postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » תמר זנדברג: השמאל לא זכה לאמון הציבור כי לא היה ראוי לו

עוד עבודה שחורה

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

תגובות אחרונות

אומרים לנו שיש מס אחר

» «

תמר זנדברג: השמאל לא זכה לאמון הציבור כי לא היה ראוי לו

נושאים בחירות 2013 ב 4.11.12 23:34

אתר "עבודה שחורה" שמח לארח את הנשים הרצות לכנסת (ממפלגות שונות) בראיונות דוא"ל קצרים. פותחת את הסדרה חברתנו תמר זנדברג, המתמודדת על מקום ברשימת מרצ   

גילוי נאות – תמר היא חברה ב"עבודה שחורה" ושותפה בכתיבת הטור הפוליטי שלנו "פוליטישוק", יחד עם ד"ר הני זובידה ממכללת עמק יזרעאל (ובר פלוגתא שלה בענייני פוליטיקה תל אביבית) ודני זמיר, ראש המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין ופעיל במפלגת העבודה.

בחיים הפוליטיים אנשים ומפלגות נדרשים לבחור לעיתים בין עמידה על עקרונות במחיר של הדרה ממעגלי הכוח וספיגת ביקורת על טהרנות יתר, ובין יכולת השפעה במחיר של פשרה כואבת על העקרונות והאשמה בהתקרנפות. נסי למקם את עצמך על הרצף הזה, באמצעות סיפור אחד שמייצג את מי שאת, ולהסיק מכך על הדרך הראויה למפלגתך.

שאלה קולעת 🙂 הואשמתי בחיי הפוליטיים גם בטהרנות וגם בהתקרנפות, ואני חושבת שהרצף הזה בעצמו הוא דינמי ותלוי בנסיבות ובפרסונות. פוליטיקה היא עולם של חלוקת משאבים על פי סדר עדיפויות. כדי להגיע לחלוקה צודקת צריך כוח. אני אדם פוליטי, ושואפת להשפיע ולשנות, ולהגיע לכוח הדרוש לשם כך. למרבה המזל, פוליטיקה זהו גם עולם שבו הציבור שופט על בסיס קבוע ומחליט האם המיקום שבחרו נציגיו על הרצף ראוי לטעמו או לא. במקרה שלי, אני מניחה שדוגמה מתבקשת תהיה שירותנו בקואליציה בתל אביב יפו ופרישתנו לאופוזיציה לאור עמדתו של ראש העירייה [רון חולדאי] כלפי המאבק החברתי, שמבחינתנו חצה קו אדום. אני מאמינה שהציבור ישפוט את דרכנו בצורה נאמנה יותר מכל ציון שאתן לעצמי.

יש בישראל קבוצות גדולות שבאופן מסורתי כמעט אינן מצביעות למפלגות מהמרכז ושמאלה, למרות שאפשר למצוא אצלן תמיכה חזקה במדיניות כלכלית-חברתית הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה כגון מיסוי פרוגרסיבי והשקעה נרחבת בשירותים אזרחיים איכותיים. ספרי לנו על מקרה שבו ראית פוטנציאל לשינוי המגמה הזו ומהו הלקח הכללי שלמדת ממנו.

אני כופרת בטענה שמובאת ברישא של השאלה. התנודות הגדולות בהצבעה למפלגות הימין והשמאל, וכן ההקמה התדירה של מפלגות חדשות בישראל לפחות בעשור האחרון מעיד שדפוסי ההצבעה הרבה יותר דינמיים ממה שנרמז בשאלה. בניתוח שלי, הסיבה המרכזית שהשמאל לא זכה לאמון הציבור היתה כי הוא לא היה ראוי לו. שינוי מצב זה היא משימה שמצריכה התגייסות רחבה, חזיתות ושיתופי פעולה ובניית כוח אמיתי ושיח רלוונטי, וזו בהחלט משימה שאני מתכוונת לקחת בה חלק.

בניתוח תוצאות הבחירות בעשורים האחרונים אפשר לטעון כי שיטת הפריימריס החלישה את המפלגות הגדולות וחיזקה את המפלגות שבהן אין דמוקרטיה פנימית, בשל יצירת תחרות פנימית בין חברי הכנסת במפלגה בה מתקיימים פריימריס ופגיעה בלכידות ובסמכות ההנהגה. כמו כן, מדובר רבות על היתרון למועמדים בעלי הון עצמי גדול, או בעלי יכולת לגייס תרומות בהיקף נרחב. מהו הפתרון שלך לסוגיה זו?

אני מסכימה ששיטת הפריימריס הרחבים יש בה מימד של פתיחות ודמוקרטיזציה, אולם מנגד היא מועדת יותר להטיות מהסוג המצוין בשאלה. אני חושבת שאפשר להגיע לשיטה שתגלם את העקרונות הדמוקרטיים בצורה טובה לא פחות באמצעות בחירות במנגנון מדורג – כמובן שדמוקרטי גם הוא – של גופים פנימיים שנבחרים ע״י כלל חברות וחברי המפלגה, מהסוג שהגענו אליו במרצ.

מבין כל הנושאים הקשורים למדינת הרווחה, איזה הולך להיות ה"בייבי" שלך בכנסת הקרובה, ואיך עסקת בו עד היום כפעילה חברתית ופוליטית?

נדמה לי שמדיניות הממשלה הנוכחית זקוקה לשינוי כיוון מוחלט והפוך בכל תחום ותחום, כך שלא יהיה קשה לבחור. באופן אישי אני מרגישה קרובה מאוד לנושא הדיור, עוד מההיסטוריה שלי אצל ח״כ לשעבר רן כהן, שהיתה לי הזכות והכבוד לעבוד במחיצתו בשנים הפוליטיות המכוננות שלי. בקדנציה שלי בתל אביב יפו המשכתי לעסוק בעניין דרך הפריזמה של דיור בר השגה, וכן דרך נושא התחבורה שקשור קשר הדוק לדיור, תכנון ולצדק חברתי וסביבתי באופן כללי. בכלל, דרך הפעילות העירונית בתל אביב למדתי לעומק עד כמה נושאים חברתיים וסביבתיים קשורים אלה באלה באופן עמוק, וכי חלוקת משאבים פירושה גם חלוקת מפגעים, ופירושה השפעה דרמטית על איכות חיים, צדק ורווחה.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=OYTB9EoBhXA]


מהי הצעת החוק הראשונה שתניחי על שולחן הכנסת, זו שאת מגלגלת בראש וחולמת עליה כבר שנים?

האפשרויות אינסופיות ומציתות את הדמיון, החל מתחבורה ציבורית בשבת, דרך הגברת הפיקוח על תעשיית המין ועד החזרת הבנייה הממשלתית של דיור ציבורי. נדמה לי שהקהל התל אביבי יפואי הכי יעריך את הרעיון שמתגלגל אצלי במשפחה כבר שנים ואשמח לחוקק: גלולת מזג אויר 🙂

לפרטים נוספים ועדכונים – הבלוג של תמר זנדברג "בכיכר מול השמש"
מועמדות בפריימריס (מכל מפלגה) המעוניינות להתראיין ל"עבודה שחורה" מוזמנות לפנות אלינו בדוא"ל ל-blacklabor@gmail.com
Print Friendly, PDF & Emailהדפסה או שמירה כקובץ
נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

13 תגובות

  1. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :
    5 בנובמבר, 2012 בשעה 6:25

    "הסיבה המרכזית שהשמאל לא זכה לאמון הציבור היתה כי הוא לא היה ראוי לו"

    מה זה?
    סתם הכתוב ולא פרש.

    בהעדר פירוש מפורש למשפט המחוזי הזה, נשארתי עם תחושה ששאר הראיון מאבד מהרלבנטיות שלו

  2. יעקב לקס :
    5 בנובמבר, 2012 בשעה 10:18

    שאלה (עם הסתעפויות) נוספת לתמר
    מה הטעם בהצהרת מרץ על הפניית מאמץ עיקרי במערכת הבחירות נגד מפלגת העבודה?
    האם לנוכח ברית ביבי-ליברמן המדיניות הזו שונתה? הוצנעה? ננטשה?
    מה עמדתך בעניין הזה?

  3. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :
    5 בנובמבר, 2012 בשעה 18:10

    לקסי
    1+1 = -1

  4. תמר זנדברג :
    6 בנובמבר, 2012 בשעה 0:36

    משתמש אנונימי – אם קוראים רק את הכותרת זה באמת נשאר סתום. קרא את המשפט בהקשרו ואני מניחה שתבין.
    לקסי – עמדתי היא שהלוואי ששלי יחימוביץ תרכיב ממשלה ומרצ תכהן כשותפה בה, ונעשה פה מהפכה. השמאל תמיד עלה ביחד וירד ביחד ואני בהחלט מאמינה שגדילתה של מפלגת העבודה היא חדשות טובות לכל המחנה. החשש שלנו הוא מה יקרה אל מול ממשלת נתניהו-ימין, וכאן לצערי הרב שלי יחימוביץ מעוררת במצביעי השמאל חשש כבד.

  5. איתי :
    6 בנובמבר, 2012 בשעה 1:27

    תמר, אולי דוגמה קטנה להתנהלות של השמאל שגרמה למצביעים לנטוש אותו היא לדבר *על* העם בחמיצות מתנשאת ובגוף שלישי במקום לדבר *עם* העם באהבה ובגוף שני, בגובה העיניים. ר' גם בתשובות של אורנה עמוס.

    אם רוצים דוגמה קונקרטית להתנהגות שמאלנית קלאסית, לא צריך ללכת לחמיצות של שולמית אלוני או ל"להחליף את העם" של בן אהרן. מספיק להסתכל פה. המגיבה האנונימית יכלה לפנות אלייך כאדם אל אדם ולבקש ממך שתבהירי ותפרטי יותר. במקום זאת התייחסה אלייך בגוף שלישי ורשמה בטוש אדום את הציון "לא רלוונטי" על כל מה שכתבת, בזכות משפט אחד שבהקשרים אחרים היית יכולה לכתוב רק עליו מאמרים שלמים.

  6. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :
    6 בנובמבר, 2012 בשעה 16:07

    המגיב האנונימי לא התייחס לתמר, ואם זה התקבל כך זו טעות. ברור שיש כאן מתווה קבוע של שאלות שמופנה לכל המרואיינות, אבל כאשר תמר אומרת דבר כמו שאמרה, ועוד שמים את זה בכותרת, מתבקש לצאת מהשטנץ ולבקש אותה שתבהיר את דבריה, שאינם מובהרים בגוף הראיון, וגם לא בתגובה של תמר.
    תמר, מבחינתי את מוזמנת להבהיר יותר את דבריך.

    אבל העיקר – התיחסות חמוצה למועמד/ת לבחירות (בהנחה שהיתה כזאת), אינה דומה להתיחסות חמוצה וכוללנית לציבורים שלמים.המשל פשוט לא דומה לנמשל.
    וגם לא בטוח שזו הסיבה שהשמאל כאן כשל, למרות שסביר שיש לכך תרומה.

    השמאל כאן כשל בעיקר משום שלא היה פה שמאל, ואנחנו חוזרים ומבלבלים כל הזמן בין "שמאל" לבין מחנה השלום, שבלע את השמאל. הבלבול הנמשך הזה מלמד שיש כאן איזה מסקנה שעדיין לא נלמדה. השמאל היה מיעוט במחנה השלום, שכלל קבוצות שלמות של ליבראלים שלא רק תמכו למשל במיקור חוץ, אלא לקחו חלק אקטיבי במיסוד השיטה הזאת, ובמיוחד, לא נעים להגיד, בתקופת ממשלת רבין, כשהיתה להם גישה למוקדי החלטות. מקרה קלאסי – אמנון רובינשטיין ממרץ בהיותו שר החינוך.
    דיבורים שמאלים הוחזרו למרכז השיח במידה רבה ע"י שלי יחימוביץ ובכך היא הבליטה אנשים כמו ג'ומס, למשל.
    והיתה כמובן תמר גוז'נסקי (שלי, לדבריה, הצביעה עבורה). גוז'נסקי היתה מן מוסד בפני עצמו ורבים בציבור לא ידעו איך "לאכול" אותה והדברים ידועים.
    יתכן שהאסטרטגיה של יחימוביץ היא סוג של לקח מהמקרה של גוז'נסקי. מי יודע.

  7. משתמש אנונימי על החימום בסולר :-) :
    6 בנובמבר, 2012 בשעה 16:34

    אתם יודעים מה? אם כבר הוזכר כאן אמנון רובינשטיין, אז אולי כדאי להכניס כאן הערת שוליים הסטורית.
    זה היה להערכתי בחודש מרץ 2005 . קבוצה של מורים יהודים וערבים התכנסה לדון ב"מצב בשטח" = בלבול מוחלט לנוכח הפעילות האגרסיבית של הימין במתקפתו על הסכם אוסלו, והעדר תגובה הולמת מצד ה"שמאל".
    גובשה הצעה שהופנתה לרובינשטיין ועיקרה – הגברת האמצעים, כולל התקציבים, שיאפשרו התמודדות ראויה יותר עם המצב, ע"י אנשים מקצועיים שממילא נמצאים כבר בשטח והם מיומנים בשיטות של הבהרת עמדות ויש להם כלים מקצועיים ואמינות שנרכשה בעמל של שנים.

    רובינשטיין השיב תשובה מנומסת ולא יותר. מבחינתו הקבוצה שהפעילה תכנית לדו-קיום בכל רחבי הארץ, היתה חופשייה לגייס כספים ולעשות איתם מה שנראה לה נחוץ.

    סביר להניח שהוא בכלל לא קרא את המכתב ומישהו מעוזריו ניסח את התגובה הרשמית.

    איך להגיד את זה בצורה לא חמוצה? קשה. אז נגיד את זה ישר ודי – הטמבלים האלה לא הבינו בכלל מה המצב בשטח ולא הבינו שיש להם שם בחוץ כלים להתמודד איתו. אם רובינשטיין היה עושה את מה שעשה נבון באינתיפאדה הראשונה (כשאסף כמו ביצים את כל מי שעבד בשטח – ובנה תכנית עבודה ושם עליה תקציבים ישירים של המשרד), אולי רובינשטיין היה מצליח לשנות משהו. ולא אוסיף יותר.

  8. יפעת סולל: ניפצנו את המיתוס הניאוליברלי, ננפץ גם את מיתוס "אין פרטנר" « עבודה שחורה – אתר זמני :
    6 בנובמבר, 2012 בשעה 23:49

    […] תמר זנדברג (מרצ) […]

  9. נינו אבסדזה: אם נשקיע בשיחה עם דוברי הרוסית, הם יתמכו בנו « עבודה שחורה – אתר זמני :
    8 בנובמבר, 2012 בשעה 0:06

    […] תמר זנדברג (מרצ) […]

  10. אורי יזהר :
    8 בנובמבר, 2012 בשעה 14:20

    מתי כבר ייגמר הסיפור האומלל הזה? בן אהרון לא אמר להחליף את העם. הוא אמר בליל המהפך של 77 כי אם זו החלטתו של העם הוא לא מכבד אותה. באזני שמעתי.
    יאללה, מספיק!

  11. איתי :
    8 בנובמבר, 2012 בשעה 14:23

    כלומר במקום טקסט מתנשא א' הוא אמר טקסט מתנשא ב', מה ההבדל?

    איתי

  12. לאה פדידה: מנהיגות מקומית תוכל לשבור את תדמית השמאל המנוכר « עבודה שחורה – אתר זמני :
    13 בנובמבר, 2012 בשעה 0:34

    […] תמר זנדברג (מרצ) […]

  13. אסתי קירמאיר: מאבק על עקרונות משתלם בטווח הרחוק « עבודה שחורה – אתר זמני :
    19 בנובמבר, 2012 בשעה 1:15

    […] תמר זנדברג (מרצ) […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.