חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחשבות בעקבות מעריב– העובדים והעיתונאים מגורם פסיבי לאקטיבי

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 10.10.12 1:15

מחשבות בעקבות מעריב– העובדים והעיתונאים מגורם פסיבי לאקטיבי.חלק שלישי במאמר שחלקו הראשון פורסם פה ולקו השני פורסם פה

כיום, ולפי חוקי המשחק שהעובדים והעיתונאים מקבלים עליהם,הם נמצאים בסוף התור. הם גורם פסיבי שכמעט ולא מתחשבים בו, המובל כצאן לטבח כלכלי. הכספים שגויסו ואלו שיגויסו לחברה, הלכו כבר ברובם לבעלי המניות, ולהחזר חובות לבעלים, לבנקים ולאחרים. מה שנשאר אם נשאר, הולך לעובדים, וזאת לאחר שכספי הפיצויים והפנסיה שלהם כבר נבזזו ונעלמו.

גם במתכונת פעילות מגיבה, כפי שהעובדים פועלים היום, אפשר לפעול מעבר להפגנות ברחוב. לדוגמה, העובדים יכולים לבקש מבית המשפט לחקור נושאי משרה, דירקטורים ובעלי מניות (לפי סעיפים 288, 373, 374 לפקודת החברות) כדי לגלות איך התנהלו עסקי החברה קודם לבקשה להקפאת הליכים, כולל חקירת עסקת מכירת בית מעריב להכשרת היישוב (בשליטת נמרודי) משנת 2009. העובדים יכולים ליזום ולהוביל הליכים לחדלות פרעון ( 'פשיטת רגל' מתייחסת להליך חדלות הפרעון החל על חייבים שהם יחידים ולא לתאגידים), אפשר לבקש 'הרמת מסך' כדי שבעלי המניות ישלמו מכיסם את 'החובות' לעובדים. יתכן וניתן יהיה לקבל חזרה כספים ששולמו בשנה האחרונה לבעלי חוב כולל לבנקים, והכספים שיגויסו יהיו כולם לטובת החברה,לעובדיה ולמשקיעים החדשים.

מעבר לפעולות לקבלת הכספים המגיעים לעובדים, אפשר וצריך להפוך את הסדר. העובדים והעיתונאים יכולים וצריכים לקחת מקום בראש, לתפוס את המושכות ולהוציא את עגלת החברה מהבוץ. מבין שלשת הגורמים בעלי העניין הפנימיים, עובדים,הנהלה ובעלי הון הנדרשים לתפעול כל מערכת עסקית גדולה, העובדים תופסים מקום אחרון כגורם מובל, פסיבי. אבל זה לא חייב להיות כך, ויש אפשרויות אחרות.

רכישת חברות, רווחיות או כושלות הינו מהלך עסקי מקובל. ברוב המקרים מובילים אותו בעלי הון הממנים את רוב ההון הנדרש לרכישה מהלוואות – מכספי אחרים. הלוואות אלו מוחזרות (כאשר ובאם הן מוחזרות) למעשה מקופת החברה הנרכשת, כמו רכישת אי.די.בי,פרטנר או בזק. במקרים אחרים, ההנהלה היא היוזמת את הרכישה ומשיגה את המימון הנדרש.אבל אין מניעה שהעובדים ייזמו צעד זה. לעובדים יש פוטנציאל רחב לפעולה שהם צריכים ויכולים להשתמש בו. העיתונאים והעובדים יכולים להתארגן, כחברה בע"מ, או כקואופרטיב, או בצורה אחרת, ולהיות הגורם המוביל ברכישת ובהבראת החברה. במקרה של מעריב, אפשר לאיין את כוחם של בעלי המניות, לגייס הון, למצוא משקיעים, לבחור מערכת ולמצוא מנהלים מוכשרים. התשלום הראשוני הנדרש בסך כ-10 מיליון שקל, יכול לבוא בחלקו מכספי הפיצויים והפנסיה המגיעים לעובדים והיתרה ממימון חיצוני שיוחזר מפעילות העיתון, בדומה להסכם עם בן-צבי. זו רוח ההצעה שהציעו המפרקים לעיתונאים ולעובדים, וכפי שדווח לאחרונה, עובדי "מעריב" מגבשים הצעה לרכוש את העיתון בעצמם. אפשרות אחרת היא להקים את 'מעריב החדש', לחזור על מה שעשתה ב-1948 קבוצת העיתונאים בראשות עזריאל קרליבך, שפרשה מ'ידיעות אחרונות' והקימה את 'מעריב'.

מאמר זה אינו המקום לניתוח עסקי/כלכלי מעמיק של מעריב והעיתונות כולה. אבל ישנן דרכים נוספות לנהל תאגיד עסקי בכלל ועיתון בפרט, ומיקסום הרווח לבעלי המניות אינה הדרך הבלבדית או הנכונה. חייבים וניתן לצאת מהקופסה ולחשוב בצורה שונה. לענין זה כדאי לקרוא את המאמר בגארדיין :

Yes, there is an alternative to capitalism: Mondragon shows the way

החברה העסקית צריכה, כמובן, לקיים את עצמה לטווח ארוך תוך הבטחת תשואה(רווח) נאותה למשקיעים, אבל מבחינת העובדים והעיתונאים היא יכולה להתקיים באותו זמן כתאגיד שלא למטרות רווח.

בהנחה שקיים מודל עסקי שמבטיח תשואה נאותה להשקעה, בעיקר כאשר מוציאים את בעלי המניות ובעלי החוב הנוכחיים מהתמונה, נראה שיש מספיק משקיעים שיהיו מוכנים לממן את העיתון. ואפשר גם לגייס הון מהציבור באמצעות האינטרנט ובדרכים חוקיות אחרות. אפשר גם לנסות לגייס תרומות מהציבור או מגורמים פילנטרופיים, תוך הדגשת חשיבות קיום עיתון עצמאי בימים אלו, מול עיתון בבעלות בעלי הון זרים המשמש למטרות כוח פוליטי.

העיתונות המודפסת נמצאת במשבר כלכלי ומקצועי בכל העולם המערבי. במקרה של מעריב, בעלי ההון הפרטיים לא הוכיחו יכולת בעצירת תהליך זה. להיפך, הם השקיעו את העיתון עמוק בבוץ הכלכלי. אבל הגורמים הידועים שהביאו ומביאים למשבר זה הם הגורמים שמורים על אפשרויות חדשות. כך לדוגמה הדור הצעיר כמעט שאינו קורא עיתונות כתובה, אבל הוא מחובר היטב לאינטרנט, ולרשתות החברתיות. העיתונאים והעובדים יכולים, בעזרת מומחים מהאקדמיה ואחרים, למצוא מודל פעולה חדש למעריב שינצל ושקף את היכולות שלהם במסגרות חדשות אלה ה'האפינגטון פוסט' יכול לשמש דוגמה לאפשרויות הגלומות בעיתונות בעידן האינטרנטי החדש, אבל הוא אינו מודל בלבדי. אני ער למודל הנצלני של ה'האפינגטון פוסט' אבל זה לא חייב להיות כך, והתארגנות כקואופרטיב יכולה למנוע ניצול. יתכן גם שיתוף פעולה עם 'מגפון', ולבטח יש עוד דרכים לפעולה.

הנקודה החשובה כאן היא המודעות ליכולת ולעצמת העובדים והעיתונאים כאשר הם פועלים כגוף אחד, ולצורך בפעילות פרו-אקטיבית שלהם, ולא מגיבה או פסיבית. אני משוכנע שפעילות כזו תזכה לתמיכה ציבורית מהותית.

אמנון פורטוגלי

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.