מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מפלגת העבודה, האם פרטי הבוחרים נמסרים לחלק מהמתמודדים?
יהונתן קלינגר, מתמודד בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, הופתע לקבל מסרונים ממתמודדים אחרים. זאת למרות שכבר קבל על כך כאן וגם למרות ההכחשה של המזכיר הכללי, חיליק בר. זה מצב העומד בניגוד לחוק בדבר מאגרי מידע וגם לחוקת המפלגה. זה גם לא הוגן כלפי מתמודדים שלא קיבלו גישה למאגר המתפקדים. קלינגר מתלבט אם לפנות למערכת השיפוט הפנימית במפלגה בעניין הזה
קשה לי להיות גם מועמד בפריימריס במפלגת העבודה וגם לשמור על היושרה הפנימית שלי. סליחה, אני אתקן את זה: קשה לי להיות גם מועמד בפריימריס של מפלגת העבודה, גם לשמור על היושרה הפנימית שלי וגם לנצח. זה לא אומר שאני לא הולך לעשות את זה, זה רק אומר שאני נלחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב, בדיוק כמו דמוקרטיה מתגוננת. ועל מה אני מדבר? ובכן, לא מזמן גילינו באתר עבודה שחורה כי מפלגת העבודה חולקת את ספר הבוחרים שלה עם גורמים רבים. למרות טענות מזכ"ל המפלגה, חיליק בר, כי אינו חולק את הפרטים האישים ואינו שולח דיוור למי שאינו מעוניין בכך. אותה הטרדה גרמה כבר לאנשים במפלגה להפסיק את חברותם.
השבוע, עם ההכרזה עלהבחירות המקדימות, גילינו עוד דבר: ישנם מספר חברים מיוחסים שרק הכריזו על מועמדותם וכבר קיבלו את ספר הטלפונים של כל חברי המפלגה לצורך שליחת מסרונים. בין היתר, נורית צור שהחליטה לשלוח הודעות דואר אלקטרוני לכל מתפקדי המפלגה ומיקי רוזנטל שהחליט שזכותו לשלוח לכל המתפקדים מסרון על התמודדותו.
עכשיו, נוצרו כאן שתי קבוצות של מתמודדים: אלה שיש להם את כל ספר הבוחרים ואלה שאין להם. אני לא מדבר על מחדל אבטחת המידע (הנוסף) שנובע מהעברת המידע לכל אדם בלי שיש לו מאגר מידע רשום ובלי שהוא עומד בהוראות משרד המשפטים הנוגעות לאבטחת מידע (שאני מעריך שלא ממש נבדקים אם כל אדם מקבל את המידע). אני מדבר על שני דברים: הראשון הוא שבטופס ההתפקדות עצמו לא מפורט כי המידע יועבר למועמדים לתפקידים מסוימים, וכך לא עומדת המפלגה בהוראות סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, שמחייב את מי שמבקש מידע לפרט "למי יימסר המידע ומטרות המסירה". השני, והוא נורא יותר, שגם בחוקת מפלגת העבודה אין שום זכר לדבר הזה.
אבל נשים את זה בצד. זה פחות חשוב; מה שחשוב הוא שגם אם היתה לי את הרשימה, אני לא הייתי שולח ספאם. אני לא ספאמר, ואני יודע שזה יפגע בזכות שלי להבחר; זה יפגע לא כי אנשים אוהבים ספאם, אלא כי אף אחד לא יכיר את השם שלי אם אני לא אעבור על החוק (או על האתיקה) ואעשה את הדילוג הקטן הזה. זה יפגע כי בזמן שמועמדים אחרים מפרים את החוק, אני משחק לפי כללי המשחק. מצד שני, אני לא רואה מועמד ששלח הודעות ומסרונים המוניים לאנשים נלחם אחר כך נגד המאגר הביומטרי. הוא לא ילחם כי הוא עושה בדיוק את אותו הדבר: הוא משתמש לרעה במידע, שמי יודע איך הוא השיג בכלל.
לכן, אני קורא כאן לכל המועמדים לכנסת להשתתף במשחק עם כללי משחק הוגנים: לא להפר את החוק, לא לשלוח ספאם (גם אם הוא חוקי) ולא להשתמש בספר הבוחרי. הסיבה לכך? כי גם אם המפלגה נותנת את הספר בדרך לא דרך (או כנגד תשלום לאנשים מסוימים), הרי שמדובר בהתנהגות שאינה הולמת ואינה עומדת בערכי מפלגת העבודה. לדוגמא, בתקנון הבחירות למועצות הסניפים שנערכו לאחרונה קבעו כי כל מי ש"מפריע למהלך הסדיר או התקין של הבחירות", מבצע עבירה על הבחירות.
וכאן בדיוק ההתלבטות שלי: האם אני פונה לערכאות במפלגת העבודה כדי לבקש לפסול את מי שעשה זאת כי הוא עובר על החוק? מצד אחד זה מתחייב כי אלה בדיוק הערכים בהם אני מאמין: פרטיות, אבטחת מידע, שקיפות וכללי משחק שווים. מצד שני, זה יוצר אנטגוניזם על ידי מועמדים אחרים שעברו על החוק כנראה בלי משים לב.
אני מאמין שכללי משחק שווים הם הכרח בבחירות, והגישה של אנשים מסוימים לספר הבוחרים, כאשר לאחרים אין, היא פסולה. מעבר לכך, גם פעילות ההטרדה עצמה אינה משהו ראוי. אבל בין להאמין לבין לפגוע באתרים? תמיד יש קילומטר.
תגיות: אבטחת-מידע, חיליק-בר, יהונתן-קלינגר, מאגרי מידע, מיקי-רוזנטל, מפלגת-העבודה, נורית צור
קישור קבוע
13 תגובות
Email This Post
22 באוקטובר, 2012 בשעה 1:29
מסרונים לנייד עדיין לא קיבלתי ואתרגז מאוד אם אקבל, אבל מדי שבוע מתקבלות אצלי מספר הודעות דוא"ל ממתמודדים חדשים שאיכשהו שמו את ידם על הדוא"ל שלי ופונים אלי בלי שביקשתי. זה באמת רעיון טוב לסמן אותם כספאם.
22 באוקטובר, 2012 בשעה 9:53
במקום להתרגז תענישו אותם, תודיעו להם שאתם מעבירים את הכתובת שלהם לחברות שיווק מסחרי של מוצרים מגוונים.
22 באוקטובר, 2012 בשעה 14:18
גם אני קיבלתי דואר ומיסרונים, אבל חשבתי שכמזכיר סניף זה תקין.
לחברים אחרים בסניף אני מעביר הודעות רק אחרי שביקשתי את רשותם.
התגובה שלי שונה משל דני (לא למדתי משפטים/בלי דם לטיני), אני פשוט תומך באחרים כמו למשל ביהונתן.
22 באוקטובר, 2012 בשעה 19:18
בהחלט עניין מרגיז.
שישלחו מכתב בדואר הרגיל, עדיף.
22 באוקטובר, 2012 בשעה 21:37
עמית קבל לייק…. אבל משהו יותר כואב: מישהו מוכן להגיד לי מי הבן יונה שאילץ אותי היום בעתירתו החכמה להיגרר עם הגבס לכרמיאל כדי להצביע 20 שניות במקום להתצביע מהבית? מי שעשה את זה – ששכח לנצח מהקול שלי שנאמר: "לא נשכח ולא נסלח!"
22 באוקטובר, 2012 בשעה 21:41
וליונתן , אני לא יודע אם זה בגלל שאני מקופח או מיווחס אבל לא קיבלתי מאף מתמודד (חוץ מכאלה שאני בקשר יזום איתם) סמס או אימייל… אז לא כל השמות עברו רק של המובחרים…
22 באוקטובר, 2012 בשעה 22:35
1. כמו עמית, כולל ענין יהונתן.
2. בלי גבס, לבאר שבע, אבל סבבי טלפונים לארגן שכל חברי המעצה יסעו. כנ"ל גם לגבי גוזל היונים.
3. קיבלתי אחדים, זה מנכה – אוטומטית כמה אחוזים מהנכונות שלי לתמוך.
לעומת זאת מי שיטריחו את עצמם לערד יקבלו נקודות זכות.
22 באוקטובר, 2012 בשעה 23:26
קיבלתי מסרונים ממיקי רוזנטל, ערן חרמוני ואולי עוד אחד. עד לפוסט הזה, לא חשבתי שיש בעיה עם זה. הם לא אמורים לדעת מי הם חברי המפלגה? הם לא אמורים לתקשר איתנו עד לפריימריס ולנסות לשכנע אותנו?
23 באוקטובר, 2012 בשעה 8:58
דני ולקסי – נדמה לי שהאיש שאתם מחפשים להאשים על הנסיעות שלכם חתום על הרשימה שלעיל 🙂
http://2jk.org/praxis/?p=4424
דרורה: אם זה לא מפריע לך – מצויין. צריך לבקש מחברי המפלגה שיאשרו לקבל SMS ומייל פרסומי. זה לא יכול להיות אוטומטי. לא נתתי את מספר הטלפון שלי לצורך זה, אין להם שום זכות להשתמש בו לצור זה.
23 באוקטובר, 2012 בשעה 11:30
נדב, תודה על ההפנייה אל האתר של יהונתן קלינגר.
כתבתי שם תגובה שהיא רלוונטית גם לכאן.
מה שקרה אתמול הוא שהסיכון – הקטן להערכתי הלא מבוססת – לזיופים גבר על גרימת אי-נוחות רבה למצביעים ולהקטנת שיעור ההצבעה. בערד לא נפתחה קלפי, מי שהיה חשוב להם נסעו לבאר שבע (זה כמו מתל-אביב לבנימינה, למי שלא יודעים). התוצאה, 50% הצבעה, אמנם חריג בין הסניפים, אבל סטטיסטית סניף ערד הוא לנו מה שחשוב.
אני משער שהבחירות אתמול היו אמורות להיות מבחן מעשי (pilot) לבחירות לרשימה לכנסת.
המסקנה, לאור הפסיקה, היא שכנראה הבחירות לרשימת המועמדים לא תהיינה "מהבית" אלא בקלפיות. יהיה צורך למקם קלפי בכל ישוב. אם ירצו לערוך בחירות ממוחשבות, מול צג מגע, כמו אתמול יהיה צורך למצוא בכל אתר מקום עם נגישות טובה לרשת.
נסיון העבר – לפני שנים אחדות – להשתמש במודמים סלולריים כשל אז והבחירות נדחו בשבוע ונעשו בשיטה הישנה, טפסי נייר.
לוח הזמנים הקצר יהיה השיקול הגובר. התוצאה אינה ברורה כעת, אבל כמעט ודאי שהעלות גם למצביעים וגם למפלגה תהיה גבוהה יותר ושיעור ההצבעה נמוך יותר.
עקרון החשאיות יכול להישמר דרך ניתוק מהלך הזיהוי ממהלך הספירה, זה כמו הצבעה במעטפות כפולות בבחירות הכלליות.
מה שמראה שהחיים הם לא פשוטים.
וליהונתן, אישית, ב ה צ ל ח ה!
24 באוקטובר, 2012 בשעה 1:40
קראתי את הרשימה שכתב יונתן שרובה בסינית מנדרינית טהורה. בחייאת ראבאק, מי כבר ישקיע בלזייף ולגנוב בחירות למזכירות מחוז מפלגת העבודה. קרציות נאמסתם.
2 בנובמבר, 2012 בשעה 1:47
בהנחה שאין הבדלים בין מועמדים, ושכולם רכשו את רשימת המתפקדים מן המפלגה באותם תנאים בדיוק, הטענה של איפה ואיפה (ככל הנראה) מופרכת.
אני מסכים לגמרי, עם זאת, שיש פגיעה בפרטיות, ויש עבירה על החוק.
למרות זאת, נראה לי שהמועמדים עצמם אינם אשמים. ההוראה צריכה להיות אחידה וברורה לכולם, כך שההתמודדות תישאר הוגנת. לא סביר לדרוש ממועמד, או מעוזריו, שאינם בקיאים ואינם מכירים את הנושא לפעול בניגוד לנורמה ובשונה מדרך הפעולה של מתמודדים אחרים, מבלי שיבינו אפילו כי מדובר בעבירה.
בפוליטיקה כמו בפוליטיקה – המציאות יותר מורכבת. הרי גם במאבק האידיאולוגי בין ימין ושמאל. בין תמיכה במפעל ההתנחלויות לבין התנגדות נמרצת לו, הקושי של השמאל במשך הרבה שנים היה שלא רצה לשחק את המשחק המלוכלך של הימין (עבירות תדירות על החוק הישראלי והבינלאומי), ותקופה ארוכה עמד אובד עצות אל מול החולגנים שפוגעים בסיכויי השלום, לא בוחלים באלימות, ומכניסים רגל חזקה במוסדות השלטון. אם נבחר להישאר צודקים והגונים, נישאר ללא מדינה. אם נצא למאבק יותר אגרסיבי, יתכן שנבצע עבירות על החוק. מה לבחור?
23 בנובמבר, 2012 בשעה 10:28
אני זועמת. לא רק שאני מקבלת אין סוף מסרונים מכל מועמד של המפלגה היום קבלתי טלפון מרובוט בשם מיקי רוזנטל שהתחבא מאחורי מספר חסוי – וזאת בשעה שכל מספרי הטלפונים של מפלגת העבודה המופיעים באתר המפלגה בדף "צור קשר" מובילים להודעה כי אינם זמינים. אני פותחת בקמפיין עצמאי בשם "מפלגת העבודה אינה עובדת" עד שיוסר שמי מרשימות המפלגה, ומפלגת העבודה תחזיר לי את הפרטיות הטלפונית שלי.