שתהיה".
  • ·         לפי שובל, אם הוא החליט שאתה בוגד או לא נאמן למדינה, זה נכון, ואולי זו אף חובתו, לשלוח חוקרים פרטיים שיגנבו מידע ממשרד עו"ד שנופל בקטגוריה זו, שנתפס בעיניו כיריב פוליטי. זה בדיוק מה שקרה לעו"ד מיכאל ספרד.שובל אינו מכחיש כי 'ישראל היום' קיבל את המסמכים וסירב לפרסם אותם מחשש להפרת פרטיות. לטענתו "אני לא זוכר את כל הפרטים. יכול להיות שהיה מה שאמרת."
  • ·         שובל טוען כי משימת 'אם תרצו' היא לא לעקוב אחר הארגונים שמבקשים להרוס את המדינה.  נראה לי שזו טעות בפרוטוקול, אחרת מדוע 'אם תרצו' שולחת חוקרים פרטיים ועושה שימוש בחומרים שהושגו באמצעות חוקרים פרטים.
  • שובל מספר בחקירה כי 'אם תרצו' לא בודקת פרטנית את הטענות של ארגוני זכויות האדם, אם כך מהיכן באה לו הקביעה המוצגת כאמת "אמירות האמת של הארגונים נדירות ביותר". אולי הנחתום מעיד על עיסתו.

2.       יש הבדל של שמים וארץ בין תיעוד מעשים פוליטיים כמו בנייה בהתנחלויות והפצת המידע הזה, שהוא דרוש לכל אזרח במדינה ולכל איש פוליטי, לבין מעקב, שימוש בחוקרים פרטיים, וחדירה לתקשורת חסויה בין עו"ד ולקוחותיו.

צוות מעקב ההתנחלויות של 'שלום עכשיו' מתעד נושא מסויים (בנייה בהתנחלויות) שהוא עניין פוליטי/אידאולוגי מובהק. לעומתם אנשי אם תרצו מחפשים חומר שישמש אותם להכפשה ולסתימת פיות. לצורך זה הם מנסים לשים ידם על כל מסמך ונייר כולל התכתבות פרטית של עורך דין (מיכאל ספרד) שהגיעה לידיהם (איך הגיעה לידיהם ?). חלק מהתכתבות זו העברה לעיתון 'ישראל היום', שלא פרסם אותה עקב הפרת חוק הפרטיות.

בעוד שפעילות שלום עכשיו וצוות מעקב ההתנחלויות היא פעילות לגיטימית, שקופה, הנעשית בגלוי, המקדמת את היכולת של הציבור להשתתף באופן מושכל בדיון הציבורי, הפעילות של אם-תרצו היא בגבול הלגיטימיות, נסתרת, באמצעות משרדי חקירות, ופוגעת ביכולת של אנשים וגופים לפעול פוליטית באופן חופשי, ולקבל ייעוץ חסוי.

בנוסף, צוות מעקב התנחלויות מורכב מאנשי שלום עכשיו שהולכים לשטח ומבצעים בעצמם את העבודה. לעומת זאת, שובל וחבריו שולחים חוקרים פרטיים שאינם אנשי 'אם תרצו'. כך, גם אם בוצעו מעשים לא חוקיים, שובל יוכל לרחוץ בניקיון כפיו.

יריב אופנהימר, ו"שלום עכשיו" לוקחים אחריות מלאה על הפעילות, 'אם תרצו' בורחים מאחריות זו. 

3.       אני, כמו להערכתי רבים מקוראי 'עבודה שחורה' ומאזרחי המדינה,  בהבדל מאלו שהם עבדי מלכות שמים ונציגיה עלי אדמות, רואה בחרות ובחופש האישי ערכים בסיסיים המקובלים בתרבות המערבית וביהדות החופשית (החילונית). לפיכך פגיעה בפרטיות, ולא משנה אם היא באה מימין ומשמאל המפה הפוליטית, אינה מקובלת עלי.  עם זאת יש מצבים בהם יש הכרח בפעילויות הפוגעות בפרטיות ובחופש, וזאת ע"י ארגונים ממשלתיים כמו השב"כ והמשטרה, כמו במקרה של המחתרת היהודית שזממה לפוצץ את כפת הסלע בירושלים. ולמי שלא זוכר או יודע מומלץ לצפות בסרט 'שומרי הסף'.

איסוף מידע פומבי על אנשים ותאגידים מותר במסגרת החוק. אבל יצירתיות משפטית, כדי לפעול על חוד התער במסגרת החוק, אך בניגוד לרוחו, אינה מקובלת עלי.  יש הבדל בין איסוף ותיעוד שנעשה בגלוי לבין זה שנעשה במחשכים ובאמצעות משרדי חקירות. יש גם הבדל בין איסוף מידע על תאגידים ועל נושאי תפקידים בתאגידים, שחייבים לפעול בשקיפות אך מסתירים את פעילויותיהם, לבין איסוף מידע על אנשים פרטיים במטרה להשתיקם. 

4.       בעולם שלי יש מקום לפלורליזם, למגוון של דעות, ולדיסידנטים. החברה בישראל ובעולם מורכבת, ואין לעשות חלוקה ברורה חדה ופשטנית לחברים או אויבים.  אני משוכנע שזו תפיסת העולם של רוב אזרחי המדינה.

לעומת זאת, העולם של שובל, 'אם תרצו', ותנועת ההתנחלות הדתית-משיחית, מאופיין ב"הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ", יש חלוקה בינארית ברורה של החברה בישראל, אין מקום לפלורליזם, יש או חברים או אויבים.

אני לא מקבל כאשר מדברים על המתנחלים כמקשה אחת כקבוצה הומוגנית, כאשר המכנה המשותף הוא מגוריהם בשטחים הכבושים.  יש הבדלים מהותיים בין נוער הגבעות, בין אלו המתנחלים ב'תפוח', ובין אלו המתגוררים במעלה אדומים. בעיקר אני לא רואה את המתנחלים כאויבים, להוציא את הקיצוניים, המשיחיים,  הפונדמנטליסטים שבהם, הקוראים להתנחלות בארץ ישראל השלמה ולסילוק הערבים ממנה.

אני רואה בתנועת ההתנחלות סכנה קיומית למדינה מסיבות מעשיות וערכיות גם יחד.  זה לא המקום להרחיב על כך, אבל אפנה את המעוניינים לדברי ישעיהו ליבוביץ שנאמרו ב- 1968, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, לדברי ההיסטוריון יעקב טלמון במכתבו הגלוי לראש הממשלה בגין בשם "המולדת בסכנה", מ-1980, למאמר של דוד אסף  "אז נטמן זרע הפורענות", ולמאמר שלי 'על מסלול האבדון' שפורסם בהארץ לפני כעשר שנים.  

לבסוף, כדאי לציין את המכתב ששלח יהונתן קלינגר לרשם העמותות בעניין זה.

אני לא בטוח שזו הדרך הנכונה לטפל בבעיה, ושרשם העמותות הוא הכתובת. הדרך האפקטיבית היא חינוך, הצפת המידע בדבר הפעילות של ארגוני הימין, והתארגנות של האזרחים והגופים החופשיים כנגד פעילויות אלו. 

אמנון פורטוגלי

מרכז חזן במכון ון-ליר, והמכללה החברתית-כלכלית

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    לא הפוסט ולא האפולוגטיקה משכנעים

    לא הפוסט הקודם ולא האפולוגטיקה בתגובה השוטפת משכנעים שמדובר באמת בדאגה לחופש הביטוי או לזכויות הפרט פר-סיי. משני המסמכים עולה תמונה של התממות במקרה הטוב ושל נסיון מגושם לטשטש את התמונה במקרה הפחות טוב.
    ראשית, אני חולק על דרך ההתדיינות. פורטוגלי עושה לעצמו "חיים קלים" – הוא בוחר על מה להשיב, הוא מגדיר בצורה סתומה מה לגיטימי ומה אינו לגיטימי על-פי הקונטקסט של הדיון הנוכחי והוא קובע מתי מעשה אינו ראוי ועל-פי אילו קריטריונים ישפט הדבר לפי נוחיותו. הקריטריון מוזר לא פחות מהשיטה – לרוב המבחן קשור בשאלה מיהו מבצע המעשה ולא מהו המעשה. לבסוף, הוא מביא כעדות ניצחת לעמדתו של דבריו של פרופ' ליבוביץ', ממציא הביטוי המשוקץ "יודו-נאצים" ומן הכהנים הגדולים, הקיצוניים והבוטים ביותר של האנטי-ציונות העכשווית. כך סבור פורטוגלי שהוא מוכיח את צדקת טענותיו – האמנם?!
    דיון רציני בשאלת מעשיהם של גורמים חבלניים פנימיים כתנועת "שלום עכשיו", אינו יכול להיות מסוייג לאפיזודה משפטית אחת או לעדות יחידה של שובל או של מישהו אחר. הוא אינו יכול להיות מנותק מהקונטקסט הכללי של המאבק באנטי-ציונות שמנהלת תנועת "אם תרצו" על כל היבטיו.
    בכדי שלדיון כזה תהיה משמעות לא רכילותית, הוא חייב להתבסס על עולם מושגים מוסדר ומוגדר, שאינו מכוון בכוונת מכוון לצורך פולמוס נקודתי, פרטני ושוטף. בין היתר חייבת להבחן השאלה האם מטרותיה של שלום עכשיו לגיטימיות, האם דרכי ההתנהלות, האמצעים והכלים שהיא מפעילה לגיטימיים, האם יש לשלום עכשיו פריבילגיה כלשהי מבחינת השיפוט הערכי על פני כל מקרה דומה אחר בישראל (ולמעשה גם מחוץ לישראל) והאם ובמה שונות "אם תרצו" או להבדיל הקרן החדשה, רעם-תע"ל ותנועת כהנא משלום עכשיו, עפ"י כל אחד ממשתנים אלה.
    אינני איש "אם תרצו" ואינני מייצג אותה, ובכל זאת אנסה להציג את התובנות שלי במחלוקת בין שתי קצות הסקלה – שלום עכשיו ואם תרצו – עפ"י משנתו של פורטוגלי בשני הפוסטים.
    מושגי יסוד;
    1. ציונות: תנועת השחרור הלאומי ומסגרת ההגדרה העצמית המדינית של העם היהודי, החותרת להקים ולקיים מדינה יהודית (בית לאומי) עם משטר דמוקרטי בארץ ישראל, בגבולות שעליהם יחליטו המוסדות הנבחרים של המדינה. כמו-כן חותרת התנועה לרכוז רובו ככולו שלהעם היהודי במדינת הלאום שלו בארץ ישראל, כפתרון קבע להיותו נרדף בגלות וליכולתו לשרוד והתפתח כעם במשפחת העמים.
    2. חצי אמת: הצגת מצב מורכב באמצעות חלק ממאפייניו, במטרה להבליט עובדות או נימוקים המשרתים עמדה אחת בוויכוח ולהבליע או להסתיר עמדות יריבות.
    3. מתנחלים: מתישבים יהודים בארץ ישראל, שהקימו מתוך זיקה ציונית ישובים בשטחים שבשליטת מדינת ישראל, ברשות ו/או בתמיכה פעילה ו/או סבילה של המוסדות המוסמכים לכך במדינת ישראל, בין אם מוסדות אלה הם אזרחיים ובים אם צבאיים.
    4. בוגדים ("גייס חמישי"): בודדים או קבוצות מאורגנות, הפועלים בניגוד לחוק המדינה ו/או בניגוד לאינטרסים לאומיים של מדינת-האם שלהם, שהוגדרו ככאלה על ידי המוסדות הנבחרים והמוסמכים של המדינה, כשהם מסתייעים במעשיהם בגורמים זרים, שלהם בין היתר אינטרסים מנוגדים לאינטרסים הלאומיים של מדינת-האם. לרוב מבצעים הבוגדים את מעשיהם בהסתר, אבל יתכנו נסיבות שבהן יוכלו לבצע זאת גם בגלוי, ואפילו בסיוע מי שנחשבים אויבי המדינה.
    מהגדרות אלו, ולא במקרה, עולות התשובות לרבות מהטענות של פורטוגלי, ויהיה מיותר לפרט כאן דברים המובנים מאליהם.
    פורטוגלי נדרש לשאלת השקיפות במעשיהם של "שלום עכשיו" (להלן: ש"ע) מצד אחד ושל "אם תרצו" (להלן: א"ת) מהצד השני, כמייצגי שתי קצות הסקלה של הדעות בנושאים כטבעה של ציונות בימינו, הזכויות על ארץ ישראל – של מי ועל מה ובאיזה תוקף, מעשי ההתישבות בה, זכויות הערבים בה, יחסי ישראל עם הקבוצה הפלשתינאית בקרב העולם הערבי ועוד.
    להצדקת פעילות ש"ע, טוען פורטוגלי שזו מנהלת את פעולותיה בשקיפות מלאה באמצעות חברים ומתנדבים מהארץ ומחו"ל, ואילו א"ת עושה רבות מפעולותיה באמצעות חוקרים פרטיים. אולם בה בעת הוא שוכח לציין שרבים מפעיליה וסייעניה של ש"ע הם זרים, עוינים, פלשתינאים בעלי אינטרסים מנוגדים לאלה של ישראל או מי שממומנים ע"י שולחים עויינים או בוגדים מקומיים עפ"י ההגדרה הנ"ל. כלומר, מול המהות – מטרות, מניעים, סיבות ומקורות המשאבים –מציג פורטוגלי טיעון טכני גרידא. שהרי ברור, ואפילו הוא אינו טוען אחרת, שחוקרים פרטיים הם בעלי מקצוע מקומיים, שבניגוד לעובדי ופעילי ש"ע רבים, אינם בוגדים או משת"פים עם בגדים.
    עפ"י מבנה המסגרות המגבות את ש"ע, ברור שרבים מהמקורות המשמשים אותה נגישים רק לאנשיה, אינם מתפרסמים באופן גלוי ואם הם מתפרסמים הפרסום הוא חלקי וסלקטיבי בלבד. הנתונים המוצג במקרים רבים הם חצאי-אמת, וכאשר מתגלות בהם שגיאות איש אינו עושה מאמץ לפרסם זאת ולתקן את הנזק התדמיתי שגרם הפרסום המגמתי והלא אחראי. חלק גדול מהנתונים מתיחס לתקשורת מגוייסת ומכוונת, שמסופקת לש"ע ע"י גורמים עוינים, מייצגת כביכול נתוני זמן אמת שלא ניתן לאמתם ולא ניתן להשוותם לעובדות השלימות כפי שהתרחשו באירועי השטח. גם כאשר מדובר בטיעונים נדל"ניים, האנשים, מקורות המידע והעדויות, בחלקם נעלמים ובחלקם בלתי-נגישים בטענות מטענות שונות או שנויים במחלוקת משפטית ו/או אחרת. כלומר, ההוכחות שמספקת ש"ע הן במקרים רבים תעמולה נקודתית הנשענת על מסע השמצות אידיאולוגי, שגם בו רמת העיוותים גדולה. במקרה הטוב מדובר בוויכוח בין שתי תנועות לאומיות מתנגדות, ובפרשנויות המשקפות נרטיבים הפוכים, שבהם שאלת האמון והדעה הקדומה היא שאלה מכרעת בקביעת עמדת הייחוס.
    בעצם העובדה שש"ע עושה שימוש נרחב בחמרים מסוג זה כנגד האינטרסים של מדינת ישראל, היא פוסעת "על סף הבגידה" ולעיתים גם עוברת סף זה. השאלה אינה שאלה של חופש דיבור, אלא של הזכות להרע, להזיק ולפגוע במדינת-האם. זה אינו חופש דיבור כי אם חופש האנרכיה והחופש לטרור תקשורתי. א"ת עושה שימוש בחוקרים פרטיים מקומיים, אבל שימוש כזה אינו אסור עפ"י החוק. הוא אינו מנוגד לאינטרסים הלאומיים ובכל מקרה גם החוקרים וגם מזמיני העבודה כפופים לחוק הישראלי. יתר-על-כן, מאחר ואינני נציג האו"ם בוויכוח על ארץ- ישראל ועל זכותו של העם היהודי בה, אינני רואה שום צורך להיות "אובייקטיבי" ומאוזן באופן מוחלט בוויכוח. איננו עוסקים כאן במשחק הדמיה אקדמי, זהו מאבק לקיום לאומי וברור שמי שמסייע בו לאויב, אינו יכול להחשב לידיד.
    מותר, כמובן, לחשוב שהדרך הטובה והנכונה לישראל להתנהל מול הפלשתינאים, שונה מהדרך בה נוקטות ממשלות ישראל לדורותיהן. ומותר לנהל ויכוח בשאלה זו בינינו לבין עצמנו במטרה לנסות ולשכנע זה את זה, כשם שמותר להכריע בסוגיה בדרך הדמוקרטית המקובלת; אלו דברים בתחום המקובל והלגיטימי. אסור לגייס גורמים זרים, מהם עויינים ואויבים, בכדי לאלץ את מתנגדי הקו של ש"ע מתוכנו, להכנע מסיבות כלכליות, צבאיות, פוליטיות ואחרות לדעות של זרים – זו בגידה!
    גם הטיעון שקובע שבין פעילי ש"ע יש מי שרואה בהתישבות באיו"ש "סכנה קיומית" ולכן פועל כפי שהוא פועל אינו מקובל. זאת מן הטעמים האמורים לעיל וגם משום שלא יתכן שכל אזרח, אגודה או עמותה בישראל (או בכל מדינה אחרת) ינהלו באופן פרטי מדיניות לאומית משל עצמם – זו אנרכיה.
    אין בישראל "משטרת דעות", אבל יש וחייב להיות סייג על חופש המעשה. כשם שחופש אקדמי חשוב לצורך מחקר איכותי, קריאה לחרם על אוניברסיטאות ישראליות בגלל הבדלי השקפות פוליטיות, חורגת מתחום החופש האקדמי וגולשת לעבר החתרנות נטו.
    אין דבר כזה "תרבות מערבית". יש אוסף תאוריות על חופש שמוצא רבות מהן הוא במערב, ויש פרקטיקה של יישומן. בחינת האופן בו מיושמות התאוריות במדינות השונות מראה על שונות רחבה מאוד, ואין שום סיבה שישראל, שאינה זהה לאף דמוקרטיה מערבית אחרת, לא תאמץ לעצמה וריאציה המתאימה למצבה ולצרכיה. כך עשו ארה"ב אחרי אירועי התאומים (2001) , בריטניה בעקבות ההשתתפות במלחמת המפרץ השניה, וצרפת כיום אחרי לוב ומאלי.
    אין דבר כזה "גבול הלגיטימיות", זו המצאה של פורטוגלי; מחשבה היא חופשית ופעולה היא חוקית או בלתי חוקית. כל הערכה אחרת היא הערכה ערכית ותוקפה מוגבל למנסחיה ו/או לחסידיהם. מה שלגיטימי בעיני פורטוגלי, לא בהכרח לגיטימי בעיני. לגיטימיות בתחום המעשה נושקת לכוונה לעצב עמדות בציבור התומכות או מתנגדות למעשה כזה או אחר, ללא קשר לשאלה מה אומר בנדון החוק ברגע המבחן. כשמושגת תמיכה ציבורית רחבה במעשה מסויים או בדרך התנהלות מסויימת, היא יכולה להוביל לשינוי החוק. ועד שזה יקרה, תקפה העמדה המגנה, מגבילה, ועויינת להתנהלות שאינה חוקית בין אם היא מקובלת בדעת הקהל ובין אם לא. מאבקה של א"ת כנגד ש"ע פועל בדיוק בקו התפר הזה. היא נולדה ובאה לעולם אחרי שבמשך שנים לא מעטות נשלטה מכונת התעמולה המקומית ע"י הגישה אותה משקפת ש"ע, ללא ביטוי מספיק או ללא ביטוי כלל של העמדות המנוגדות לה. הטיעונים דלעיל טובים גם לשאלות כגון: לגיטימיות השימוש בחוקרים פרטיים, סוגיית זהותה של המחתרת היהודית ומה שהיא מייצגת, סיפורי הבדים על הרצון לפוצץ את מסגד כיפת הסלע כתוכנית שפויה, ועוד.
    גם אני איני רואה את כל השמאל הקיצוני בישראל כבוגדים או אויבים – חלקם שוטים עם כוונות טובות, המאמינים בכל מאודם שהם מצילים את המולדת אבל מעשיהם פסולים ומזיקים; חלקם "אנרכיסטים מקצועיים", שהמטרה מקדשת אצלם את כל האמצעים; וחלקם רומנטיקנים בלתי מציאותיים. בין מעשיהם של אלה לבגידה, מבדילות שתי אמות-מידה: המינון והשכיחות. על רצף הקיצוניות הדסטרוקטיבית הם הקצה ה"שמאלי" של הסקלה, כשבקצה "הימני" שלה ניצב נוער הגבעות, שכוונותיו אולי רצויות אך מעשיו ונדלים ואסורים באותה מידה.
    לסכום; המעניין ביותר בכל הדיון הזה הוא להיווכח פעם נוספת כיצד השמאל הישראלי "ממציא" דוקטרינות ו"שיטות-לחימה", שנחשבות בעיניו "לגיטימיות" כל עוד הוא משתמש בהן באופן בלעדי. הן הופכות מוקצות ו"בלתי-לגיטימיות", אפלות ובלתי-הוגנות כאשר הימין "מתבגר", מפנים ולומד סוף, סוף את השעור, ומתחיל ליישם אותו הלכה למעשה בכיוון ההפוך.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    כשסיוע לעיוורים הוא סיוע לאויב: מכספתים את "אם תרצו"
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.