חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בכנסת ישראל המושבים יקרים מדי

נושאים איכות השלטון, מועד ב' ב 3.12.12 0:08

יהונתן קלינגר רצה להיות במקום ריאלי ברשימת העבודה לכנסת, הפעם לא הצליח. הוא כותב: "גיליתי שהדרך היחידה שאוכל להבחר היא עם הרבה מאוד כסף. … לאדם הפשוט, מהרחוב, שאין לו כסף, אין דרך להבחר לחבר כנסת לא משנה מה. … (בואו) נשנה את סדר העדיפויות ונוכיח שאפשר לעשות את זה גם בלי מאות אלפי שקלים". או, אכלו לי, שתו לי

0.
רשימת העבודה לכנסת הקרובה היא ככל הנראה הרשימה הטובה ביותר שהיתה אי פעם מועמדת לכנסת, וזאת למרות העובדה שאני לא בפנים ושיש לי הסתייגות מחלק מהמועמדים. מועמדים חדשים כמו מרב מיכאלי, מיקי רוזנטל (למרות הספאם) ויוסי יונה לצד אנשי עשיה שיודעים איך העניינים זזים בכנסת כמו איתן כבל מבטיחים שמבחינת מספר חברי כנסת פעילים, העבודה תתן קרב אמיתי למרצ; לא בשאלה מי שמאל יותר, אלא בשאלה מי עובד יותר. למה אני מתכוון? אם נסתכל על עמודו של ניצן הורוביץ באתר כנסת פתוחה, נוכל לראות שהוא הזמין עשרה מסמכי מממ (מרכז מחקר ומידע של הכנסת), ונכח 15.4 שעות במשכן בממוצע;  אילן גילאון הזמין ארבעה ונכח 15.8 שעות במשכן בממוצע; וזהבה גלאון, שהיתה רק חצי קדנציה, הזמינה שמונה עשר מסמכי מממ ונכחה 15 שעות במשכן. מנגד, בנימין (פואד) בן אליעזר הזמין אפס מסמכי מממ ונכח 6.3 שעות שבועיות, נינו אבסדזה (שעברה מ'קדימה' לעבודה) הזמינה גם היא אפס מסמכי מממ, ונכחה 13 שעות בממוצע בשבוע, נחמן שי (שגם הוא עבר מקדימה לעבודה), שאמנם נכח 21.6 שעות שבועיות, אך הזמין רק שלושה מסמכי מממ; דניאל בן-סימון גם הוא הזמין אפס מסמכי מממ, ונכח שלוש עשרה שעות שבועיות בממוצע במליאה.

1.
זה לא אומר שחברי הכנסת של העבודה לא טובים. לדוגמא, איתן כבל ושלי יחימוביץ' הזמינו לא מעט מסמכים (שלי הזמינה 24, איתן רק ארבעה) ונכחו שעות רבות. יש חברי כנסת טובים, ויש טובים יותר. הבעיה היתה שבמפלגת העבודה בכנסת האחרונה היתה תחושה של אופוזיציה מתחנחנת, מתביישת, לא לוחמנית, לא עובדת, ואני מקווה שהנבחרת הנוכחית לא תהיה כזו.

2.
אבל לא על זה אני רוצה לדבר. אני, אמנם, לא נכנסתי לרשימה. לא במקום גבוה, לא במקום ריאלי, וגם לא במקום שיהיה ריאלי אם העבודה תזכה ב-40 מנדטים (הבעיה, היא כמובן לא בי, היא בציבור); אבל גיליתי לא מעט.  גיליתי שהדרך היחידה שאוכל להבחר היא עם הרבה מאוד כסף. אכן, דובי ואני יצאנו בקמפיין גיוס כספים ואפילו הצלחנו יחסית.  אבל, גם עם כל זה, הגיוס פשוט לא הספיק. השלב הראשון היה לשלם למפלגה 10,000 ש"ח עבור הזכות לרוץ. מה שאומר שאם גייסתי בערך 25,000 ש"ח (את הסכום המלא אני אדע בקרוב, אני צריך למלא את כל המסמכולוגיה כשאתפנה לזה), אז כל התקציב שלי עמד על 15,000 ש"ח; זה אומר שאת הקמפיין הממומן בפייסבוק (כמה אלפי שקלים בודדים), כמה השקלים ששילמנו על פליירים, והעמלה ששילמתי למימונה, שרפו את הכל. תוסיפו לזה נסיעות לחוגי הבית, כיבוד, כמה שקלים לפלאשיסט וכמה שקלים לעריכת וידאו, והכל נגמר.

3.
מה זה אומר, שאם נסתכל על ההוצאה בבחירות הקודמות (לא על התרומות באתר המבקר, כי הוצאה לא קשורה לגובה התרומות), נראה שגייסתי בערך עשירית מכמה שהיה דרוש. וזה הגיוני.  להבחר לכנסת עולה כסף, וזה לא צריך להיות ככה. הבעיה שלי היא שאני (והאנשים הטובים שהתנדבו איתי) עמדו וחילקו פלייארים, ומולנו עמדו מועמדים עם פוסטרים ענקיים, שלטים צבעוניים ותעמולה שעולה אלפי שקלים, ופשוט חופש הביטוי שלי לא יכול להתחרות איתם.

4.
אז נכון, במחיר לקול יצא לי מאוד זול; אבל לא היה מספיק. וזה מה שמדאיג אותי: לאדם הפשוט, מהרחוב, שאין לו כסף, אין דרך להבחר לחבר כנסת לא משנה מה. אם אני ארצה לרוץ בפעם הבאה אני צריך להרים רף של 200,000 ש"ח, ולא של 5,000 ש"ח. כאן מתחילה הבעיה: אם אני ארצה לרוץ בפעם הבאה, אני חייב לעשות אחד משניים: או לדאוג שתתקבל החלטה שמגבילה את ההוצאה לעשרות בודדים של אלפי שקלים, או לגייס את הסכום הזה. עכשיו, איך אני אוכל לגייס סכום של 200,000 ש"ח בלי להיות חייב כסף לבעלי הון? לבעלי אינטרסים? כרגע, אם נסתכל על עמוד המימונה שלי, נראה שהתרומה הממוצעת היא בערך 130 שקלים. זה מה שחברים שלי יכולים לתת, וזה מה שאני מבקש מהם. ומה לעשות, אין לי אלפיים חברים, אלא כמה מאות.

5.
אם אני רוצה לשנות משהו, אם אני רוצה להכנס לכנסת ה-20, אני חייב לעשות את זה עם תמיכה בגדול. וזה אומר שאני מתחיל מהיום. אם המדינה הזו חשובה לכם, עזרו לי. אני עדיין לא יכול לגייס תרומות, אבל בחודשים הקרובים אני אגלה איך אפשר לעשות את זה, ונתחיל לעשות את זה יחד: נבנה נבחרת, נביא אנשים, נשנה את סדר העדיפויות ונוכיח שאפשר לעשות את זה גם בלי מאות אלפי שקלים.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , ,

6 תגובות

  1. דני זמיר :

    יונתן אחרי הקליפ שהעלית איבדת הרבה מאד קולות ששקלו הצבעה בשבילך. החבירה למקדמי הלגליזציה כמו דקל (מועמד בעצמו שעבר יום אחרי הפריימריז למפלגה אחרת) הורידה לך עוד קולות אז חוץ מכסף וכל העולם כדאי לנתח קצת ביושרה את ההתנהלות והבחירות שלך במה להתמקד ואיך להתנהל בקמפיין לפני העניין הכספי שהערת עליו בצדק. (אגב יכולת לממן חלק מההוצאות אם היית עובד אלצ אראל מרגלית ביום הפריימריז העובדים שלו אמרו לי שהוא משלם טוב מאד…)
    המסקנה מהפריימריז האלו היא לא רק הכסף, היא בעיקר הניראות. מי שזכה לעידפות הוא מי ששמעו עליו" מירב, מיקי, נחמן לדוגמה חכים יוצאים בעלי נוכחות וחיבור רגשי וכדו'.

  2. יהונתן קלינגר | בפעם הבאה. ‏ :: Intellect or Insanity‏ :

    […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

  3. נאוה :

    להוציא את הכסף מן המשחק

    יש להוציא את הכסף מהמשחק ה"דמוקרטי". ללא תרומות וללא סוחרי קולות ולחצים במקומות העבודה. במקום זאת, לתת לכל מועמד להציג את עצמו ואת פועלו בזמן טלויזיה ומקום בעתון. ככל שהאדם עשה יותר והוא מוכר יותר בציבור, כך סיכוייו יהיו גדולים יותר להבחר. כך גם במקום להשיג כסף, יצטרך המועמד להוכיח עשייה ציבורית. גם המפלגות צריכות להבחן עפ"י מצע ברור, אנשים ראויים אמינים ותו לא.

  4. עמית :

    אני בעד שיטת נאוה.
    אולי יהונתן עשה טעויות כמו שדני אומר אבל זה לא בותר את העובדה שקמפיין עולה הרבה מידי כסף.
    לכסף הזה ישנה תוצאה שלילית מאוד והיא כמויות ספאם בלתי נדלות שהגיעו לכל מי שלא החליף סלולרי.
    אין שום סיבה לפסטיבל המוגזם הזה, פרסום שיקבע בחוק וחוגי בית לפי הזמנה בלבד זה לא מעיק ובהחלט מספיק.

  5. נדב פרץ-וייסוידובסקי :

    נאוה ועמית, אתם אופטימיים.
    אם נטיל מגבלות על פרסום בכסף, המועמדים ידאגו לייצר ערוצים חליפיים להוציא אותו.
    או, אם זה יצליח – מי שיבחר הוא מי שמפורסם כבר ממילא (קרי, חברי כנסת מכהנים או אנשי תקשורת)

    היתרון למי שיש לו כסף הוא מובנה בשיטת הפריימריז, ואין דרך לעקוף אותו. הגיע הזמן להבין ששיטת הפריימריז לא יכולה לעמוד בפני עצמה, וצריך שיטה יותר מורכבת שנותנת ביטויים גם להיבטים אחרים.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    אנשיו
    של המליונר אראל מרגלית, הטרידו על בסיס כמעט יומי את הנציגים.
    אדם זה ,אויב העבודה המאורגנת והאיגודים המקצועיים,הוא הדוגמא המובהקת ל"יתרון המובנה של הכסף".
    אני מצטרף לקריאתו של נדב לצורך בשיטה מורכבת יותר ודמוקרטית,ומעניין לקרוא על השיטה החלופית שהוא חושב עליה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.