מאבק עובדי טייבה – והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, פוליטי ב 6.01.13 5:00

מאבק העובדים של עיריית טייבה נגד הלנת שכרם נמשך. נציגי חד"ש בכנסת ובהסתדרות תומכים בעובדים

מאת אור שי

הפגנתם של עובדי עיריית טייבה, שעלו לירושלים להפגין למען קבלת שכרם שלא שולם, לא קיבלה כמעט סיקור תקשורתי. אף שמדובר בתקופת בחירות, הח"כ היחידי שהתייצב בהפגנה היה דב חנין מחד"ש. נדמה שבעיני מעצבי דעת הקהל בישראל, עובדים הנאבקים על פרנסתם אינם בראש סדר העדיפויות. ועם זאת, סיפורם של העובדים בטייבה מגלה לנו טפח מהתנהלותה של הפוליטיקה הישראלית בעידן ההפרטה, וגם את האלטרנטיבה הסוציאליסטית לאותה התנהלות, אלטרנטיבה שתעמוד למבחן בבחירות הקרובות.

סיפור מאבקם של עובדי עיריית טייבה התחיל ביום בו העירייה הפסיקה לשלם את שכרם. הם באו לעבודה מדי בוקר, ביצעו את תפקידם, אך לא קיבלו שכר בסוף החודש. העובדים – ברובם נשים המועסקות כסייעות, ספרניות, מזכירות וכיו"ב – פתחו במאבק משפטי וארגוני נגד הלנת השכר.

לדאבון הלב, משם המצב רק הדרדר. חובותיה של העירייה לעובדים ולנושים אחרים הלכו ותפחו, ובמקום נבחרי הציבור מונתה ועדה קרואה. נאמן מטעם בית המשפט מונה לנהל את תקציב העירייה. מצב זה, שאמור היה להיות זמני, נמשך זה שנים. בסך הכל, הלנת השכר של עובדי עיריית טייבה נמשכה 36 (!) חודשים. מדובר בהלנת השכר הארוכה בתולדות ישראל. כיום, הועדה הקרואה חזרה לשלם את שכר העובדים, אך טרם שולם להם השכר על אותם 36 חודשים. מיותר לציין שהעובדים, המשתייכים למעמד הבינוני-נמוך ומטה, זקוקים לתשלום זה להחזרת ההלוואות מהן התקיימו באותם חודשים.

אך סיפורם של העובדים בטייבה אינו רק סיפור של כאב, אלא גם סיפור מעורר השראה של מאבק. ועד העובדים, בלווי מרחב המשולש הדרומי של ההסתדרות הכללית (המונהג על ידי ג'מיל אבו-ראס, יו"ר המחלקה האיגוד-מקצועית בחד"ש), הובילו לאורך השנים מאבק עקבי נגד הלנת השכר.

לאורך השנים, הוצעו לעובדים הצעות ותכתיבים שונים, שתכליתם לפלג אותם ולפגוע בזכויותיהם. לדוגמא העובדים דחו את התכתיב לוותר באופן "זמני" (עד סוף תקופת הנאמנות) על תשלום הגמלה לפנסיונרים של העירייה. דחיית אותו תכתיב הצילה את הפנסיונרים, לאור הימשכות התקופה "הזמנית" על פני שנים, במקום חודשים.

בנקודת זמן זו, היחידה שיכולה לחלץ את העובדים ולשלם להם את השכר המגיע להם, היא המדינה. היא זו השולטת מזה שנים בעיריית טייבה, מיום שנבחרי הציבור הוחלפו בנציגי משרד הפנים, משרד האוצר ובית המשפט. לאחר שכל אלו לא הצליחו לגייס את המשאבים המקומיים ליציאה מהמשבר, דרושה התערבות מצד הממשלה, אשר יש לה אחריות מוסרית לגורלם של עובדי העירייה ולגורלם של התושבים בטייבה.

העובדה שהממשלה היא היחידה שיכולה להביא לתשלום שכרם של עובדי טייבה, קיבלה ביטוי גם בפסיקתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין. הדרישה להתערבות מצד הממשלה, עמדה במרכזה של הפגנת העובדים בשבוע שעבר. אך לדאבון הלב, מצוקתם של העובדים זרה לממשלה הניאו-ליברלית, אשר אינה רואה מחויבת ערכית לזכויות העובדים ולרווחתם של התושבים. פתרון לבעיה זו ניתן למצוא רק בזירה הציבורית, ובראש ובראשונה בחיזוקה בקלפי של האלטרנטיבה הסוציאליסטית לממשלה.

חד"ש כאלטרנטיבה סוציאליסטית

כאמור, חבר הכנסת היחידי שנכח בהפגנת עובדי עיריית טייבה, הוא דב חנין מחד"ש. יו"ר המרחב ההסתדרותי, המלווה את המאבק בטייבה מיומו הראשון, הוא ג'מיל אבו-ראס מסיעת חד"ש בהסתדרות.

זוהי אינה מקריות. חד"ש כתנועה פוליטית שמה לה כערך מרכזי את זכויות העובדים, ואת קידום מאבקיהם של העובדים המאורגנים. חלק אינטגראלי מהאידיאולוגיה הסוציאליסטית של חד"ש הוא פנייה לאוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה, ועובדי עיריית טייבה, אשר רובן נשים ערביות, ללא ספק משתייכות לאוכלוסיות אלו.

במערכת הבחירות הנוכחית, אפילו יותר מאשר במערכות קודמות, התקשורת שמה דגש על פוליטיקה פרסונאלית וזהותם של ראשי הרשימות. הפוליטיקה של חד"ש היא שונה. חד"ש היא אינה סיעה בכנסת שיש לה פעילים לפני בחירות, אלא תנועת שטח שיש לה ח"כים ופעילה לאורך כל השנה. החקיקה של סיעת חד"ש בכנסת בתחום זכויות העובדים, הלווי המתמשך שמעניקה סיעת חד"ש בהסתדרות למאבקיהם של העובדים המוחלשים ביותר ופעילותם של פעילי השטח של חד"ש בתחום האיגוד המקצועי – הם כולם חלק מאותו מכלול, המאפיין את חד"ש כתנועה סוציאליסטית.

בשבילי, ההצבעה שלי לחד"ש היא לא הצבעה לחבר כנסת כזה או אחר. ההצבעה שלי לחד"ש פירושה הצבעה לקידומה כתנועה, לקידומם של הפעילים שלה והעבודה שלהם בשטח, בכנסת ובהסתדרות, ולקידומם של ערכי הצדק החברתי, השוויון והשותפות היהודית-ערבית.

אור שי הוא פעיל בסניף תל אביב של חד"ש