חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטה וייבוש של מוסדות רווחה – נזק בל ישוער לחוסים

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב ב 19.12.12 0:55

לחוסים במוסדות מגיע טיפול מקצועי ע"י אנשים עם הכשרה מתאימה, מתוך בחירה מקצועית ובשמחה. לא מגיע להם לחיות במסגרות בהם בעלי התפקידים לא מתוגמלים כראוי, אינם רואים בעבודתם ייעוד ואינם נמצאים תחת הדרכה ופיקוח צמודים

מאת: דיאנה אחדות

אחותנו אורלי אחדות נפטרה בגיל 46. רוב חייה הייתה חוסה במוסד לאנשים עם פיגור שכלי. היא סבלה מפיגור עמוק ושיתוק מוחין והייתה במצב סיעוד. אורלי הייתה הבת הרביעית במשפחה גדולה של עשרה אחים ואחיות. גורלה נגזר בעקבות חוסר חמצן וסיבוך במהלך הלידה. בגיל שמונה הורי החליטו להעביר אותה למוסד סיעודי מאחר ומצבה היה קשה. סיפורה של אחותנו שזור בכרוניקה של הפרטת הרווחה בישראל והייבוש הבלתי נלאה של מעונות החוסים.

כמה שנים לאחר שעברה אורלי למוסד פרטי בנס ציונה, שקיבל מימון ממשלתי, נפטרו בו מספר חוסים כתוצאה משאיפת עשן. בעקבות הטרגדיה המדינה החליטה להעביר את המטופלים למוסד ממשלתי. אמי מספרת שאורלי הייתה אז רזה מאוד, כשפינו אותה ואת חבריה מהמוסד הפרטי למוסד "שקמה" הממשלתי. במוסד זה היא בילתה את רוב ימי חייה. אורלי, כפי שראינו אותה שם, הייתה עיניים גדולות ותנועות חוזרות של אצבעות הידיים. אומרים שאורלי אהבה ב"שקמה" את הטיפול בפיזיותרפיה. היא אהבה שמחייכים אליה. העיניים הגדולות שלה חייכו חזרה. "שקמה" שנמצא בעיר רעננה הוא מוסד גדול שיש בו מקום למטופלים נוספים. כבר שנים שלא מגיעים עוד מטופלים כי משרד הרווחה כבר לא מפנה חוסים למוסדות ממשלתיים, אלא רק לפרטיים. "שקמה" מתרוקנת בהדרגה. מדובר בתהליך ייבוש שיטתי ומתמשך והפרטה זוחלת.

לפני 6 שנים הורים ובני משפחה לאנשים עם פיגור שכלי, ביניהם אנחנו בני משפחתה, יצאנו למאבק נגד חוק ההסדרים ששם לו למטרה להפריט את תשעת המוסדות הממשלתיים האחרונים שנותרו. הצלחתנו הייתה חלקית; הצלחנו להקפיא את ההפרטה הנקודתית הזו, אבל לא  לעצור את תהליך הייבוש. תהליך הייבוש כולל אי קבלת עובדים על בסיס קביעות במוסדות הממשלתיים. המשמעות היא שהעובדים משתייכים לשלוש קבוצות: מיעוט של בעלי קביעות הקרובים לפנסיה. מדובר בעובדי סוג א' עם תנאי עבודה יחסית סבירים; הקבוצה השנייה כוללת עובדים החתומים על חוזים אישיים; בתחתית המדרגה מצויים עובדי חברות כוח האדם. במוסדות הפרטיים המצב גרוע אף יותר כי העובדים אינם קבועים כלל. מי שקבוע הם הבעלים שמרוויחים כסף מהפעלת המוסד וכל היתר הם עובדים מתחלפים.

מדובר בנזק בל ישוער לחוסה התלותי. מבחינתו המטפלים הם האנשים הכי קרובים אליו. הם אלה שמאכילים אותו, מחליפים טיטול אם צריך, מקלחים, מלבישים, ויוצרים עבורו שגרה וסיכוי למעט התפתחות. "בשקמה", המוסד הממשלתי המיובש, הצוות המקצועי עדיין מקיים קייטנות ותיאטרון בובות גם עבור החוסים שרק שוכבים ומדברים עם העיניים. המטפלים לא מוותרים על אף אחד והמחויבות היא עמוקה. כפי שאמרה אמי בלווייתה של אורלי: "מרגע שנכנסת לשקמה ידעתי שאין לי מה לדאוג, שאת בידיים טובות". לא בטוח שתמיד ובכל מוסד ממשלתי המצב הוא אידיאלי, אבל הוא טוב יותר ומפוקח יותר מבכל מוסד פרטי.

בתקופה האחרונה עלה שוב לכותרות מצבם של החוסים. המדינה נאלצה לסגור את מוסד החוסים "נווה יעקב" שהיה בידיים פרטיות והתנהל כגיהינום, ונסגר בעקבות התחזקות ממצאי החקירה נגד רבים מאנשי הצוות החשודים במסכת של התעללות, הזנחה ותקיפה מינית של חוסים במוסד. "נווה יעקב" הפרטי הוא ההיפך הגמור של המוסדות הממשלתיים. קני מידה מקצועיים הוחלפו בבצע כסף, עובדים נשכרו לעבודה טיפולית ללא הבחנה ובזול, הפיקוח היה מינימאלי ובמשך תקופה ארוכה המדינה לא שמעה, לא ידעה ולא רצתה לדעת מה בדיוק קורה.

לחוסים ולכלל האנשים שנמצאים במצב של תלות מוחלטת במטפלים במוסדות, מגיע טיפול מקצועי על ידי אנשים המגיעים לעבודה עם הכשרה מתאימה, מתוך בחירה מקצועית ובשמחה. לא מגיע להם לחיות במסגרות בהם בעלי התפקידים לא מתוגמלים כראוי, אינם רואים בעבודתם ייעוד ואינם נמצאים במסגרות של הדרכה ופיקוח צמודים. עובדים בשכר נמוך רואים במקום עבודתם מעין תחנת מעבר וכשיזדמן להם, יעברו למקום עבודה נוח ומתגמל יותר. הדבר יוצר תחלופה גבוהה, הפוגעת קשה ברצף הטיפולי ובתחושת הביטחון החיונית לשלומם של דיירי המעונות. היציבות היא מרכיב חשוב בחייהם. אין להם הכלים להתאים עצמם לאנשי צוות. לכן, צריך להימנע מטלטלות מיותרות ודרושים אנשי צוות שיצברו שנות ניסיון ויחס אישי עם המטופלים.

הטיעון לפיו משתלם כלכלית להעביר את כל השירותים החברתיים לידיים פרטיות הוא אינו נכון. הניסיון בארה"ב מראה שלאחר חיסול המעונות הממשלתיים יצרו מפעילי המוסדות הפרטיים לובי, ושאבו מהמדינה יותר כספים מעלות אחזקתם הקודמת, ללא שיפור בשירות. כך שגם כלכלית מוטב לטפח מוסדות ממשלתיים לחוסים. אך הנימוק הראשי נשאר אנושי ומוסרי. גדולתה של מדינה נמדדת בטיב יחסה לאוכלוסיות החלשות ביותר. מחר או בעוד כמה שנים כולנו יכולים להזדקק למוסד סיעודי. איזו חברה אנחנו רוצים ולאיזה עתיד אנחנו מייחלים ?

אורלי נפטרה ערב יום כיפור. אמרו לנו שהיא צדקת. נאמר שנכנסה לעולם בלי חטא ויצאה ממנו ללא חטא. ללוויה ולשבעה הגיעו המטפלים שלה. לא משלמים להם שעות נוספות על ביקורים כאלה. הם באו וסיפרו איך היתה אורלי בעיניהם, מה קורה בבית החוסים ולמה הם אוהבים את עבודתם. עבורם פרידה מחוסה זו פרידה כואבת והם מרגישים כמשפחה.

אנחנו, המשפחה של אורלי, מרגישים שהמוסד שבו שהתה רוב חייה הוא חלק מאיתנו ואנו רואים את עצמנו מחויבים להמשיך ולהיאבק כנגד תהליך ההפרטה והייבוש, הפוגע בשירות שצריכים לקבל כל החוסים.

יהי זכרה של אורלי אחדות ברוך.

הכותבת היא אחותה של אורלי אחדות ז"ל

נערך על ידי דורון
תגיות: , , ,

7 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    תודה...

    חייב לומר שהמאמר הזה מעלה תחושות של זעם וגם נוגע ברגש. תודה לכותבת על השיתוף.

    ממש עכשיו אנחנו רואים עד כמה הדברים במאמר חשובים ואפילו קרטיים. עובדי הנמלים קיבלו תוספות שכר בשיעור הדומה לשכר אח או אחות מתחילה ולא שבתו אפילו שנייה אחת. האחיות,שובתות כבר שבועיים והשביתה פוגעת באיכות חייהם של אלפי אזרחים ויוק אין תוספת של שקל אחד.

    רוצה לומר: ממשלת ישראל "דואגת" לנו האזרחים רק ביום ה 22 בינואר 2013 אח"כ ידאגו לעצמם,בעיקר,ולא ישכחו את בעלי ההון והשררה.

    …ואני תמיד חשבתי שהרבה יותר חשוב שתהייה אחות רחמנייה יעילה מקצועית ומתוגמלת היטב מן הקופה הציבורית מאשר סבר בנמל שהקופה הציבורית רק דואגת להסכם השכר שלו רגע לפני שהוא,הנמל ומתקניו יועברו לידיים פרטיות…

    מנחם

  2. מנחם לוריא :

    ועוד הערה:

    ממשלת ישראל,זו של הכנסת ה 18,בדמי ימיה אבל כבר החליטה להעביר את הטיפול בבריאות הנפש (על כל היבטיו) מן המדינה לקופות החולים. הפעולה ממתינה לתיקצוב ככל הנראה בתקציב של 2013 הבא עלינו לרעה.

    קופות החולים,כידוע למי שאינו מכסה עיניו סותם אוזניו ונועל פיו,הם חברות ביטוח למטרות רווח והוא בלבד.

    הינה כאן,במאמר הראשי,כתובים דברי ימי העתיד של רפואת הנפש בישראל.

    ושתהיו לי בריאים נפשית ופיזית – כי אין מי שיטפל בכם אם אתם לא במילייה הנכון.

    מנחם

  3. אני :

    בארה"ב יש הטוענים שהטבח בביה"ס היה נמנע

    אם היו משקיעים יותר בבריאות הנפש. בגלל הרפואה הפרטית אין להם אשפוזי יום, ולמי שאין כסף אין אפשרות להתאשפז… אז גם אצלנו צריכים לעשות חושבים, שאצלנו זה לא יקרה

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    למגיב(ה) 3 למעלה, אצלנו זה קורה כל הזמן

    בשטחים…

  5. ל' :

    כתבה חובה; נושא כאוב שדורש טיפול דחוף!

    ככה זה כשנולדים מפגרים, לא מספיק שהמשפחות משלמות בתחושות אשמה קשות בזמן ההחלטה על מעבר הילדים למוסד, יחד עם הקושי בלראות את ילדיהם במצב שכזה, הם גם צריכות לחיות ללא מרגוע, עם חשש יומיומי באשר לאיכות הטיפול בילדיהם. מטפלים שאינם מיעדים עצמם לשליחות שכזו, מהר מאוד יכולים להגיע למצבים של העברת תסכולים שלהם עצמם על החוסים המסכנים.

  6. ק. טוכולסקי :

    המפריט הראשי של שירותי הרווחה הוא שר הרווחה בשנים 2006-2011 חה"כ הרצוג. עוד משהו שכדאי לזכור כשהולכים להצביע. יש לציין כי העבודה מציעה הלאמה בפועל של תחום הסיעוד וזאת גם התקדמות חשובה.
    קופות החולים הם כלי סביר ולאו דווקא הפרטה אם רק יתוקצבו כמו שצריך ויפוקחו יותר.

  7. עבודה שחורה » מיקור חוץ אינו הפרטה – אך גם אינו פתרון לשירותים החברתיים :

    […] […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.