חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה – היחידה עם חזון משותף לכלל ישראל

נושאים בחירות 2013, דעות, פוליטי ב 21.01.13 1:00

במכתב ששלח עדי בלום, חבר מפלגת העבודה לחבריו המתלבטים לאיזו מפלגה להצביע, הוא טוען שרבים כבר לא מצביעים עבור אמונה, חזון או רעיון – אלא רק על פי כללי המשחק הסקטוריאלי. בעוד שאר מפלגות השמאל ממשיכות את המשחק הזה שהוא כרוניקה של תבוסה ידועה מראש, מפלגת העבודה פועלת לפירוק הברית הזו

משפחה וחברים יקרים,

יום לפני הבחירות ואני חושב שמגיע לכם הסבר מנומק יותר מסיסמאות ושלטי חוצות למה נכון וראוי להצביע למפלגת העבודה (אבל תצטרכו להקדיש רבע שעה בתמורה). חזרתי מקבלת השבת בבית הכנסת (הרפורמי), ממש לא חוזר בתשובה, אבל יש משהו טוב בלשבץ בלו"ז שעה בשבוע לשיחה עם הבורא באשר הוא שם. אבל יותר מכך, זה זמן הכרחי אחרי שכל הבוקר, כל בוקר של יום שישי בחודש וחצי האחרונים, יצאתי לרחוב לשוחח עם אנשים על הבחירות ולשכנע אותם לשים "אמת" בקלפי.

אני חושב שבששת השבועות האחרונים יצא לי לדבר עם יותר מ-300 איש ואני חייב לומר שהתמונה עגומה מאוד. לא מפני שהם תומכים או לא תומכים במפלגת העבודה. אלא מפני שהשיקולים שלהם בהצבעה מבוססים על ייאוש במקרה הטוב, ושנאה וגזענות במקרה הרע. יכול להיות שאתם חושבים שאני מדבר על מצביעי ימין, אבל אתם טועים. כולם בלי יוצא מן הכלל, ימנים ושמאלנים, מונעים מאותם דברים, רק ה"אויב" משתנה.

אף אחד, לא בשמאל ולא בימין שפגשתי, כבר לא מצביע עבור אמונה, עבור חזון, אפילו לא עבור רעיון, במקרה הכי טוב – עבור מנהיג. ויותר גרוע מזה, כולם מצביעים למי שדומה להם – בכיפה שלראשו, בצבע עורו, או באות הגרונית הקרובה לביתו.

חזון ציוני משותף? צדק חברתי? עם אחד? זה לא מה שעלה בשיחות שלי עם עם ישראל בזמן האחרון. אגב, גם לא דמוקרטיה. המסקנה המרכזית שלי מהמפגש הבלתי-אמצעי עם פלוני ואלמוני היא שהעם מוכן נפשית לפאשיזם מסוג כזה או אחר. אם מחר יעלה מנהיג שירוקן את הדמוקרטיה מתוכן, חצי מהעם לפחות לא יניד עפעף. ה"ליברלים" לא מוכנים לקחת אחריות אמיתית על המדינה, הם עסוקים בחייהם הפרטיים ומתגדרים בשכונות ובמפלגות משלהם. והאחרים מעולם לא ראו בדמוקרטיה ערך מכונן. אחרי שיחות כאלה צריך שעה של שיחה עם אלוהים כדי להמשיך להאמין שמהעם שלנו עוד ייצא משהו שהוא מעבר ללאומנות ריקה.

אז איך כל זה קשור למפלגת העבודה דווקא? בואו נלך קצת אחורה… מאז המהפך ב-77' הימין פירק צעד אחר צעד את הדבר הגדול ביותר שהשמאל כונן כאן (מלבד את עצם קיומה של המדינה כמובן)– את מדינת הרווחה. המדינה החלה לסגת מחיי היומיום של האזרחים. לסגת ממוסדות החינוך, ממערכת הבריאות, מעולם העבודה, מהתחבורה והתשתיות, ממשאבי הטבע שהיו שייכים לכולנו. נותרנו לבד מול כוחות השוק.

אז איך בכל זאת מחזיקים בשלטון 30 שנה למרות שדופקים את האזרחים פעם אחר פעם? בשיטת הפרד ומשול. מה שהימין עשה היה לפרק את החברה למגזרים ולתת לכל מגזר להילחם זה בזה כדי להרוויח נתח מהעוגה התקציבית, במקום לשאול איך צריכה להראות הכלכלה והחברה, הפוליטיקה הופקרה למאבק סקטוריאלי על שיירי בשר תקציבי.

בעוד הנערים משחקים לפניהם, השכילו מנהיגי הליכוד ליצור על פני זמן, ברית לא קדושה בין ארבעה מגזרים עיקריים וכך לכונן את ההגמוניה שלהם. הברית נוסדה בין המזרחים שהופלו לבין החרדים, הציונות הדתית שנשבתה בקסמי ארץ ישראל השלמה והעלייה הרוסית. ואל תטעו, אין שום אהבה או חיבור טבעי בין המגזרים האלה.

טוב זה פחות או יותר כל המדינה לא? אז במקום להבין את זה ולהתחרות בליכוד, השמאל הפך עם השנים את עצמו לסקטור. סקטור חילוני, עם אוריינטציה אשכנזית בהכללה גסה מאוד. אתם מבינים? במקום לפרק את הברית הזו, פשוט קיבלנו על עצמנו את כללי המשחק הסקטוריאלי. וכשהמאבק הוא של סקטור אחד מול העולם, אפשר לשכוח מלהרכיב ממשלה. ויותר מזה, לא בשביל זה הקמנו מדינה.

וכאן נכנסת מפלגת העבודה לתמונה. בעוד שאר המפלגות בשמאל מציעות להמשיך את המשחק הזה שהוא כרוניקה של תבוסה ידועה מראש, מפלגת העבודה פועלת לפירוק הברית הזו. העבודה מחזירה למרכז הבמה, ולקח לה שני עשורים בערך, את הרעיון של מדינת הרווחה, ומציעה על בסיסו שותפות עם הציונות הדתית, עם דוברי הרוסית, עם הערבים ואפילו עם החרדים. הביקורת כלפי שלי שהיא "מקוששת קולות בימין" זו ביקורת שפשוט לא מבינה ששלי בונה בסיסים חברתיים ופוליטיים למהפך הבא עלינו לטובה. היא לא מחפשת להשיג קולות בימין, היא מחדשת שותפות על בסיס ערכי עם מגזרים שהיו פעם בני ברית שלנו ושאיתם כוננו את השלטון. שותפות, שהיא בדיוק מה שהיה חסר לי בשיחות עם האנשים ברחוב, שותפות על חזון ורעיון.

לא בטוח שזה יקרה בבחירות האלה, אבל מי שבאמת רוצה מהפך אמיתי, רעיוני, שיחזיק לאורך זמן, לא יכול להצביע למפלגת אופנה, לסטאר כזה או אחר, וגם לא למפלגה כמו מרצ, שהיא אולי נראית לחלקנו טובה מבחינה אידאולוגית, אבל היא בדיוק משחקת את המשחק הסקטוריאלי שבו לא ננצח לעולם.

שלי לא מושלמת, היא עשתה טעויות בקמפיין הזה, עצבנה את הפמיניסטיות עם הקציצות שלה, את שוחרי השלום ואת שוחרי עמיר פרץ, ואת האנשים ששמאל בשבילם זו גאוות יחידה. אני שותף לחלק מהביקורות האלה. אבל חבר'ה תזכרו– אנחנו רצים כאן מרתון, לא ריצה ל100 מטר. מדינת הרווחה לא פורקה ביום אחד והיא לא תיבנה ביום אחד. אבל זה דורש מאתנו לאזור סבלנות, לפעול בחכמה, בלי שנאת מגזרים, להבין שמנהיגים עושים טעויות אבל לשפוט אותם על הכיוון שאליו הם חותרים בטווח הארוך. וזה שהם בכלל חושבים לטווח הארוך…

זה לא מקרי שרק מפלגת העבודה מסוגלת להקריא בקמפיין שלה את מגילת העצמאות. היא באמת היחידה שיכולה להכיל את כל עם ישראל ושותפיו למדינה שאינם יהודים, על בסיס חזון משותף. וזה ידרוש הכרעה פנימית בציונות הדתית – ארץ ישראל או עם ישראל, וזה ידרוש הכרעה בציבור הערבי – הלנו אתם אם לצרינו, וזה דורש פשרות מסויימות בשמאל הציוני החילוני, אבל הרי בשביל זה התכנסנו כאן, לקבל הכרעות קשות מתוך רצון לחיות כאן יחד.

המדיניות של הליכוד מפוררת אותנו ערכית וחברתית, בואו ננצח אותם!

עדי בלום

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , ,

13 תגובות

  1. אנגלס :

    מסכים עם כל מילה!!

    מוצג יפה מאוד פלוס הסבר היסטורי. בהצלחה שיהיה לכם

  2. מהות ההצבעה לעבודה :

    יש מקום להוסיף על הניתוח הענייני עד כאב – שיטת ההפרד ומשול שירתה מצוין את פירוק מדינת הרווחה ואת הקמתה של מדינה מעל החוק מחוץ לגבולות המדינה, שם שולט עיקרון הפרד ומשול בשיא השכלול.

    לכן ראוי להדגיש את דברי הסיום במאמר –
    כל הציבור בישראל יצטרך לבחור בין עם ישראל במדינתו לבין א"י ללא עם.

  3. מהות ההצבעה לעבודה :

    צ"ל
    לכן ראוי להדגיש את דברי הסיום במאמר –
    כל הציבור בישראל יצטרך לבחור בין עם ישראל במדינתו לבין א"י ללא עם ישראל.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    מאמר חשוב ומתבקש במיוחד בימים אלו

    עם זאת המחבר שכח לציין,שבבסיס פירוק מדינת הרווחה,והסקטוריאליזציה עומדת ההתנעה של הפרטה קרימינלית,של כל משאבי המדינה שנבזזו על ידי פושעי ההפרטה של הפוליטיקה הניאו לירלית.
    מדובר,על משאבי ים המלח,או הגז.
    מדובר על כל החברות הציבוריות הרווחיות("פרות מזומנים")כמו כי"ל,החברה לישראל,בתי הזיקוק,בזק,חברת הדלק הממשלתית המשגשגת "פז",ואחרים,שמימנו ברווחיהם את מדינת הרווחה.
    טעות חמורה היא להסכים להפרטת צד ההכנסות(הנכסים והברות הציבוריים),ולגלגל עיניים לשמיים על הפרטת השירותים הציבוריים כגון בריאות חינוך,סיעוד או פנסייה,שכולם תלויים בצד ההכנסות המופרטות.
    עת להלאים את מה שהופרט בנזיד עדשים,אם אנחנו רוצים לחזור למיתווה של מדינת רווחה.

  5. ציוני מודאג :

    מפלגת העבודה מתעלמת מהחשיבות מעקרון סיום הכיבוש ועקרון שתי מדינות לשני עמים.

    ללא פתרון מדיני ישראל תחשב כמדינת אפרטהייד ותוחרם.

    לא יהיה כסף לרווחה, לחינוך לבריאות כשאין סיום לכיבוש.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    ציוני מודאג או חובב טייקונים מודאג

    אני מזכיר בענווה לציוני המודאג שביוון ובספרד ובפורטוגל אין כיבוש ואין מלחמות ובכל זאת יש שם עוני,אבטלה,והרס מדינת הרווחה.
    בקיצור -אין קשר בין הרס מדינת הרווחה לבין הכיבוש.
    יתכבד הציוני המודאג ויסביר איך אותו מצב כיבוש עצמו איפשר ומאפשר הפרטה,יצירת טייקונים יש מאין,ויצירת מדינת רווחה לעשר משפחות טייקונים-פושעי הפרטה.

    איך? איך?

  7. אנגלס :

    למיכאל לינדנבאום

    צריך להיות עיוור בשביל להגיד שאין קשר…

  8. מיכאל לינדנבאום :

    האמנם עיוורון?

    כל מדינות דרום אירופה סובלות ממיתקפה ניאו ליברלית על תשתיות הרווחה בזמן של שלום.
    הסיפור האמיתי הוא איזה סוג משטר יש שם?משטר ניאו ליברלי של פושעי ההפרטה או משטר סוציאל דמוקרטי.

    מי פה עיוור או גרוע יותר מתחזה לידען??

  9. מהות ההצבעה לעבודה :

    בעיקרון – הכל קשור בהכל.
    בעיקרון – הקשרים הם מסובכים ולא חד-סטריים.

    בפרקטיקה – הכיבוש לא הפריע לכלכלה הישראלית לצמוח. הכיבוש לא גרם לכך שהצמיחה תתרכז בידיים מעטות.

    הכיבוש לא גרם לכך שהשמאל התנהל מבחינה פוליטית בצורה אדיוטית.
    או אולי כן?

    אולי זה בדיוק הכיבוש שעיוור את עיני השמאל מלהבחין בתהליכים מורכבים שחייבים להתייחס אליהם, כחלק מהמאבק בכיבוש?

  10. יאיר :

    על כיבוש ורווחה

    כתוב יפה, ומאבחן נכון את התהליכים. השאלה היא מה החזון שמציעה מפלגת העבודה אל מול הכרסום המתמשך? נראה ש-'מדינת רווחה' אין בה די בכדי להציע חזון. השמאל הצליח עד 1977 כי נתפס כמגיש הפלטפורמה הערכית והפרקטית של הקמת המדינה. ערכי תנועת העבודה נתפסו אינטואיטיבית כנחוצים וחיוניים למדינת ישראל. גם רבין הציע אופציה ליציאה מהפלונטר הישראלי- ערבי, וקיבל קרדיט חד פעמי לכך. ברק גם כן עורר תקוות דומות. נראה שההיענות לחזון מדינת הרווחה אינו מספיק בכדי לעורר אמון חוצה מגזרים בחברה הישראלית. היא עודנה מבכרת את הגישה השמרנית והסטאטית של נתניהו. כמו שמיר בזמנו. השמאל זקוק לרנסנס מעמיק והיקפי יותר ממה שנתפס כטרנד לא מספיק אמין מבית מדרשה של מחאת 2011.

  11. מיכאל לינדנבאום :

    רבין וברק אינם ביטוי לערכי תנועת העבודה

    גם רבין וגם ברק פיטפטו עצמם לדעת בדיבורי שלום,ו"ערכי תנועת העבודה",בעודם בפועל אויבים מרים של מדינת הרווחה שהוקמה על ידי תנועת העבודה ההסטורית.

    רבין וברק,בהפרטותיהם הפרועות,ובשינאתם לעבודה המאורגנת ולמדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית,אינם אלא תאומים של פושעי ההפרטה של הליכוד,החל בשמיר,ארליך,ארידור,וכלה בביבי ואנשיו בימין.

    מוזר לקרוא בתגובה 10 ,שה"חברה הישראלית מבכרת את הגישה השמרנית של ביבי".
    האם האם האנשים פה "מתים" להיות או מובטלים או עבדים עובדי קבלן ללא דיור,ללא בטחון תעסוקתי,וללא פנסיה בטוחה בסוף הדרך.
    האם אנשים כל כך שונאים את עצמם,את ילדיהם,את נכדיהם??

  12. מיכל :

    מאמר יפה מאוד

    אני מסתייגת בדבר אחד קטן. כתבת:" וזה ידרוש הכרעה פנימית בציונות הדתית – ארץ ישראל או עם ישראל".
    ברגע שיהיה וויתור על ארץ ישראל ממלא יוצר הוויתור על עמ"י והוא יתפזר ממש כמו שגלות.

  13. מיכאל לינדנבאום :

    זאת המשוואה= אפרטהייד או לא

    ההכרעה היא בין שתי מדינות לשני העמים(עם ישראל ועם פלסטין),או מדינה דו-לאומית(ארץ ישראל).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.