חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בנפתולי נפתלי

נושאים בחירות 2013, דעות ב 24.12.12 18:53

ד"ר רון שביט מנתח את כניסתו הסוערת של נפתלי בנט לפוליטיקה הישראלית, ואת ההשלכות על מערכת הבחירות

טוויסט מפתיע בעלילת מערכת הבחירות קשור בדמותו הצבעונית ומעוררת הסקרנות של נפתלי בנט. טרם דרכה כף רגלו בבית המחוקקים הרי שרוחו כבר שורה בלשכת ראש הממשלה ודוחפת לגל בנייה בהתנחלויות ובשטחי הגדה.

על הרקע הזה אין להתפלא על הכרזתו של בנט כי לא ימלא פקודה לפינוי התנחלויות. הרי נתניהו אינו מותיר לו מקום רב בקצה המפה הימנית. לאן יפנה?

התוצאה המדינית של ההתגוששות הפוליטית הזו קשה: ישראל שבה להתנהל  בזירה הבינלאומית כפיל בחנות חרסינה. השברים הפוטנציאליים עלולים להתנפץ על קיר המציאות האזורית הטעונה, אם לא תיבלם הנציות המדומה הזו.

מאז אובדן ההגמוניה של תנועת העבודה ב-1977 ניצבות מפלגות הימין והשמאל הגדולות בהתגוששות על קולות המרכז. תוויה של המוסיקה הקלאסית הזו משתנים עכשיו. נתניהו שובר מסורת עתיקת יומין זו בשל תחושתו כי ההגמוניה השלטונית כבר בידיו.  מכאן שיחסי הכוחות בתוך גוש הימין רלוונטיים בעיניו הרבה יותר מאשר העימות מול הגוש הנגדי.

נפתלי בנט, בעבר ילד טיפוחיו של נתניהו, פרץ כרוח סערה מאיים עבור ראש הממשלה. הוא סימן לפוליטיקה הישנה של הציונות הדתית חץ "אקזיט" ושילח אותה הביתה. הרוח האחרת המנשבת במפרשיו קונה לה אוהדים הולכים וגוברים, ולא רק בקרב דתיים לאומיים.

אך לא זו בלבד שדמותו הרעננה והכריזמטית של בנט משחקת כאן לטובתו, אלא גם "כדור ההרגעה" שמספקים הסקרים לציבור הימני. כאשר סוברים הפוסחים על שתי הסעיפים, כי ההכרעה על זהות ראש הממשלה כבר נפלה, הם נפנים לדון על אופייה של הקואליציה.

גלולת הרגעה דומה נטלו הבוחרים בימי שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה שנוסתה בעיקר בשנות ה-90. התוצאה אז הייתה חדה: דרדור מעמדן של המפלגות הגדולות לטובת מפלגות האידיאולוגיה והסקטוריאליזם.

מול המגמות הללו הליכוד משיב אש: התחפושת הסטנדרטית שלו למפלגת מרכז הושמה אפוא כעת בנפתלין. לעומתה נתפרה "תחפושת נפתלי". ליברמן שוגר לצמרת, פייגלין כבר אינו מנודה ומכאן ועד לעיבוי הבנייה בשטחים הדרך סלולה.

בנפתוליה של תחפושת זו מתרחשת אל מול עינינו הפניית עורף מסוכנת לזירה הבינלאומית. החלטות הבנייה של הממשלה באזורים שנויים במחלוקת חושפות את ישראל למתקפה יוצאת דופן– החל מהאיחוד האירופי, עבור למועצת הביטחון של האו"ם וכלה בבת בריתנו האסטרטגית ארה"ב. האחרונה צובטת את עצמה כלא מאמינה נוכח הפרת ההבטחה של ראשי ממשלה קודמים להימנע מבנייה בשטחי

E-1.

האמנם "דפוס הפעולה הפרובוקטיבי" כלשון הבית הלבן הוא חלק מתחרות ריצה ימנית פנימית? האם ממשלת ישראל מקריבה זמנית את מעמדנו בזירה הבינלאומית למען שיקולי בחירות? אלה שאלות כבדות משקל וקריטיות בהשלכותיהן מכדי שנזניח אותן. האזור הרי נפיץ גם כך, וחומרי בעירה אינם חסרים.

מעניין היה להאזין לדברי שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור. בדברי ההרגעה שלו לעולם המערבי הוא הסביר, כי חלק בלתי מבוטל מהודעות הבנייה של הממשלה נתון בינתיים על הנייר בלבד. אם כך הדבר, מדוע ליצור עימות מיותר? מדוע להלהיט את האקלים המסרב להצטנן ברוחות הקרות של החורף? כלום יצירת תשתית לתהליך מדיני עתידי ואווירה בינלאומית אוהדת אינם קריטיים יותר מיחסי הכוחות האלקטוראליים בין ישראל ביתנו לבין הבית היהודי?

יתר על כן, אף בזירה האלקטורלית אין לליכוד ביתנו הצלחה במהלכיו האחרונים. הסקרים האחרונים מלמדים כי מדיניות הממשלה הנצית אינה מחלישה את בנט. להפך. הממשלה במו החלטותיה מעניקה לו שירות חינם. היא מחדדת את התהיות של איש ימין מודאג: מי הוא בנימין נתניהו האמיתי? האם זה נתניהו של נאום בר אילן, נתניהו שהקפיא את הבנייה בהתנחלויות או שמא זה נתניהו שהפך כעת "בולדוזר" בשטחי E-1?

מחול הימניות הזה אין לו תוחלת ואין לו תכלית. אין לו היגיון מדיני, אין לו היגיון ביטחוני. אין לו אפילו היגיון אלקטורלי.

 

ד"ר רון שביט הוא מומחה לפסיכולוגיה פוליטית ולמנהיגות פוליטית 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

7 תגובות

  1. יואב :

    הכל מסיכות

    רה"ש מצהיר שהבניה היא צעד "ענישה" לפלשתינאים. כאילו אם לא היה צורך בענישה לא צריך לבנות?!
    רה"מ מתכוון לענישה של בנט, אבל משיג תוצאה הפוכה התחזקות של בנט שטוען בצדק כי הוא כבר מתחיל להשפיע על מדיניות המ"מ עוד טרם נכנס לבית המחוקקים. בעטיפת "אדיאולוגיה" מוכרים לנו אינטרסים צרים, וכולנו נשלם.

  2. נורית :

    הגיון מעוות

    מסכימה עם מחבר המאמר כי הפרובוקציה על הבניה בשטח E1 בעת הזו אין לה שום הגיון בוודאי לא אלקטורלי כי נותנת רוח גבית לבנט אשר צובר כוח בסקרים אפילו אחרי אמירתו האומללה בדבר הסרבנות.

  3. שמעון התרסי :

    יאיר לפיד אווט, בנט אין

    וחבל

  4. שנהב דוד :

    מצב מדיני מסוכן

    אין ספק שהסחף הקיצוני-ימני בליכוד ותוספת הופעתו של בנט,גרמה לסחף קיצוני ביותר. התוצאה עלולה להיות מסוכנת בזירה הבינלאומית אשר יכולה להביא אותנו למצב של פתרון כפוי ללא מתנגדים.

  5. יהודה מוזס :

    דיעה אישית אינה פרשנות

    קראתי את הכתוב בהמלצת חברה. לצערי הכותב אינו מפרש אלא מביע דיעה אישית. אין לי בעיה עם דיעה אישית. יש לי בעיה שדיעה אישית נתפסת כפרשנות כשהכותב מחשיב את הדיעה שלו כפרשנות

  6. ירון תל אביב :

    הממשלה פועלת נכון

    בארבע השנים האחרונות קרה לנו נס – הנושא הפלסטיני כמעט וירד מסדר היום. זה הרבה בזכות הפעילות המדינית-דפלומטית של ביבי. בנאום בר אילן ובהקפאה הזמנית הוא העביר את הכדור למגרש של אבו מאזן. העיסוק באירן הסיט אף הוא את הדיון. בינתיים, 4 שנים ללא כל התקדמות בתהליך "השלום" המדמם זה זמן יקר שחוסך קודם כל בחיי אדם, וכל השאר זה בונוס.
    לדעתי, ביבי פועל מתוך ההכרה שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. זו הכרה שמתכתבת עם המציאות. המהלכים הנכונים והצודקים של בנייה ביו"ש (איפה שלא יהיה, זה בסדר) וסיפוח שטחי C צריכים להתבצע. זה הכל שאלה של תזמון, ואם היה צריך את אבו מאזן שיכריז על הקמת מדינה כדי לעשות את זה, אז בסדר. ה"ביקורת" של העולם לא ממש מעניינת, גם בגלל שאין לזה באמת השפעה על בטחון האזרחים וגם לא על הכלכלה הישראלית. "מעמדה הבינלאומי של ישראל", מין מושג שכזה, "עולה" כאשר ישראל נמצאת בנסיגה – מדינית, או בטחונית. אז מה זה מעניין? גינויים שמינויים. הרי מי שמגנה אותנו על זה שאנחנו בונים, מונע או מאנטישמיות או מסחיטה על ידי הערבים. אז מה, צריך להתחשב בזה? מצד שני, החשש שלי הוא שבנט, כמו צבי הנדל בזמנו, יפיל את הליכוד כפי שקרה ב-1992 וב-1999, והשמאל יעלה. זה כבר סיכון חיי אדם, ועל זה לא אמורה להיות פשרה, אפילו לא למען אידיאולוגיה, או צדקנות.

  7. יול רגב :

    פרשנות מענינת

    המאמר מענין מאוד ונותן חומר למחשבה על פניה של המפלגה המובילה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.