רגע לפני הכניסה לקלפי – יוני ויינריב מביא מדריך לחבר המפלגה: איך להצביע שווה בשווה לנשים וגברים?
הרעיון להבטיח ייצוג של 40% לכל אחד מהמינים הפך רווח יותר ויותר במפלגות סוציאל דמוקרטיות בעולם, ובהרבה מדינות בהן פוליטיקאים מצאו שקשה להם להעביר זאת בתוך מפלגתם בשל החשש של חברים מכהנים לאבד את מקומם, הועברו כללים דומים כחוקי מדינה. גם ועידת מפלגת העבודה קיבלה החלטה להעלות את אחוז ייצוג הנשים בהדרגה מידי 5 שנים בכל מוסדותיה וברשימתה לכנסת כבר בסוף 1997, כשהטרנד עוד לא הקיף את כל מדינות אירופה, כך שמשנת 2009 ייקבע מינימום של 40% ייצוג לנשים בכל המוסדות וברשימה לכנסת.
אותה ועידה החליטה בהמשך להתעלם מהחלטתה – שרשומה עדיין כסעיף 210.א.1 לחוקת המפלגה.
בשל חוסר הוודאות הרב והתחרות המאד עזה בפריימריז, הבטחת הייצוג של 20% (סעיף 210.א.1 קבע ב-1997 שיובטחו לנשים 25% כבר בבחירות ההן) גורמת לנשים להתחרות קודם כל זו בזו על המקומות המובטחים. זה והדינמיקה של הפריימריז, אבל בראש ובראשונה עצם העובדה שלרוב הרוב המכריע של חברי כנסת מכהנים נבחרים מחדש למקומות ריאליים, כך שאם רובם גברים, גם ברשימה החדשה יהיה רוב גברים – מנציח ייצוג נשים נמוך. מרגע שנבטיח ייצוג סבב בחירות אחד או שניים – תיראו שהנשים המכהנות יהפכו לבעלות אחיזה במושביהן כמו הגברים, והתחרות תהפוך לשוויונית הרבה יותר.
ההצעה שקודמה להבטחת ייצוג 40% לנשים לא עלתה בוועידת המפלגה לפריימריז האלה, השיריון נותר על 20%. מה שנותר לנו לעשות אם אנחנו רוצים יותר נשים בכנסת – ובכל המדינות זה התחיל מהמפלגות משמאל למרכז, עזר להן בקלפי, ואז נפוץ גם למפלגות מימין – הוא להצביע בפריימריז לרשימה מאוזנת של נשים וגברים, או אפילו להטות אותה לטובת נשים, כדי לאזן את רשימות המומלצים הרשמיות של המחנות הגדולים, שלא כוללות לצערנו לא 50% ולא 40% נשים.
בתקופה שהפצתי את המסר "הפעם חובה רשימה שווה", שאלו אותי כל מיני שאלות.
למה צריך להצביע לנשים, מה שחשוב זה לא הרעיונות, הערכים – אם רק אדם מקטגוריה מסוימת יכול לייצג אותה קטגוריה – אז אולי במקום בחירות נמלא את הכנסת לפי סקר דמוגרפי?…
ההיתקלות של נשים במציאות היא שונה (וברוב המקרים גם יותר כואבת) משל גברים, חוויות החיים שלהן שונות, ומן הסתם גם חלק מהבעיות שהן מזהות כמרכזיות ביותר יהיו שונות מאלה שגברים מזהים כמרכזיות ביותר. ויותר חשוב מזה, בעיניי זה ממש מובן מאליו שיותר סביר שהן ידעו להציע לאותן בעיות פתרונות מתאימים ורלוונטיים שייצרו בעצמם מינימום בעיות חדשות, ולא גברים, גם אם יכירו את הבעיות היטב וינסו כמיטב יכולתם לפתור אותן.
המצב הנוכחי של ייצוג של 20% ל-50% מהאוכלוסיה הוא מאד קיצוני.
בהנחה שאתה הקורא, מסכים אתי שנשים סובלות מאי-שוויון בחברה שלנו: בין כשהן נאלצות להתמודד עם חשש להסתובב בסימטאות אפלות לבד בלילה (תבינו, גברים, מדובר על חצי-עוצר, על צורך לתכנן לאן תלכי, עם מי, באיזו דרך ובאיזו שעה כדי לחמוק ממקומות בעייתיים), ובין כשמשלמים להן 70% מהשכר המשולם לגבר על אותה עבודה במשרה מקבילה. יש סבירות לחשוב שיותר מחוקקות יפעלו לתקן את המצב יותר במרץ מבית נבחרים גברי ברובו המכריע.
מה, אני אצביע לאישה רק בגלל שהיא אישה, בלי קשר להשקפותיה?
כמובן שלא.
רצות 20 נשים, לא משנה לאיזה גוון של המפלגה אתה מחפש מועמד/ת – מתרכז בתחום המדיני / בטחוני, סוציאל-דמוקרט עמוק, ס"ד מתון, חברתי, תעשיין, בעל ניסיון, צעיר ורענן – תמצא יותר מאישה אחת שמתאימה לפרופיל שלך, תבחר אחת או שתצביע לכמה מהן.
למה לא להצביע למי שנראה לי המועמד הכי מתאים, בלי קשר למינו?
האם באמת אתה מאמין שהנשים לא נבחרות כי הן פשוט מוכשרות פחות בתחום?
בניסויים שבהם אותם מבחנים הוגשו למרצים – פעם עם שם של אישה ופעם עם שם של גבר עליהם– הגברים קיבלו ציון יותר גבוה באופן מובהק. בניסוי בו אותם קורות-חיים נמסרו למשרה בניהול מעבדה במדעי הטבע עם אופק לדוקטורט באותה מעבדה – פעם עם שם של אישה ופעם של גבר – הגברים קיבלו ציוני התאמה גבוהים במובהק, התקבלו יותר, יותר רצו להנחות אותם לדוקטורט (וגם הציעו להם 30 אלף במקום 27 אלף דולר לשנה).
בהנחה שגם אתה, הקורא, כמוני וכמו רוב האנושות (גברים ונשים כאחד, למרבה הצער, דרך אגב), מתוכנת על ידי החברה לראות נשים כמתאימות פחות לתחומי עיסוק מסוימים (וביניהם פוליטיקה). מתוכנת לראות אותן תכונות עצמן: תקיפות, עקשנות כחיוביות-ניטרליות ומשפרות את סיכוייו בפוליטיקה אצל גבר (כי נחישות הכרחית שם) וכניטרליות-שליליות ומזיקות לסיכוייה בפוליטיקה (כי הרי חייבים לייצר שם שיתופי פעולה ולדעת לעבוד עם אנשים). חובה עלינו להתגבר על האינטואיציה שלנו שגורמת לנשים להיראות לנו פחות מתאימות רובן-ככולן וגם להתגבר על התחושה שסיכוייהן קטנים יותר, שנובעת בחלקה מאותם מקומות.
חוץ מזה, ממילא צריך להצביע לא למי שסיכוייו הגבוהים ביותר (כמו הח"כים המכהנים) – כי הוא ממילא ייכנס, גם לא למי שאין לו כל סיכוי, אלא בדיוק למי שסיכוייו בינוניים, מי שמתנדנד בים להיכנס למקום ריאלי ברשימה לבין להישאר בחוץ. בעניין זה אציין שבפריימריז אנחנו נמצאים בערפל עמוק, אין לנו מידע אמיתי ועוסקים כמעט רק בניחושים והעברת תחושות, שמבוססות על המציאות, אך אין לדעת עד כמה הן מדויקות. מי שכמעט לא ערך קמפיין – לא ראיתם הודעות על חוגי בית שלו או שלה עולות כלל – כנראה לא באמת רץ, מבין שהשאר – תצביעו למי שנראית לכם – אולי תקלעו לטעמם של רבים אחרים ותכניסו מישהי לכנסת שלא חשבתם שיש לה סיכוי?
Tags: הבטחת-ייצוג, יוני-ויינריב, מפלגת-העבודה, נשים, פריימריז
הבעיה בהפליה נגד נשים איננה רק חוסר הצדק.
יש לה גם פנים של חוסר יעילות בהנתן העובדה שנשים מוצלחות מגברים
(בכול תחום להוציא אלימות) האנושות לא יכולה כך למצות את יכולתה .