חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תוקפים את יחימוביץ' – במקום את הכיבוש

נושאים דעות, פוליטי ב 6.01.13 5:02

הניאו-ליברליזם מנציח בערמה את הכיבוש?

ואיך קרה שחוגים רבים ממחנה השלום שמאל, הכשירו את הניאו-ליברליזם עד שבציבור הרחב הוא זוהה עם השלום במקום שיזוהה עם הכיבוש?

מאת  נעמי טש

כשלוחצים אותה חזק  גם יחימוביץ תציב רגל על סולם נבואות הקטסטרופה (השמאל מחליש את סיכויי השלום?). לרוב היא מעדיפה גישה דמוקרטית בריאה, של פוליטיקה חיובית, יוזמת ומגייסת, בלי הפחדות ובלי קיטלוג מוסרי של הציבור.

הטענה כאילו יחימוביץ מתעלמת מהכיבוש היא אירונית, כי יחימוביץ מסמנת ברגליים את הקו הירוק – עוקפת את ההתקוטטות בין האליטות של גוש אמונים ושלום עכשיו שמתנהלת מעבר לקו הירוק , ומפנה אנרגיה לשיפוץ הבית מבפנים אחרי הפקרה רבת שנים. ראשי המתנחלים קוראים אותה נכון ולא קונים את המתקפה עליה מצד "מחנה השלום-שמאל" (להלן – מהש"ש), כי הם יודעים היטב שרוב המתנחלים אינם אידיאולוגיים ושאליהם מכוון הטון המאופק של יחימוביץ בנושא ההתנחלויות. זו גם הסיבה שבנט יוצא נגדה בהתקפה חזיתית בוטה. לזכות יחימוביץ יאמר שהייתה בין הראשונים לזהות את שובל ההזנחה וההרס שמותירה אחריה ההפרטה הניאו-ליבראלית בחברה הישראלית שבתוך הקו הירוק. יחימוביץ זיהתה ותרגמה לכוח פוליטי את התסכול של צעירים מהפוליטיקה, ובעיקר את הצמא שלהם לצדק חברתי-כלכלי, והייתה בין הבודדים ואולי היחידה שהצליחה לדחוף את השפה הס"ד למרכז השיח הציבורי, עוד לפני המחאה החברתית. היא מבינה שבמצב הישראלי היחודי, הקוטביות ואי -השוויון מעלים את מפלס הגזענות, השיסוי והיאוש, וממקשים כל דרך מדינית. פינוי הדרך מחייב בניית כוח פוליטי ס"ד שיציע שותפות ל -70% מהציבור, שחושב שתי מדינות אבל מתרחק ממהש"ש.

ההשתלחות הארסית ביחימוביץ, קביעת עובדות מצוצות מהאצבע ודרישה שתוכיח שאין לה אחות, לא יסלקו את היבלות האמיתיות ששלי לוחצת עליהן, ולא יעלימו שאלות מהותיות שצריכות להעסיק את מהש"ש כתנאי לשיקומו.

מהש"ש חייב להסביר מדוע הוא פוסל כמעט אוטומאטית אסטרטגיות אלטרנטיביות למו"מ, כולל צעדים חד-צדדיים בונים, שאינם תלויים בצד השני. ( אולק נצר, לאן פני מרץhttp://on-the-left-side.org.il/?p=5582 ). ולפני כן – מהש"ש צריך לברר, ראשית לעצמו, איך הופקרה החברה הישראלית לציפורני הניאו-ליברליזם ואיך קרה שהוכשר ע"י חוגים רבים ממהש"ש עצמו (באופן אקטיבי מודע או בעצימת עין והשלמה), עד שבציבור הרחב מזוהה הניאו-ליברליזם דווקא עם השלום במקום שיזוהה עם הכיבוש. האם יתכן שבעוד הניאו -ליברליזם מנציח בערמה את הכיבוש לצרכי הפרטה ופירוק העבודה המאורגנת, במהש"ש לא שמו לב לכך? ומעניין מי ממנף עכשיו את עקיפת הבעיה – מגלי שלום שאך זה הצטרפו להובלת המחנה, אחרי שסיימו את חלקם בתהליכי ההפרטה המסיבית. מנין להם, ולאלה שנכנעו להם כמעט ללא קרב, אם לא שתפו פעולה ממש, שאפשר עכשיו יותר מאי פעם לסיים את הכיבוש במו"מ לשלום, תוך דילוג על תיקון העיוותים והנזקים החברתיים והכלכליים, וללא שיקום הכוח הפוליטי שרוסק? איך אפשר בכלל להתיימר להוביל מהלכים רצינייםולא רומנטיים לשלום,בקבלנות ללא כוח פוליטי שורשי? כוח כזה לא בונים ביום, ולא בהטפות מוסר ל"המון הנבער והגזעני" ולא בנבואות זעם – אלא בעבודה פוליטית עקבית, שיטתית ונחושה, (שיחימוביץ התחילה בה מיומה הראשון בכנסת).

עד מתי נמשיך להתחבא מאחורי הטענה ש"ממילא השלום קודם לכל", ונתחמק מהחובה המייגעת לעצירת ההרס החברתי-פוליטי שבינתיים מאכל ומחליש אותנו מבפנים, בחסות אותה טענה? זה מן פרס כזה ל"אספסוף", "תקבל גלידה כשתגמור את השניצל"? ( עמיר פרץ, רשת ב' 30.11.12 , דקות לפני ההכרזה על תוצאות הפריימריז בעבודה: "בלי שלום לא נוכל לעשות צדק חברתי". בהקשר זה ראוי להקשיב לאחות אלמונית בשביתה: "המצב בבתי-החולים הורג יותר מאשר המלחמות").

למרות הבדל ניכר בין אולק נצר לבין יחימוביץ, האירוניה מפגישה ביניהם. נצר אינו תולה הכל על מו"מ, ומתבסס על עיקרון ערכי שבונה כוח ולא מפורר אותו. יחימוביץ, מתוך דיון בכנסת: "היום, יום הניצחון על הנאצים, אנחנו מתחברים אל הדופק הפועם של האנושות כולה ואל ערכי הצדק האוניברסלי, אלה שהניעו את העולם להתאחד אל מול כוחות האופל. היום הזה הוא יום חגה של האנושות, של הנאורות, של ניצחון הערכים האנושיים, של סולידריות ואהבת האדם על הרשע, על הגזענות ועל השנאה. דווקא בגלל חלקו העצום של העם היהודי ביום הזה, אנחנו מצווים לאותם ערכים אוניברסליים. ההיסטוריה שלנו כעם מחייבת אותנו פי כמה לחיות לאורם. לקח חשוב הוא לא להיות עוד כצאן לטבח. להיות חזקים ואחראים לגורלנו. אבל הלקח של כוח והגנה עצמית אסור שיעמוד לבדו והוא חייב להיות מלווה בתפיסה עמוקה ואוניברסלית של צדק ושוויון, כדי שיהיה לנו דבר שהוא בעל משמעות להגן עליו". ( 67 שנה לניצחון על הנאצים "דברי הכנסת" 9.5.12 )

כל אחד מהם בדרכו, מאתגר את השבלונה הקיימת בדבר ה-מו"מ שיקפיץ אותנו לשלום הנצחי שבלעדיו מחכה לנו חורבן הבית. כאשר עושים קפיצת הדרך למו"מ כזה ומבטיחים שאם רק נדבר הכל יבוא על מקומו בשלום, ובלי שלבי הכנה לאותו המו"מ, וללא בניית הכוח

 

 

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , ,

4 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    פוסט מצויין-ללא מדינת רווחה ,אין עתיד לישראל

    אני חותם בשתי ידיים על האמירה:"לזכות יחימוביץ יאמר שהייתה בין הראשונים לזהות את שובל ההזנחה וההרס שמותירה אחריה ההפרטה הניאו-ליבראלית בחברה הישראלית שבתוך הקו הירוק".

    אני חוזר על אמת בסיסית שהניאו-ליברלים,נצלני דיבורי השלום מנסים להעלים,ושהצעירים הנבערים מתודעה פוליטית מתעלמים ממנה.

    שלטון רבין(שסיסמתו "בלי בצלם ובלי איגודים מקצועיים" היה בשנים 1992-1995 .

    בדיוק בתקופה זאת,של הסכמי אוסלו ופריחת שלום עכשיו,התנהלה ההפרטה הברברית של חברת הדלק הממשלתית "פז"(1993-1997 ).
    בדיוק בתקופה זאת,רבין שלח את יחידות ההפרטה וחיסול העבודה המאורגנת,כמובן בעידוד אנשי עסקים,לתוככי ההפתדרות בשם "חיים חדשים בהסתדרות".
    בראש יחידות החיסול עמדו חיים רמון ועמיר פרץ ,כאשר מרצ וש"ס מצטרפים לאורגיית ההפרטה הפרועה.

    כל ראשי השלום-שמאל דיברו על שלום וחיסלו את עובדי "פז",את קופת-חולים,ועשו את הכל כדי להפוך את עובדים מאורגנים גאים למובטלים ועובדי קבלן,ואת פרת המזומנים "פז" למקור עושרו של הטייקון החדש בינו צדיק שנולד מבזיזתה.

    שלי יחימוביץ היא התקווה היחידה לחברה ולשלום אמת בארץ.

  2. ל רפי :

    בקרוב: "פוסט מורטם"

    מה לעשות אבל לא כולם מסוגלים ללמוד מן הנסיון ולהפנים לקחים. ואם יש כבר יחימוביץ' אחת שמנסה להוליך קו כזה, אזי היא עוכרת השמאל הסהרורי, על אינה תוקפת את "הכיבוש" שאינו קיים.
    המחלוקת בין ישראל לערבים ובכללם הפלשתינאים אינה מחלוקת על כיבוש, אלא על זכות קיום. אין שום רבותא בעובתה שישראל מתקיימת באזור בזכות כוחה הצבאי, וחרף אי הכרה ערבית בזכות הלאומית של העם היהודי למדינת לאום משלו. הגל השני של אי הכרה זו נמשך כבר מנוב. 1947, והגל הראשון התחיל עוד ב- 1917.
    לציבור הישראלי נמאס מהנעבכיות הפלשתינאית, כאשר כל הצעת פשרה ישראלית במאה השנים האחרונות (למעט הסכם פייסל-ויצמן), ששבק חיים כמעט למחרת חתימתו, הופך לנקודתמוצא לדרישות הערביות הבאות בתור. ישראלים טובים אך שוטים, עוסקים כבר ארבעה דורות בנסיון להגיע להסדר עם הערבים באמצעות שתי שיטות: מו"מ עם ערבים נאורים שאין להם כוח להשפיע. ומו"מ עם ערבים פחות נאורים, שאין להם רצון להשפיע.
    יחימובץ' הבינה זאת, הבינה שמפלגת העבודה דחקה עצמה לפינה בציבור היהודי, כאשר הפכה טקטיקה מדינית של בן גוריון ליעד לאומי נסכף בימיהם של ממשיכי דרכו.
    בכך היא מבקש לתקן שגיאות של ארבעים שנה ויותר ולהחזיר את העבודה למרכז הבמה הפוליטית, ויפי הנפש השוטים חוזרים ומנסים לטרפד מאמץ זה.
    אפשר לחלוק על קריטריונים כלכליים ואחרים בתכניתה הסוציאל דמוקרטית, אולם זהו נושא לדיון, שמעניין ציבור רחב. גירוש עוד יהודים מבתיהם איננו מעניין ואיננו נתמך ע"י רוב ציבור בישראל. שמניפולטורים פוליטיים מנסים להפוך סיסמא שנפחה את נפשה בעניין פתרון שתי המדינות, לעובדה פוליטית חייה ונושמת. אולם מי שבודק את הסקרים האחרונים בשאלה זו, מבין שההסכמה לשתי מדינות היא לקונספא של נתניהו בנאום בר-אילן 2009, לאחר שיתוקן ויעודכן למציאות הנוכחית, ולסוג כזה של פתרון אין פרטנר ערבי.
    כדאי לא להסחף גם בתרגום "השאיפה לצדק כלכלי וחברתי". אין בישראל צדק אוטופי כזה ומעולם לא היה. מה שניתן להשיג במידה לא מבוטלת בכנסת הבאה, הוא שילוב בין רציונליזציה של הציפיות לבין תיקון עיקרי העיוותים הריבודיים. ולשם כך דרש כוח פוליטי גדול.
    עתה השאלה היא יחימוביץ' תהיה מסוגלת לגשר על פער זה ולהחזיר את העבודה למעמד של מפלגה רלוונטית בעיני רוב הציבור. ההכרזה האחרונה שלא תשב בממשלת נתניהו היא שגיאה פוליטת המטילה צל כבד על סיכוי זה.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    זהבה גלאון אויבת העבודה המאורגנת

    אני מפנה לכתבה של שי ניב בגלובס מה-24.10.12 שבה הוא מצטט את זהבה גלאון המשתלחת ב"וועדים הגדולים".
    עוד הוכחה שהשמאל המדיני אינו אלא שמאל ניאו-ליברלי,שתמיד היתה לו "חולשה" נגד העבודה המאורגנת,ותמיכה גורפת בהפרטה.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000792718

  4. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :

    חותכים מימין ומשמאל.
    המחייה.
    http://on-the-left-side.org.il/?p=5879

    זה מוריד את הקו הירוק (כי הוא בכלל רוצה לחזור אליו) וזה מוריד מלמטה למעלה – "ולא יעלימו שאלות מהותיות שצריכות להעסיק את מהש"ש כתנאי לשיקומו".

    איזה שאלות?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.