חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

השמאל בישראל: מעדיפים פורענות על תמורה

נושאים בחירות 2013, דעות, כלכלת בית ב 18.10.12 5:12

השמאל, כרגיל, עסוק  בוויכוחים והתפלגויות בתוך עצמו במקום להציג חזית מאוחדת נגד הימין
מאת: ק. טוכולסקי

בימים האחרונים, בכל פעם שאני נכנס לפייסבוק חושכות עיני. במקום לראות שם כיצד מערכת הבחירות ההולכת ומתקרבת גורמת לאיחוד כוחות בשמאל, כל מה שאני רואה זה כיצד השמאלנים בישראל, מתחתיות ביצתם ההולכת ומתייבשת ממשיכים להיאבק האחד בשני. הימין מתארגן, התותחים הכבדים נשלפים, "ישראל היום" מלא עזוז ובשמאל אין כל חדש. חילופי האשמות חוצי מפלגות, לעג לכל מי שמצטרף וכמובן הביקורת החביבה על שמאלנים "אני למפלגה הזו יותר לא מצביע כי (מלאו לבד את החסר). אם נמשיך ככה אני די בטוח מה נגלה כשהאבק יתפזר אי שם בשלהי ה-22 לינואר 2013, גוש שמאל קטן ומפוצל, מנדט ומשהו שהתבזבזו על מפלגות חסרות סיכוי ועוד ארבע שנים תחת מכבש דורסני של ביבי ושותפיו ה"טבעיים" הבאים אנשי המרכז ימין לפיד/רמון/לבני/אולמרט.

נתחיל בעבודה שכל "כוכב" חדש שמצהיר שהוא מצטרף אליה זוכה מיד בקיתונות של בוז. סתיו שפיר איציק שמולי, לא מספיק שמשרתי ההון בתקשורת עברו מלהגיד ששלי רוצה להיות שרת התמ"ת של ביבי לזמריר של אין גנרל בעבודה כאילו צריך שם גנרלים. אז משמאל כל הזמן עוקצים ומזנבים. נמשיך במרצ, שמתקיפה את העבודה במקום לתקוף את יש עתיד וקדימה ונמשיך בחד"ש שמוצאת את עצמה מותקפת כי היא מנתה איזו קמפניירית שאמרה פעם משהו על מישהו, שלא לדבר על זה שלא משנה כמה פעמים המפלגה תצהיר שהיא מתנגדת לאסד תמיד יתקיפו אותה על תמיכה בו. אז כולם על הגרון של כולם במקום להלחם יחדיו בימין ובמרכז ימין ובואו נוסיף את שברירי המפלגות: בפייסבוק אסמה אגברייה מדעם כבר בכנסת בראש סיעה מפוארת, היא לא תקבל יותר מ-5,000 קולות וגם זה יקרה רק אם דעם תכפיל את כוחה. יש לנו גם את הירוקה ואפילו מימד עוד לא דיברה, בקיצור כרגיל, לימין יש את הלקח של 1992 ולנו יש את היכולת להתפצל ולהיות צודקים וטהרנים. הגיע הזמן שנבין שאם לא נלחם אחרת גמרנו. אין שום הישג בלגנוב מנדטים אחד מהשני, אין שום ניצחון בלקחת כמה אלפי קולות לטמיון. אחרי הבחירות תהיה כאן ממשלת מרכז ימין משרתת הון וקפיטליסטית דורסנית שתהרוס את המדינה והשאלה אם יהיה מי שיאבק מולה מהותית.

חברות וחברים, אחים למעמד ולמאבק, שמאלנים טובים, מהסוציאל דמוקרטיה הורדרדה שבפאתי הימין בעבודה ועד אחרוני האנרכיסטים הזועמים של השמאל אי שם אחרי דעם ומאבק סוציאליסטי, הבחירות בפתח ואנחנו לא הולכים לנצח אותן. יש לנו עדיין אפשרות לפעול למען גוש שמאל גדול וחזק באופוזיציה שיוכל להוות בסיס ואלטרנטיבה לשלטון החושך של נתניהו, ליברמן, לפיד ושאר משרתי ההון, אבל זה לא יקרה אם נמשיך להלחם האחד בשני. זה לא הזמן לטהרנות, זה לא הזמן לצדקנות, זה הזמן להפנים את גודל השעה את מידת הסכנה והחורבן המאיימים עלינו.

זה הזמן לבחור בין העבודה מרצ וחדש כשלוש אלטרנטיבות ראויות במידה זו או אחרת ובעלות מגרעות כאלו ואחרות אבל אלטרנטיבות שבכל אחת מהן יש טוב וכל אחת מהן תעבור את אחוז החסימה ולהפסיק להתבכיין כשכל אחת מהן לא מתאימה בדיוק למידותינו ולא מתנהגת כמו המפלגה האידיאלית. אין מפלגות אידיאליות יש מה שהכי קרוב אלי. זה הזמן להפסיק להיאבק על לגנוב האחד מהשני קולות ולספר שאני לא ציוני, אני ציוני אבל לא אשב עם נתניהו, הם לא ציונים וכל שאר השטויות. לשמאל יש 15 מנדטים – מגניבות הדדיות לא נגיע רחוק. צריך לתקוף את היריב שנמצא מימין לעבודה, את היריב שנמצא במרכז הישראלי ואת היריב שנמצא בימין. צריך לפנות למי שלא הלכו לבחור, ערבים ויהודים, ותיקים ועולים, צעירים וזקנים שהתייאשו ורוצים אלטרנטיבה. צריך להיות פוזיטיביים בהסברת מה טוב בנו וההבדלים בייננו ובין אחינו לגוש ולהיות אגרסיביים במאבק נגד מי שנמצא מחוץ לגוש. אין לנו את הלוקסוס של להיעלב ולהצטדק ולהיטהר. מחננו לא יהיה טהור אבל אולי הוא יוכל להוות אלטרנטיבה אולי הוא יוכל לתת תקווה אולי יום אחד הוא יוכל להגיע לשלטון ולשנות. זה לא יקרה אם נהרוג האחד את השני, אם נבזבז קולות על מפלגות חסרות סיכוי ואם נצפה מהמפלגות שלנו להיות מושלמות. המציאות מחורבנת ובלי שמאל חזק היא תהיה מחורבנת הרבה יותר.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

9 תגובות

  1. אופק בן אבי :

    אתה יודע שזה אותו משחק, כן? העבודה תוקפת את מרצ בדיוק כדי "לפזול למרכז/ימין" ולמשוך קולות משם, הירוקה-מימ"ד לא מתעסקת בכלל בלתקוף בשמאל אלא בלבנות חלופה חדשה ובלתי-תלויה (שבאופן טבעי פונה יותר למרכז ולימין, דם דתי, מאשר למתלבטים בין חד"ש לדע"ם), וגם דע"ם לא פונה ל"שמאל המשוכנע", אלא להיפך, ללא משוכנעים (וכל זה מבלי להזכיר מפלגות שמאל מזרחיות שרוצות לקום). איכשהו נראה לי שיותר משאתה רוצה שנפנה אנרגיות לתקוף "את הימין", אתה מחפש עוד סיבה להחליש ולמשוך מצביעים מהמפלגות שעושות בדיוק את זה…

  2. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    זה מה שיפה תמיד בבחירות, בקושי יבשה הדיו על חוק פיזור הכנסת, וכולם נהיים מומחים "במשחק".
    זה מושך מכאן בשביל למשוך לכאן, והשני עושה בדיוק להיפך.
    אסטרטגים בעלי הצלחות מוכחות מתעופפים מקצה העולם עד קצהו, הפרשנים חוגגים – כולם שולפים ארנבות מממחטות לבנות שיצאו מהכובע ולאף אחד זה בכלל לא מפריע שאחר כך, כמעט תמיד, תוצאות הבחירות מלמדות שמשהו אחר לגמרי קרה פה, במיוחד כשמדובר בהצבעה לרשימות ולא בתחרות בין שניים כמו למשל בארה"ב.

    הנחות מוקדמות, שנעטפות במחלצות אידיאולוגיות מתורגמות לנוסחאות קראטיביות שמנסות להגשים את עצמן והיופי, באמת היופי שבדבר – שרק קבוצה קטנה מאוד, נתח קטן מאוד מכל המעורבים במהומה, מזיזה עצמה בעקבות כל הפיאסקו הזה ומחליטה ממש ברגע האחרון איך להצביע.

    זה לא מקרה שאחוזי ההצבעה במדינות הדמוקרטיות הולכים ויורדים ככל שה"קראטיביות" פורחת ועולה.
    יותר ויותר אנשים פשוט לא מוכנים להשתתף בהצגה הזאת.

    אם הבנתי נכון – טוכולסקי מציע כאן ובפוסטים אחרים – לעזוב את השטויות ולהתרכז בעיקר.

    לדוגמה – אם היינו משקיעים עשירית האנרגיה ממה שהולך כאן ביומיים האחרונים בחשיפת השקרים העובדתיים של נתניהו, היינו מגלים רשימה ארוכה שמונחת באור השמש ומבקשת – עשו איתי משהו.

    אבל אנחנו הרי לא פראיירים ומכירים את ה"משחק".

  3. אבו אלמוג :

    זו הפעם מסכים לכל מילה. מה שחשוב במאמר הזה הוא ההדגשה כי 'מרכז-שמאל' שבראשו עומדים לפיד / אולמרט / ליבני אינו קיים למעשה, וכי המדובר בחלק אינטגרלי ממחנה הימין ושותפיו הטבעיים של נתניהו. חשוב לקרוא ולהפנים. עבודה – מרצ – חדש הם הבחירות הראויות, ויש לקוות שישכילו לשתף פעולה לאחר הבחירות באופוזיציה חזקה, ולא שחלק מהם ידרדר לזנב בממשלת נתניהו. את הביקורת על המהלך העתידי הזה יש צורך לשמור לאחר הבחירות. במהלך תקופת הבחירות יש לפעול להצבעה למען אחת מאלו, ולשמור את החיצים המורעלים כנגד מחנה הימין.

  4. ק. טוכולסקי :

    בואו נפסיק להלום האחד בשניבשמאל ונתרכז בלתקוף את הימין.
    בואו נוותר על חלומות לא ריאלים ונתרכז במי שיעבור את אחוז החסימה.
    בואו נחתור לגוש שמאל שהוא באמת שמאל, זה הכל.

  5. משה שכביץ :

    ארץ חדשה
    "איש, איש בלבבו ישמע קול אלוה דובר: קום לך היום אל ארץ חדשה אתה עובר".

    צמצום הפערים על ידי הגדלת שכר המינימום לרמה של התפרנסות בכבוד הם צעדים הכרחיים לחברה שמחנכת את ילדיה לערכים
    http://www.themarker.com/wallstreet/1.1842517
    תמונות קיר
    הייתי אתמול בכנס של מפלגת העבודה בפרדס חנה. היה מלא באווירה חיובית של רןח חדשה
    ובאמונה ביכולת להביא לעתיד טוב יותר לישראל, דיברו על דיור ציבורי, דיברו על מערכת בריאות, דיברו על מערכת חינוך, דיברו על מדע ועל תעשיות עתירות ידע, דברו על הפער. אבל לא דיברו על העלאת שכר המינימום . וחיזוק יסודות השוויון שזה השלב הראשון היסודי וההכרחי בסולם בדרך להקטנת הפערים בין החזון למציאות.
    מאת: משה שכביץ

  6. אלעד הן :

    קורט, הייתי כבר בלא מעט מערכות בחירות. זאת אחת המערכות הכי ידידותיות שאי פעם היו בתוך השמאל וטוב שכך. אז יש חמישה שמאלנים רדיקליים שמעקמים את האף על כל דבר. הם מעניינים רק את עצמם.

  7. ל רפי :

    ומדוע זה מפתיע את הכותב?
    כבר כמעט שני דורות שהשמאל בישראל, מאז הפסיד את השלטון במהפך 1977, עוסק בטיפוח מחלוקות, קידום שנאה עצמית והדדית, הדגשת המפלג על המאחד, והשמצה חסרת שחר על כל מי שאינו צבוע ב"וורוד" שלו.
    מי שמתאמן בשיטות אלה כל כך הרבה זמן, ובכזו אינטנסיביות, חזקה עליו שרכש מיומנות, ומיומנות זו הוא מפעיל א"כ גם נגד בני-פלוגתא מתוך "המחנה שלו".
    כאשר המחלוקת היא יעד, והידע והיכולות נמצאים רק בצד אחד של המפה הפוליטית, שלא לדבר על צדק מוחלט. כאשר דעותיו אומונותיו של הזולת מוגדרות כקיצוניות, פאנטיות, פיגור תרבותי ונחשלות אידאולוגית, מטשטש הגבול בין יעד אמיתי ליעד מדומה, והמלחמה היא של כולם בכולם; זו תחילתו של נהיליזם מסוכן מאין כמוהו, משום שספק רק אם ללוקים בו יש תרופה ואם חלק מרכזי בתרופה זו אינה הלם קרב חדש, גדול וחמור מכל מה שקדם לו.
    כל מי שאינו מבין שלתאוריה של שיתופי פעולה יש ערך ומשמעות רק אם היא אוניברסלית ומקיפה את כל או רוב מכריע של החוגים המהוים את קבוצת-השיתוף הטבעית שלו, אינו מבין את שורשי הבעיה של הניכור, המחלוקות, והמאבקים הפנימיים בישראל.
    שתי הבעיות המרכזיות בישראל הן שאלת יחסי יהודים דתיים ולא יהודיים (ולא דת ומדינה), ושאלת משמעותה האופרטיבית של ציונות מגשימה בעבר ובימינו. שתי הבעיות הללו אינן ניתנות לפתרון של כפיה – חוקית, משפטית, הפגנתית או אחרת. יש רק דרך אחת לכך: הדברות מתוך סובלנות.
    תפקיד השמאל בישראל אינו לגשר בין הימין הלאומי לבין הלאומיות הערבית, אלא להתיצב יחד עם הימין הלאומי מול הלאומיות הערבית. תפקיד השמאל בישראל אינו להנהיג כאן עוד דמוקרטיה מערבית מתנוונת עפ"י חוקי המשחק של יוון העתיקה או אירופה "החדשה", אלא לעצב פתרונות מקומיים אד-הוק מתוך שיתוף עם החוגים הדתיים לגווניהם (אם לא כולם אזי רובם המכריע) מתוך זיקה למורשת, למוסר, לחוק ולתרבות היהודית, מבלי להסתגר מפני העולם החיצוני אבל גם מבלי לכרוע ברך לפניו. אלה משימות אדירות והסיכוי להשיגן ע"י כפיית מושגים ופתרונות של חלק אחד של הציבור היהודי על חלק אחר אחר שלו, באמצעים כוחניים ועוד יותר חמור מתוך גיוס כוחות חיצוניים שאין להם עיניין, זיקה ו/ או של הבנה הבעיות האמיתיות, אפסי. גישה זו רק תחמיר את הקיטוב תעמיק את הדריכה במקום ותבזבז כמויות אדירות של אנרגיה לאומית חיובית על מאבק פנימי חסר ערך וחסר תכלית.
    אם מרץ תצטרף לעבודה או לא, אם עצמאות תיטמע בעבודה או לא. אם ליבני תהיה "מיסיס קלין" במפלגת מושחתים בראשות אולמרט או תחבור ליחימוביץ', או לללפיד – כל אלה הם משחקים זמניים ב"נדמה לי שאני משפיע" פוליטי. רק מצע לאומי משותף לכל המפלגות הציוניות הגדולות, בראש וראשונה ליכוד ו"שלוחותיה" יחד עם עבודה "וספיחיה" יכולים להביא שינויים. התנאי הוא הסכמה על מטרות משותפות, כשגרזיני המלחמה של האגו הפוליטי והמניפולציות של אינטרסים צרים, אינם ממיתים באיבם את ההרמוניה המרכזית.
    והבה נבין: דמוקרטיות נעות בזיגזגים המוכתבים ע"י פשרות שמשיגים ביניהם הכוחות הפוליטיים המרכזיים שבהן, בשילוב עם גורמים בינלאומיים כאלה ואחרים. מימשל אובמה המחיש לנו זאת היטב בקדנציה האחרונה שלו. משנכשל בעיצוב מדיניות אמריקנית משותפת לשתי המפלגות הראשיות בעיניני חוץ ובעינייני פנים, הביא את אמריקה לדריכה במקום חברתית כלכלית (ועדיין לא ראינו הכל…) ולנסיגה חמורה במעמדה הבינלאומי.
    העובדה שהשמאל סבור שיש לו פתרונות כלכליים חברתיים לכל הבעיות, אינה נכונה בהכרח. אבל גם אם היא נכונה, ללא שותפות של מחצית האוכלוסיה בתוכנית יישומית אחת לאורך זמן, הטירפוד ההדדי מובטח ומכאן גם הכשל המעשי. הדוגמאות מימי רבין העליזים בקדנציה של 1992, מלמדות שעור חשוב אחד: רוב פוליטי זמני אינו מבטיח רציפות תהלכיכים. ברגע שחל שינוי פוליטי בישראל, התהפכו היוצרות לטוב וגם לרע, משום שלא היתה הסכמה על תוכנית-אב אחת. וכיום אנו חוזרים לדבר כמעט על אותם דברים… וכמעט מאותן נקודות מוצא…
    אם לא זה מה שיקרה, ניפגש בבחירות הבאות עם אותו שיח בניואנסים מעט שונים, ואני מרשה לכל מי שרוצה בכך להשתמש בדברים הנ"ל פעם נוספת.

  8. לקסי :

    "תפקיד השמאל בישראל אינו לגשר בין הימין הלאומי לבין הלאומיות הערבית, אלא להתיצב יחד עם הימין הלאומי מול הלאומיות הערבית." (ל. רפי, כאן למעלה).
    מה שנאמר במשפט הזה – הסאב טקסט – הוא "לנצח תאכל חרב" וחידלו לכם ממאמצים להביא שלום.
    זה העיקר בדברים.

  9. איל :

    אין שום טעם שמרצ או חד"ש ינסו לחפש את קולות הליכוד שפתאום יעברו אליהם. מרצ צריכה להתחזק על ידי שכנוע מתלבטים (גם כאלו בין העבודה למרצ וגם כאלו בין חד"ש למרצ).

    מי שיכול לשבור את הגוש החוסם של ביבי זה העבודה – שלי עושה את זה כשהיא שוברת ימינה, אני רק מקווה שהיא תזכור לחזור לשמאל…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.