מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ההסתדרות הכללית החדשה חתמה על הסכם להנצחת ההעסקה הקבלנית
במקום לייצג את העובדים ולהיאבק נגד שיטת העסקה של עובדי הקבלן, חתמה ההסתדרות עם המדינה על הסכם המסדיר את תנאי ההעסקה הקבלנית, ובכך אישרה את הלגיטימיות של שיטת העסקה פסולה זו
מאת: יפעת סולל
ההסכם להנצחת ההעסקה הקבלנית
בשבוע שעבר נחתם הסכם בין ההסתדרות לבין המדינה בעניין העסקת עובדי הקבלן. ההסכם בו מתהדרת ההסתדרות מזה חודשים ארוכים, אינו מצמצם את שיטת ההעסקה הפוגענית, למעשה ההסתדרות מאשרת בו את הלגיטימיות של ההעסקה באמצעות קבלני שירותים בישראל – העסקה עקיפה ופוגענית, בשיעורים שאין להם דומה בעולם המערבי.
נכון, ההסכם מעלה את שכר העובדים לשעה ומקנה לעובדי הקבלן בשירות הציבורי תנאי העסקה טובים יותר. אי אפשר לזלזל גם בשקל אחד שנוסף לשעת עבודה. מדובר בסכומים נמוכים עד בושה – אלה האנשים שבדוחות העוני מוזכרים כ"עובדים עניים" אשר העבודה אינה מעלה אותם מעל קו העוני. אולם הבעיה העיקרית עם העסקה קבלנית אינה השכר לשעה. במהלך שלוש שנים בהן ייצגתי עובדי קבלן כמעט על בסיס יומי, לא נתקלתי בתלוש שכר אחד, אשר לפיו לא שולם שכר מינימום. לעומת זאת גם לא נתקלתי בתלוש שכר אחד, שייצג את המציאות – את מספר השעות שעבד העובד הלכה למעשה או את תקופת עבודתו האמיתית של העובד.
מעבר לרמאות בתלושי השכר, הבעיות המרכזיות של ההעסקה הקבלנית, היא במהות ההעסקה – העדר הקשר הישיר בין המעסיק הממשי לבין העובד, ההתייחסות לעובד ככלי עבודה, בשירות מי שכל מהותו לנצל את עבודת העובד כדי למקסם את רווחיו. העובד אצל קבלן השירותים אינו יודע אף פעם האם יועסק גם בחודש הבא, או אפילו בשבוע הבא, שעות העבודה משתנות תדירות והשכר החודשי אינו ידוע מראש. זהו מנגנון שמעודד ניצול, שמייצר עיוורון של המעסיק בפועל, שמונע התייחסות אל העובד כאל מטרה ולא כאל אמצעי.
ההסתדרות שחתמה על ההסכם למתן לגיטימציה להעסקה הקבלנית, בגדה בתפקידה כמייצגת עובדים בשם עיקרון פסול של "לקבל את השיטה ולהשיג את מה שאפשר במסגרתה". יש שיטות שאסור לקבל, שאין סיבה לקבל. המאבק נגד ההעסקה הקבלנית, הוא מאבק עקרוני, מהותי, אשר ארגון עובדים מרכזי היה חייב לנהלו.
מעניין, שלמרות האמור בתוכנית הכלכלית שלה, שלי יחימוביץ' לא רק שלא יצאה נגד ההסכם המשיב, היא אף ברכה עליו ברבים. מה שמעורר שוב את השאלה, מי מוביל את מי בקשר הגורדי בין יחימוביץ' לעיני, והאינטרסים של מי קובעים בסוף את הדרך.
עובדי קבלן כבר מזמן אינם רק עובדי ניקיון ושמירה, הם אחיות בבתי הספר, הם מורים, הם מרצים באוניברסיטה, עורכי טקסטים למשרדי ממשלה, טכנאי מחשבים ועוד ועוד ועוד. הם חלק הולך וגדל מהציבור הישראלי – מעמד נמוך ומעמד ביניים – חלק הולך וגדל מתוך ה-99 אחוז.
היום, יותר מתמיד, הציבור הישראלי יודע שאסור לתת לשיטת ההעסקה הקבלנית לגיטימיות. זה היה הזמן לנהל את המאבק העקרוני והיה אפשר לנצח בו, לו היה כוח ארגוני גדול מספיק שינהלו. ההסתדרות בחרה לתת גיבוי למשטר הישן ולמנוע את השינוי האמיתי, המקיף, הנדרש. זהו יום עצוב מאד למעמד העובדים בישראל.
יפעת סולל – מועמדת מספר 9 ברשימת מרצ לכנסת
תגיות: ההסתדרות-הכללית-החדשה, העסקה לא ישירה, זכויות-עובדים, יפעת-סולל, עופר-עיני, שלי-יחימוביץ, תנאי העסקה
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
9 בדצמבר, 2012 בשעה 4:24
כנ"ל שכר מינימום
שכר המינימום (שקיים גם בארה"ב) הוא רע נסבל במקום שהעבודה המאורגנת היא רחבה והשכר מבוסס על הסכמים בין העובדים למעסיקים.
במקום שהעבודה המאוגנת מצומצמת (ארה"ב) שכר המינימום הופך לתקרת זכוכית ומוריד את השכר החציוני.
9 בדצמבר, 2012 בשעה 8:02
הסכם שמקבע מצב של נחיתות ומונע התאגדות
הביקורת של יפעת סולל מצודקת לגמרי. בעית היסוד של עובדי הקבלן אינה החוק – הקבלנים חכמים מספיק להוציא תלושים עם שכר המינימום – הבעיה היא שללא מקום עבודה יציב אין אפשרות להתאגד ולהקים ועד ולכן הדרך פתוחה למניפולציות אין סופיות של המעסיק והעובדים חייבים לשתוק – הרי מי שירים ראש יפוטר.
ההסתדרות בראשות עיני ממשיכה בקו של הסכמים שיוצרים לה מעמד על במשק – היא מרצה את האוצר ואת המעסיקים גוזרת קופון בדמות דמי טיפול שנגבים מעשרות אלפי עובדים של חברות ניקיון ושמירה – כל זאת במקום להעצים את העובדים ולהלחם נגד השיטה. בסוף אחרי שנה של מאבק נגד ניצול עובדי קבלן עוד לא שמענו על ועד עובדים אחד שהוקם.
חשוב לשים לב לעוד נקודה מדאיגה – אחרי בחירות 2009 היה זה עופר עיני ששימש כאיש הצללים של ברק וסידר לביבי ממשלה רחבה. כיום כאיש הצללים של שלי יחימוביץ משדרת הנהגת ההסתדרות חודש וחצי לפני הבחירות – בהסכם עם שטייניץ על נושא מרכזי כל כך כמו עובדי הקבלן – כי אפשר לעשות ביזנס עם ביבי והימין. יש כאן יותר מרמז לכך שישיבה עם ביבי לא פסולה
9 בדצמבר, 2012 בשעה 9:54
עופר עיני אמר עם חתימת ההסכם דברים המלמדים כי גם הוא היה רוצה לשנות באופן משמעותי יותר את בעיית עובדי הקבלן: לאחר החתימה אמר עיני כי "ההסכם הוא תחילת הדרך. התופעה של עובדי קבלן לא ראויה שכן עובדים במקומות העבודה צריכים להרגיש ביטחון, ועובד שאין לו ביטחון מאבד את כבודו. ההסכם הזה מחזיר לעובדים חלק מהכבוד, אבל יש עוד דרך לכבוד כולו". http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3589512,00.html
9 בדצמבר, 2012 בשעה 10:42
הכל או לא כלום?
בשיטת הכל-או-לא-כלום ובמצב העניינים החברתי-כלכלי-פוליטי הנתון לנו כאן, ההתעקשות על "הכל" תביא "לא כלום" ענק.
בשעתו אמרו על בן-גוריון שהיה צריך להתעקש על ארץ ישראל השלמה ולא להסכים לחלוקה.
כשאותם אומרים הגיעו לשלטון הם הביאו אותנו עד הלום.
"הלום" בעיקר מהלומות.
וזו גם מילה לכל החכמים שמלגלגים על מפא"י…
9 בדצמבר, 2012 בשעה 10:47
הסתדרות בשירות ההפרטה
ההסתדרות נותנת ונתנה לגיטימציה להעסקה קבלנית של העובדים,כל עוד היא מקבלת את אתנן דמי הטיפול.
בכלל,בכל מקום שרק יכלה ,היא שיתפה פעולה עם ההפרטה ושבירת העבודה המאורגנת.
דוגמא: הפרטת חברת "פז" בשנים 1993-97 בה ההסתדרות שיתפה פעולה באופן פעיל בהפרטת "פז" ובשבירת העבודה המאורגנת ב"פז".
9 בדצמבר, 2012 בשעה 15:16
לאסף
אסף
מרוב נבואות המתאמצות להגשים את עצמן, זה קורה בסוף אבל בצורה הרבה יותר גרועה וממקום שלא חיכית לו בכלל, כי היית עסוק בלממש את הנבואה שהתאמצת להמציא ולהגשים.
כשעופר עיני דחף להיכנס לממשלה, שלי הושיבה עשרות חברים על הטלפון שדיברו עם כל חברי הוועידה והצליחו לפחות ליצור גוש שהתנגד לכניסה, שאמנם לא חסם אותה אבל היה לו נפח ומשקל. לולא הפעולה הזאת מספר המתנגדים היה מתכווץ מאוד.
אז עכשיו אתה תגיד מיד שזה היה שטיק ערמומי של השניים, כי בלי קונספירציות ונבואות שמגשימות את עצמן, אנא אנו באים.
חכמים, היזהרו בדבריכם.
10 בדצמבר, 2012 בשעה 7:51
לא נבואות ולא שטיקים - פוליטיקה על חשבון העובדים
למשתמש האנונימי שמציע לחכמים להזהר בדבריהם.
אין כאן שאלה של נבואות אלא של הערכת המציאות. אם שלי יחימוביץ לטענתך נהלה קמפיין נגד כניסה לממשלת ביבי – אני מאמין שהיתה אז בעבודה התנגדות משמעותית למהלך ההזוי של ברק – איך קרה שהיא חברה לעיני אחר כך ותמכה בעמדותיו בנושא העובדים הסוציאליים וביחס למחאה? יש תחושה ברורה למי שמסתכל מבחוץ עופר עיני קבע את סדר היום של מפלגת העבודה אז וגם היום. זו אמת מטרידה.
10 בדצמבר, 2012 בשעה 11:28
אסף
בוא ניצמד לעובדות, אולי נוציא מזה הערכות יותר טובות.
שלי היתה מקורבת לעיני עוד קודם למחלוקת שלהם בעניין הכניסה לממשלה.
זה לא אומר שצריך בגלל זה להסכים איתה על כל דבר, עם או בלי עיני. אבל כשמעריכים שהיא תיכנס בעתיד לממשלה עם נתניהו, אי אפשר לבסס את זה על תמיכתה בעיני.
שלי צריכה לקבל את זה כמחמאה שדורשים ממנה התחיבות לא להיכנס לממשלה – זה אומר אולי שמתייחסים ברצינות להתחייבויות שהיא נותנת, וגם זה משהו, אפרופו התחייבויות של פוליטיקאים.
בעיני חכם יותר לפעול כך שבלי התחייבויות מראש, היא לא תשב עם נתניהו, ככה לימדו אותי.