חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ', הקו ההסברתי נכון

נושאים בחירות 2013, דעות, פוליטי ב 8.01.13 1:31

שלי יחימוביץ' צודקת בפנייתה למרכז והדגשת הנושא החברתי. כך הגיעה מפלגת  העבודה להישגים גם במערכות בחירות קודמות

מאת אמיר יובל בבחירות 2006, זכתה מפלגת העבודה בראשות פרץ ב 19 מנדטים!

ההישג המרשים נזקף לשלושה גורמים עיקריים:

1) פנייה לתומכי ימין מסורתיים.

2) הדגשת המצע החברתי-כלכלי: חינוך ושכר מינימום.

3) עמידה על אינטרסים בטחוניים שהופיעה בפרסום חוצות: "נלחמים בטרור מנצחים בחינוך", תוך דחיקת הדיון המדיני לשוליים, מבלי להתנער ממחויבותו לפשרות כואבות.

כלומר, עמיר פרץ ניסה לקדם מדיניות יונית באמצעות השילוב המרתק של מדיניות – רווחה ואקטיביזם בטחוני –  כמו כל ראשי המפלגה לפניו: בן-גוריון, אשכול, גולדה, רבין פרס ברק ופואד.

הפנייה למרכז אינה תופעה חדשה ואינה מייחדת את יחימוביץ'. שלי יחימוביץ' שונה מקודמיה בכך שעל שמה רשומים הישגים וחקיקה סוציאל-דמוקרטית, בד בבד עם נחישותה להחזיר את השלטון לעם ולהנהיג מדינת רווחה: המשטר כלכלי הנפוץ ביותר בעולם הדמוקרטי.      המחלוקת בין שלי לציפי אינה על "רוממות רטוריקת השלום", אלא על השלילה המוצהרת  של ציפי לבני את הסוציאל – דמוקרטיה.  השותפות של ציפי לבני עם חיים רמון – על פיו יישק דבר – בכל הנוגע לחיסול הסוציאל-דמוקרטיה, מסבירה את המכשול באיחוד הרשימות.

שלי יחימוביץ' יודעת את מה שיודעים כולם: מפלגת העבודה ניצחה רק כשמועמדה לראשות הממשלה ביטא עמדות ניציות והתנער הלכה למעשה מתנועות השלום. (אגב, כך גם, בין היתר, דה-גול לפני הנסיגה מאלג'יר, בגין לפני הנסיגה מסיני, ושרון לפני ההתכנסות בדומה לרבין לפני אוסלו).  כדאי להיזכר בנאומים הלוחמניים של רבין בקריית – שמונה ובבת – ים ולתמיכה המוחצת שזכה מהרוב המוחץ של תושביהן. האם דיבר שם על תוכנית השלום שלו?

  עשרים שנה אחרי, הליכה לבחירות על בסיס מתווה קלינטון מייצג לא רק תבונה פוליטית אלא גם אחריות ממלכתית מצד מי שעשויה לנהל תהליך מדיני. מי שחושב שהאינטרס הלאומי מחייב חזרה לקווי 67 יודע שלבחירות לא הולכים עם רשימת וויתורים. שלי יחימוביץ'  מחזיקה קלף מנצח, היא גילתה מנהיגות ויוזמה, ונהנית ממומנטום בדרך למהפך – עתה או בבחירות הבאות –  היא המועמדת הריאלית היחידה להחליף את השלטון.

הצטרפות של לפיד, לבני ופרץ לרשימה בראשות שלי יחימוביץ', לא רק הייתה מצילה את ישראל משלטון נתניהו אלא גם חוסכת מהם את מלכודת הישיבה בקואליציה אלימה, שובניסטית וסמי-פאשיסטית.

למאבק נגד המשטר הדמוקרטי הסתמן רוב בכנסת היוצאת. לאחר שתומכי הדמוקרטיה הליברלית סולקו מרשימות הימין, בכנסת הבאה עלול להיווצר רוב אנטי- דמוקרטי. מבט חטוף על השמות המסתתרים אחרי המנדטים החזויים בסקרים, מוביל למחשבה שגורל המשטר הדמוקרטי עלול להיות תלוי בעריקה של ח"כים מהימין לגוש הציוני-דמוקרטי-ליברלי.

מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' היא ה י ח י ד ה בעלת הסכוי להרכיב ממשלה אלטרנטיבית.  ככל שתזכה ליותר קולות גוש המרכז – שמאל יהיה מפוצל פחות. כל קול לשלי מקרב את המהפך. היא גם מהווה מופת אישי באורחות חייה הפשוטים –  היחידה מזה דור.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. דודו רוטמן :

    פוסט מעניין. האם זה זמן טוב לעסוק בקמפיין?

  2. מיכאל לינדנבאום :

    כן!!! היחידה מזה דור

    פוסט מצויין של אמיר יובל,שמסביר בצורה רהוטה וברורה עד כמה חשובה ההתכנסות לשם נצחונה של שלי בראשות העבודה בבחירות.

  3. דודו רוטמן :

    אני מסכים עם הסייפא שלך מיכאל בנוגע להתכנסות לטובת נצחון העבודה בראשות שלי יחימוביץ (מעדיף את הניסוח הזה על פני הניסוח שלך). ולכן זמן לניתוח רהוט וברור של הקמפיין יהיה החל מן העשרים ושתיים בחודש בשעה עשר בלילה.

  4. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    דודו
    השאלה בקמפיין היא מי קובע את כללי המשחק.
    חלק גדול מהקולות הפוטנציאליים (המתלבטים בין לבין ואם בכלל להצביע) לא יגיע דרך עבודת השטח והארגון עם כל חשיבותם העצומה.

    שלי יחימוביץ ב-מקרו עדיין קובעת את הכללים, אבל יש כאן מפלגה אחת, שלא לגמרי ברור לי לאיזה מטרה *פוליטית* היא קמה (לגבי המטרות האחרות, אישיות בעיקר , זה די ברור).
    והמפלגה הזאת עסוקה כל הזמן בטריפת קלפים ובגרירת הדיון הציבורי למחוזות אישיים מלוכלכים.

    זאת לא מפלגה שבונה כוח פוליטי זו אינה המטרה שלה. גם לא לנצח את ביבי. מי שמוכן לשבת בממשלת "אחריות", עם ליברמן ושות', אחרי שדרש מאחרים שיצהירו שלא ישבו עם ביבי, מזכיר לי טכניקות אפלות משכבר הימים וקל מאוד לזהות את הידיים שמאחורי הקול (אתה מבין את הכוונה).

    אם היתה פלטפורמה סגורה שבה פושטקים או פושטקיות כמוני, מן השורה היו יכולים להעיר הערות והארות לשיקול האחראים שהיו מתייחסים לכך ברצינות ובוררים את המוץ מהתבן, זה היה סיפור אחר. זה לא במקום עבודת השטח והארגון, אלא בתוספת.

    אבל אין דבר כזה. (מנהל טוב יודע שכדאי תמיד לפתוח ערוץ לעובדים מן השורה שמפעם לפעם מסתובבבים עם רעיונות טובים שנתקעים ולא מסתובבים במערכת).

  5. אמיר יובל :

    אנא החזירו את הפיסקה על מצב הדמוקרטיה

    תודה על פרסום הפוסט. אני מאוד מבקש להחזיר את הפיסקה שביקשתי.
    תודה, אמיר

  6. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    תראו מה מצאתי גבירתי ראש הממשלה יחימוביץ

    "נדב פרץ מנתח את המצב הפוליטי ואת השינוי בחברה הישראלית ויוצא בהימור נועז אך מנומק היטב ולא בלתי סביר: גוש השמאל ינצח את גוש הימין בבחירות הקרובות, ושלי יחימוביץ' תיכנס לבית ראש הממשלה".
    http://www.blacklabor.org/?p=44938

  7. דודו רוטמן :

    אנונימי, לא ברור לי למה את מפנה אלי את דברייך. אני עובד שבועות ארוכים, לילות כימים למען הצלחתה של מפלגת העבודה, ולא תומך בשום מפלגה אחרת.
    אגב יש כמה וכמה ערוצים פנימיים של חברי המפלגה ותומכיה שאני משמיע בהם חלק מעמדותיי על הקמפיין (שכידוע גם השתנה מאוד, ולטובה, בימים האחרונים, ולדעתי גם בגלל עמדות דומות לשלי שהיה מי שהטה להן אוזן). ע"ש מזמין דיון וביקורת ופשוט לא נראה לי נכון כרגע לקיים אותו לגבי הקמפין, על יתרונותיו וחסרונותיו, בפומבי.

  8. אמיר יובל :

    לא מדובר בהסברה או באיכות הקמפיין אלא במהות

    זאת אינה טקטיקת בחירות – זאת המהות
    מהכותרת שנקבעה לפוסט שכתבתי עלול להשתמע שאני מתייחס להיבט ההסברתי או לאיכות הקמפיין. אמנם נכון מבחינה טקטית להציב את מדיניות הרווחה כסוגיה מרכזית – אבל הטקטיקה אינה העיקר. העיקר הוא להבין שהרוב יתמוך בתוכנית קלינטון אם יהיה משוכנע שמפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' מייצגים את האינטרס הכללי – "הלאומי" ולא אינטרס קבוצתי – של 'המסודרים'. מאחר שברור שהרוב תומך במתווה קלינטון – הימין שיכנע רבים שהשמאל והמרכז – "בוגדים" וניכס לעצמו את התואר "המחנה הלאומי" – למרות שהימין הוא זה שמקים מדינה דו-לאומית. מדיניות רווחה אוניברסאלית – הכוללת חרדים ומתנחלים – ותקיפות – מדינית: הם המהות הסוציאל-דמוקרטית שמהווה בסיס לשלום בין שני העמים ולא רק בין שתי המדינות. לכן, מדיניותה של שלי יחימוביץ' אינה קמפיין, טקטיקה או תעלול בחירות אלא עמידה על סוציאל – דמוקרטיה במובן הרחב. טענתי ב'פוסט', שאת זה הבינו (כמעט) כל קודמיה.
    ועוד הערה: גם לי נראה שהולך ומתהווה גוש חוסם ואולי יותר מגוש חוסם. גם אם אני טועה כדאי לדחות מראש את התוכנית לשלוף מסקנות על הקמפיין למחרת הבחירות.
    אמיר יובל

  9. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    דודו, הטענה אינה כלפיך כלל. מן הסתם בעיית ניסוח שלי.
    הטענה שלי היא שהעבודה צריכה להתנהל בכל החזיתות, ושבחזית אחת שאיננה הארגונית או עבודת השטח – נקרא לה החזית התקשורתית, קורה משהו רע, ולא התכוונתי בכלל להיבט כזה או אחר של קמפיין ה"עבודה".

    וכאן הדברים אולי מתקשרים למה שכתבת למעלה, השאלה היא אם שותקים עכשיו על מהלכים נבזיים שנגדיר אותם כמתרחשים בתוך ה"גוש" או דוחים את זה לאחרי הבחירות.

    ואם לא שותקים – איך לא שותקים.

  10. מהות ההצבעה לעבודה :

    "העיקר הוא להבין שהרוב יתמוך בתוכנית קלינטון אם יהיה משוכנע שמפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' מייצגים את האינטרס הכללי – "הלאומי" ולא אינטרס קבוצתי – של 'המסודרים'".

    לטעמי, על הדברים האלה שכתב אמיר יובל בתגובה 8 , עומדות או נופלות הבחירות האלה (כנראה שנופלות).

    מי שעדיין יכול לשכנע, ולהשפיע על אנשים – זהו עצם העניין.

    מפלגת העבודה היא היחידה שבאופן אסטרטגי מכוונת למקום הזה (כן, עם לא מעט טעויות טקטיות).

    משתמש אנונימי על השימוש בסולר 🙂

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.