חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הגבלת חופש הביטוי – הרס הדמוקרטיה ושלטון החוק

נושאים בחירות 2013, דעות, זכויות אדם, פוליטי ב 19.12.12 1:00

מה הקשר בין דה פוליטיזציה של מקומות עבודה, בקשות לפסילה של חנין זועבי, עלייתו של ליברמן ונפילתה של הדמוקרטיה

מאת: רונה אורובנו

כבר הרבה זמן עוברת בי המחשבה שחופש הביטוי שלי נפגע. השבוע פרסמו את דו"ח זכויות האדם בו מצוינים הפגיעה בחופש ההפגנה על-ידי חקיקת חוקים עירוניים בתל אביב ובירושלים, תשאול של פעילי מחאה במשטרה ואף חיפוש בבתים.

ניסיתי לנבור בתוך מוחי איפה, חוץ מהמחאה החברתית, נתקלתי בניסיון להגביל את חופש הביטוי. נזכרתי במספר מקרים מהתקופה בה הייתי יושבת ראש איגוד הסטודנטים של "בצלאל", איך הנהלת התאחדות הסטודנטים צעקה עלי ואף איימה שאני הורסת את המחאה החברתית כי רציתי להעלות הצעה בהתאחדות לגבי הרחבת המאבק ממאבק על הדיור למאבק על מדינת רווחה. אני גם זוכרת איך נשיא האקדמיה של בצלאל הקיש בכעס על שולחן הוועדה כאשר עליתי להציג מול הוועד המנהל של "בצלאל" הסתייגויות לדרך האידיאולוגית של הניהול ב"בצלאל"- דרך של הפרטה והטלת אחריות כספית גבוהה על הסטודנט.

מי מאיתנו אוהב לשמוע ביקורת? אף אחד. מי מאיתנו רוצה שיטיחו בפרצופו שהדרך שלו איננה נכונה? אף אחד. אבל האם אנשים בתפקידי מפתח יודעים להעמיד את הקו המבדיל בין חוסר הרצון הפרטי שלהם לשמוע ביקורת לבין הצורך הקיומי בשיח דמוקרטי בציבור?

אציג עוד מספר דוגמאות מעולמי האישי, דוגמאות יותר קיצוניות על הכרסום העמוק יותר בערכי הדמוקרטיה. עבדתי במספר עבודות עירוניות/ ממשלתיות בחיי.  אחד הדברים שאמרו לי בראיונות העבודה היה שאין בעיה עם הפעילות החברתית שלי כל עוד זה לא פוגם בעבודה.

במקום הראשון בו עבדתי, העובדים צפו בי מספר פעמים בטלוויזיה, או קראו אודותיי בעיתון. בעקבות זאת, התפתח שיח סביב הנושאים בקשר לפרסומים אלה. לאחר מספר אירועים שכאלה, קראו לי מעסיקי לשיחה, והסבירו לי שהפעילות החברתית שלי מתסיסה את העובדים והם אינם מסכימים שאדון עם העובדים על נושאים כאלה בשעות העבודה, ואם מישהו מעלה עניינים אלה לדיון חוזר, לא לענות לו ולהתעלם.

בעבודה אחרת שעבדתי לקחתי חופש כדי להתפנות לפעילות מליאה בבחירות. בהתחלה אמרו לי שזה מקובל ובסדר, אבל לאחר שהמידע על כך הגיע לממונים מעל, הם כעסו ואמרו שאי אפשר לעבוד בפריימריז גם לא אם אושרה לי חופשה ללא תשלום, כי זה פוליטי ולא מקובל. ואז התנו עמי שאחזור לעבודה ואפסיק עם הפוליטיקה, או שאעזוב את העבודה.

מדוע כה פוחדים היום משיח ער על פוליטיקה במקום עבודה? מדוע פעילים פוליטיים/חברתיים צריכים להעלים/להצניע את פעילותם הפוליטית? מדוע בעצם מקומות עבודה כה מפחדים מכך? האם נגזר על פעילים פוליטיים לעבוד אך ורק במפלגות ובעמותות? אני אמורה לסיים השנה את ההשלמות בלימודים שלי. האם משרדי האדריכלות שארצה לעבוד בהם יקבלו בהבנה את פעילותי הפוליטית?

אם נצא מהמיקרו ונעבור למקרו. בפריימריז הייתי ראש מטה הבחירות של הרב גלעד קריב. את אחד מחוגי הבית ערכנו עם ח"כ עמיר פרץ. אמנם עכשיו יש בי כעס על עזיבתו של עמיר למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני, אבל אינני שוכחת דברים שאמר על המפלגה. הוא דיבר על כך שהוא מרגיש מושתק במפלגה: "בעבר במפלגת העבודה היו שני מחנות אידיאולוגיים, מחנה יוני ומחנה ניצי. שני המחנות ניהלו מלחמות חורמה זה בזה, אבל תמיד נשמר השיח הער בין השניים, חשוב שתהיה אופוזיציה במפלגה". ולמרות שממש לא אהבתי את התנהלותו האופוזיציונית של עמיר, אני חייבת לומר שבנקודה הזאת הוא צודק. זה באמת חשוב שיהיה שיח ער כל הזמן בין תפיסות עולם במפלגה.

הלך הרוח היום במדינת ישראל החל מהמתרחש במספר מפלגות, באגודות הסטודנטים, במוסדות האקדמיה ובמקומות העבודה הוא כזה המדכא כל שיח פוליטי, כל שיח אופוזיציוני המעלה הרהורים אודות המערכת, או קורא תיגר על ההנהגה. זה מתחיל בהשתקה של שיחות מסדרון בעבודה ונגמר בניסיון לפסול חברי כנסת כמו חנין זועבי.

אסיים באמירה שהרב גלעד קריב היה נוהג לחזור עליה בחוגי הבית בפריימריס: הימין כותש את מדינת הרווחה כבר שלושים שנה, אך בלי ששמנו לב הימין, באותה נחישות, כבר שלושים שנה כותש גם את הדמוקרטיה.

את המצב הכלכלי אנחנו מרגישים בכיס. את הרס הדמוקרטיה קשה יותר לכמת. אני אישית כבר מרגישה על בשרי את הרס הדמוקרטיה. אני משלמת מחירים כמו אובדן עבודה או אי קידום פוליטי בגופים סטודנטיאליים.

הפחד מלדבר דעה שונה משל האוטוריטות הפך להיות פחד משתק אצל רובנו. תחשבו על זה ותבדקו סביבכם איפה אתם נפגעים מזה ומה אתם עושים, דקה לפני שליברמן מסיים להרוס את שלטון החוק ועליונות בתי המשפט והמשטרה.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    סיסמאות

    להלן כמה כללי יסוד של דמוקרטיה שפויה וברת-קיימא:

    בדמוקרטיה אין שלטון החוק אלא שלטון העם. יש התנהלות עפ"י חוקים אותם מחוקקים נבחרי העם!

    סוף, סוף הדמוקרטיה הישראלית עושה צעדים ראשונים כדמוקרטיה מתגוננת. צריך לקוות שתנהג כך גם בתחומי הביטחון הלאומי.

    עדיין דרושה במקומותינו אבחנה ברורה והגונה בין ביקורת קונסטרוקטיבית לביקורת דסטרוקטיבית ובין ביקורת עיניינית לבין תעמולה או ביקורת אינטרסנטית ומגמתית.

    "חוקי המשחק" חייבים להיות אחידים לכולם וישימים לכולם ואסור שיונחו ע"י אינטרסים פרטיקולריים.

    קיומה של חברה מעצם הגדרתה מבוססת על פשרה מוסכמת בין הזכויות האישיות הטבעיות לבין הצרכים הקבוצתיים; גבולות החופש של האחד הם גבולות העדר החופש של האחר.

    מגמות של הרס עצמי אסור שיהיו מותרות בחברה חפצת חיים.

    אם נקיים כהלכה כללים אלה, נייתר מאליו את הדיון המיותר שבמאמר.

  2. מנחם לוריא :

    חינוך...

    אני מכיר היטב את התחושות שמביעה כותבת המאמר.

    יש רושם ששיח פוליטי בישראל מותר כל עוד הוא מהלל משבח ומפאר את השליט,כרגע זה נתניהו – אבל זה לא התחיל אצלו לא נגמר אצלו ולא הומצא על ידו.

    הבעיה היא לא בעיית דמוקרטיה או לא אלא בעיית חינוך. החינוך בישראל הוא בית חרושת ליצור נקניק. סוג אחד של נקניק. אם לא יוצא נקניק מהסוג האחד הוא נפסל ונזרק למדמנה שבשולי החברה.

    אין בישראל חינוך לתרבות של שיח,לפלורליזם,לקבלת דעתו של האחר והשונה,לויכוח שבו המתווכח מציג דיעה מגן עליה גם היא לא באמת דעתו האישית. החינוך בישראל איננו פלורליסטי איננו סבלני ולצערי איננו שיוויוני בכלל.

    התוצאה של כל אלה היא שהמוצר שפולט בית החרושת לנקניקים מכיר רק דרך חיים אחת ואמונה פוליטית אחת. זה נכון בחינוך ב 12 השנים הראשונות ונכון גם בהשכלה הגבוהה.

    גם הטיעון שאנחנו דמוקרטיה במצור שצריכה להתגונן ולגונן היא חלק מאותו בית חרושת לנקניקים. בגלל שאנחנו ב"מצור" ובגלל שצריך "לגונן" על ה"דמוקרטיה" אז נשים לעצמינו ידוען שבעבר היו לו כמה דרגות על הכתף (רצוי רמטכ"ל במיל) וזה כבר יעשה את העבודה. מי שאין לו במלאי ידוען נושא דרגות יש לו בעיה – ראו לדוגמא את מערכת הבחירות לכנסת ה 19.

    אם נפסיק ליצר בבתי הספר נקניקים ונתחיל ל"יצר" בני אדם חושבים,ביקורתיים,בעלי אופקים רחבים וכשמחשבה פלורליסטית נטועה במוחם לא נצטרף להתגונן בפני גנבי הנקניקים או אלה שמוכרים אותם במחיר מופקע.

    וכל זה צריך היה להיות כבר עשוי שלשום.

    חינוך. דמקרוטיה היא שיטת חיים (חופש איננו ניתן לקנייה במזנון הכנסת) וכדי לדעת כיצד להסתדר איתה,וצריך להסתדר איתה הדמוקרטיה איננה אידאלית וחפה מבעיות,צריך ארגז כלים מאוד עשיר בהרבה כלים כולל כאלה שעשויים ממתכות יקרות נדירות ועולים הון תועפות. בלי זה נמשיך בדמורקטיית הדומיקולו שלנו ובעזרת השם (זה שבשמים וזה שרשום על הפתק בקלפי ועל המוצר בסופר) נהייה הדמוקרטיה היחידה …. במזרח התיכון.

    ושורה תחתונה: אם בסגרת הדמוקרטיה המתגוננת לא רוצים פה ערב רב של דיעות ופלורליסם בבית החרושת לנקניקים – אז די כבר עם העמדת הפנים נפסיק לבזבז כסף וזמן על בחירות לכנסת,נכתיר מלכים ונעמיד רבנים ונפסיק את פולחן השקר (המדיד בנירות יעדים לשנת התקציב),הבלוף והאישיות של ה"120 הנבחרים" … ואת בית החרושת לנקניקים להפריט כי השוק החופשי… עושה זאת טוב יותר…:(

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.